ניסיון העבר מלמד כי מעורבות ממשלתית משבשת את המודל העסקי של חברות הטכנולוגיה, פוגעת בתחרות בכך שמשמשת לרעה חברות מתחרות, וכתוצאה מכך – הצרכן הוא זה שמשלם את המחיר
אחת לכמה זמן מוגשות בארה״ב תביעות נגד חברות הטכנולוגיה הגדולות, במה שנראה כטרנד שנחת כעת באיחור אופנתי בארץ. לפני כחצי שנה הגישו קבוצת עורכי דין ישראלית תביעה בגין הפרת פרטיות שביצעה לכאורה גוגל. תביעה נוספת שהוגשה לפני כשבועיים טענה שגוגל, המפעילה את חנות האפליקציות למכשירי אנדרואיד Play Store, פועלת באופן אנטי-תחרותי “לשם דחיקת מתחריה בשוק חנויות האפליקציות” וזאת “תוך ניצול לרעה של מעמדה”. התביעה טענה שגוגל, מכוחה כמפתחת מערכת ההפעלה אנדרואיד, מפעילה מספר פרקטיקות כדי למנוע השתלבות של מתחרים.
אלא שכפי שנראה כעת, הזיהוי של חברות הטכנולוגיה כמונופול הינו שגוי. כמו כן, נתייחס באופן פרטני גם לאירועי הימים האחרונים בארה״ב.
חברה ככל החברות?
נפתח בעובדה שכולם יסכימו איתה: ברור לכולם שגוגל פועלת בצורה אנטי-תחרותית, מתאמצת לדחוק מתחרים ולבסס את המעמד שלה כשחקנית יחידה בשוק. אולם מה שנכון לגבי גוגל, נכון אף לכל חברה פרטית. איזו חברה לא תשתדל לדחוק את המתחרים שלה? איזו חברה לא תהנה משוק בלעדי שנתון כולו לשליטתה? בהיבט הזה גוגל דומה לכל חברה אחרת, פרט אולי לגודלה. אם חברה מקומית בארץ שואפת לשליטה בשוק הישראלי, ואולי אחר כך גם בשווקים במדינות נוספות, אזי גוגל היא חברה בינלאומית שמעורבת במספר רב של שווקים שונים ומגוונים בארצות שונות.
נקודה נוספת שעולה כמעט בכל דיון שעוסק במעמד המונופוליסטי לכאורה של חברות כמו גוגל, הוא ששוק הטכנולוגיה הוא שוק חדש, כלומר שונה. הטענה הנפוצה היא שבשל ייחודיותו, שוק הטכנולוגיה מאפשר לחברות לְמָצֵב עצמן כמונופול, בניגוד לשווקים רגילים שבהן התחרותיות מונעת מחברות להתבסס כמונופול. היגיון זה מכתיב, לפי הטענה, התערבות ממשלתית מיוחדת כדי למנוע את היווצרות המונופול.
טענה זו היא כמובן חסרת ביסוס ובגדר השערה בלבד. ניתן גם להפוך אותה בקלות, ולטעון שדווקא הייחודיות של שוק הטכנולוגיה הופכת אותו לשוק אנטי-מונופולי מטבעו, שכן הוא מתאפיין בחדשנות ובדינמיות שאינם קיימים בשווקים רגילים, דבר הגורם לכניסה של מתחרים חדשים בכל עת ולקריסה של חברות ותיקות שלא עומדות בקצב ההתחדשות. כלומר, קשה לטעון שחברות הטכנולוגיה הינן ״מקרה מיוחד״ של מונופול הדורש טיפול ייחודי.
בשאלה האם ישנו מקום למעורבות הרשויות ב״מונופול״ של חברות הטכנולוגיה, כדאי לבחון מספר שאלות אחרות כדי לקבל את התשובה המדויקת ביותר.
השאלה הראשונה שיש לשאול היא האמנם גוגל פועלת בצורה מונופוליסטית? ובצורה יותר מחודדת, האם הפעולות העסקיות שלה – שמטרתן לדחוק מתחרים – אכן זוכות להצלחה שדורשת מעורבות של רשות שלטונית?
זוהי שאלה חשובה מאוד שכן לרוב חל בלבול בין חברה מצליחה לבין מונופול, וכחלק מכך חברה שמשגשגת בזכות שירותים איכותיים או מחירים זולים שהיא מציעה נתפסת בטעות כמונופול. Gmail, למשל, שנמצאת בבעלות של גוגל, זוכה ללא ספק לנתח שוק עצום כשירות דואר אלקטרוני. אולם שליטתה לא נובעת ממעמדה כמונופול, אלא מהיותה שירות נוח, יעיל וחינמי. קיימות לה מספר רב של חלופות, בהן שירותים מבית Apple ו-Microsoft, ומספר גדול אף יותר של חברות קטנות. מונופול אין פה, הצלחה עסקית בהחלט כן.
בכל תביעה מעין זו שהצגנו בפתיחת הדברים, יידרשו התובעים להוכיח שאכן הצלחתה של החברה נובעת מפעילות מונופוליסטית, ולא פשוט בשל שירות טוב.
