ממשלה וקואליציה שאינן מתפקדות מוזמנות לפזר עצמן ולפנות לעם כדי לקבל חזרה את אמונו
שמתי לב שהספין המגוחך "אסור לאופוזיציה להתנגד לחקיקה 'טובה' של הקואליציה" הופך לעיקר אמונה אצל רל"ביסטים למיניהם (כמעט מיותר לציין שעיקר אמונה זה תקף רק כל עוד הם בשלטון). אז לפני שהעניין יוצא משליטה וסוגיות כמו "מדוע האופוזיציה מחויבת לתמוך בקואליציה" יוכנסו לבגרות באזרחות, כתבתי עשרה כללים קצרים בהם אני מנסה לעזור לראשי מוסד בדימוס ולשאר מאותגרי דמוקרטיה להבין את מאפייני הפעילות הפנים פרלמנטרית, את תפקיד האופוזיציה בדמוקרטיה פרלמנטרית ואת "המחויבות" של האופוזיציה לקואליציה.
1. הרמה העקרונית – האופוזיציה אינה "צריכה", "אמורה", "חייבת", "מחויבת" לקואליציה בשום צורה שהיא.
2. כללי משחק – כללי המשחק של הפרלמנט יוצרים מסגרת פעולה לנציגיו של העם הריבון. הכללים מסדירים את ההליכים הפרלמנטריים השונים ודורשים רק דרישה אחת מהשחקנים – כיבוד הכללים, תוך מתן אפשרות לשנות את הכללים בהתאם לכללים (למשל, שינוי התקנון בדרך המוסדרת בתקנון).
3. עימות פרלמנטרי – כללי המשחק מסדירים את דרכי העימות הפורמליות בפרלמנט. הכלי העיקרי הוא "הכרעת הרוב". כך מוכרעים רוב העימותים בפרלמנט בסופו של דבר אבל יש גם אמצעים נוספים. כך, למשל, פיליבסטר שמאפשר לחברי פרלמנט שמתנגדים למהלך פרלמנטרי מסוים, להפריע לו ואולי להצליח לסכל אותו גם ללא שיש להם רוב.
4. שיתוף פעולה – כללי המשחק מסדירים גם דרכי שיתוף פעולה פורמליות בפרלמנט. כך, למשל, ניתן להציע הצעות חוק פרטיות חוצות קואליציה-אופוזיציה. ההרכב המגוון של רוב ועדות הכנסת גם הוא מנתב לשיתוף פעולה (אולם, כשמגיעים בוועדות הכנסת לעימות, הכרעת הרוב היא הקובעת).
5. כללים לא פורמליים – הכללים הפורמליים הם המחייבים בפרלמנט. ברם, בפרלמנט יש גם מנהגים, מוסכמות וכללים לא פורמליים שאינם מחייבים אבל בדרך כלל נהוג לכבדם. כך, למשל, שיבוץ לוועדות בהתאם למספר חברי הכנסת אינו כלל פורמלי מחייב אבל נהוג שהקואליציה, לה יש רוב, מכבדת את האופוזיציה ומחלקת את השיבוצים לוועדות בהגינות ולפי מפתח הגיוני. הכלל הזה הוא מנהגי, אך לרוב מכובד על ידי הצדדים וזאת בגלל הכלל הבא שאדון בו (איזונים ובלמים אינטרינזיים). כשכללים לא פורמליים לא מכובדים, העימות בין הצדדים מחריף, אבל אז נכנסים הכללים הפורמליים לפעולה, ואלו מציבים גבולות לעימות.
6 איזונים ובלמים אינטרינזיים – בניגוד לשתי הרשויות האחרות – הרשות המבצעת והרשות השופטת – בתוך הרשות המחוקקת יש איזונים ובלמים אינטרנזיים רבים, מגוונים ורבי עוצמה. האיזונים והבלמים אלו הם פורמליים בחלקם ולא פורמליים בחלקם, אבל אלו ואלו משיתים רסנים משמעותיים על הפעילות הפנים-פלרמנטרית. הליך החקיקה, למשל, מרובד באיזונים ובלמים (שלוש קריאות, מעבר דרך ועדות, רסנים תקציביים ועוד כהנה וכהנה). ברם, אני רוצה להתמקד בשני מהלכי האיזונים והבלמים העיקריים, אחד פורמלי ואחד לא פורמלי, שהלכה למעשה הם שני הצדדים של אותו מטבע.
