ניסיונות הטיוח וההתחמקות שהוביל איזנקוט מול חשיפת מחדלי מוכנות צה"ל היו אנטיתזה למנהיגות אמיצה, מבקרת, בונה ואמינה
האלוף במיל’ יצחק בריק היה נציב קבילות החיילים במשך עשור, וכיהן גם כמפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות. ספרו החדש 'לוחם ללא פשרות' מתאר את חייו האישיים, שירותו הצבאי במלחמות ישראל ופעילותו החברתית הענפה.
***
לא בכל נושא ועניין המנהיג צריך להשמיע את קולו, אך רוחו של המנהיג שורה על הסרים למרותו והם פועלים על פי רוחו, גם אם הדברים לא נאמרו במפורש מפיו.
בלב כבד, אני טוען כי אין יישום לקחים בצבא היבשה עם שוך הקרבות. משום כך, אנחנו מוצאים את עצמינו תדיר, כאשר מלחמה חדשה מתרחשת באזורינו, במצב דומה למלחמה הקודמת. אין מפיקים לקחים, ועל כן אין מיישמים את השינויים המתבקשים מכך.
למרות הניסיון שצברנו בזמן אמת, בנקודת המוצא של פרוץ המלחמה, אנחנו נתונים תכופות באותה נקודת התחלה, אף שהפיק האויב את לקחיו מהמלחמה הקודמת ולמד להכירנו היטב. חוסר המשמעת הקיימת, בכל דרגי הפיקוד, בא לידי ביטוי כשאין דורשים הסברים על אי-מילוי פקודות, על ביקורות קשות ועל ביצועים ברמות איכות נמוכות.
מדי שנה בשנה, הצגתי את דוח הנציבות לפני הגורמים המקובלים. גם בשנת 2018 הצגתי את דו"ח 46 של הנציבות לשנת 2018. הוא הוצג לפני הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, לפני פורום מטכ"ל, לפני שר הביטחון ולפני ועדת חוץ וביטחון. לאחר שהצגתי את הדו"ח למטכ"ל ובמיוחד הדגשתי את התרבות האירגונית הקלוקלת בה מתנהל הצבא, אמר לי הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, ש-95 אחוזים מנושאי התרבות האירגונית הקלוקלת שהצגתי, מקובלים עליו. הוא הסכים עם הביקורות הקשות הנוגעות בכשלים בתרבות האירגונית, הניהולית והפיקודית הקיימת בצה"ל.
כאן אירע אירוע תמוה שלא חוויתי כדוגמתו בכל מסלול חיי. לאחר שקיבלה הצמרת המדינית והביטחונית מידי את הדו"ח השנתי, נהגתי לחשוף אותו לציבור במסיבת עיתונאים ולהשיב על שאלות שנשאלתי. באותה מסיבת עיתונאים מדוברת, אחד הכתבים פנה אלי בשאלה, "האם קיימים כשלים חמורים בתרבות האירגונית של צה"ל, כפי שאתה מציין בדו"ח? האם הצבא, כפי שהוא יום, מוכן לקראת מלחמה?" תשובתי הייתה: "תרשה לי לא לענות לך".
המערכת החלה להסתחרר, נוצר רעש תקשורתי, המולה וסערה בצמרת הצבא, משום שהכתבים הוציאו לתקשורת, בסיום מסיבת העיתונאים, מסר הקובע כי עצם שתיקתו של בריק היא הודאה שאין הצבא מוכן למלחמה.
תגובת לשכת הרמטכ"ל הייתה חריפה ביותר. כרבע שעה לאחר הפרסום בכלי התקשורת, העביר אלי גורם בכיר מלשכת הרמטכ"ל דרך גורם בכיר בנציבות קבילות החיילים, מסר מאיים שאם איני יוצא לתקשורת ומתנצל על אי תשובתי לכתב, אנשי לשכת הרמטכ"ל "יפתחו עלי את הפה". כמובן, שסירבתי להרגיש מאוים, והודעתי לגורמים שהעבירו אלי את המסר כי אין בכוונתי לחזור בי מדברים שאמרתי ומהדברים שלא אמרתי.
מפה החלה להתגלגל שרשרת אירועים, שבה חוליה אחת הזינה את רעותה. כמה וכמה שבועות לא ירד הנושא מסדר היום התקשורתי. התקשורת עסקה בממצאי הדו"ח, ובסופו של דבר ניסתה להבין אם הצבא מוכן למלחמה או אינו מוכן. הרמטכ"ל שהסכים בתשעים וחמישה אחוזים עם הסעיפים בדו"ח, הדנים בבעיות קשות בתרבות האירגונית, הניהולית והפיקודית של צה"ל, לא היה מוכן לקשר בין הדברים שהסכים עימם בדו"ח לבין קשיי צה"ל לגבי מוכנותו לקרב. הרמטכ"ל וצמרת צה"ל התחילו במסע אגרסיבי, מעל לכל במה אפשרית, לדבר אל לב קהל המאזינים:
בריק טועה בגדול וכלל אין לו כלים שבהם יש לו יכולת לבדוק את המערכת ולהגיע למסקנות שהגיע אליהן. בניגוד לדברי בריק, הצבא קפץ קפיצה ענקית מאז מבצע 'צוק איתן' והשתפר פלאים"
הרמטכ"ל, גדי איזנקוט הוציא דו"ח סודי לוועדת חוץ וביטחון, לקבינט ולשר הביטחון שעליו חתם כל אלוף בפרק שלו שהצבא מוכן למלחמה ואף קפץ מדרגה. כמו כן, הוציא מנשר ובו הוא הודיע לכול כי הצבא מוכן, כפי שלא היה מוכן בעשרים השנים האחרונות. הרמטכ"ל וכמה אלופים נכנסו לפעולה מסיבית. הם הופיעו לפני בכירי משרד הביטחון, לפני חברי ועדת החוץ והביטחון ולפני הקבינט הביטחוני, ויצאו ובאו עם שלל מצגות, ובהן הציגו כי "הצבא מוכן למלחמה, וקפץ 20 שנה קדימה, בניגוד לטענותיו של בריק".
באותו זמן ממש היו מונחים על שולחנם של הרמטכ"ל ואלופי המטכ"ל דו"חוֹת קשים מאוד של מבקר הצבא, מבקר מערכת הביטחון על אי-מוכנות מערך השריון למלחמה, אי-מוכנות המערך הלוגיסטי למלחמה, הפוגעים קשות במוכנות האוגדות למלחמה, קריסה בכוח אדם קבע שרבים מהנגדים והקצינים הטובים נוטשים כתוצאה ממודל קבע צעיר ואובדן האמון בפיקוד הבכיר, הדרדרות חמורה של האימונים במ"לי (המרכז הלאומי לאימונים ביבשה), דו"ח קשה מאוד של ראש אט"ל על אי מוכנותם של מחסני החירום למלחמה ועוד ביקורות קשות נוספות שלא אפרט.
