כניעה בקרב המשפטי תפגע בשדה הקרב האמיתי

בניסיון להימנע מעימות משפטי מתיש, צה"ל מקבל על עצמו תכתיבים חיצוניים שעשויים לפגוע בביצועי הלחימה בשעת מבחן מבצעי

למצולמות אין קשר לכתבה | משה מילנר, לע"מ

ימים ספורים לפני הדיון סביב "בג"ץ הלוחמות", שוב צה"ל "מתקפל" בפני ארגונים אשר לדעתם ערך השוויון גובר על ערך הניצחון לכאורה, ומפרסם החלטה בדבר שילוב נשים ביחידות החי"ר הלוחמות, המובחרות והמיוחדות.

סמוך לפרסום ההחלטה אתמול יחד עם פרסום הקריטריונים שיידרשו מן הלוחמות, פורסמו במקרה גם תוצאות בוחן הכשירות הקרבית השנתי לקציני צה"ל, הכוללות קטגוריה מיוחדת ונפרדת לנשים המשרתות כקצינות לוחמות. משום מה לא נמצא לנכון בצה"ל לבחון את הקצינות כפי שנבחנים הקצינים המשרתים לצידן באותם תפקידים ואותן יחידות. היכן הדוגמא האישית "נאה דורש ונאה מקיים"? לאן התפוגגה האימרה עליה מחונכים כל קצין וקצינה: ממני תראו וכן תעשו? איזה ערך מערכי צה"ל מגולם בהפרדה מלאכותית ומפלה זו? האם מושג השונות הרלוונטית תקף רק במקרה פרטני זה?

לאור ההחלטות שהתקבלו והמצב שהתהווה בשטח, מצופה מצה"ל לעדכן מידית את טבלאות הכשירויות והמדדים המבחינות בין נשים לגברים. זאת יש לעשות באופן שישווה את הדרישות לסף המדדים הנדרשים מגברים, ללא התאמות והורדת הרפים, ללא הנחות, אנחות וויתורים. בל יחטא הצבא וינחית את הרמה הנדרשת, שהרי האויב מולו נתמודד והאתגרים המבצעיים לא פחתו בהכרח.

טבלת המאפיינים והדרישות הגופניות החדשה של מתגייסות ליחידות המובחרות מעלה גם היא תהיות. על פי הטבלה החדשה, תנאי הסף הנדרשים מלוחמת בראשית דרכה הם משקל של 78 ק"ג וגובה של 1.66 מטר לפחות, והיכולת לבצע 10 עליות מתח ולרוץ 3000 מטר ב-14 וחצי דקות. בדיקה קצרה במחשבון BMI המודד מסת גוף ומצביע על סיכון למחלות, מעלה כי מועמדת עם נתוני גיל, גובה ומשקל כפי שקבע הצבא מקבלת ציון BMI של 28.3, בעוד שטווח המשקל הרצוי ביחס לגובה הזה הוא 68.9 – 45.5 קילוגרם. במילים אחרות, הסיכוי שחיילת עם נתונים כאלו גם תעמוד בדרישות הכושר, עם או בלי ציוד קרבי, הוא נמוך במקרה הטוב.

המלצות

אם אכן רוצה הצבא לעקוף את בג"ץ, ולהתמודד עם הלכי הציבור מבלי לגרוע ביכולתו ועוצמתו, ואם אכן רוצות נשים לשרת כלוחמות ביחידות מיוחדות, הפתרון יכול להיות במסגרות קיימות כפי שנעשה כיום למשל בגדוד 'איתם' של חיל הגנת הגבולות. לכל יחידה כזו ישנן כשירויות המותאמות לדרישות המבצעיות שמאפיינות את ייעודה, משימותיה המבצעיות הצפויות בגזרות הלחימה השונות וכמובן משרתיה.

כעת משהוכח שהצבא מתקפל מול לחץ ארגונים שונים ומשונים, אפשר לקדם עוד כמה נושאים שוויוניים שיטיבו גם עם גברים ביחס לנשים, כדוגמת:

1.השוואת תנאי השיבוץ ללחימה בין נשים לבין גברים, על ידי ביטול האפשרות לנשים להתנדב ללחימה ולפרוש עם תחילת ההכשרה מרצונן החופשי, באם לא תואם הדבר את ציפיותיהן. ביטול תקופת "ההתנסות" למתגייסות בשלב טרום הטירונות, שהרי הן כבר אמורות לדעת לאן הגיעו אחרי כל שנות הפרסום, השיווק והיח"צ.