התערבות בוטה
שאלה נוספת שיש לדון בה היא האם לבית המשפט, או לרשות אחרת, ישנה הזכות המוסרית להתערב בפעילותה של חברה פרטית. גוגל, וכמוה שאר חברות הטכנולוגיה, פועלת באופן חופשי מול הלקוח, ולא מבצעת שום אקט כוחני המחייב אותו לצרוך את השירותים שלה. האם במקרה כזה, בו התקשורת המתבצעת בין השניים נעשית בצורה חופשית לחלוטין, רשאית הרשות להתערב?
השאלה שהיא כמובן הדובדבן שבקצפת בדיונים התיאורטיים אודות מעורבות ממשלתית, היא האם ההתערבות תועיל? ככלל אצבע, מעורבות ממשלתית פוגעת בתחרות יותר משהיא מועילה. ניסיון העבר לימד אותנו שהתערבות ממשלתית פגעה במצב הקיים והחמירה אותו כל כך, עד שמוטב היה להשאיר אותו כפי שהוא.
הדוגמה המוכרת ביותר היא חוק הספרים משנת 2013. מטרתו של החוק הייתה לשבור את מה שנתפס כדואופול של צומת ספרים וסטימצקי ולאפשר לסופרים להתפרנס בכבוד ממכירות ספריהם, בין היתר על ידי איסור מכירתם במבצע.
באופן לא מפתיע, כוונותיו התמימות של החוק התרסקו אל קרקע המציאות במלוא העוצמה. למרות התרעות בזמן אמת, החוק נכנס לתוקפו ב-16 בפברואר 2014, וכצפוי, גרר נזקים כמעט לכל המעורבים. בגלל שמחיר הספרים האמיר, ההוצאות וחנויות הספרים מכרו פחות מהם. בפרט, חלה צניחה חדה במכירת ספרי ביכורים, ובכך נמנע מסופרים צעירים רבים להצטרף לשוק. הפסד גדול נרשם גם בקרב צרכנים שהדירו עצמם מחנויות הספרים בשל המחירים.
אולם מלבד ניסיון העבר, ישנן שתי סיבות נוספות להניח שהתערבות הרשויות תפגע בשוק ולא תועיל לצרכנים. ראשית, ההתערבות גורמת לשיבוש המודל העסקי של חברות הטכנולוגיה. שנית, ההתערבות משמשת לרעה חברות מתחרות.
גוגל פועלת על פי מודל עסקי מסוים שמאפשר לה להציע מוצרים ושירותים במחיר משתלם. זה נכון לגבי מנוע החיפוש שלה, וגם לגבי מוצרים אחרים כמו אנדרואיד. הרווח של גוגל מגיע בין היתר מפרסומות, משימוש במידע שנאסף על ידי המשתמשים, ומעמלות שמתקבלות מבעלי האפליקציות הנמצאות ב-Play Store.
מודל זה, בתצורתו הנוכחית, מאפשר לגוגל לפעול בצורה רווחית מבלי שתשית על הצרכנים את עיקר העלויות. התערבות במודל הזה תוריד את הרווחיות שלו, ואת הפגיעה בהכנסות שמתקבלות משירות ה-Play Store – גוגל תגלגל לצרכנים.
ישנו גם שיקול אבטחתי שגורם לגוגל לנהל באופן ריכוזי את מנגנון התקנת האפליקציות באנדרואיד. אחת לכמה שבועות מתגלות אפליקציות זדוניות או כאלו החשופות למתקפות. גוגל מפתחת כלים לזיהוי והסרת נוזקות או אפליקציות לא מאובטחות, והניהול הריכוזי של האפליקציות מאפשר לה לנטר ולנהל את האבטחה בצורה טובה יותר.
באשר לסיבה השנייה, אזכיר את הקרב הביזארי שהתרחש לפני חמש שנים בין אסם להיינץ בנוגע למותגי הקטשופ. באותם ימים, מותג הקטשופ של חברת היינץ נגס בנתח השוק של אסם. האחרונה, שחששה מהפסדים בשוק, מצאה פתרון יצירתי: היא פנתה לרגולטור בדרישה להסרת המילה ״קטשופ״ מתווית המוצר של היינץ. אסם ניצלה את הגדרות הרגולטור, שקבעו מוצר ייקרא ״קטשופ״ רק אם הוא מכיל אחוז מסוים של עגבניות, ודרשה שהיינץ תסיר את השם ״קטשופ״ מהמוצר שלהם שהכיל אחוזים נמוכים יותר.
זוהי דוגמה נהדרת לפוטנציאל הנזק שיש לחקיקה או למעורבות ממשלתית. ישנו יסוד סביר להניח כי המתחרות של גוגל ינצלו את ההתערבות המיוחלת כדי לדחוק אותה מחוץ לשוק, וכך נמצא עצמנו עם עוד פחות מתחרים.
מה ניתן לעשות?
ראינו שמעורבות ממשלתית איננה ראויה ואף איננה מקדמת שוק חופשי, אולם עדיין קשה להתנער מתחושת הסכנה לשוק שמתלווה להתנהלות של ענקיות הטכנולוגיה. הסערה הפרוגרסיבית ששטפה את חברות הטכנולוגיה בימים האחרונים, שהגיעה לשיאה בחסימת החשבון הטוויטר של הנשיא טראמפ לצמיתות וכן בהשעייתו מפייסבוק, מעצימה תחושה זו. בעת כתיבת שורות אלו, Parler, הרשת החברתית הצעירה, הוסרה מחנות האפליקציות של גוגל ואפל, ואף האתר עצמו הוסר על-ידי אמזון משרתי AWS, ובכך למעשה הרשת נחסמה לחלוטין.