כל אלה, לא השפיעו על הרמטכ"ל ואלופיו להמשיך במסע המצגות בפני הדרג המדיני, שבינן לבין המציאות בשטח אין שום קשר. גדולה מכך, מסע ההסברה שלהם לווה בניסיון הכפשה אישי עלי, מטעם קבוצת אנשים מסביבת הרמטכ"ל. זו חרתה על דגלה את המסר כי "יש להרוג את השליח". הווה אומר כי יש לפגוע באדם המביא בשורה רעה. אם יצליחו להיפטר מהשליח, יפטרו עצמם מהעיסוק במהות, בשורש הבעיה. זו הדרך שאימצו לעצמם, כדי למנוע את הפגיעה בדימוי החיובי והמציאות המדומה שהפיקוד הבכיר יצר לעצמו.
אני בא ממקום נקי, כדי לשפר את הטעון שיפור במערכת, וטובת המדינה בלבד עומדת לנגד עיניי. לפתע, נתקלתי במערכת עוינת שאינה מוכנה לקבל ביקורת, מערכת דורסנית, שמבכרת לשמור על דימויה מאשר לטפל במהות ולהביא את המדינה כולה לידי ביטחון קיומי. אני חש תחושה אישית שעבר עלי תהליך מעניין. אני משווה אותו למה שקרה לבני ישראל במצרים: "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".
ההתקפות האישיות עלי, לא רק שלא החלישו את עמדתי ולא ריפו את כוחי, כפי שקורה לרבים, אלא המריצו אותי יותר ויותר לחשוף את האמת בכל מערומיה: ללא עיגול פינות וללא כחל וסרק. רוב רובם של האנשים נרתעים כאשר לוחצים עליהם לחץ מסיבי וכשמנסים לפגוע בהם בכל החזיתות. על הרוב, הם פוסעים צעד אחד או שניים לאחור, נרתעים מההמולה ומהמהומה שמתנהלות סביבם, בורחים ומסתתרים מתחת לרדאר. המאבק המכוער של הפיקוד הבכיר נגדי גרם לי להמשיך לצעוד קדימה ולנפץ את "אשליית הדימוי", שכולנו כציבור נתונים בה, והמסבה לנו נזקים קשים בכל מלחמות ישראל האחרונות.
כדי שלא להמשיך בשגרת "אשליית הדימוי", החלטתי להוציא את מה שנקרא בתקשורת: "דו"ח בריק". בדו"ח שלי מאתיים וחמישים עמודים, והצגתי בו חמישה-עשר כשלים חמורים מאוד במוכנות צה"ל למלחמה.
הדו"ח מבוסס על אלפי שיחות שהיו לי בשנים האחרונות עם המפקדים הבכירים, עם הקצינים, עם המפקדים הזוטרים, עם הנגדים ועם החיילים, לרבות למעלה מאלף ושש מאות ביקורים ביחידות הצבא. ביקרתי ביחידות וטיפלתי בקבילות שקבלו אלי החיילים מכל מגוון החילות והדרגות. קיבלתי עשרות אלפי קבילות בעשר שנות כהונתי כנציב. את רובן חקרנו לעומק. חקרנו אותן חקור היטב ונהגנו בהן, ללא משוא פנים, התחקינו על שורשי הבעיה ואף הצענו פתרונות. ביצעתי עם אנשיי מאות תחקירים מערכתיים בתחומים מבצעיים, לוגיסטיים, תנאי השירות והתשתיות, שהצבא טיפל בהם והשקיע בהם מעל שני מיליארד שקל על מנת לתקנם.
בעת כתיבת הדו"ח, הסתמכתי על מסמכי צה"ל, העוסקים באותם נושאים שרבים מהם מסווגים, ועל כן אינם נחשפים לעיני כל. קראתי בשנים האחרונות את כל הביקורות של מבקר המדינה, מבקר מערכת הביטחון ומבקר צה"ל, העוסקים באותם נושאים שהעליתי בדו"ח המיוחד על מוכנות צה"ל, ונחשפתי בביקורות אלה לכשלים חמורים בהרבה ממה שאני מצאתי בתחקיריי על "אי-מוכנותו של צה"ל למלחמה".
כאשר כתבתי את הדו"ח, התייחסתי למכלול הנושאים. מצאתי כי הכשלים שבהם עסקתי בדו"ח המיוחד על מוכנות צה"ל למלחמה, אינם בגדר השערות, אלא עובדות מוצקות התפורות בתכים עבים מקצה אחד למשנהו, ולא ניתן לערער על אמיתותן. לאחר הוצאת הדו"ח, ניסתה לשכת הרמטכ"ל לעשות ככל אשר לאל ידה כדי שלא יופץ ויוצג הדו"ח הסודי שלי בפני ועדת החוץ והביטחון, בפני ועדת ביקורת המדינה, בפני הקבינט ושר הביטחון. לשכת הרמטכ"ל אסרה על הגעתו של הדו"ח שלי לאלופי צה"ל ואף פקדה שכל אלוף שקיבל את הדו"ח יחזירו בחזרה. הכל מתוך חשש עמוק שהדבר עלול לנפץ את הדימוי החיובי שבנו בעמל רב הרמטכ"ל ואלופיו ביחס ליכולותיו של הצבא שאותן הגדיר בשנים האחרונות כ"קפיצת מדרגה".
הדברים הגיעו לידי כך שגורם בכיר בלשכת הרמטכ"ל התקשר למזכיר ועדת חוץ וביטחון וביקש ממנו שלא יקבל את הדו"ח מידי ושלא יפיצו לחברי הועדה על מנת שלא יעיינו בו. יתרה מכך, אם כבר הועבר הדו"ח לידיהם ולעיונם, שישיבו אותו לכתובת השולח. בשיחתי עם גורם בכיר בוועדת החוץ והביטחון הוא אמר לי שהוא איננו זוכר, ולו פעם אחת מאז קום המדינה, שגורם צבאי ניסה למנוע מגורמים מוסמכים בממשל את העיון בדו"ח המבקר על התנהלות צה"ל, מגורם המפקח עליו ומבקר אותו, קרי ועדת החוץ והביטחון שהנציב סמוך על שולחנה.
על-פי החוק הקיים, סמכותו של נציב קבילות החיילים מקבילה לסמכויות מבקר המדינה, והנציב סמוך על שולחנה של ועדת החוץ והביטחון בדיוק כפי שמבקר המדינה סמוך על שולחנה של ועדת ביקורת המדינה.