תמיר פרדו ראש מוסד לשעבר – אחד שראה דבר או שניים בחייו תומך בכל כוחו ואונו בממשלה שמורכבת מאנטי ציונים ששואפים לפרק את ישראל כמדינה היהודית. הוא לא מבקר את האנטי ציונים חברי הממשלה הוא מבקר את האופוזיציה.
תגידו, אין גבול לצביעות שלכם?! pic.twitter.com/NXiCbUoMVS— חיים אלקסלסי (@keslasy) June 1, 2022
המנגנון המאזן הפורמלי העיקרי הוא בחירות. לא משנה מה פרלמנט יעשה, כל עוד הוא מכבד את הכללים הפורמליים, בסופו של דבר הוא יתפזר, ואז העם יבחר מחדש את נציגיו. זה יוצר רסן מבני רב עוצמה על כוחו של כל פרלמנט, ולא משנה עד כמה חזקה ויציבה הקואליציה הנתונה.
המנגנון המאזן הלא-פורמלי העיקרי הוא שמה שצד אחד עושה לצד השני בפרלמנט, הצד השני יוכל להשיב לו בחזרה באותו האופן כשהכרעת העם תיטה לטובתו (ההרחבה הפוליטית של כלל הזהב). כלל זה תקף גם ביחס לכללים הלא-פורמליים וגם ביחס לכללים הפורמליים. כלומר, מי ששובר את הכללים הפורמליים, לרוב יקבל זאת בחזרה כשהגלגל הפוליטי יתהפך. זו הסיבה מדוע אף קואליציה, לא משנה כמה פעמים נבחרה וכמה עוצמה פוליטית הייתה לה, לא שינתה את שלוש הקריאות לקריאה אחת בתקופתה (למרות שהדבר אפשרי באופן תיאורטי).
7. תפקיד האופוזיציה – תפקיד האופוזיציה הוא אחד ואחד בלבד: לייצג את בוחריה כפי שהיא רואה לנכון. לקואליציה יש תפקידים נוספים – למשל, לתמוך בממשלה – אבל האופוזיציה צריכה לייצג את בוחריה לפי מיטב שיפוטה. הא ותו לא. תפקיד הייצוג מתחדד לאור שני מאפיינים יסודיים של האופוזיציה.
ראשית, האופוזיציה מייצגת, כמעט תמיד, את המיעוט באותו רגע נתון. המיעוט הפוליטי אמנם זוכה לשלל הגנות בפרלמנט ובדמוקרטיה ליברלית בכלל, אבל היות שמדובר בשיטת משטר שאמצעי ההכרעה העיקרי בה הוא הכרעת הרוב, האופוזיציה מייצגת את הצד החלש יותר פוליטית באותו הזמן.
שנית, בניגוד לקואליציה, האופוזיציה אינה בנויה על שיתוף פעולה מחייב בין חלקיה השונים. תופעה זאת מחלישה את האופוזיציה אף יותר מסוגיית המיעוט, משום שיש למפלגות האופוזיציה פחות תמריצים לפעולה משותפת.
לפיכך, דמוקרטיה פרלמנטרית אמנם מספקת לאופוזיציה שלל כלים בהתמודדותה מול הקואליציה והשלטון, אבל כהכללה יש לאופוזיציה קושי מבני בניהול מאבק אפקטיבי נגד הקואליציה והשלטון.
8. מטרות האופוזיציה – אנשים נוטים לבלבל בין תפקיד לבין מטרות. תפקיד האופוזיציה הוא לייצג את בוחריה. זהו. אבל לאופוזיציה יש מגוון מטרות שהיא מנסה להגשים כדי למלא את תפקידה זה. המטרה העיקרית היא החלפת הקואליציה. האופוזיציה יכולה להחליף את הקואליציה באמצעות בחירות במועדן, או באמצעות זירוז הבחירות או באמצעות יצירת קואליציה חלופית. החלפת השלטון היא אינטרס יסודי של האופוזיציה, אם הדבר ביכולתה (יש לציין כי לעתים יש באופוזיציה גורמים שאינם חפצים להיות חלק מלא מהשלטון).