כל אלו העלו אמוציות רבות, ומוצדקות לחלוטין, בקרב אנשי הימין שראו בפעולות אלימות אלו ניסיון השתקה כוחני. הקידמה והליברליות שבהן מתעטפים אנשי השמאל בארה״ב התגלו כלא יותר ממסך עשן הנועד להסתיר את כוונותיהם האמיתיות. היוצרות התהפכו – אנשי השמאל שעד עתה היו עוינים לענקיות הטכנולוגיה, לרוב מטענות כלכליות-סוציאליסטיות, מחאו כף לפעילות האלימה של חברות הטכנולוגיה, בארץ ובחו״ל. ומנגד, אנשי ימין רבים קוראים להעניש בחברות הטכנולוגיה בדמות חקירות פדרליות או חקיקה דורסנית, על אף היותן חברות פרטיות.
זוהי עת מבחן לימין. כפי שהפשיטה על גבעת הקפיטול הייתה חרב פפיות שפורעים בודדים נעצו בחזה הימין בארה״ב, פעילויות אנטי-ליברלית שפוגעת בשוק החופשי מצד אנשי ימין מובהקים תהיינה לא פחות מפשיטת רגל אידאולוגית. דווקא בשעה זו ראוי שנבחן מהן הדרכים האזרחיות לקידום שוק חופשי יותר, ונמנע מצעדים ממשלתיים דורסניים שפוגעים בחופש הפרט ובשוק.
לדעתי ניתן לשפר ולמקסם את השוק באופן שיעודד תחרות רבה יותר – באמצעות צמצום המעורבות הממשלתית הקיימת מחד גיסא, ואקטיביזם אזרחי מאידך גיסא.
הטבות פיננסיות
כיום גוגל וחברות ענק אחרות ״זוכות״ להקלות מס באמצעות תכנוני מס יצירתיים המאפשרים להן למקסם את הפריסה הבינלאומית שלהן באופן שבו הן ישלמו את הסכום הנמוך ביותר. שימוש במקלטי מס הוא הפרקטיקה המוכרת ביותר של הדבר. זאת כמובן, לצד מענקים והטבות רשמיים שזוכות חברות הענק לשם משיכתן לפעילות במדינה. ישראל למשל, העניקה לאינטל הטבת מס לפני כשנתיים בכדי לעודד אותה להקים מפעל נוסף בארץ.
ראוי ונכון שהמסים יושתו באופן שווה על החברות הגדולות והקטנות, ובכך היתרונות המונופוליסטיים שהקנו הממשלות לחברות הגדולות באמצעות ההטבות יתבטלו.
מקום נוסף בו התערבות ממשלתית מפרה את האיזון בשוק הוא הסכמים שנחתמים בין הרשויות לבין חברות כמו גוגל, הנוגעים לשיתוף פעולה, לשיתוף מידע ולשכירת שירותים. במקרים אלו קשה להימנע ממעורבות ממשלתית, שכן הממשלה צריכה לשכור ממישהו את אותם שירותים. אולם בהחלט ניתן להתנות חתימה על חוזה בעמידה בתנאים בסיסיים של התנהלות הוגנת.
בעיצומן של הפרעות בארה״ב במחאה על מותו של ג׳ורג׳ פלויד, אמזון אסרה על המשטרה להשתמש בתוכנת זיהוי הפנים שלה. התנהלות זו, כמו גם הסרתה של פרלר משרתי AWS יכולים להוות עילה להפסקת התקשורת בין הממשל בארה״ב לאמזון.
סעיף 230
סעיף 230 בחוק ההגינות בתקשורת, שזכה לתואר “עשרים ושש המילים שיצרו את האינטרנט”, מסיר אחריות מהפלטפורמה ומהמשתמשים בנוגע לתוכן שמפורסם על-ידי צד ג׳. סעיף זה מאפשר לרשתות החברתיות שלא לשאת באחריות – כלומר, שלא להיתבע – על התוכן שמועלה על-ידי המשתמשים. מטרתו של הסעיף הייתה לאפשר לרשתות להתנהל בחופשיות מבלי לחשוש מתביעות, אולם תוצר לוואי שלו הוא ניהול עצמאי של התכנים מצד הרשתות החברתיות, ללא תלות במידת חוקיות התכנים.
כיום, נשמעים קולות שונים בנוגע לסעיף זה, החל מטענות שהרשתות החברתיות משמשות להפצת פייק ניוז ואפילו משמשות גורמים זרים, וכלה בתלונות על צנזורה פוליטית לא שוויונית. השימועים בסנאט לפני מספר שבועות שזכו להדהוד רב, היו ניסיון של הרפובליקנים למתן את הצנזורה המוטה שמאלה של הרשתות.
אולם, על אף הרצון לקטלג את הדברים בצורה דיכוטומית, קשה להתעלם ממורכבות הדברים. בסופו של דבר צרכנים רבים רוצים להשתמש ברשת חברתית שבה צנזורה מסוימת מופעלת. למשל, אחוז נכבד מהמשתמשים ידרוש סינון תכנים פורנוגרפיים של קטינים. ואכן, בהחלט ניתן להבין את חברות הטכנולוגיה שמנסות לנקות תכנים שיובילו לעזיבת משתמשים.
