בבחירה בין המדינה שהיא אמורה לייצג לבין הכוחות שמבקשים להחליש אותה, השרה ממרצ מתייצבת מעברו השני של המתרס
ב-14 באפריל 2004, לקראת יום העצמאות, התכנסה ועדת החינוך של הכנסת כדי לדון בחוק המחייב להניף את דגל ישראל בבתי ספר ברחבי המדינה. הדיון נערך בעקבות דיווחים על מוסדות חינוך שלא ממלאים את החובה בחוק ותלונות שהגיעו בעניין מאזרחים. חבר הכנסת יוסי שריד ממרצ אמר אז בין היתר כי:
לי יש יחס חם, אוהד ומזדהה לדגל ישראל, ולא רק בגדר "נאה דורש", אלא גם "נאה מקיים"…כל מי שיגדיל לעשות וישלח דגל אל ביתי יראה שהדגל מונף ברמה מעל המרפסת. אצלי הדגל קבוע ואיתן ומתנוסס ומתבדר ברוח לתפארת מדינת ישראל כל שנה"
שריד אמנם התבטא במהלך הדיון בציניות שהייתה אופיינית לו, אך בסיכומו ביקש לנסח החלטה, לפיה ועדת החינוך "סבורה שמן הראוי להניף דגל בכל בית-ספר, והוועדה מצפה מכל מנהל בית-ספר ומצוות המורים והתלמידים שהנפת הדגל תבוצע הלכה למעשה".
18 שנים לאחר מכן, תמר זנדברג הרואה בעצמה אחת ממשיכי דרכו של שריד במרצ, מפגינה יחס מעט שונה לדגל הלאום. "מצעד הדגלים מסכן את כל המזרח התיכון, את כל ירושלים ואת כולנו", אמרה השרה בראיון לגל"צ ביום חמישי, בהתייחסה לאירוע שאמור להתרחש מחר (ראשון). "עצם מצעד הדגלים גורם לסכנה לחיי אדם", טענה והדגישה את הסכנה שבדגל ישראל: "זה ההקשר הפוליטי, מה שזה מסמל". כאשר המראיינים הקשו ותהו מה לגבי דגל אש"ף שהונף השבוע בגאון באוניברסיטת בן-גוריון, השיבה זנדברג כי הוא "מסמל את הרצון לעצמאות של העם הפלסטיני ולשלום ולשתי מדינות".
אם נסכים עם דברי השרה לפיהם דגלים הם אכן סמלים של ייחוד, השאלה היא מה הם מסמלים ומה משמעות יחסה כלפי כל אחד מהם. בהקשר של מדינת הלאום המודרנית, סמל ייחודי בהגדרתו מסמן, מבדיל ויוצר זהות. בניגוד להגדרות המופשטות של "מדינת כל אזרחיה" ופנטזיות אחרות, סמלים לאומיים הם חלק בלתי נפרד מחיים כאזרח במדינת לאום, חלק ממסורת לאומית, חוויות משותפות והיסטוריה. כל אלה מאפשרים ללאומיות להתקיים ומעניקים לה משמעות, והדגל הוא תזכורת נוספת לכך.
כך למשל, כאשר השרה זנדברג עולה לנאום מעל דוכן הכנסת כמי שנבחרה על ידי קהל המצביעים בישראל, הסמל שמתנוסס מאחוריה הוא דגל מדינת ישראל. גם היא יודעת את המובן מאליו: ללא הדגל במליאה אין כל משמעות להיותה נציגת ציבור. גם יוסי שריד ידע זאת היטב, ובכל זאת כעת ממשיכת דרכו רואה באותו דגל המונף ברחובות עיר הבירה, ובכל מה שהוא מסמל, "התרסה". מנגד, דגל אש"ף, וכל מה שהוא מסמל, הוא בעיניה "רצון לשלום". האח הגדול ב-'1984' של ג'ורג' אורוול לא היה יכול לנסח זאת באופן מתומצת יותר.