לאופוזיציה יש מטרה נוספת והיא קידום האינטרסים של בוחריה בהתאם ליכולתה המוגבלת (למשל, דרך הצעות חוק פרטיות). בגלל שיכולתה זו מוגבלת – כך, למשל, קשה מאוד להעביר הצעת חוק פרטית שהקואליציה והממשלה מתנגדות לה – האופוזיציה מקדמת את האינטרסים של בוחריה דרך ביקורת על השלטון או דרך ניסיון לסכל מהלכים של הקואליציה והממשלה.
9. מחויבויות האופוזיציה – האופוזיציה מחויבת לבוחריה ולכללי המשחק הפורמליים של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. לפיכך, וכפי שכבר צוין בסעיף הראשון, לאופוזיציה אין שום מחויבות לקואליציה.
10. מחויבות האופוזיציה לקואליציה לא מתפקדת – קואליציה שאינה מתפקדת, מוזמנת לפזר עצמה, ולפנות לעם כדי לקבל חזרה את אמונו. האופוזיציה אינה מחויבת לסייע לקואליציה לא מתפקדת היות שהאופוזיציה היא לא המטפלת הסיעודית של הקואליציה, לא האפוטרופוס שלה ולא חונכת הפר"ח שלה.
יתרה מזאת, כאשר הקואליציה חלשה, בוחרי האופוזיציה – להם האופוזיציה כן מחויבת – מצפים מנבחריהם למקד את עיקר מאמציהם בהפלת הקואליציה והחלפתה במהרה. החלפת קואליציה מתפוררת ורעה (בעיני תומכי האופוזיציה) היא הגשמת טובתה של המדינה בעיני המצביעים למפלגות האופוזיציה. לשון אחר, הפעלת לחץ פרלמנטרי של האופוזיציה על הקואליציה כדי להביא לפירוקה הסופי היא המשרתת את בוחרי האופוזיציה יותר מכל. לפיכך, כל מי שטוען ש"פסילת חוקים על ידי האופוזיציה מהטעם שהממשלה היא שהביאה את הצעת החוק לכנסת, פסולה מעיקרה", אינו מבין מהו תפקידה של אופוזיציה וסביר להניח שגם הבנתו היסודית בדמוקרטיה פרלמנטרית אינה מעמיקה במיוחד.
ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
לא. אופוזיציה לא אמורה להפיל ממשלה מכהנת על חשבון אישי. זוהי מלחמה נגד דמוקרטיה והחיים ביחד של כל אזרחי המדינה. על אופיזיציה להפיל ממשלה כושלת. על אופוזיציה לתמוך בקיום הפיזי של מדינה ולא לפרק אותה מנשק ולכידות חברתית מול טרור ואיום פצצה גרעינית. מי שמפרק מדינה מהנשק שלה הוא אויב המדינה.
לא, אופוזיציה אמורה להפיל ממשלה.
ככלל, מפלגה צריכה לשקף את עמדות בוחריה, בן אם בקואליציה ובין אם באופוזיציה. אפשר חריגות מועטות מוגבלות בזמן מכלל זה, אך מפלגה שמן.רצקת מבוחריה לאורך זמן לא תשרוד. זה מה שקרה למפלגת העבודה
אם זה היה נכון, למה הממשלה הנוכחית מורכבת ממי שבנט בעצמו הגדיר כחמאס?
זה דווקא תואם לפי הגדרה את התמיכה ב"בקיום הפיזי של מדינה".
הפלת ממשלה אינה דחיפה לאנרכיה אלא להעלאת ממשלה חילופית ולכן אינה פעולה אנטי-דמוקרטית(כל עוד היא נעשית בכלים החוקיים ובאופן הוגן).
בנוסף, לוסר הסכמה אינו פוגע ביכולת לעבוד יחד. אם כבר, הנסיון שלך ושל דומיך להכפיף את האופוזיציה הוא שפוגע באחדות העם. אין אחדות בלי לכבד זה את זה.
ולסיום-בעיני הימין התנגדות לממשלה המכהנת זה תמיכה בקיום המדינה. אפשר להתווכח על זה אבל יש גם זכות לעמדה כזו. ואם זו ענדת הבוחר אז חובתה של האופוזיציה לעשות זאת. היחידים שיכולים לבקר אותה על זה הם הבוחרים בקלפי.