2.השוואת משך השירות של חיילים וחיילות סדירים המשרתים באותם תפקידים ובאותן יחידות. אין סיבה שמש"קית שלישות בקריה תשרת רק שנתיים בעוד עמיתה, מש"ק השלישות, ישרת שמונה חודשים יותר. מכאן נדרשת השוואת מועד הכניסה לקבע של קצינים וקצינות באשר הם. אין סיבה שקצינת מודיעין או לוגיסטיקה תיכנס לקבע בתום שנתיים בסדיר בעוד הקצין המקביל לה יכנס לקבע שמונה חודשים אחריה ויפסיד שמונה חודשי שכר על כל המשתמע מכך, גם בהקשר צבירת הפז"ם והקידום בתפקידים ובדרגות. מדובר בפגיעה ערכית וכלכלית משמעותית, לא מידתית ולא ראויה.

3.השוואת הדרישות בתחום ההופעה והלבוש ובכלל זאת ביטול זכויות המפלות לטובה נשים בתפקידים הזהים לאלו אותם ממלאים גברים, כדוגמת: שיער ארוך ללוחמות אך לא ללוחמים, נעילת סנדלים לפקידות ולפקידים המשרתים באותו משרד, איפור, תכשיטים ועוד.

4.השוואת היחס בדרישות המקצועיות באימונים בין נשים לבין גברים, ובכלל זאת: אימוני קרב מגע מלאים ומעורבים בין גברים לנשים (ללא "הקלות" ו"רחמים"); עמידה מלאה בכל הדרישות הפיזיות של סדרות הנווטים (בכלל זאת "נווטי הבדד" ונשיאת המשקלים); סדרות המילוט המתישות, סדרות שבי; דרישות כושר קרבי מלאות; תרגול מתן סיוע רפואי ושהייה במארבים ממושכים.

5.השוואת הדרישות המבצעיות בשטח והקפדה של המפקדים על עמידה בהן ללא הנחות והקלות, כולל תרגולות הסתערות ונשיאת ציוד כבד.

6.השוואת התנאים המחייבים להסמכה בתום כל קורס והכשרה ללא הקלה, עצימת עין או קריצה, ואיסור מתן הקלות פיזיות או ויתור על החסרת ימי אימון לקראת הסמכה.

7.השוואת תנאי השירות של חיילים וחיילות בסדיר, קבע ומילואים, בכל הדרגות והתפקידים (כולל אבות ואימהות לילדים) ובכלל זאת השוואת מרכיבי תגמול ושכר אחידים כציוד היגיינה. ביטול כל הטבה, זכות או חובה המבוססת על הבדלי מגדר, והתייחסות להגדרות ודרישות מקצועיות לגופו של עניין ולא למינו של האדם בלבד.

8.שוויון הזדמנויות לשירות במגוון תפקידים המאופיינים מזה שנים בעדיפות לנשים, על ידי פתיחת תפקידים נשיים מסורתיים לכאורה, גם לגברים. מדוע זה לא יתמודד לתפקיד יועץ/ת הרמטכ"ל לענייני מגדר גם גבר למשל? מדוע לא ישובצו יותר מש"קי ת״ש וחינוך ביחידות? האם גברים לא יכולים לשרת כ"מורים חיילים", סייע לרופא שיניים, פקידי מבצעים בטייסות, מדריכי חי"ר ומדריכי סימולטור בחיל האוויר?

9.שוויון בשירות המילואים– הקמת גדודים/ פלוגות/ מחלקות על בסיס לוחמות בכל המערכים בהן הן משרתות כדוגמת הגנת הגבולות. שיבוץ לשירות מילואים של לוחמות בצה"ל או במג"ב ללא אפליה מגדרית עד לגיל פטור ולא מסיבות אחרות שאינן שוויוניות על פי החוק.

המחשה לאיוולת המתאפשרת לכאורה, ניתן להביא באמצעות דוגמאות המוכרות למרבית הלוחמים מתקופת שירותם הפעילה. האם יש מי מהקוראים, הורה לבנות המשרתות בצה"ל, שיסכים כי לוחם יהלום בבתו באימוני קרב מגע בעוצמה בה היה תוקף והולם בחברו? האם יש הורה שיסכים כי באימוני רפואה תופשט הבת ממדיה? האם יש מי שיסכים כי בתו תעשה את צרכיה בנוכחות גבר? כיצד על האישה הצעירה לנהוג בעת אורחות נשים ומה ההשלכות הרפואיות והפיזיולוגיות מעבר לאלו החברתיות והמבצעיות הברורות? האם יש בעל שיסכים כי כך ינהגו באשתו במהלך שירות במילואים? כבעל ואב לבנות אעיד- בטוח שלא!