זנדברג הדגישה בדבריה את "ההקשר הפוליטי" שעלינו לצרף לכל אחד מהדגלים, ומן הסתם, כמו כל אדם שחי במדינת ישראל בעשורים האחרונים, היא מכירה את ההקשרים האלה היטב. למרות זאת היא בוחרת להתייצב במובהק בצד אחד של המתרס, וזה אינו הצד של המדינה אותה היא אמורה לייצג. היום גם לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא מייצגים מקבילים. מספיק להתבונן על חברה לקואליציה, ואליד טאהא מרע"מ, שאמר באותו היום כי מצעד הדגלים בירושלים הוא "פרובוקציה בזויה", ואילו הוא עצמו, חבר בכנסת ישראל, "חלק אינטגרלי מהעם הפלסטיני".
כאן שוב עלינו להודות לטאהא ושותפיו הרעיוניים מבית ומחוץ, אשר מתעקשים לחדד עבורנו נקודה קטנה אך חשובה בתוך המאבק הגדול: הבוז שזנדברג מפגינה כלפי דגל ישראל רק מוכיח עד כמה חשוב לשמור עליו ולהניף אותו בגאון, ואילו הערצתה לדגל אש"ף רק מוכיחה עד כמה מדובר בסמל מסוכן. החלטתה לבצע את הדיכוטומיה הכוזבת וההפוכה מכניסה אותה למלכוד המוכר של השמאל המקומי: בבחירה בין הלאומיות הישראלית הצודקת לבין הכוחות שמבקשים להחליש ולבטל אותה, זנדברג שוב בחרה בצד הלא נכון.
בתהליך הקצנה מזורז וקצת צפוי, זנדברג קרובה היום הרבה יותר לעמדה של טאהא הבזה לישראל ודגלה מאשר לגאווה בדגל ישראל אותה הפגין אביה הרוחני (לדבריה) יוסי שריד. הבעיה העיקרית היא שעמדת המיעוט הקיצוני הזו, בנסיבות הפוליטיות הקיצוניות שנוצרו בשנה האחרונה, קנתה לה אחיזה בלב ממשלת ישראל. אך אם הסקרים החדשים מנבאים מגמה כלשהי, הרי שמרצ הנוכחית הרואה בדגל ישראל גורם מתסיס, עשויה לקבל בקרוב קריאת השכמה מהדהדת מצד ציבור המצביעים הישראלי השפוי, זה שעדיין רואה בדגל שלו סמל לאומי חשוב. הרי לכם ההקשר הפוליטי החשוב באמת, ודווקא אותו זנדברג מתעקשת לפספס.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
בזמנו של שריד מר"צ עוד הייתה ציונית, את גט הכריתות לציונות הם נתנו עוד בימיו האחרונים של אובמה -https://freedom-is-slavery-il.blogspot.com/2016/04/blog-post_22.html
את יוסי שריד פגשתי לפני שנים רבות בהקשר צבאי.
לא אהבתי אותו, ולא סבלתי את דעותיו הפוליטיות.
דעותיו הפוליטיות עדיין מאוסות עלי.
אבל לאחר אותו מפגש, דעתי עליו כאדם השתנתה. למדתי לכבד את יוסי שריד האדם, שדואג לאחרים גם כשדעתו שנואה עליהם.
איך אפשר לחלל את זכרו של יוסי שריד כשמזכירים אותו ליד נציגי מר"צ כיום?
אז לדעתה, רק לצד אחד ישנה היכולת להניף את דגלם כסמל לרצון בעצמאות ובשלום?
השמאל היהודי כאילו אינו אלא ימין ערבי בעברית. שונאי עמם, שונאי דתם המתוארים בבהירות במקורותינו:
שונאייך ומחריבייך ממך יצאו.
לא סתם ההגדרה של האנשים האלה הפכה משמאל לסמול ועד סמאל. סמאל הוא כידוע (או שלא ידוע) שמו של השטן ומלאך המוות בתלמוד.