כרגע, נראה שהגענו ל״משחק סכום אפס״, שכן חשיפת הפלטפורמות לאחריות על התכנים תוביל לצנזור אגרסיבי ביותר, מתוך החשש שלהן לתביעות רבות, ואין ביכולתן לנהל או לממן מיליוני תביעות. מנגד, השארת החקיקה כפי שהיא באופן המסיר מהן אחריות תאפשר להן להמשיך לנהל צנזורה עצמאית שאינה נתונה לפיקוח, תוך הטייה פוליטית ופגיעה בחופש הביטוי.
פתרון אפשרי עשוי להיות בהתניית החסינות באי-צנזורה מוחלטת. משתמש שמעוניין, יוכל לבחור להיחשף לכלל התכנים ללא צנזורה, ובכך יוותר על זכותו לתבוע את החברה. ואילו משתמש אחר שמעוניין בצנזור תכנים, יכול לבחור להיחשף רק לאלו שעברו סינון, אך צנזורה זו תהיה כפופה לחוק ולפסיקות בית משפט.
להצביע ברגליים
באופן טבעי, חברות מסחריות מגיבות לכסף. אין בכך חדש. המניה של טוויטר למשל ספגה מכה קשה לאחר הפעולות האחרונות שלה, וזוהי בהחלט פעילות לגיטימית שמביעה מחאה על התנהלות החברה.
לאזרחים יש דרכים נוספות להצביע ברגליים: מעבר לרשתות חברתיות מתחרות או חרם צרכנים על המפרסמים בפלטפורמה. במקרה של חסימת פרלר בידי אמזון, יתכן אף שמדובר בהפרת חוזה מצד אמזון, ובכל מקרה לפרלר לא אמורה להיות בעיה לעבור לשירות אחסון מתחרה.
מילטון פרידמן אמר פעם כי ”העובדה המרכזית והחשובה ביותר בנוגע לשוק חופשי היא שאין חליפין שמתקיימים אלא אם שני הצדדים נהנים ומרוויחים מכך”. הרשתות החברתיות תלויות בציבור הרחב. אם האחרון יצביע ברגליו ויבהיר כי צנזורה מוטה פוליטית והשתקת קולות כוחנית לא מקובלת עליו – דברים אכן ישתנו.
נקודה נוספת היא בעיית יחסי שלטון-תקשורת.
הרשתות החברתיות משחקות תפקיד משמעותי ככלי תקשורת(גם אם לא קונבנציונאלית) וסיפוק מידע. דבר זה הודגם ע"י פוליטיקאים רבים שהשתמשו בהן לקשר עם הבוחר(לדוגמה טראמפ). וככלי תקשורת חשוב לשמור על עצמאותן.
האם אנחנו באמת רוצים לתת לממשלה זכות להתערב בשוק שמאפשר את הביקורת עליה? האם אנחנו רוצים שהיא תוכל להגביל את היכולת של הציבור לדעת מה היא עושה ותוכל לתת לעצמה מרחב תימרון מאחורי גב הציבור? האם אנחנו רוצים לאפשר לממשלה לשים מגבלות על חופש הדיבור שמכוונות ספציפית לאופוזיציה? זה יכול בקלות להוביל למקומות מאוד בעיתיים.
לפי היגיון הכותב, חברות הרכב אינן שולטות בלעדית על דגם הרכב שבאפשרותך לרכוש – כיוון שאתה תמיד יכול לפתח רכב משלך.
שנית, הטעות (וזו טעות נפוצה) היא בזיהוי השוק שבו פועלת גוגל – במונופול של גוגל הינו בשוק הפרסום. זה מה שמאפשר לחברה להתקיים. לא שירותי דוא"ל או הפצת תכני וידאו.
עצם העובדה שגוגל מסירה מחנות האפליקציות מתחרים לשירותיה – הינה פעולה מונופוליסטית. מדוע? כיוון שלחטיבת *מערכות הפעלה* בחב' גוגל, כלל לא צריך להיות אכפת מאפליקציות להפצת תכני וידאו (לדוגמא). אך גוגל אינה גובה כסף עך Android OS (! ותבדקו אותי) בדיוק בכוונה (א) להשתלט על שוק המכשירים הניידים (ב) כל מכשיר כולל (!) מזהה פרסום ייחודי, לשם שילוב עמוק עוד יותר, באותו שוק הפרסום שהזכרנו קודם. זו לא "הצלחה עסקית" – זו פעולה מכוונת כנגד המתחרים ע"י מתן שוחד ליצרני החומרה.
לראיה, כאשר אני*רוכש* מערכת הפעלה או משתמש בלינוקס החינמית – אף אחד מהיצרנים, "לפתע" לא רואה צורך לשלוט, מה התוכנות שאני יכול להתקין.
שלא נדבר על האבטחה של גוגל פליי – גוגל משקיעה 0.0001% מאמץ לגלות איומים טרם העלאת התוכנה. בשנתיים האחרונות, התברר שהם בכלל לא בודקים תמיד – אלא רק בהעלאה ראשונה. מכך נולד טריק שאינספור פוגענים ניצלו אותו – החלפת הקובץ בפליי לאחר שנבדק, בזה שכולל את הוירוס. עם רמת בדיקות כזו, משעשע לדבר על אבטחה בפליי מרקט.