דוגמא נוספת ואקטואלית בה נדרש לטפל מידית, ואם לא באמצעות הסכמה גורפת אז אולי באיום בתביעה המקבילה לעולמות ההשתכרות והעבודה. האם יש גבר או אישה הדורשים שוויון בתנאי הקידום והשכר בעבודה, שיכולים להסביר מדוע קיים בצבא הבדל בין קצין לקצינה באותה יחידה ומשרה, ביחס למועד הכניסה לקבע, על כל המשתמע מכך, מקצועית וכלכלית בעיקר?

לסיכום

מאז בג"ץ אליס מילר לפני 27 שנים בו כשל צה"ל בהבנת הפסיקה ויישומה, ניכר כי הוא נמנע מלמצות הליכים בבית המשפט ונכנע לתכתיבי הארגונים שהבינו את "השיטה" בה צה"ל נמנע מחיכוך משפטי ארוך ומתיש בבג"ץ מול העותרות נגדו. על כן מפעילים הארגונים מכבש לחצים שעבר מזמן מקצב זחילה לריצה מהירה, משנה את פני הצבא והחברה כולה, ולא בהכרח לטובה, כפי שאנו עלולים להיווכח חלילה במלחמה הבאה.

על הצבא לעצור אחת ולתמיד מגמות פסולות, שאין להן אחיזה ממשית במציאות ומסכנות את חוסנו, ביצועיו ותפקודו במערכה. על הצבא להתמודד באומץ, בכנות ובשכלתנות מול מגמות של תנועות שונות שבשם ערך השוויון לדוגמא, יוזמות עתירות לבג"ץ ומאיימות בהליכים משפטיים, לכאורה.

אומה חפצת חיים מבינה היטב שערך הניצחון קודם לערך השוויון. חברה בריאה מבינה שההבדלים המהותיים בין המינים והשונות הרלוונטית המבחינה בין גברים לנשים לא ייעלמו בזכות בג"ץ או איום בתביעה.

צבא מנצח יודע כי האתגרים המבצעיים עמם יידרש להתמודד יוכרעו בזכות מיצוי יכולות נכסיו החשובים ביותר – האנשים, גברים ונשים כאחד. על כן עליו להכשירם ולהציבם ביחידות ובתפקידים בהם ימוצו באופן המלא ביותר יתרונותיהם ומאפייניהם האישיים, יפותחו כישוריהם וינוצלו המשאבים בהתאם לדרישות ולתנאים.


אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי. חבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

14 תגובות למאמר

  1. לגבי אורל השירות, ישנו שיקול נוסף.
    במהלך שירותי הצבאי(בתפקיד לא קרבי, לא מבחירה) ראיתי מקרה של חייל וחיילת ששירתו יחד במשך כשנה וחצי כאשר הוא היה בעל פז"מ ארוך יותר. מעט אחרי שהוא קיבל דרגת סמ"ר היא סיימה שנתיים וחתמה קבע מה שהפך אותה למפקדת שלו למעשה. כמובן שזה הלך גרוע מאוד והיא נאלצה לבקש העברה.
    העובדה שזה יכול לקרות היא כל כך מטורפת שחייבים לפתור אותה.

    1. את הבעיה הזו ניתן לפתור בקלות יותר: לעשות לבנות מה שעושים לביינישים.
      בינישים משתחררים אחרי סדיר קצר אבל מקבלים אפשרות לחתום עוד סדיר(!). בשביל קבע הם צריכים להשלים קודם 3 שנות סדיר.

    2. את הבעיה הזו ניתן לפתור בקלות יותר: לעשות לבנות מה שעושים לביינישים.
      בינישים משתחררים אחרי סדיר קצר אבל מקבלים אפשרות לחתום עוד סדיר(!). בשביל קבע הם צריכים להשלים קודם שלוש שנות סדיר.