הסמאל הוא ידו הבוחשת של השטן בזכות קיומה של האומה היהודית בארצה – מולדתה.
ויש לשים לב למעשי הסמאל היהודי בארה"ב. אלה שונאינו המסוכנים ביותר שהפיצו את שינאת ישראל בשלושים השנה האחרונות בכל האוניברסיטאות ויצרו את החרמות על העם היהודי.
ג'ורג' סורוסים למיניהם שהקימו אירגוני רדיפה ושינאה ושקרים ועלילות דם.
מי שהורס את העולם המערבי כולו אלה היהודים השמאלנים הקומוניסטים חולי הרוח והמופרעים עד בלי די.
השמאל ההזוי שהמציא את כל ה"תורות" המופרעות והחולניות על המסכנים והמוחלשים שתמיד צודקים וחבר לאיסלם שהוא סמל הרוע, האלימות והרצחנות כמצווה בקוראן: דין מוחמד בסייף. את האיסלם יש לכפות עם הסכין.
לא לחינם מכנה בנו של מייסד החמאס – הנסיך הירוק – את אללה – טרוריסט.
ולא לחינם האיסלם זו אידיאולוגיה רצחנית.
ובישראל מי תומך באיסלם הזה בנפש חפצה ובלב שלם?
בג"צ ושופטיו הסמאלנים והמזיקים.
זה השמאל.
********************
האידיאולוגיה הרצחנית המתחפשת לדת ולמסר אלוהי.
כמה נוח בתחפושת של דת ושל מצוות האל לצאת בחרבות שלופות ובסכינים מושחזות על מנת לרצוח ולהרוג בשמו בני אדם. כמה חכם היה משה רבנו שבין עשרת הדיברות כלל את הדיבר האוסר לרצוח. לא תרצח-פשוט כך. לא בשביל אלוהים, לא בשביל דת, לא בשביל אמונה. לא תרצח וזהו.
למעט הציווי להשכים ולהרוג את הבא להורגך קיים איסור חמור מאין כמותו בדת משה לרצוח.
מה שאינו מובן היא העובדה שהמערב החופשי והמתקדם מתנהג בעיוורון מבהיל ביחסו לאידיאולוגיית הרצח שמטיף לה הקוראן. כל אדם שעיניו בראשו אינו יכול להפריד בין המילים הכתובות לבין המעשים שנעשים בעקבות קריאת והפנמת תוכנן של מילים ותכנים כאלה.
ההפרדה המוזרה שבה נוקט המערב ביחסו לקוראן כאילו מדובר בטקסט קדוש ולכן אין לבחון אותו ואת תוצאות הטפותיו בשום צורה, אינה רציונלית כלל ועיקר.
גישה זו יוצרת את המצב האבסורדי שמאפשר לאיסלאם להטיף לחיסול אנשים שיסרבו להיכנע למסריו ובבוא העת להעמיד בפניהם את שתי האפשרויות היחידות: להתאסלם או להישחט.
בנושא האיסלאם מתנהג המערב כולו כמו שמתנהגת מדינת ישראל בנושא האירגונים הלא ממשלתיים , האנרכיסטים ואנשי הסמול שקמו ופועלים בתוכה על מנת לחסלה כמדינה יהודית. המדינה היהודית מתירה לאירגונים החתרניים בעלי המסרים השואפים לחיסולה כמדינה יהודית, לפעול בחופשיות בגלל השם המהודר שאירגונים אלה מצאו לעצמם. אירגוני זכויות אדם כביכול.
כך בדיוק מתייחס המערב כולו כולל ישראל, בכבוד שאינו במקומו כלל, למה שמתהדר בהגדרה המטעה: דת האיסלאם.
האיסלאם אינו יכול להתהדר בהגדרה כזו היות והוא בעצם אידיאולוגיה המטיפה לרצח האחר, לחיסול השונה, ולאינוס העולם כולו ודייריו הלא מוסלמים לאידיאולוגיית הרצח הזו.