מעורבות ממשלתית אינה חסינה מבעיות. אך אני מעדיף חוקי תנועה (לדוגמא) מאשר אנרכיה בכביש. גם עיתון זהו עסק פרטי – זה מתיר לעיתונאי להחליף פרסום חדשות בפרסום דעה? מדוע קיימת אתיקה עיתונאית, שאת דוגמתה ראינו במשפט הקודם? היא קיימת, כיוון שטובת הכלל, גוברת על רוצה של חברה פרטית, לפרסם שקרים למען בצע כסף/תעמולה.
מצב בו 5 חברות פרטיות *נפרדות*, מחליטות תוך חצי שעה על סגירת קולו של ציבור ענק, כאשר אותן חברות תומכות אקטיבית (העלמת עין שיטטית, אינן מקרית עבור ביהמ"ש) בפעילות זהה של המשתמשים שלהם, בה הם מאשימים את פרלר – מוכיחה כבר ללא צורך בהליך משפטי, שזו צנזורה מכוונת. לצד תאוות בצע של כספי הפרסום (למי מהצנזורים, שזה רלוונטי לו).
שוק חופשי, אינו מענה לכל. בית ספר הינו רווחי? אנו רוצים שבתי ספר יונחו ע"י שיקולי רווח? כך, בדיוק כך, חופש הדיבור גובר על כל האמור בכתבה.
אין שום צורך לבטל את סעיף סעיף 230. פשוט להפסיק לקנות מכל חברה שמפרסמת אצל הדיקטטורים. כמו שלא תיקנו מוצרים מבני סלע, אל תיקנו למי שמשלם לצוקרברג ולשאר. אצלי בסלולארי יש רשימה שגדלה בכל יום ותימחק רק כאשר הדיקטטורים ישמרו על עקרונות הדמוקרטיה. אז קדימה מפרסמים יקרים – רוצו לממן את צוקרברג ונראה מי ינצח, כאשר תישארו עם כל הסחורה על המדפים 🙂
אתיקה עיתונאית קיימת כי כל כלי תקשורת יודע שהקהל מחפש מידע אמין ואם הוא יאבד את האמון, הקהל פשוט יעזוב וילך למתחרים או אפילו לסוגי כלי תקשורת אחרים.
(כמובן, כלי התקשורת למדו שיטות מתוחכמות להתחזות לאמינים יותר מכפי שהם באמת אבל זה סיפור אחר).
באותה צורה, גם בית ספר שחשובה לו הרווחיות יהיה חייב לספק חינוך איכותי אם הוא ידע שיש לי כהורה אפשרויות אחרות.
כי שוק חופשי מבוסס לא רק על החופש לבחור בין האפשרויות אלא גם על האפשרות לא לבחור אף אחת מהן כפישהצבעת יפה בפיסקה האחרונה שלך.
טענות צודקות כנגד כתבה פשטנית משהו
לאחמד –
כמה נקודות חשובות בתגובתך ראויות לביקורת, והטענה הסופית שלך לא כ"כ בהירה.
אסביר:"…כיוון שאתה תמיד יכול לפתח רכב משלך." – העובדה שמשהו הוא קשה לביצוע אינה טענה נגד זכותו של המבצע הנוכחי. חברות הרכב אינן קיימות משחר ההיסטוריה כמו ההרים והים, אלא מישהו הקים אותן, יום אחד, במאמץ ועובדה קשה. מיום ההקמה ועד היום קרו דברים רבים, חיוביים ושליליים, וחלקם שינו את מעמד החברה, אולי אפילו עד כדי חוסר חוקיות ואבדן לגיטימיות, ולזה יש מענה. אבל בסופו של דבר, מישהו קם יום אחד והקים חברת רכב. גם אתה יכול, זה רק קשה מאוד. ואין, ולדידי גם לא צריכה להיות, הגדרה של "משהו שהוא קשה מדי כך שהוא מחייב התערבות חיצונית". זה גם מסיר את האחריות מהאינדיבידואל וגם מפחית מוטיבציה ליזמות. מה גם שאין לזה הצדקה מוסרית. בבסיס, זה דומה לטענה הסוציאליסטית הרצחנית לפיה זה בסדר לגנוב מפלוני כדי לתת לאלמוני, רק כי לפלוני יש יותר. ולא, זה לא בסדר לגנוב, בשום סיטואציה. אני יודע שאתה לא טוען את זה, אבל כשממשיכים את קו ה-"לא הוגן" עד הסוף, מגיעים לשם בלית ברירה.
"עצם העובדה שגוגל מסירה מחנות האפליקציות מתחרים לשירותיה – הינה פעולה מונופוליסטית…." – לא. כל חברה פועלת באופן שפועל גם נגד מתחרותיה. כל עוד זה נעשה בתחומי המשחק, כלומר ללא הפעלת כפייה מוכחת (וזה מאוד קשה להוכחה), כלומר בתוך מסגרת החוקים המינימליים הקיימים, אזי זה לגיטימי. וזה טוב מאוד שזה קשה להוכחה, וזה טוב שהחוקים מינימליים, כי אם אנחנו רוצים לחיות בחברה חופשית (מקריאת תגובותיך באתר, לדעתי גם אתה מסכים עם זה) אנחנו נעדיף שיהיה קשה ונתגבר, מאשר שהממשלה תנסה להכנס ולהתחיל להקל עלינו, זה בד"כ נגמר רע. לא אצלם נמצאת האמת המוחלטת, לא הם רואים לתוך נפש האדם, בוחני כליות ולב, ויודעים את כל הפתרונות. הם פשוט מטים את המצב לכיוון השני.