כמובן, שהפצרות הגורמים שנשלחו מטעם לשכת הרמטכ"ל לא נענו מטעם ועדת החוץ והביטחון ומטהו הבכיר. הדו"ח הגיע בשלמותו ואף אל הרמטכ"ל, אל סגנו ואל קצינים רבים אחרים. כחודש וחצי, משראה אור "דו"ח בריק", ניסתה לשכת הרמטכ"ל להתעלם מקיומו ואף הפיצה סיסמאות הקובעות כי לבריק אין כלים, אין יכולת ואין ניסיון לבקר את הצבא. כל האמירות האלה נאמרו כדי לנסות להרדים את הנושא.
בלחץ ציבורי הסכים בסופו של דבר הרמטכ"ל לבצע ביקורת של מבקר הצבא הכפוף לרמטכ"ל ולבדוק את "דו"ח בריק". ממצאיו של מבקר הצבא היו חמורים מאוד (את חלקם אני שומר בארכיון צה"ל). אך כלפי חוץ במסיבת עיתונאים, שוב כמנהגם בקודש, קצינים בכירים זרו חול לעיני הציבור, כאשר לא הציגו את התוצאות האמיתיות של ביקורת מבקר הצבא ונתנו הרגשה שלא כצעקתו של בריק.
בינתיים עברה שנה וסיימתי את עשר שנות כהונתי כנציב קבילות החיילים. מונה רמטכ"ל חדש, רב אלוף אביב כוכבי. הוא הזמין אותי אליו בעניין הדו"ח וקיבל עליו את דברי הביקורת בזרועות פתוחות, וגם החליט לנקוט צעדים של ממש בתכנית רב-שנתית לתיקון המעוות. לאחר פרסום הדו"ח יצאו חוצץ נגדי ונגד הדו"ח מקורביו של הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, בתקשורת ועיתונאים לא מעטים נעצו בי קולמוסם וכתבו על הדו"ח ועלי רעיונות הקלוטים מן האוויר, אף שרבים מהם לא קראו את הדו"ח בשל סיווגו הביטחוני.
לאחר ששככה תקשורת הכזב הרועשת והמטעה, ראיתי לנכון לחתום את "דו"ח בריק" בשתי מובאות של שני עיתונאים, מיני רבים, שנבחרו באקראי שראו את הדברים נכוחה.
כך כתב העיתונאי טל לב-רם ב'מעריב' ב-25 באוקטובר 2019:
בצה"ל מודים כיום שקיימים פערים משמעותיים בחימוש, בחלפים, באמצעי הלחימה, בכוח האדם ובכשירות הנדרשת. את הדברים אומרת צמרת הצבא בקול רם וברור, הרבה יותר ממה שאמרה בעת שהטיח בה ביקורת חריפה נציב קבילות החיילים לשעבר, האלוף (במילואים) יצחק בריק, שאיתו בחרה המערכת הצבאית להתנגח באותה תקופה. תג המחיר לתכניות של צה"ל לעשור הקרוב ולסגירת הפערים עומד על כ-40 מיליארד שקל"
וכך כתב קרפ"ר (קצין רפואה ראשי) בעבר ועיתונאי, פרופסור, תא"ל בדימוס, אריה אלדד, ב'מעריב', בסיפא של מאמרו ששמו "סליחה, בריק", ב-24 בינואר 2020:
כל מי שניסה להרוג את השליח, שהשמיץ את בריק ורמז לאי כשירותו, עשה מעשה נבלה. לא רק ברמה האישי כלפי מי שחווה על עורו ועל בשרו את מחדל מלחמת יום הכיפורים, שזכה בה לעיטור העוז, בהיותו מפקד פלוגת טנקים בחזית התעלה. מעשה הנבלה אינו רק אישית כלפי בריק. הוא פשע גם נגד עם ישראל ומדינת ישראל, כי בריק אמר אמת לאמיתה ולא נבהל מפני ניסיונות ההשתקה וההכחשה.
הוא ידע והכיר יפה את מנגנוני הטיוח הצה"ליים וגם את כל התירוצים להצדקת השקר והטיוח. בלחץ דעת הקהל, כתב הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, מכתב חריג לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובו התחייב, מילה שלו מול מילה של בריק, שכל אגפי צה"ל מוכנים היטב למלחמה הבאה. אלופים בדימוס נקראו לדגל, בדקו ומצאו שהכול בסדר, ומה שלא בסדר כבר בתהליך תיקון ותכף יהיה בסדר; ורמז שבריק קצת מוזר, ובטח מגזים.
הדו"ח שהתפרסם השבוע על אודות עוצבת "המפץ" מחייב את כל מכפישיו של האלוף במיל' יצחק בריק, לקום ולבקש ממנו סליחה פומבית, להכות על חטא. כל מי שידע שהמצב רע, אבל העדיף לשקר לעם ישראל, כדי שחלילה לא יתערער ביטחוננו; כל מי שהעדיף לטייח ולשקר כדי להציג את עצמו ואת היחידות שבתחום אחריותו במונחים של 'כשירות ומוכנות', מתוך תקווה נואלת שלא יקרה כלום במשמרת שלו, ולאחריה יוכל תמיד להאשים את הבאים אחריו – כל אלה, רמטכ"לים ואלופים, מפקדי זרועות ואוגדות, שהיו שותפים לשקר המוסכם, חייבים היום להיחשף פומבית ומוטב שזה יקרה היום ולא אחרי המלחמה הבאה"
סיכום שלי:
מעולם לא היו לי סכסוכים עם גדי איזנקוט בהיותו אלוף פיקוד צפון, סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל, כאשר אני כיהנתי באותה תקופה כנציב קבילות החיילים. העבודה בינינו הייתה תקינה ועניינית לחלוטין. המתח פרץ בינינו עם פרסומו של הדו"ח שלי "דו"ח בריק" על אי-מוכנותו של צה"ל למלחמה. על פי שקבעתי בדו"ח, לתכנית הרב שנתית "גדעון" של גדי איזנקוט הייתה תרומה רבה מאוד למצבו העגום של הצבא. למעשה, מרגע היוודע בלשכת הרמטכ"ל על כוונתי להגיש את הדו"ח לוועדת החוץ והביטחון, לקבינט ולוועדת ביקורת המדינה, לשר הביטחון ולאלופי המטכ"ל פרצה המהומה. לשכתו של הרמטכ"ל נקטה בכל דרך אפשרית לעצור את פרסומו, גם בדרך נלוזה וחמורה מאוד. שיחות מלשכת הרמטכ"ל אל מזכיר ועדת החוץ והביטחון שלא יקבל מידי את הדו"ח ולא יפיצו לחברי הוועדה, ובוודאי שלא ידון בו.