עצם האמונה המוסלמית הבסיסית שעמדתה היא שכולנו נולדנו מוסלמים ומי שאינו מכיר בכך הוא כופר, אינה לגיטימית כלל.
זהו זרע פורענות המבטל למעשה את זכותם של כל בני האדם האחרים לאמונות משלהם, לדתות משלהם, למדינות משלהם, לטריטוריות נפרדות משלהם, כיוון שבו זמנית כוללת האידיאולוגיה של הדת הזו את העמדה ששואפת לאומה כלל עולמית של כל המוסלמים כולם למעט הכופרים שימאנו בבוא העת להתאסלם ויישחטו. ובכן מה זה?
ברור מאליו שבסופו של דבר, ועם התמשכות והתגברות התהליך בו חודר האיסלאם לכל מדינה בתבל, ומגדיל את נוכחותו הפיזית והאידיאולוגית, כמו גם המאיימת והטרוריסטית, לא תהיה ברירה לעולם הנאור, והמציאות תכריח אותו להתעמת עם אידיאולוגיית הרצח והטרור הזו.
ההפרדה בין הטרוריסטים והמוסלמים היא הפרדה מלאכותית ושיקרית.
כאשר חוסיין אובמה טוען שלא האיסלאם תוקף את העולם, כי אם ארגון אל קעידה, הוא עושה שקר בנפשו ומציג מצג שווא לאנושות. כיצד צץ אירגון רצח כזה? היכן הוא מוצא את הרעיונות שלו? מנין הוא שואב את חבריו? ממאמיני הדת הזו כמובן.
המעשים הם תמיד תוצר של אידיאולוגיה ושטיפת מוח כלשהי.
העובדה המצמררת היא שהקוראן מטיף למעשים אלימים וברבריים ואי אפשר להתעלם מכך. זה כתוב שחור על גבי לבן. המסר האלים מוחדר למוחותיהם של מיליארד מאמיני האידיאולוגיה הזאת, והמסר מצמיח את אירגוני ומעשי הטרור.
יש מוסלמים מעטים כמו סלמאן רושדי, וואפה סולטאן, אייאן חירסי עלי, בנו של מייסד החמאס ביהודה ושומרון שברח לארה"ב ועוד כמה, שהציגו אמיתה זו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
המשך התעלמות המערב והעולם הנאור מהסכנה שמהווה דת האיסלאם, תוך
סירוב להתמודד עם האמת, לא תועיל לאיש, ולא תמנע את העימות המתקרב. היא רק תחמיר את מצב המערב כאשר העימות יפרוץ, ואת עוצמת החורבן וההרג שייגרמו כתוצאה מעימות אדיר זה.
*************
האויב הוא האיסלם/יוסי גורביץ
ישנם מוסלמים מתונים. תמיד יש כאלה. היו גם נאצים טובים ודרומיים גזענים שסלדו מאלימות. אבל המתונים נגררים לבסוף אחרי הקיצוניים. כשהקיצוניים מצטטים את ספר הקודש ואת גדולי האומה משנים עברו, המתונים נאלמים דום. אם אינם נאלמים דום, לעתים קרובות הם נרצחים.
מדוע, אם כן, נהנה האיסלם מתדמית מכובדת יותר מזו של "הקלאן", אף שהוא אחראי כיום למספר הגדול ביותר של מעשי רצח על רקע גזעני? מדוע איננו מגדירים את הטקסטים האיסלמיים עצמם כ"כתבי שנאה"?
משום הכבוד הנהוג בתרבות המערב כלפי אנשי דת ומקומות דתיים. בשל הכבוד הנהוג אוטומטית בכל דבר המוגדר כ"דת" %u2013 בניגוד ל"כת", למשל. את רגש הכבוד הזה הגיע הזמן לדכא. לאיסלם אין את הרגש הזה. הוא איננו רואה אנשי דת אחרים כנהנים מקדושה מיוחדת, ומקפיד בשיטתיות על חילול אתרים הקדושים לאחרים. הדוגמה הבולטת האחרונה היא פיצוץ פסלי הבודהא באפגניסטן על ידי אנשי הטליבאן, למרות התחינות שהגיעו אליהם מכל העולם.