"מעורבות ממשלתית אינה חסינה מבעיות. אך אני מעדיף חוקי תנועה (לדוגמא) מאשר אנרכיה בכביש." הדוגמא שאתה נותן היא מצוינת, אבל רק עבור נושאים מאוד מאוד ספציפיים. כל חקיקה מהווה הגבלה על החירות, וישנם נושאים שבהם, מתך הסכמה חברתית רחבה ותועלת לכלל, אנחנו עושים את הויתור הזה. אבל, וזה אבל גדול, הוא אינו מצדיק ויתורים אחרים. נקודת המוצא היא שיש לנו חירות מלאה ואנו מותרים על חלק ממנה למען היכולת לחיות בחברה. כל ויתור נבחן בשבע עיניים, ואז בשבע נוספות. הוא אינו מהווה תקדים או הצדקה לויתור הבא, משום שזה הופך את הקערה על פיה. אכן ישנם נושאים מסוימים שבהם כבר הגיעו החברות המודרניות להסכמה לפיה כדאי לוותר בהם על חלק מהחירות, כמו בטחון פנים (למשל משטרה ובתי כלא), בטחון חוץ (למשל משרד החוץ או צבא) וכן נושאים בסיסיים כמו הסדר הציבורי (למשל, חוקי התנועה, כמו בדוגמא שלך). באותו אופן, ישנם נושאים בהם התערבות ממשלתית המגבילה את החירות מביאים הרבה יותר נזק מתועלת, וזה בלשון המעטה. אחד מהם הוא שוק הסחורות והשירותים.
דוגמא נוספת, אותה אתה מביא בהמשך והיא טעות גמורה לדעתי, היא נושא החינוך. זהו תחום ללא כוונות רווח ואין לנתח אותו דרך עיניים אלה כי זה לא מסייע להבנה. אני לא יודע אם שוק חופשי הוא מענה להכל (אני לא חושב שמישהו טוען כך) אבל הוא בהחלט הוכיח כבר מכיוונים שונים כי הוא מספק מענה גם לנושאים שהם מחוץ לתחום המסחרי, וגם כשאינו מתכוון לכך (למשל, שיפור ניכר באיכות וכמות השירותים הרפואיים, יכולת מוביליות חברתית, השכלה, אושר כללי ועוד). וביחד עם זאת אציין, שלדעתי חינוך גם כן אינו צריך להיות בידי המדינה, ומסיבות דומות: אין למדינה את המנדט המוסרי לחנך את ילדינו מחד, ומאידך התוצאה של התערבות ממשלתית יוצרת בד"כ יותר נזק מתועלת. כמובן שיש חסרונות גם במערכות חינוך פרטיות, אך הן נוטות להתגמד אל מול האלטרנטיבה. זאת ועוד, ישנם מודלים משולבים מוצלחים למדי (למשל, שיטת הוואוצ'רים).
לגבי תיאום בין חברות מסחריות, במקרים מסוימים זה מביא למצב על הרצף הנקרא "קרטל", והוא כבר מקבל מענה בחוקים הקיימים ברוב המדינות השפויות. על כן, זה לא עניין של חקיקה נוספת (ועוד כוח למערכות משפט ו/או מערכות פוליטיות, ושוב אנחנו בבעיה), אלא עניין של אכיפה.
והטיעון שאני מביא לאחר דברים אלה הוא אחד – אני לא רוצה שנשפוך את התינוק עם המים, וזה בדיוק מה שיקרה אם ניתן עוד כוח למדינה רק בגלל שחברות ענק מפחידות אותנו. זה לא הפתרון – המדינה לא תציל אותנו אלא תזיק עוד יותר. כמו כן, היום אתה משתמש במדינה כנבוט נגד מישהו, ומחר אותו מישהו ישתמש במדינה כנבוט נגדך, ולשניכם יישבר הראש. אני מעדיף ששני הצדדים לא יניפו נבוט בכלל, או לכל הפחות שיהיה קטן ככל הניתן. המדינה זה הנבוט הכי גדול שיש, והיא מפחידה אותי יותר מכל פייסבוק או גוגל.
אני חושב שמה שמייחד את חברות הטכנולוגיה היום הוא המידע הרב שהן אוגרות על המשתמש, והמשתמש אוגר בעצמו.
אם נחשוב על זה – אנחנו מפקידים בידי חברות הביג-טק הרבה קניין רוחני: התכתבויות שלנו עם אנשים, מסמכים פיננסיים וכו'.
בוא נניח שאדם מעוניין לעבור משירות א. לשירות ב. – להרבה אנשים יהיה מדובר באתגר טכנולוגי לא פשוט. חלק מהאנשים יוותרו מראש וימשיכו לפתח תלות.
נניח שאומר לך להפסיק להשתמש בפייסבוק – לא יהיה לך קל. יש הרבה תכנים/קשרים חברתיים שמבוססים על פלטפורמה זו. זה לא כמו שאומר לך לקנות קוטג' של טרה במקום תנובה…
לגופו של עניין – אני מסכים שהתערבות ממשלתית היא חרב-פיפיות והייתי מעדיף כמה שפחות התערבות ממשלתית, למעט רגולציות שבאמת יש בהן צורך ממשי.