בשיחה מגורם בכיר מאוד בלשכת הרמטכ"ל עם יו"ר ועדת ביקורת המדינה, שלי יחימוביץ' נאמר לה שלא תאשר דיון על הדו"ח שלי בוועדה, וזאת בליווי דברי נאצה עלי, אישית. כאשר סיפרה זאת לי ולוועדת ביקורת המדינה, בפתיחת הדיון על הדו"ח שלי, היא אמרה שמעולם היא לא שמעה דברי נאצה כאלה מגורם בכיר בלשכת הרמטכ"ל על מבקר שהגיש ביקורת על הצבא, היא גם אמרה שהיא אפילו לא יכולה להעלות את דבריו של הבכיר מלשכת הרמטכ"ל על דל שפתיה מעוצמת הרפש שהוא הטיל בי, וכל זאת על מנת למנוע בכל מחיר דיון על מה שקורה בצבא.
בעשר השנים בהן כיהנתי כנציב קבילות החיילים ועד עצם היום הזה ביקרתי גם רמטכ"לים אחרים, אך אובדן עשתונות מוחלט והתנהלותו המבישה של גדי איזנקוט ושל לשכתו אל מול הביקורת שלי, היא חוויה שלא שכח מליבי ולא מוכרת לי אצל רמטכ"לים אחרים.
למדתי שיעור מטלטל – שהשגת דימוי חיובי על צה"ל ומפקדיו הבכירים שבראשם הרמטכ"ל, הפך למטרה המקדשת את כל האמצעים, זו מנהיגות שהיא אנטיתזה למנהיגות אמיצה, מבקרת, בונה ואמינה. על כל התרחיש המחפיר הזה של הסתרה, טיוח, עיגול פינות וזריית חול לעיני הציבור ניצחו קצינים בכירים המקורבים לרמטכ"ל, גדי איזנקוט, אשר דרך פעולתם תורגמה מהבנתם את רוח המפקד.
כל החומר המעיד על כל דבריי גנזתי בארכיון צה"ל. ביקורות קשות מאוד של מבקר המדינה, מבקר מערכת הביטחון ומבקר הצבא על אי-מוכנות הצבא למלחמה. עדויות קשות מאוד של אלופים, מפקדי אוגדות, מפקדי חטיבות, מג"דים, קצינים בכירים במטה ועוד רבים נוספים ברמות הזוטרות יותר שדיברו איתי בארבע עיניים מדם ליבם. מסמכים קשים מאוד שחלקם מסווגים המעידים כאלף עדים על כל מילה שכתבתי, חברי כנסת שהעידו בפני כיצד המצגות של הצבא משתנות בהתאם לעניין אותו הם רוצים להשיג ועוד הרבה מאוד שלא כתבתי, השמור לוועדת החקירה הבאה.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מזעזע איזה אפסים מגיעים לעמדות צמרת בישראל ואיזה עמדות פוליטיות מעוותות ומנותקות מהמציאות יש להם.
האיש הזה יצא נגד בסיס החשיבה היהודי כשהכריז את דבר הטיפשות והריקנות שלו שהוא מתנגד לקום ולהרוג את הקם להורגנו.
ממש אוויל משריש.
וההתנפלות המופרעת שלו על עזריה החייל היתה מזעזעת. איזו עלאק צדקנות.
עלאק טוהר מידות. אין סיסמא יותר נלעגת מצמד המילים המטופש הזה: טוהר הנשק.
נשק הוא כלי הרג ואין בו שום טוהר ועל החיילים מתקיימים לחצים שמי שיושב לו במשרד לא יכול לשפוט או להבין בכלל.
אייזנקוט איש שחי בתוך ים סיסמאות ריקות.הוא איש ריק מתוכן אמיתי ומהבנת המציאות.
*************
הרמטכ"ל אייזנקוט: "דברי חז"ל – סיסמא"
"זוהי אמירה בוטה ומזלזלת שאסור שתעבור בלא התייחסות", כתב סמוטריץ' ליעלון. לדבריו: "העקרונות והערכים היהודיים הם התשתית עליהם בנויה מדינת ישראל ועליהם נשען צה"ל. הזלזול בקדשי ישראל ובערכים שליוו את עמנו לאורך אלפי שנים לא ראוי ולא תואם את ערכי הצבא ואת ההתנהגות המצופה מקצין בכיר בו".
וגם:
"הקם להורגך השכם להורגו" אינו "סיסמה", אלא כלל מדרשי עתיק יומין שנלמד בפרשת פנחס. זוהי אבן יסוד בתורת המוסר והלחימה היהודית, ובעיקר – מרכז ההיגיון שבזכות ההגנה העצמית. הכלל הזה שולב במסכת הקוממיות היהודית המתחדשת בארץ ישראל. המדינה נהגה על פיו כשהקדימה להכות את צבאות ערב במלחמת ששת הימים, כשהשמידה את הכור הגרעיני בעיראק וכאשר שלחה את צה"ל למבצעי מנע רבים, ולא רק ל"פעולות תגמול". גם במסגרת זכותם של חיילים ואזרחים להגנה עצמית באינתיפאדות הראשונה, השנייה והשלישית – שמור ל"הקם להורגך…" מקום של כבוד.
הזלזול הבוטה בכלל הזה עלול להתפרש אצל אויבינו בטעות כסוג של חולשה והססנות. הוא גם עלול להחליש, לפגוע ברוח הצבא ולטעת בחיילים בלבול והיסוס. איזנקוט ייטיב לעשות אם יתקן את המעוות, וינסח מחדש את ציפיותיו.
https://www.israelhayom.co.il/opinion/358089
אני מזדהה עם הדברים שכתבת.
זאת תופעה בישראל, שחייבים לעקור מן השורש: ככל שעברת על החוק המשפטי ו/או המוסרי: – כך אתה מעפיל לצמרת מקבלי ההחלטות…
כמי שהכיר את איזנקוט מתקופת היותו קצין לפני כ 25 שנה, התאכזבתי כאשר הוא מונה לרמטכ"ל.
האיש אופורטוניסט בטבעו…
"צומצמו תקני אנשי קבע נגדים בימ"חים. איוש כוח אדם סדיר במחסני החירום של פיקוד הצפון היה חלקי, וסביר להניח שצמצומים אלה תרמו לליקויים שהתגלו בזמן גיוס יחידות המילואים.
