העלאת שכר המינימום: צעד פופוליסטי שחסרונותיו רבים מיתרונותיו

בשבוע שעבר נרשמה הצלחה משמעותית לקמפיין "מינימום 40", בדמות מעבר של הצעת החוק להעלאת שכר המינימום ל-40 שקלים לשעה בקריאה טרומית. עם פרסום תוצאות ההצבעה החל ויכוח קולני ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת בין תומכי המהלך, הטוענים שהעלאת שכר המינימום תסייע לעובדים החלשים "לסגור את החודש", ובין מתנגדי המהלך – הטוענים שלהעלאה משמעותית של שכר המינימום יש השפעות שליליות בדמות עלייה אפשרית באבטלה, פגיעה בעסקים הקטנים ועלייה אפשרית של מחירים.

הקונצנזוס סביב שכר המינימום בקרב כלכלנים עבר שינוי בעשורים האחרונים – אם בעבר הדעה הרווחת הייתה שעלייה בשכר המינימום גורמת לעלייה באבטלה, מחקרים אמפיריים (שנעשו רובם ככולם בארה"ב) הראו שעלייה בשכר המינימום לא מובילה לעלייה באבטלה, וייתכן שמדובר בצעד מדיניות המסייע לעובדים החלשים לחיות ברווחה. במאמר זה אבקש להראות שלהעלאת שכר המינימום אמנם יכולה להיות השפעה חיובית, אך ניתוח הנתונים מישראל צריך להדליק עבורנו נורת אזהרה על כך שמדובר במהלך פופוליסטי שחסרונותיו עולים על יתרונותיו.

ראשית, נבחן את מיקומה הבינלאומי של ישראל בכל הקשור לשכר המינימום. כדי לאמוד את גובה שכר המינימום, נהוג לבחון את היחס בין שכר המינימום לשכר החציוני במדינה – השכר שבדיוק חצי מהעובדים מרוויחים פחות ממנו. לפי נתוני ה-OECD לשנת 2019, ישראל נמצאת במקום טוב באמצע עם יחס של 56%. מה קורה אם שכר המינימום יעלה ל-40 שקלים? ישראל "תקפוץ" למקומות הראשונים, תשאיר מאחור את מדינות הרווחה המערביות כמו צרפת, ניו-זילנד ובריטניה, ותתמקם במיקום לא מחמיא במיוחד בין קולומביה לקוסטה ריקה – מדינות שניתן להטיל ספק ביכולתן לאכוף את שכר המינימום הגבוה שהן קובעות.

מדוע מדובר בנתון חשוב? כיוון שהמחקר הכלכלי, שמצא שעלייה בשכר המינימום לא מובילה לעלייה באבטלה, מוגבל למדינות בהן שיעור שכר המינימום ביחס לשכר החציוני הוא 65%, כפי שצוין בתוכנית 'חיות כיס' של תאגיד השידור. מה קורה כשהיחס גדול יותר, כמו שצפוי לקרות בישראל? אנחנו פשוט לא יודעים מספיק טוב. במצב הזה, כשהידע לא נמצא בחזקתנו, להמר על פרנסתם ולסכן את השתלבותם בשוק העבודה של מובטלים וצעירים בעלי השכלה נמוכה יחסית – הוא צעד לא מבוסס ולא אחראי.

שנית, בעוד שתומכי "מינימום 40" שמים בראש מעיינם את העובדים החלשים, ספק אם העלאה של שכר המינימום היא הסיוע הטוב ביותר עבור אותם עובדים. לפי סקר הכנסות והוצאות משקי הבית לשנת 2019 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מעט פחות ממיליון ישראלים (כ-28% מהעובדים השכירים) משתכרים בין 25 שקלים ל-40 שקלים בשעה. האם אותם מיליון ישראלים הם אכן "עובדים חלשים", הזקוקים לתמיכה של החברה והמדינה? הנתונים מראים שזה לא בדיוק המצב.

כ-38% מתוך אותם עובדים הם בגילי 18-29[i], כך שחלק משמעותי מאותם מיליון עובדים הם צעירים הרוכשים השכלה (40% מתוך הצעירים הללו דיווחו שהם במהלך לימודים) וטרם צברו ניסיון תעסוקתי משמעותי. מדוע זה חשוב? ניסיון תעסוקתי והשכלה תורמים בצורה משמעותית וחיובית לשכר של העובדים, כך שגם אם באופן זמני אותם עובדים משתכרים בשכר נמוך (כמו למשל סטודנטים במשרות ממשלתיות), פוטנציאל ההשתכרות שלהם גבוה בהרבה ובתוך שנים ספורות שכרם כנראה יהיה גבוה משכר המינימום בעשרות ואף מאות אחוזים.

כיוון שמדובר בחלק לא-מבוטל מכוח העבודה ברמות השכר הללו, ייתכן ודווקא תמיכה ישירה (כמו העברות של הביטוח הלאומי) בעובדים החלשים באמת, שפוטנציאל ההשתכרות שלהם נמוך בטווח הארוך, הוא הפתרון העדיף הן מבחינת העובדים החלשים הן מבחינת המשק בכללו. נוסף על כך יש לזכור שלשכר המינימום השפעות נוספות, כמו פגיעה בעסקים קטנים, פגיעה בתחרות וכן פיטורים, גם אם זמניים, של חלק מהעובדים החלשים.

בשורה התחתונה, ספק גדול אם עלייה משמעותית שכזו בשכר המינימום יכולה לסייע לעובדים החלשים בישראל, וייתכן שמדובר בתרופה הקשה מן המחלה, או כמו שאומרים באמריקה – אין ארוחות צהרים בחינם.

מה כן ניתן לעשות כדי להקל במידה מסוימת על יוקר המחיה? בטווח הקצר, יש להסיר רגולציה עודפת ולהימנע מבירוקרטיה מיותרת, כך שיהיו פחות הוצאות על המעסיקים והם יוכלו למכור את מרכולתם במחירים זולים יותר. בטווח הארוך, יש לבצע רפורמות משמעותיות בכל הקשור למערכת החינוך, המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות.

הצעדים הללו יעלו את פריון העבודה במשק, כך שהשכר בשוק העבודה יעלה ממילא וללא קשר לשכר המינימום, כיוון שלמעסיקים יהיה משתלם להעסיק את העובדים עבור שכר גבוה. פתרונות קסם קצרי-רואי, כמו העלאה גדולה ושרירותית בשכר המינימום, לא יצליחו לטפל בבעיות השורש של הכלכלה הישראלית.

[i] החישוב לא כולל את חיילי החובה ומשרתי השירות הלאומי, המרוויחים פחות מ-25 שקלים לשעה.

ערן יוגב הוא חוקר בפורום קהלת לכלכלה