איך ננצח במלחמת התרבויות הזו? על כך יש לחשוב באריכות וברצינות. אבל השלב הראשון לקראת נצחון במלחמה הוא התנערות מאשליות, וזיהוי נכון של האויב.
והאויב הוא האיסלם.
יוסי גורביץ הוא היסטוריון ופובליציסט
למאמר המלא:
http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=3406
מעללי "הציונות האדומה" מאז תחילת שיבת ציון לפני יותר ממאה שנה.
התנכלות "הציונים האדומים" ליישוב היהודי וליהודים אינו דבר חדש, והחל עם הגעת הציונים האדומים לארץ ישראל.
העובדות המתגלות מפחידות ומוסתרות מהציבור עד היום.
בבתי הספר מלמד משרד החינוך היסטוריה מסולפת לחלוטין, שמטרתה הסתרה ועיוות האמת ההיסטורית, שממשיכה ומתקיימת ורוחשת מתחת לפני השטח ללא הרף.
היום, אחרי חשיפת מעשיהם המחרידים של הקרן החדשה – NIF , אנשיה, ואירגוניה הלא ממשלתיים, מן הראוי שהציבור יידע, שאנשים אלה הם חלק מאותו סדר יום של אנשי ה"ציונות האדומה", שעסקו, וממשיכים לעסוק, בחיסול זכותה של מדינה יהודית להתקיים בארץ ישראל, מאז עלייתם ארצה ועד לרגע זה.
עו"ד שפטל החל בסידרת תוכניות חושפניות ברדיו, בהן הוא מציג את הציונות האדומה, ואת ההשתלשלות העובדתית, המוסתרת מעיני הציבור באדיקות.
מדינת כל אזרחיה היה סדר היום של הציונות האדומה שהתנגדה למדינה יהודית ולדת היהודית כחלק ממשנתה הפוליטית.
במסיבת עיתונאים שערך שר העלייה חיים משה שפירא ב- 22 בנובמבר 1948 פירט השר שפירא על הכוונה למנוע עלייה נוספת של "נשים נוכריות" שלדבריו שנישאו ליהודים…
בנוסף טען שיש בידו הוכחות כי בין הנשים הנוכריות שהגיעו ארצה "יש גם קצינות אס. אס. לשעבר שנישאו ליהודים מטעמים מובנים".
https://www.israelhayom.co.il/article/610097
אנו רואים מדי יום התגלות של תופעות שקשה להאמין שמקורן בעם היהודי. זה אולי ההסבר למציאות הזו.
מי שגדל אצל האמהות האלה ברור שיגיע למעשים שאינם מתיישבים עם האינטרס של העם היהודי בארצו.
צריך להתחיל לבדוק את שושלת היוחסין של אנשים מהסוג הזה ולהבין מנין השינאה והפעילות החבלנית נגד העם היהודי.
הבג"ץ הוא אחד מאבני היסוד במאבק הזה.
בעזרתו נהפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה, נשאיר כאן את האספסוף הימני עם הערבים, ונפליג לאירופה בעזרת הדרכונים הזרים שלנו.
ב-1953 התנבא ראש הממשלה דוד בן-גוריון על האפשרות שקבוצה פוליטית יהודית תחצה את הקווים אל מחוזות הבגידה
בן גוריון היה מוטרד מאפשרות של בגידת חברי השומר הצעיר בצה"ל, בעם היהודי, במולדת הישראלית, ובציונות החלוצית למען הסוציאליזם המהפכני.
פישעה של מדינת ישראל באותה עת לא היה "הכיבוש", המצדיק בעיני סמי מיכאל, יו"ר האגודה לזכויות האזרח, רצח המוני של יהודים, אלא "האימפריאליזם".