מצב זה של חוסר כוח אדם בימ"חים הועלה על ידי מבקר מערכת הביטחון בביקורתו עוד בשנת 2003: 'מצבת כוח אדם סדיר בימ"חים עומדת כבר כמה שנים על רמת איוש של 70%-80% לתקן, בדגש על מקצועות חימוש ותחזוקה. הערנו על כך פעמיים בעבר בדוח"ות קודמים'. נראה שלא היתה תחושה של חיוניות ודחיפות במוכנות של מערך החירום בגזרת הצפון".
הדברים האלה אינם לקוחים מדו"ח הביקורת שנוגע לרמת המוכנות של אוגדת המילואים המרכזית של פיקוד הצפון, שנחשף אמש ב-ynet. הם פורסמו בחודש ינואר 2008, בדו"ח וינוגרד, בפרק שסקר את החוסרים והליקויים במוכנות הלוגיסטית של פיקוד הצפון, בדגש על כוחות המילואים של הפיקוד, ערב מלחמת לבנון השנייה. אבל מתברר שליקויים רבים חוזרים על עצמם, גם יותר מעשור אחרי.
הדו"ח של מבקר צה"ל מאוגוסט 2018, שהתפרסם אמש, הפך לחוליה נוספת בשרשרת של תמרורי אזהרה על מצב כוחות היבשה, שכללו ביקורות שנותרו לרוב במחשכים, דו"חות חמורים וגם את אמירותיו של נציב קבילות החיילים לשעבר יצחק בריק, שעוררו סערה. אך מסמך פנימי אחד שהגיע לידי ynet מעיד אולי יותר מכל עד כמה הבעיות בכוחות היבשה הן שורשיות ועמוקות, ונמשכות כבר שנים.
מתוך המסמך: בצאלים חסרים 155 חיילים תומכי לחימה
במסמך זה, שהתפרסם שנה לפני הדו"ח הפנימי של מבקר צה"ל מאוגוסט 2018 על הממצאים החמורים באוגדה 319 של פיקוד הצפון ובאגד הלוגיסטי שאמור לתמוך במלחמה את כוחות צה"ל, שרטט קצין בכיר בזרוע היבשה כשלים מדאיגים לא פחות בדרך ובאמצעים הדלים שבאמצעותם צה"ל מאמן את חטיבות המילואים בכלל, ובפרט את כוחות האוגדה המשוריינת.
מחבר המסמך, קצין בדרגת תת אלוף, שירת אז בתפקיד מפתח בצמרת זרוע היבשה. לפני כן, שימש במגוון תפקידי פיקוד בליבה הלוחמת של כוחות היבשה. במסמך שהנפיק, מהחמורים שנכתבו בשנים האחרונות, נחשפים הליקויים ב"מרכז האימונים הלאומי" של בסיס צאלים, שבו מתאמנים מרבית כוחות המילואים.
מחסור בשטחי אימונים, בתומכי לחימה ובמחשבים "במל"י (המרכז הלאומי לאימונים ביבשה – י.ז.) חסרים 155 חיילים תומכי לחימה בחימוש, במודיעין, בתחזוקה וברפואה, מחסור שמהווה פגיעה ישירה במאמן ובמתאמן.
יש מחסור בשטחי אימונים ולש"ביות (מתקני אימונים ללוחמה בשטח בנוי – י.ז.) לגדודים המתאמנים. בבית הספר לפיקוד ושליטה ומטה מבצעי, חסרים מעל ל-500 מחשבים, תוכנות ורכיבי תקשוב חשובים לשיעורים העיוניים בכיתות הלימוד שבבסיס. תשתיות החשמל בבית הספר אינן יציבות וכל הפסקת חשמל עוצרת אימונים והכשרות".
"יש בצאלים בינוניות של כוח אדם חונך"
הליקויים בדו"ח שנחשף, שנה לאחר מסמך התא"ל
מכתבו של הקצין הבכיר, תחת הכותרת "מעכבי הכשרות יחידות פיקוד זרוע היבשה – דו"ח מפקדים", נשלח אז, בשנת 2017, גם לאלופי המטכ"ל. הוא כלל התייחסות גם ליתר בסיסי ההכשרה של כוחות היבשה – הסדירים, המילואים, בשריון, בחי"ר ובהנדסה.
הוא התריע מפני "תמונת מצב נוכחית שמצביעה על ליקויים, חלקם מהותיים, בתחומי ההכשרה וההדרכה בזרוע היבשה, חלקם נוגעים לנושאי ליבה. הכוח שמוכשר לא מתאמן על הכלי המשוריין ועם אמצעי הלחימה שאותם יפגוש ביחידה המבצעית. מפקדי פלוגות בהכשרה וראשי ענפים במל"י חונכים ללא כלי רכב חומים, כאשר בבסיס ההכשרה המרכזי של חיל השריון בשיזפון מפקדי הפלוגות חונכים על גבי נגמ"שים. מצאי האמצעים הדרוש להכשרה אינו הולם לתקינה ובחלק מהמקומות פוגע באיכות ההכשרה באופן משמעותי. תוכנית הלימודים המקצועית לחייל היא ברמה ירודה, כאשר תשתיות ההדרכה והאימונים הם בפער מתמשך. פערי ההכשרות מחייבים שינוי נקודת העבודה בהתייחס להכשרות. אלו נקבעו בסדר עדיפות מטכ"לי וזרועי ראשון – מוטב שכך גם נפעל".
מתכוננים ללחימה בלבנון בשטח אש מדברי
גורמים שבקיאים בתוכן מכתבו של התא"ל ושוחחו עם ynet טוענים כי המידע מהמכתב הוא חלקי מאוד ותמציתי ביחס לסיכום המלא שהנפיק הקצין הבכיר, שם המציאות המתוארת חריפה וקשה בהרבה. "זו אפילו לא טעימה מהפערים והליקויים החמורים שהוצפו על ידי הקצין", סיפר גורם שנחשף למידע המלא.
מי שמכשיר את לוחמי המילואים וקציני המילואים הם אנשים שב-98% מהזמן שלהם הם אזרחים שמנותקים מהשינויים הגדולים בשדה הקרב ומדפוסי הלחימה של צה"ל", הוסיף אותו גורם. "אלו קצינים שנפלו ממסלול הפיקוד הרגיל, והם חונכים בלי הכלים שעימם יילחמו הכוחות ובלי מערכות השליטה והבקרה למלחמה. מל"י אפילו לא מתקרב לאפשר לכוחות להתאמן בהתאם לאתגרים החדשים והבאים, ועוד מסתכלים עליו כמקבילה של טקסס בארצות הברית או של פיקוד אירופה בצבא ארצות הברית, בדרום גרמניה. יש במל"י בינוניות של כוח אדם חונך ולמתאר לבנוני מתאמנים בשטח אש מדברי. זה שמטיסים גדודים סדירים מובחרים לעשות אימון על יבש בקפריסין או בגרמניה – זה לא פתרון למסות הכוחות. אפשר להפוך באמת את מל"י למרכז האימונים של ישראל, יש לכך תוכנית, אבל זה עולה מאות מיליונים בנוסף לתחזוקה".