חוסר הסכמה של האופוזיציה להיות פראיירים אינה יכולה להיחשב מזיקה כי הקואליציה יכולה להציע עסקאות בתמורה לתמיכתה במה שהקואליציה רוצה(לדוגמה לתקן את חלוקת התקנים בועדות הכנסת) ולכן הקואליציה נושאת באשמה באותה המידה.
והדבר נכון שבעתיים כשהקואליציה פוסלת חוקים של האופוזיציה אפילו שהם אוביקטיבית גרסאות משופרות של חוקי הקואליציה פשוט כי הם מהאופוזיציה. כך היה בחוק איחוד משפחות ושוב בחוק ממדים ללימודים.
על חשבון אישי?
הסקרים מוכיחים שהציבור לא מעוניין בממשלה הזאת ואלה שבחרו את נציגיהם שבאופוזיציה מעוניינים להפיל את ממשלת הנוכלים באמצעות נציגיהם.
מי מסכים עם כל מה שכתבת
אבל שאלתי היא, האם התנהגות האופוזיציה כרגע אכן תואמת את האינטרס של בוחריה? אני חושב שמטרת העל של הפלת הממשלה גורמת לאופוזיציה לזנוח את האינטרסים המיידיים של בוחריה ולהעדיף למשל תוהו ובוהו חוקי לתמתנחלים, או פגיעה בקשרי החוץ של המדינה בגלל שלא מסכימים להתקזז. אנשי האופוזיציה חושבים שזה שווה את המחיר בטווח הארוך. וכרגיל, הכוחרים יכריעו
מכיוון שהשמאל מכרסם כבר שנים ביסודות הדמוקרטים של המדינה, והוא הצליח עכשיו להקים ממשלה שבראשה עומדת מריונטה ללא ממצביעים, הפלת הממשלה הזאת היא אינטרס, לא רק של הבוחרים מהימין אלא גם של כל האידיוטים השימושיים של השמאל.
לפי סקרי הבחירות, כנראה שזה בדיוק רצון הבוחרים של מפלגות האופוזיציה.
בפילוסופיה פוליטית, זכות המהפכה (או זכות המרד) היא הזכות או החובה של עם "לשנות או לבטל" ממשלה הפועלת נגד האינטרסים המשותפים ו/או מאיימת על ביטחונו של העם ללא סיבה.
היה זה השמאל שקבע עם המהפך ב77 ש״תפקידה של האופוזיציה הוא להיות לוחמת ולהפיל את הממשלה״. ישנן אינספור אמירות כאלו של חברי כנסת שמאלנים ושל גורמים בתקשורת השמאל. ראש מוסד לשעבר אמור להיות בקיא בחומר לפני שהוא פולט תובנות וקביעות שאין להן שום בסיס בחוק ובסיס רעוע ביותר בהיסטוריה הפרלמנטרית של המדינה. רוב הדוגמאות סותרות לחלוטין את האמירה שלו.
סליחה, ״אופוזיציה עוזרת לקואליציה״-
איך? הרי לקואליציה יש רוב! אין כל תרחיש בו היא צריכה עזרה מהאופוזיציה.
תקראו לילד בשמו: הם לא דורשים לעזור לקואליציה, הם דורשים מהאופוזיציה לעזור לראש ממשלה שלא מצליח להשיג תמיכה מתוך הקואליציה. ועוד מצפה לקבל אותה בחינם.
לקואליציה יש רוב. רק בארץ הרוב הוא רוב "חוקי" שלא מצליח כבר עשרות שנים לעשות את תפקידו כראוי.
אם אופוזיציה היא מיעוט. מיטוט הממשלה או הקואליציה לא יעזור לה כי היא מיעוט. באופן תיאורטי בכל מקרה כי בארץ אופוזיציה היא "מיעוט" של כ%40.
עקב העיוות הזה נוצר מצב לולאה שאף ממשלה לא מסוגלת למשול במשך 4 שנים רצופות. הדבר משפיע ישירות על האזרחים מכיוון ששרים (לדוגמא שר התחבורה) מתחלפים באופן תדיר ולא מסוגלים לבצע את עבודתם.
יש פה משהו לא תקין שלא עובד כמו שצריך. שיטת הממשל בארץ צריכה שינוי כלשהו.