אני חושב שהדבר הטוב ביותר שניתן לעשות זה להקנות לאזרחים חינוך לשימוש מושכל בטכנולוגיה:
איזה חברות ביג טק פועלות כיום ומה השירותים שהן מציעות, איך החברות האלה מרוויחות כסף, איזה מידע אוספים על משתמשים, מה זה שימוש אנונימי, מה המשמעויות נגזרות עבור המשתמשים, איזה השלכות אפשריות עלולות להיות וכו'.
אלה דברים שצריך ללמד מגיל צעיר, אלה ממש כישורי חיים הכרחיים כיום בעידן בו אנחנו נסמכים יותר ויותר על טכנולוגיה דיגיטלית.
הבעיה היא שכיום יש התערבות ממשלתית לטובת החברות. האינטרנט עצמו פותח ע"י ממשלת ארה"ב (במקור כאמצעי לתקשורת חרום למקרה של מלחמה גרעינית – אח"כ חברות מסחריות הרחיבו אותו למה שהוא היום), הדפדפנים הראשונים פותחו במוסדות אקדמים (שמקבלים הטבות מס ומימון). פייסבוק וטוויטר מקבלות פטור מחוקי דיבה (סעיף 230) שהיה שמור לחברות קווי טלפון, מבלי לעמוד בקריטריונים (טענתם היתה שהם לא יכולים לערוך תוכן – בעבר לא היתה להם את הטכנולוגיה אבל כיום התוכן ערוך לחלוטין). כל פעם שממשלה מחייבת אפליקציה מסוימת (למשל לתשלום עבור תחבורה ציבורית בישראל – ועכשיו גם רוצים לחייב את הדרכון הירוק כאפליקציה), הממשלה גם מחייבת מערכת הפעלה של אנדרויד ו/או אפל בשביל להריץ את האפליקציה.
אז חלק מהדרישות ל"התערבות ממשלתית" הן בעצם דרישות לאזן את ההתערבות הממשלתית הקיימת…
הניתוח יפה ומקיף, המסקנות קצת (יותר מדי) לא מחוברת למציאות.
יש כמה כלים שבהחלט מדינות צריכות להפעיל על חברות שהן: א. מונופוליסטיות בהתנהלותן; ב. פוגעות בערכי המדינה (ובהם – חופש הביטוי). בכך אתה צודק – הפסקת התקשרויות והיעדר הטבות פוליטיות הן חובה בהיבט הזה. אבל אין בכך כל עזרה למטרה בנושא של ארה"ב, כאשר הממשל הנכנס משלב ידיים ומעודד את ההשתקה שהחברות האלו הובילו.
אתה מצפה שמחאה אזרחית תעזור לשכנע את החברות האלו, אבל אתה מתעלם מהקושי העיקרי של פלחים גדולים מאוד מהחברה – הקושי הטכנולוגי. מרבית המבוגרים, עד שסוף סוף התרגלו לווטסאפ, גי'מייל וכד' יתקשו מאוד לעבור לשירותים אחרים. אפילו לנו, דור המחשבים, קשה לעבור בזמן שכל הגורמים סביבנו ממשיכים לפעול באותן רשתות ושירותים.
נכון, מצד אחד יש תכנים שאנחנו מצפים מהרשת החברתית להסיר מיד ובהם תכנים פוגעניים מאוד (אלימות, פשיעה מינית וכד'). יש צפיה גם שהרשת החברתית תסיר הסתה – אבל כאן ההבהרה צריכה להגיע מהמדינה לגבי מהי הסתה.
בהיבט הזה החוק והפסיה בישראל ברורים מאוד – רק קריאה מפורשת לפגיעה נחשבת להסתה. לא טקסט ש"אפשר לפרש כ…" או אמירה כועסת "שיכולה לגרום ל…", אלא רק אמירה שממש אומרת – צריך לXXX את A, B ו-C". אפילו אמירה של "צריך לעצור אותו" אינה בהכרח הסתה.
בארה"ב החוק והפסיקה אפילו מתירנים יותר, כאשר ארגונים שממש מסיתים לפגיעה מורשים לפעול באופן חופשי. בהתחשב בכך שכל אחת מהחברות האלו מחזיקה סניף מקומי – ביכולתה לפעול לפי החוק המקומי בכל נושא (וזו לא דרישה קשה מדי).
חופש הביטוי זוכה לביטויו הגבוה ביותר ברשתות החברתיות, לטוב ולרע. זה אומר שאם הסיבה להסרה היא לא ברורה כשמש – שלא יסירו. בהיבט הזה צריכה חקיקה וגם שפיטה לקבל את העובדה שאין לחברות האלו יכולת שפיטה של ממש ובהתאם "לסבול" גם מעט חריגות של חוסר הסרה (ולא חריגות של עודף הסרה), מבלי להעניש את החברה על כך. מהצד השני, על עודף הסרה יש לאפשר שפיטה, קנסות והענשה של החברות האלו בדרכים שונות
אני מאוד מקוה שכל הגורמים שנפגעו מכל החברות האלו, ובראשם טראמפ, יגישו תביעות ענק כנגדן עם סכומים שמבטאים את היקף העוקבים עימם איבדו קשר ואת עומק הפגיעה בערכי חופש בסיסיים. כפי שאדם בחנות לא יכול למנוע שירות מאדם בגלל דעותיו, כך גם גוגל, פייסבוק וטוויטר לא יכולות. אם עשו זאת – תביעת ענק, תביעות ייצוגיות, קנסות, ענישה ואפילו עונשי מאסר לגורמים הרלוונטיים בחברה.