מצה"ל נמסר בתגובה: "המסמך שנכתב לפני כשלוש שנים אינו מייצג את מצבה הנוכחי של זרוע היבשה כיום, לאור שיפורים משמעותיים שבוצעו בזרוע היבשה בתחומים רבים הן לאחר השלמת תר"ש 'גדעון' והן במיקוד ההכשרות ויישום התוכנית לשדרוג יכולת האימון בשטח בנוי במתקנים החדשים. צה״ל ימשיך להשקיע בשיפור ומיקוד ההכשרות המבצעיות".
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5661648,00.html
תגוביות:
1.יש בעיה רצינית של מוטיבציה להתגייס לצה"ל וליחידות קרביות בפרט. כולם רוצים סייבר שמייבר. וזה ההבדל בין חמאס וחיזבאללה לצה"ל – שם מורעלים ופה מפונקים. בסוף כשהחיזבאללה יכניס לנו את המטריה ויפתח לאט לאט, תיראו את חיילי הסייבר נלחמים עם הטלוויזיות.
2.שיטה רקובה שלאף אחד אין אומץ ויושרה לשנות.
3.הקצונה הבכירה שייכת לשמאל.
מהתגוביות:
1.אפשר להחיל את זה גם על עזה
כאשר הם יורים עלינו ולא פוגעים נא להפעיל שיקול בית ולא לשלוח מטוס , וכנל לגבי חיזבאללה , לא להפעיל אש חזרה רק להפעיל שיקול דעת . רמטכ"ל שמן ומטומטם .
2.ואני לא רוצה שנערה תנעץ מספריים בחזה של חייל עם מחסנית…עדיף לרוקן מחסנית על מחבלת מאשר שיתרוקנו כמה ליטר דם מחייל או מאזרח…נערה עם מספריים??? זו רוצחת בדם קר! איפה הראש שלו???
3.צריך קודם כל לשאול אותה קודם אם היא באה לספר אותי.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4767370,00.html
מאמר ארוך ובקיצור: אייזנקוט היה רמטכל בינוני או פחות מבינוני. נכשל בעסקים. יהיה פוליטיקאי כושל ומזיק.
בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים
רַעַשׁ, מְהוּמָה:
הַצָּבָא לָבוּשׁ מַדִּים
יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה.
וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד
אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד:
הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה
וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה.
לָה לַ-לַ-לַ…
אַחֲרָיו הַפָּרָשִׁים
רְכוּבִים עַל פַּרְעוֹשִׁים,
מְמַלְּאִים חֲלַל אֲוִיר
בִּשְׁרִיקוֹת וּבְקוֹל שִׁיר.
הַמְּתוֹפֵף מַכֶּה בְּעֹז
עַל חֲצִי קְלִפַּת אֱגוֹז,
וְיָשִׁיר מַה טּוֹב וּמָה:
צֵאת יַחְדָּיו לַמִּלְחָמָה.
לָה לַ-לַ-לַ…
עִם חֲשֵׁכָה עֲפִיפוֹן
טָס מַמָּשׁ כַּאֲוִירוֹן,
וּמֵאִיר לְכָל נַנָּס
אֶת הַדֶּרֶךְ בְּפָנָס.
בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים
תַּם עִם עֶרֶב קוֹל שָׁאוֹן
הַצָּבָא פּוֹשֵׁט מַדִּים
וְכֻלָּם שׁוֹכְבִים לִישֹׁן.
לָה לָה לָה לָה…
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=749
הבעיה ברבים מהקצינים הבכירים, כדוגמת רמטכלים וסגני רמטכלים – שלא אגיד את שמם, שבגלל שהמערכת היררכית כמו הצבא, יש הרבה חנופה כלפיהם מהכפופים להם, הם מאבדים את הקשר למציאות ולחוכמת המקצוע הצבאי, חושבים שכל השכל והמוסר בראשם.
דוגמה טובה היא מיקרה החייל אלעזר עזריה. זה כלל לא משנה אם החייל צדק או טעה בשיקול הדעת שלו – הוא פעל כחייל לפי המידע שהיה בראשותו, והיה על הרמטכל לא להתערב בהחלטה צבאית לגיטימית של חייל זוטר. הענין היה צריך להסגר בתחקיר צבאי – כפי שנסגרו לאחרונה ארועים חמורים בהרבה של ירי חיילים על חיילים – ולא במשפט ראווה.
*אלאור עזריה
*אלאור אזריה
זה שמו. אין עי"ן בשם הפרטי או בשם המשפחה.
לגבי "אלעזר עזריה", אני מניח שההשראה הלא מכוונת היא רבי אלעזר בן עזריה, הזכור לציבור הרחב מההגדה של פסח:
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"
אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז ג): "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַיָמִים, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַלֵּילוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הָעוֹלָם הַזֶּה, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.
חייבים תמיד להזכיר את שמו של חדל האישים המופקר שמינה את אייזנקוט לתפקיד הרמטכ"ל. משום מה לא מרבים להזכירו באתר מידה. מעניין למה.
אם חייבים אז נזכיר: שר הביטחון משה יעלון שהמליץ על המינוי, ואחריו שר הביטחון אביגדור ליברמן שהחליט להאריך את כהונת הרמטכ"ל בשנה נוספת
שתי הפיסקאות מהכתבה לעיל המוצגות להלן, הן התמצית של אפסותו ואי כשרותו ואי יושרתו של גדי אייזנקוט להיות וששירת כראש המטה בכללי של צהל. ותוכנם מגלים את ערוותו וראוי ששתי פיסקאות אלו יופצו בכל אתר וערוץ תקשורת ושיכיעו לכל עם ישראל כולל תומכי קואליציית השיסוי והפרוד שידעו ויכירו את העובדות ואישיותו של האיש הנעדר כל יושרה.
יחד עם זאת עוד יאמר שהוא לא היה היחיד ולא הראשון. גם לבני גנץ ניתן ליחס את כל האמור לעיל.