  2. הכניעה לגופים"הפרוגרסיביים",של ראש המטה הכללי של צבא ישראל(הדש בנאומיו בהשבחת יכולתו של הצבא לשמש ככלי קטלני ויעיל,כנגד הבאים עלינו לכלותנו),תגרום להפחתת כוחו ויעילותו ולכך שהחיילים
    חניכי החינוך הממלכתי הדתי,המהווים כיום רוב בחילות הקרביים,יימנעו מלהתגייס לחילות הקרביים.

  3. לדעתי לא מדובר על כניעה בקרב המשפטי אלא כניעה לגופים רבי עוצמה שישפיעו אח״כ על הקידום של אותם קצינים בכירים שמקבלים את ההחלטות ועל שילובם בשוק האזרחי אחרי השחרור. זאת הסיבה בגינה צריך לאסור על גופים במימון זר לעתור לבג״ץ וחייבים לקדם חוקים שיחייבו אותם להרשם כסוכן זר. בסופו של דבר מתפתחת כאן תרבות של ״פרוטקשן״ כאשר הכסף, גישה אפשרית לחומר מודיעיני של ממשלות זרות שמממנות את הגופים הללו וגישה לעיתונאים מובילים, מהווים איום ממשי לשמם הטוב של מקבלי ההחלטות.

    1. שאלה קטנה: דרך כמה חברות וגופים ללא מטרות רווח צריך להעביר את הכסף כדי שהוא יחשב חוקית כמגיע מידיים ישראליות?
      כל כסף עובר מיד ליד וסביר שהיה בידיים זרות בשלב כזה או אחר כך שחייבת להיות הגבלה.
      פשוט שנדע כמה גופים צריכים להקים ולדאוג לשיתוף פעולה ביניהם כדי לנצל את החור שחייב להיות בחוק.
      תודה.

  4. תפקיד הצבא הוא להגן על כולנו.

    לכן, גם אם מקבלים את ההנחה השגויה (אוכיח בשורות הבאות) שאי קבלת הנשים לתפקידי לחימה היא שגויה – ע"מ שההחלטה תהיה מבוססת (ודעתו הפרטית של שופט אינה ביסוס), צריך דבר אלנטרי ביותר – בתחרויות הספורט, אשר לא מסכנות אף אחד, תיפסק החלוקה לגברים ונשים.

    נניח באולימפיאדה, יהיה מקצה שליחים 1 – גם לגברים וגם לנשים.

    מדוע דווקא את מקצה השליחים אני מביא כדוגמא, אתם שואלים? כיוון שלפני שנתיים, היה מקרה מפורסם מאוד, בו באחת מתחרויות האתלטיקה הקלה, במקצים מעורבים (אגב, אלה מקצים של קבוצות הכוללות גם נשים וגם גברים, לא קבוצה של גברים בלבד מול קבוצה של נשים בלבד, למען הסר ספק), התרחש התסריט הבא:

    כל קבוצה כללה 2 נשים ו-2 גברים (עד כה לא מיוחד, זה הסטנדרט זמן רב, בתחרות המדוברת). להזכירכם, מדובר במירוץ שליחים. אז מה שהתרחש, זה שהשליח הפותח של הקבוצה המדובר, השיג פער ענק (זה לא קל, כולם שם אתלטים מקצועיים) על פני כל המקצה – בוא נגדיר זאת כיתרון חריג מאוד. העביר את המקל לשליחה הבאה ואיך נאמר, היא סיימה את חלקה אחרונה. אין בעיה, קורה – העבירה את המקל לשליח הבא ולמרות החסרון המשמעותי מאוד, הוא פשוט הצליח לעבור את כולם ושוב לזכות בהובלת המקצה (!!!!) בפער משמעותי מכולם (!), העביר את המקל לשליחה הבאה – ובואו רק נגיד, שהקבוצה לא סיימה ראשונה.

    אם נראה בספורט מעורב כמה טעינו, אז כן, חד משמעית – צריך לבצע בדיקה אחידה לכולם/ן וכל אחד צריך להיות משובץ לתפקיד המתאים ליכולתו.

    הערה א: כמו שכולנו מכירים אפילו מחדשות, וודאי מהספורט המקצועי, יש פער משמעותי מאוד בין ספורטאי לספורטאית. שיבוץ על פי התאמה לתפקיד, כאשר סטנדרט ההתאמה הוא אחיד לכולם, הוא אפליה רק עבור מי שרוצה שיוויון בתוצאות, לא בהזדמנויות (ולמען הסר ספק, שיוויון הוא רק בהזדמנויות – מכאן והלאה, שכל אחד ישיג את התוצאה על פי יכולתו). נדגים זאת ע"ב דרישות כושר של משטרת ישראל משוטרי/ות משטרת ישראל – https://www.police.gov.il/join/fitness-test-results – הגנב ירוץ לאט יותר כי הוא יתחשב שמאחוריו רצה שוטרת?

