דוד, יונתן והפגישה שלא הייתה

דוד ויונתן נכנסים לחדר, ושוהים בו שלושים שניות. אחרי שנתיים מתנפלת המשטרה על יונתן ודורשת שיעיד נגד דוד. יונתן מסתכל על החוקרים בתימהון ואומר שאין לו שום דבר רע לומר על דוד. המשטרה מאיימת על יונתן, ודורשת שיביא לה את הראש של דוד. אם לא יספק את הסחורה, מאיימת המשטרה על יונתן, יוגש נגדו כתב אישום חמור. יונתן יודע שהוא לא עשה כלום, ושאם יוגש נגדו כתב אישום הוא יזוכה. אבל התהליך ייקח מספר שנים, וכמקובל בתיקים חלשים היקף החומר יהיה עצום ורב, כך שעלות עורכי הדין תגיע למיליונים. בנוסף, לא יוכל לעבוד ולהתפרנס במקצועו, מכיוון שהוא צפי לנידוי חברתי ומקצועי בתקופת היותו נאשם. ומי יפרנס את משפחתו, אשתו וילדיו בכל התקופה הזו?

יונתן נשבר. הוא מחליט להיכנע ללחצי המשטרה ולספק לחוקרים את מבוקשם. הוא מעיד שפגש את דוד בחודש תשרי. בשבוע הראשון, בין כסה לעשור. באותה פגישה, דוד אמר לו משהו, וגם ליווה את האמירה בתנועת יד. בזמן אמת יונתן לא חשב שיש משהו בעייתי בדברי דוד, אבל עכשיו שהוא שומע את דברי החוקרים, הוא מוכן לשנות את דעתו ואת עדותו, כך שתתאים למה רוצים החוקרים.

הפרקליטות לוקחת את עדות יונתן, ומגישה כתב אישום חמור נגד דוד. אם יורשע, צפוי דוד לבלות שנים ארוכות בבית הסוהר. אם ינהל משפט, העלויות יהיו גבוהות, וסיכוייו לצאת זכאי נמוכים עד כדי כאב, בהתחשב בשיעור ההרשעות הגבוה. למרות זאת, דוד מחליט להילחם. הוא יודע שלא היה כלום. הוא יודע שיונתן המציא סיפור שלא היה ולא נברא. יותר מזה. דוד יודע שהוא בכלל לא נפגש עם יונתן בשבוע הראשון של תשרי.

עוברות מספר שנים, ויונתן מגיע להעיד בבית המשפט. דוד נדהם לראות את יונתן מעיד על תוכן פגישה, כשפגישה כזו בכלל לא התקיימה. דוד יודע בוודאות שהוא לא נפגש עם יונתן באותו שבוע מדובר בחודש תשרי. דוד יודע עוד משהו. דוד יודע שהפרקליטות יודעת שפגישה כזו לא התקיימה. דוד לא מבין איך הפרקליטות מביאה עד מטעמה ונותנת לעד הזה להעיד עדות שהפרקליטות יודעת שהיא לא נכונה. המדובר בעבירה פלילית או אתית, ולכל הפחות בהפרת חובתה לשמש כקצין בית המשפט ולפעול לעשיית הצדק ולגילוי האמת.

דוד מציג את הראיות האובייקטיביות לכך שהוא לא נפגש עם יונתן בשבוע המדובר. השופטים בהלם. עיניהם רושפות. במילים עדינות, אך תקיפות, דורשים השופטים תשובות. הפרקליטות נדרשת להשיב על השאלה הכיצד העיזו להביא לבית המשפט עד כשהפרקליטות יודעת שהעדות אינה אמת. השופטים דורשים לדעת איך נולדה העדות של יונתן, ומדוע הפעילו השוטרים אמצעי לחץ, איומים וסחיטה על יונתן. הפרקליטות מקיימת ישיבת חירום. מכנסת גם את צוות האיפכא מסתברא המהולל. בסופו של דבר באה הישועה דווקא מאילן המתמחה המסור. תטענו שהפגישה היתה עוד קודם בחודש אלול, הוא מציע. הרעיון תופס, ובקשה לתיקון כתב האישום מוגשת לבית המשפט.

פעם נוספת השופטים בתדהמה. יונתן הרי נשבע שהעדות הייתה בחודש תשרי, והראיה היחידה לגבי תוכנה של הפגישה הם דבריו של יונתן. אם מוכח אובייקטיבית, ואף הפרקליטות מודה בכך, שעדותו של יונתן לגבי מועד הפגישה היא שגויה, ממילא לא ניתן לתת משקל כלשהו לדברי יונתן על תוכנה של הפגישה. הבקשה לתיקון נדחית, כתב האישום מבוטל, ודוד מזוכה.

אפילוג

שאול צופה מהצד. נאנח בסיפוק על גבורתו של דוד, ובצער על חולשתו של יונתן. שאול לא נשבר. לא נכנע לחוקרים. שאול לא הסכים למכור את עדותו. הוא שילם מחיר כבד, מדי יום, במשך שנים ארוכות. אך נשמתו בריאה, קומתו זקופה ורוחו איתנה.