״כאשר כתבתי את הדו"ח, התייחסתי למכלול הנושאים. מצאתי כי הכשלים שבהם עסקתי בדו"ח המיוחד על מוכנות צה"ל למלחמה, אינם בגדר השערות, אלא עובדות מוצקות התפורות בתכים עבים מקצה אחד למשנהו, ולא ניתן לערער על אמיתותן. לאחר הוצאת הדו"ח, ניסתה לשכת הרמטכ"ל לעשות ככל אשר לאל ידה כדי שלא יופץ ויוצג הדו"ח הסודי שלי בפני ועדת החוץ והביטחון, בפני ועדת ביקורת המדינה, בפני הקבינט ושר הביטחון. לשכת הרמטכ"ל אסרה על הגעתו של הדו"ח שלי לאלופי צה"ל ואף פקדה שכל אלוף שקיבל את הדו"ח יחזירו בחזרה. הכל מתוך חשש עמוק שהדבר עלול לנפץ את הדימוי החיובי שבנו בעמל רב הרמטכ"ל ואלופיו ביחס ליכולותיו של הצבא שאותן הגדיר בשנים האחרונות כ"קפיצת מדרגה".
״הדברים הגיעו לידי כך שגורם בכיר בלשכת הרמטכ"ל התקשר למזכיר ועדת חוץ וביטחון וביקש ממנו שלא יקבל את הדו"ח מידי ושלא יפיצו לחברי הועדה על מנת שלא יעיינו בו. יתרה מכך, אם כבר הועבר הדו"ח לידיהם ולעיונם, שישיבו אותו לכתובת השולח. בשיחתי עם גורם בכיר בוועדת החוץ והביטחון הוא אמר לי שהוא איננו זוכר, ולו פעם אחת מאז קום המדינה, שגורם צבאי ניסה למנוע מגורמים מוסמכים בממשל את העיון בדו"ח המבקר על התנהלות צה"ל, מגורם המפקח עליו ומבקר אותו, קרי ועדת החוץ והביטחון שהנציב סמוך על שולחנה״.
חוברת מחקרים בפסיכולוגיה צבאית מלמדת שההתנתקות וההכנות לה הכניסו את צה”ל לבלבול מושגי, והפכו אותו לכלי פוליטי.
בעדותו בוועדת וינוגרד סיפר רפי איתן כי לאחר ביקור בפיקוד צפון הוא אמר לראש הממשלה ש”זה לא צה”ל שאני מכיר”.
למותר לציין שהוא לא היה לבדו. גם מפקדי העבר של צה”ל שנפגשו לכינוסים בהולים אחרי המלחמה העבירו אותו מסר, ואולי אף במילים בוטות יותר…
צה”ל כבר הפנים את היותו “צבא פוסט-מודרני” וכתוצאה מכך בנה “שיח צבאי חדש”, והחוקרים אפילו לא מבחינים כי הביטויים אינם בדיוק פוסט מודרניים אלא יותר אורווליאניים…
אין כבר “אויב”; אויב מוגדר כ”שנאת האחר”…
המסקנה היא שצה”ל אכן הפך…לכלי פוליטי, שלא פועל רק בלב הקונסנזוס אלא גם במשימה של “הגנה על אינטרסים פחותי ערך או פחות מרכזיים”, כמו הגשמת תוכנית מדינית מפלגתית…
וכדי להשלים את המכלול האורווליאני שהציף את הצבא, ראוי להזכיר כי במערכי חיל החינוך הושם דגש על ערכי הדמוקרטיה…
כשזהו המצב, שצה”ל אינו נדרך לביצוע משימותיו הלאומיות כפי שנגזר מייעודו המקורי אלא מתפקד כצבא פוסט מודרני, ייתכן שהאלוף שטרן צריך לבדוק את בעיית ההשתמטות מגיוס במקום אחר. מוטב לבדוק את מסכת הערכים של צה”ל פנימה במקום להמציא דחלילי הסתה בדמות סלבריטאים משתמטים ואוגדות חרדיות.
http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces?articleId=4355&channel=1&subchannel=2
ישראל היא היחידה שקלגסים עוטי שחורים (שמזכירים מחוזות זרים ומחזות זוועה שהאמנו כי לעולם לא יחזרו עוד), פושטים בששון על תושבים יהודים, כאילו היו מחבלי חמאס, כשהם מלווים בקבלני איסוף חפצים פלשתינים, והורסים עד היסוד בתים של יהודים, שהמדינה סייעה בכל המובנים בבנייתם, ומצד שני קצינים ישראליים מסתחבקים עם ראשי ה’מנגנונים’ של האוייב הפלשתיני.
ישראל היא המדינה היחידה שמפקדי צבאה מנחים את חייליהם למרר חיי יהודים בלבד, מתרגלים אותם לירות לעבר יהודים, אוסרים עליהם להתארח בבתיהם או לקבל מידיהם עוגה בכניסת השבת, ומאידך מנחה ראש המינהל האזרחי הפעלת אכיפה קשוחה ואפלייתית נגד מתנחלים ואף גאה בכך, בדו”חות פנימיים של המינהל. ישראל היא המדינה היחידה המבטיחה “חופש פולחן לבני כל הדתות”, אבל שוללת זכות זו מיהודים (בהר הבית רשאי כל אדם להתפלל, פרט ליהודי חובש כיפה).
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9900
ב- 2001 התחיל המכון לדמוקרטיה לקיים מפגשים עם צה”ל בהם השתתפו הרמטכ”ל, סגן הרמטכ”ל, חמישה אלופים, ושמונה תתי-אלוף וכן מג”דים, ומח”טים במילואים. הנושאים שנדונו היו שירות של נשים בצבא, כבוד האדם בצבא, ושירות המילואים.
כמו כן הועלו נושאים אסטרטגיים מובהקים כגון, האם הצבא הוא צבא העם או שהולכים לכיוון של צבא מקצועי וההיבטים הכלכליים”. בסוף כל מפגש הופקה חוברת.
אריק כרמון דיווח לאסיפה הכללית של המכון על המפגשים ועל “מספרים די קשים” הנוגעים לשיעורי הגיוס לצה”ל: “אנחנו מגיעים למצב שבו רק חמישים אחוז משכבת הגיל מתגייסת, שליש משכבת הגיל הולכת ליחידות קרביות”.
ב- 2005 – מפגשי המכון עם צה”ל התחדשו במסגרת פרויקט “צבא-חברה”. פרופ’ ברוך נבו, העומד בראש הפרויקט, דיווח לאסיפה הכללית על הקשיים: “קושי אחד הוא התלות ביחסים אישיים מאחר שאין הסכם כתוב בין המכון לבין הצבא. הדברים מתנהלים על בסיס יחסים אישיים ומסורת של יחסי אמון שנבנו בין אריק לבין הרמטכ”לים ואלופי הפיקוד שלהם. קושי נוסף כרוך ברגישות צה”ל לנושאים שונים. רשימת המשתתפים האורחים מוגשת לחוות דעת הצבא לפני כל כנס. ייתכן מצב שהצבא יפסול השתתפות אחד האזרחים. המכון חייב להיות רגיש ביותר ולהסכים לפשרות בנושאים שונים על-מנת לשמור על דיאלוג פתוח וכן”.