    הערה ב: להרבה מקצועות (נניח טיס), הטענה היא שכושר גופני ישיר – איננו מדד רלוונטי. אוקיי, אז גם אם זה נשמע מאוד לא סביר – בשנת 2022, בגוף המבצע אינספור בדיקות התאמה לתפקיד בכל שנה, נמדד על פי התאמה לתפקיד (=הבדיקות לעיל מייצגות או לא) ואז בשנה הבאה, מההתחלה חוזר חלילה והטענה היא שהוא מבצע בדיקות לא מייצגות? – גם אז זה אלמנטרי, תעשו את הבדיקה המייצגת הבאה, אחידה לכולם. סוף סיפור.

    הערה ג: אין חובה לזהות ע"ב איברי מין בתפקיד (דהיינו, 50% עם איבר מין אחד ו-50% עם איבר מין ב). אצלי ליד הבית, כבר חודשים ארוכים מחליפים אספלט בכבישים. נכון שאין בין עובדי הכביש נשים אך נכון גם, שככל הנראה לא "אפליית נשים" הנוראה לא גורמת להמוני נשים לרצות בתפקיד לא סקסי, כמו להניח אספלט על הכביש, בקיץ הישראלי הלוהט. יש הרבה יתרונות, בעיות, סוגיות לשני המינים – אין כל צורך לחיות עם השקפת עולם, לפיה עולמינו זה מקום בו גברים ונשים נלחמים אלה באלה וכל "ניצחון" לגברים, זה "הפסד" לנשים.

    1. אמת.
      אגב, עצם העובדה שיש סטנדרט במירוץ שליחים מעורב זה אומר הרבה.
      האם מישהו פוחד שאם תהיה אפשרות לגיטימית לקבוצת גברים בלבד כולם יבחרו בה?

  5. אני חושב שחלק מהדוגמאות לא רלוונטיות מכיוון שחלק מהאימונים הגופניים פחות רלוונטיים מבעבר, בגלל שהנשק המודרני פוגע מטווחים רחוקים ביותר. לחלק לאימונים הגופניים יש בעיקר משמעות פסיכולוגית של חישול הלוחם, משמעת לפקודות, לעבודת צוות, ולכן, פחות חשוב אם החיילת מתמודדת עם סרגל מאמצים נמוך יותר.
    מה שמאוד משמעותי-ובפרט כשאין לחימה-הוא שמספר החיילות שנפגעות ומגיעות לנכות צהל משמעותית יותר גבוה ממספר החיילים באותן יחידות. לא זאת בלבד שזה לא מוסרי לשלוח אותן לתפקידים כאלו, אלא זה גם נטל גדול על קופת הציבור.
    בנוסף, התועלת משרות נשים יורדת אם בגללן דתיים לחרדים מסרבים לשרת

  6. למי שלא יודע
    השלטון לפי הסדר הבא:
    1 מעל הכל בג"ץ
    2 פקידים,צמרת משטרה
    3 כסף ארופאי (משלום עכשיו קרן חדשה והלאה)
    4 תקשורת
    5 אקדמיה שהיא בעצם ענף של הקודמים

    6 סתם עבריינים
    7 אחרי כל זה יש גם כנסת שזה בעצם מנסור עבאס

    אז מה יש להתפלא
    רק להתפלל

  7. .רוב הטיעונים שמוצגים במאמר נכונים בעיני, אבל הטיעון "אף אבא או בעל לא יסכים לזה" הוא גול עצמי. אישה מעל גיל 18 היא אדם עצמאי ולא צריכה להיות תלויה בהסכמת הוריה או בן זוגה.

  8. יחידות מעורבות הן אסון בכל היבט מוסרי, דתי, לאומי רפואי ומקצועי.

    פלא בעיני שאין אף קצין בכיר שלא עומד על רגליו האחוריות כדי למנוע את הטירוף הזה. בוווווווז!

    1. כל קצין בכיר רוצה להתקדם בסולם הדרגות.
      ואם הוא בכיר מספיק להתכונן לפרישה מצה״ל אז הוא כבר חושב על האפשרות לקרירה פוליטית.