יחסה של תנועת ´השומר הצעיר´ לכל פעולה של צה"ל היה כאל פעולה בשירות האימפריאליזם.
חברי השומר הצעיר חינכו את החברים "לראות בכל כביש לנגב, לאילת ולסדום, לא דרך ליישוב המולדת, אלא עורק תחבורה של האימפריאליזם".
כפי שכתב עליהם ישראל גלילי: "לשם עקירת הנוער ממסכת ההגשמה דרוש להשכיח מלבו וממחשבתו את הסולידריות היהודית לבניין המולדת"…
בן-גוריון, בספרון שכלל בתוכו את סידרת מאמריו בחתימת ס.ש. יריב, חידד את השאלה:
"ואם תזדמן שעת הכושר ויעלה הרצון מלפני שליטי מוסקבה "לשחרר" את המוני העובדים היהודים מהדיכוי של נשיאי ישראל, ולהסיר מעליהם את עול "ההשתעבדות לאימפריאליזם האמריקני", ויחליטו להשליט בישראל משטר של "דמוקרטיה עממית", כפי שעשה הצבא הסובייטי בארצות מזרח אירופה, מה תהיה עמדתם של "הציונים החלוצים" מהשומר הצעיר בהזדמנות כזו, ואיך יתנהגו חברי השומר הצעיר בצה"ל?
היעמדו עם מדינת ישראל "המשועבדת לאימפריאליזם האמריקני", ויגנו עליה, אף על פי שאין בה אלא דמוקרטיה פורמלית הנטולה "עצמאות אמת", ואין בה משטר של "דמוקרטיה עממית", או שהשומר הצעיר, על משקיו, מנהיגיו, וחייליו בצה"ל, יהיה נאמן למדיניות המוצהרת של מפ"ם – ויעמוד לימין "המשחררים" מטעם "עולם המהפכה" במלחמתו נגד אויביו בחוץ"?
אחר כך הלך בן-גוריון שלב נוסף, וחזה אפשרות שחזון ה"דמוקרטיה העממית" מתגשם בעיראק, ואח"כ ביתר ארצות ערב סביבנו.
"אין זה כלל וכלל מן הנמנע ש"נס" זה יתרחש גם בעיראק, ו"החלקים הבלתי נפרדים של עולם המהפכה" בתוכנו – ממק"י ועד השומר הצעיר, ישמחו וישישו ואף יצהלו לקראת "מהפכה" זו.
ונניח שבעקבות עיראק הולכות סוריה ועבר הירדן, וכל ה"דמוקרטיות העממיות" הללו, באות "לשחרר" את המוני העובדים המשועבדים בישראל, מה יעשו האבירים של "הציונות" החלוצית והסוציאליזם המהפכני?
היילחמו יחד עם "הרפורמיסטים והבורגנים" למען עצמאות ישראל כמו שהיא, או יתנו ידם לדמוקרטיות העממיות?
במילים אחרות במי יבגוד השומר הצעיר במקרה כזה? היבגוד "במולדת הסוציאליזם המתגשם", או יבגוד בעמו היהודי, ובמולדתו הישראלית"?
50 שנה אחרי שכתב בן גוריון את הספר: "השומר הצעיר והקומוניזם", נראה שנבואתו של בן-גוריון התגשמה, לאור התגייסותם של מנהיגים של השמאל הישראלי היום למערכה הפסיכולוגית פוליטית של הערבים.
הבחורה הזו היא אפסית וחלאת אדם שחושבת שהשמש זורחת לה אתם יודעים מאיפה.
עד סוף הקדנציה של הממשלה הגרועה הזאת לא תישאר מדינה ליהודים.
זנדברג הניחה פעמיים זר פרחים על הקבר של ערפאת ואח"כ שיקרה שלא הייתה שם…עד שהגיעו תמונות!
זנדברג מזיקה למדינה.
