כל עוד המדינה השכנה נשלטת בידי חיזבאללה ואיראן, הכנסות חדשות לא ישפרו את רווחת האזרח אלא ישמשו למלחמה בישראל
לקראת ובמהלך ביקורו של הנשיא ביידן במזרח התיכון, התעצם המלל בדבר החשיבות שיש לייחס לקידום הסדרת חלוקת ניצול משאבי הגז הטבעי המופק מהים, בין מדינת ישראל לבין לבנון.
חלק מהכותבים, ביניהם אנשים מנוסים ובקיאים, אף הרחיקו בהבעת תקוותם כי שיתוף לבנון ברווחי הגז המופק יביא מזור לאזרחי לבנון אשר כלכלתם קרסה, ומרביתם הגיעו למצוקות עד כדי קושי להשגת פת לחם לבני משפחתם. אותם מומחים אף תולים בהסדר הגז את הסיכוי להפגת המתיחות וסכנת המלחמה בין שתי המדינות, ואפילו קירוב במידת מה של סיכויי השלום בעתיד.
אם יורשה לי, אביא פרפרזה קצרה מאחד מכתביו של הסופר הגאון אפרים קישון. "כל הדברים אשר כתבתי לעיל, הם יפים, מדויקים וטובים. בעייתם היחידה היא בכך, שאין בהם ולו גם שמץ של אמת". במצב הקיים כיום בלבנון, שאינו צפוי להשתנות בשנים הקרובות, במידה והיא תזכה לקבל ולו גם חלק מרווחי הגז המופק מהבארות שהוקמו בידי ישראל, אזרחי לבנון לא יזכו אפילו בפירור מאותם רווחים.
מחיר הלחם לא יוזל באגורה וכך גם מחיר הדלק. כל הרווחים יתחלקו בין ארגון חיזבאללה אשר יעשה שימוש בכסף להמשך מלחמתו בישראל, ובין הנשיא מישל עאון וחתנו ג'ובראן בסיל, אשר בעזרת שותפיהם רוקנו את קופת המדינה הקורסת.
הדיבורים אודות הצורך בחלוקת רווחי הגז נשמעים גם בלבנון, ואין בכך כל הפתעה. כמאמר המשל "כל עת האבוס מלא, החזירים יבואו לאכול". אין צורך למצוא עצמנו מופתעים מאחדות הדעות הנשמעות משני צידי קו הגבול ותומכות בחלוקת הרווחים. בצד הלבנוני תמיד תומכים באופציה של קבלת כספים ללא התחייבות וללא צורך להשקיע, ובצד הישראלי תמיד תמצא מי שישמח לוותר ולתת תמורת הבטחות לשלום, ומגדלים פורחים באוויר.
חלוקת רווחי הגז בין ישראל ללבנון עשויה להיות דבר ראוי ומקובל ביחסים שבין מדינות שכנות החיות בשלום זו עם זו. אך כל עוד לבנון נשלטת על ידי איראן באמצעות שלוחיה בחיזבאללה, שום הסכם חלוקת רווחים או כל הסכם אחר, לא יהווה מחסום בפני פעילות מלחמתית נגדנו, באם האינטרסים האירנים ידרשו זאת.
יירוט שלושת הכתב"מים אותם שיגר חיזבאללה בתחילת החודש בקרבת אסדת הגז 'כריש', מחזקת את דעתי זו, ומצביעה על כך שלבנון מתנהלת על ידי גורמים שונים המושכים כל אחד לכיוונו, ואין בהכרח התאמה בין חלוקת הגז, לבין האינטרסים המלחמתיים של איראן באזור. עניין חלוקת רווחי הגז הנשאב מן הים חייב להיות הסעיף האחרון בו ידונו במשא ומתן להסכם שלום בין ישראל ללבנון, אם וכאשר זה ייערך.
יאיר רביד שימש בעבר כראש השלוחה המבצעית של המוסד בביירות. ספרו 'חלון לחצר האחורית' מתאר את תולדות קשרי ישראל ולבנון, העובדות והאשליות.
צודק.
רק צריך להעיר שיש צד שני: לצד חשיבות הדיון בהשלכות נתינת הכסף ללבנון יש לדון בשימוש במשבר הכלכלי-הומניטרי בלבנון לטובת האינטרס הישראלי.
רק דמיינו מה יקרה אם ישראל תציע הסכם כזה אבל רק בתנאי שקודם לבנון תוציא את החיזבאללה מהחוק ותכיר בו כארגון טרור.
חשוב לזכור שכלכלה, משפט, תקשורת ואקדמיה הם כולם זירות קרב בהן יש כלי נשק לכל דבר ועניין ושאנחנו כמדינה ואזרחים חפצי חיים צריכים להשתמש בהם לטובתנו.
הוי תמימות קדושה
היה אחד ששנא את שכנו.
יום אחד הוא פגש שד והשד הבטיח למלא כל משאלה שהוא יבקש בתנאי – שכל מה שהאיש יקבל השכן יקבל פעמיים.
חשב האיש וחשב וחשב… ולבסוף ביקש – תוציא לי עין.
גם אם כל הכסף מרווחי הגז היה הולך לגמחי"ם בלבנון, למה בדיוק שישראל תוותר על הגז הזה? זה שייך לה.
נניח אבל נניח שהכל נכון או ברובו נכון , האם אנו אזרחי ישראל זכינו לפירורים של גז?
לא ולא אז מה התועלת שבהשוואה
כספים עצומים ששיכיים למדינת ישראל מועברים למדינת אויב בכניעה מוחלטת ללא החלטת ממשלה בשם שמירה על ממשלת לפיד המגניב ומוכרים לנו בכל ערוץ תקשורת שהכספים ישמשו לשיקום לבנון