"גוגל, וכמוה שאר חברות הטכנולוגיה, פועלת באופן חופשי מול הלקוח, ולא מבצעת שום אקט כוחני המחייב אותו לצרוך את השירותים שלה."
מתחת להכי מטומטם שיש
כמו משווק סמים ואלכוהול ופתיין ו…
הכל שוק חופשי
עובדה התוצר של השוק החופשי הזה כתב מאמר שכולו חופשי
חופשי אפילו ממשמעות מינימלית או ממובן כלשהו
הבעיה הגדולה שממנה מתעלם המאמר היא סתימת הפיות הפוליטית בשיתוף ובעידוד הממשל.
זה כבר לא עניין של שוק חופשי כן/לא או כמה רגולציה צריך על הביג-טק או כמה מותר להם
לצנזר תכנים.
יש כאן מצב מסוכן שבו ממשל ביידן והתקשורת הממוסדת וענקיות הטכנולוגיה עושים יד אחת
כדי להשתיק את כל המתנגדים להם, זו סכנה אמיתית לדמוקרטיה.
זו השתוללות פרוגרסיבית שקשה לדעת היכן תעצר, אנשים חוששים לדבר מחשש שיפטרו אותם
או שיאבדו את כל חבריהם. חלק מהפרוגרסיביים כמו למשל AOC מדברים על מחנות חינוך מחדש והמשך
רדיפה של תומכי טראמפ גם לאחר השבעת ביידן. הממשל שלו לא יגביל את הביג-טק, הוא רק יגביר את כוחם וימשיך את סתימת הפיות. התהליך הזה יכול להעצר רק במלחמת אזרחים.
הכתב בוחר להתעלם מהמקומות בהם
יש את הבעיה
תוכנת אימייל היא לא מקום שאתה חייב להיות בו כדי לתקשר עם אימייל של מישהו אחר
וואטסאפ אתה יכול לדבר רק עם מישהו שיש לו וואטסאפ
ומה שקרה פה בעשור האחרון ששוק הטכנולוגיה כמעט בשלמותו בנוי על המנצח לוקח הכל
לבוא ולהגיד תעבור למשהו אחר בזמן שאתה לבד בחדר זה מטופש
אם מחר מיקרוסופט ששולטת בצורה כמעט מוחלטת במחשבים נייחים תחליט שהיא לא נותנת לאתר מידה להיפתח עליה אתה תגיד אין בעיה אני ייצר מערכת הפעלה חדשה
ש99% מהאנשים לא ישתמשו כי יש להם תוכנות שהם צריכים ואף אחד לא יפתח תוכנות למערכת שלך
בשניה שלגוף מסוים יש שליטה כמעט מוחלטת על תחום אתה תקוע ונכנס למצב שאו שאתה בוחר לא לקחת חלק באיך שהחברה שלך מתנהלת או להיכנס לשם מחוסר ברירה
הבעיה מתחילה ולנגמרת שכל הפיתוחים שחברות הייטק עושות בשנים האחרונות מבוססות על גנים סגורים ועד שהבעיה הזאת לא תיפתר המצב רק ימשיך להחמיר בכמות הכוח שיש לחברות האלה
האבסורד בהתגלמותו= אתרי תועבה(אתרי זימה ופריצות) הם לא סוגרים למורות שזה פי אלף חמור ממעשי טראמפ!
עולם הפוך ראיתי!
לי אין ספק שמי שמחטיא את הציבור באתרי תועבה יקבל עונש משמיים! וגם בכסף שהוא מרוויח מזה אין בו ברכה בדיוק כמו כסף שאין בו ברכה ש-בא ע"י חילולי שבת!
תסתכלו על שחקני כדור רגל בתור לדוגמא שבשנות ה -90' היו מרווחים המון כסף והיום הם גרושים ובעלי חובות! אחד מהם אפילו עובד בפינוי זבל.
מי שאין לו תורה לא יבין לעולם את עניין שכר ועונש על עבירות ומצוות
לא לכל בעיה התשובה המיידית היא "שוק חפשי".
אם הרעיון הבסיסי הוא ששוק תחרותי מספק שירות טוב ובמחיר הוגן לצרכנים, הרי שבמצב הנוכחי בו ענקיות טכנולוגיה שולטות בשוק ההבטחה לשירות טוב ומחיר הוגן לא מתקיימת.
עוד משהו, אני יכול להצביע ברגליים ולעבור לרשת חברתית אחרת (נניח, סיגנל). אבל אם רבים ממכריי לא יעברו אף הם לאותה רשת הרי שאז אין בכך כל טעם. לכן לא ניתן להשוות את המוצר שאותן ענקיות מספקות למוצר או שירות אחר שניתן על בסיס אישי.
אחרון, ירידה של מנית טוויטר ב-2.8 אחוז זה לא "ספגה מכה קשה" לכל היותר זה "חבטה קלה בכנף".
האם אין אפשרות
להקים תוכנות חלופיות?
הכי אם יחסמו את כל הימין
זה חצי מהעולם
איך זה שחצי מהעולם
ישארו בלי דרכי תקשורת ראויה
זה לא הגיוני בעליל