מזכיר את המקרה של חיה זיידנברג
חיה זיידנברג (1926 – 1 בפברואר 1948) הייתה צעירה שהוצאה להורג על ידי אנשי הלח"י בראשית מלחמת העצמאות באשמת בגידה.
סייעה לאוייב הערבי להניח פצצות בתל אביב.
על פי המסופר בספרו של יעקב בנאי, "חיילים אלמונים", מאזיני הלח"י קלטו שיחה שהתנהלה בין חיה לבין ערבי בשם דאוד, ובה דאוד ניסה לשכנע אותה שתפעל בשבילו כדי להעביר פצצה לתל אביב:
…
דאוד: אמרתי לך כבר, אתראה איתך בתנאי שתעשי מה שאמרתי.
חיה: מה אתה רוצה?
דאוד: אני רוצה שתעבירי פצצה לתל אביב. אני אסדר את הכול. עליך רק להניח אותה במקום שאגיד לך.
חיה: אני אחשוב על זה. אני רוצה לראותך.
דאוד: לא תראי אותי אם לא תסכימי.
חיה: טוב. אמור לי עכשיו, מתי אראה אותך?
דאוד: אם תעני לי קודם על התנאי שלי, אומר לך.
חיה (לאחר השהייה קצרה): טוב, אעשה מה שאמרת.
דאוד: המסכימה את?
חיה: כן.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%94_%D7%96%D7%99%D7%99%D7%93%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92
אין כל צורך להתייחס למפלגה, אשר עבורה כל רצח ישראלים הוא שלום.
להתייחס לשטויות של זנדברג, זהה להתייחסות להאשמותיו של בני סלע – גם לדעתו, הנשים אשמות.
נזק בלתי הפיך יחד עם כל תואמיה במערכת המשפח, האוניברסיטאות הנאלחות כמוה, צמרות כל מוסדות המדינה בישראל כולל צמרת כל מוסדות האי בטחון בישראל.
הם כולם שונאי יהודים ומתנכלים לנו ולמדינתנו על מנת לבטלה ולהפוך אותה לעוד מדינה לערבים ה"מסכנים" שהם "מיעוט" נרדף על ידי יהודים רעים.
פושעים עליך ישראל!
הכותב היה חוסך לעצמו מלל אם רק היה בוחר להתבונן בעינים פקוחות בטיעונים שהעלה כאן ומסיק, על בסיס דבריו הוא, שזדנברג היא פשוט ימין -לאומני, קיצוני, מסית- אבל ימין של הפולש הערבי לארצנו -כזה המייחל להשמדת הריבונות הלאומית היהודית והמצדיק, אפילו מחייב, שחיטת יהודים במולדתם.
זנדברג לא עומדת בצד אלה שרוצים 'להחליש' את ישראל, אלא בצד אלה שרוצים *להרוס ולהשמיד* את ישראל. מבחיל איך שהיא סוגדת לרוצחים ולרבי-המרצחים הערבו-איסלאמים של בני עמנו, כמו הרוצח ערפאת שהיא עלתה ב'יראת קודש' לקברו במוקטעה. גם הסגידה שלה לסמרטוט ה'פילסטיני' שאיננו אלא דגלה של מפלגת הבעת' הפאשיסטית הסורית מדברת בפני עצמה. מבחינת העם היהודי היא יותר גרועה מווליד טאהא שהוא באמת 'חלק אינטגראלי' של השעב הפילסטיני שאביו-מולידו היה המופתי הערבו-נאצי חאג' אמין אל-חוסייני. לעומתו זנדברג היא 'חלק אינטגראלי' של חבורות הבוגדים והמשומדים שמלווים את עם ישראל לדורותיו – מהנפקנית ה'חשמונאית' של טיטוס ו'מומרי התלמוד' בימי הביניים ועד לקאפואים בגטאות ובמחנות ההשמדה הנאציים בשואה. סורי על המילים הקשות, אבל צריך לומר את האמת ללא כחל וסרק.