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html
****
ומי הוא המכון הזה המתחזה למכון ממלכתי?
…רק מעטים יודעים כיצד הוא פועל, על האינטרסים העומדים מאחוריו, ובכלל – על פעילותו הבעייתית והעדפתו המוגזמת על-ידי גורמים בכנסת ובמשרד ראש הממשלה…
המכון הישראלי לדמוקרטיה מוחזק על-ידי מיליארדר יהודי אמריקני, ברנרד מרכוס…
למכון יש נגישות למידע בצה”ל, במשרדי ממשלה, בכנסת, ובמשטרה. מטרתו המוצהרת של מייסדו היא לחולל “רפורמה פוליטית בישראל”…
כדי לממש את המטרה המכון לדמוקרטיה שוכר המכון אישים בכירים מן האקדמיה, חלק ניכר מהם משפטנים. כך למשל, בשנת הכספים החולפת הגיעה עלות שכרו של נשיא המכון, ד”ר אריה כרמון, ל- 1,408,287 שקל, כולל מכונית צמודה, שהועמדה לרשותו מאמצע השנה. פרופ’ מרדכי קרמניצר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, קיבל מהמכון בשנה החולפת שכר בעלות של 424,474 שקל. קרמניצר קיבל שכר גבוה גם בשנים קודמות…
“האח הגדול” האמריקני
ברנרד מרכוס, היו”ר הבינלאומי, המייסד והתורם העיקרי של המכון לדמוקרטיה
“מרכוס רוצה למקד מאמץ על רפורמה פוליטית”
מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991. הוא מימן את בניין המכון הממוקם בשכונת היוקרה טלביה בעלות משוערת של 5 מיליון דולר. מאז ההקמה הוא התורם בעיקרי של המכון, באמצעות “אגודת ידידים” בארה”ב שהוא עומד בראשה.
…חוקה בהחדרה
המכון לדמוקרטיה מקדם בהשקעה של מיליונים את כתיבת “חוקה בהסכמה”, והעמיד לרשות ועדת חוקה חוק ומשפט תקציבים לקידום הנושא. ב”חוקה בהסכמה” ניתן דגש על זכויות העשירים ונראה שפחות על זכויות חברתיות כגון: הזכות לחינוך, לבריאות לפנסיה וכד’. המכון מחדיר את “חוקה בהסכמה” למערכת החינוך כנושא לתלמידים הנבחנים בבגרות בהיקף של 5 יחידות וזאת באמצעות “מטה שנהר קרמניצר” של משרד החינוך, שהוקם על-ידי אמנון רובינשטיין בהיותו שר חינוך. רובינשטיין אף ‘זכה’ לביקורת מבקר המדינה על מינויים לא תקינים במטה זה. פרופ’ עליזה שנהר ופרופ’ מרדכי קרמניצר הם חברי עמותת המכון לדמוקרטיה. שנהר כתבה עבור משרד החינוך את נייר העמדה בנושא יהדות ואילו קרמניצר את נייר העמדה בנושא אזרחות.
http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html
הבנתם?
השמאל אחראי לזה שרמטכ”ל הכלניות הקריב חיילי צה”ל בצוק איתן רק כדי לא לפגוע בטעות באזרחי האויב והוא עוד התגאה בזה, כאילו שזה חלק מערכי צה”ל.
הצבא עובר תהליך של הטלת מגבלות המעקרות את החיילים מרוח קרב הנדרשת לצורך הכרעה. בימי הפלמ”ח לימדו כל בוגר קורס מכ”ים שהוא המפקד העליון בשטח. היום, כל יוזמה עצמאית נחשבת לעברה ואסור לפעול ללא פקודה מהדרג הממונה. כך מעקרים צבא מיכולותיו והופכים אותו לגוף התלוי בהחלטות “הדרג העליון” שראשו כבר בפוליטיקה והדאגה לשמירת “דף נקי” מנחה בקבלת ההחלטות. ועוד שאלה: האם מישהו לקח בחשבון את האפשרות שבשעת חרום, תושבי ואדי ערה יוציאו את המשאיות ואת כלי הרכב לכבישים וילכו הביתה?
תיאור מדויק להפליא של הבעיה. צבא גדול, טיפש ופחדן המשקיע את עיקר מרצו בפתרון בעיות הזהות המינית והמגדר. כל עקרונות המלחמה נזנחו ונשכחו, ומדוכאות עד עפר התעוזה והיוזמה של החיילים והמפקדים הזוטרים.
אחת העדויות הבולטות לכך היא דברי ההבל של מפקד זרוע היבשה, האלוף ברק, התולה ניצחון במלחמה הבאה עם חיזבאללה בהריגת נאסראללה. ברור מאליו כי כל מה שנאסראללה יהיה צריך לעשות כדי לנצח בה הוא להסתתר בבונקר עמוק מספיק.
תגובית:
את זה ראיתי כבר כשהייתי חייל מילואים צעיר בשנת 93 בעורב חטיבה 5 שהגיע אליה מגדוד 51 של גולני.
ראיתי קצינים שמנים ונרפים שבאים עם הלפטופים שלהם, נפוחים מחשיבות. המ”מ שלי היה שמן וחסר כושר לחלוטין ותהיתי בקול רם לגבי כשירותו הפיזית להוביל מחלקה לקרב. לגבי הנחישות שלו לא היה לי ספק. בתחתית של התחתית…
המ”פ היה אינטלקטואל בעיני רוחו עם משקפי ג’ון לנון, שלא היה ספק איפה הוא ממוקם על המפה הפוליטית.
מאז ועד היום כל מה שחשבתי על צה”ל ועל מפקדיו התגשם בצורה גרועה אף יותר בכל המבצעים הצבאיים עד היום.
באתי מחטיבה שמפקדיה כמו ארז גרשטיין ז”ל הפיחו בנו רוח קרב ולאחריהם לא ראיתי עוד מפקדים כאלה בצה”ל. לצערי אין בלבי ספק שצריך לבער את השמאל הצבאי והשמאל האזרחי שמשפיע עליו ובכל אמצעי לפני שאנו פונים כנגד האויב הערבי.
צה”ל “לקח צד” שמאלה בויכוח הפנים ישראלי, דבר שבעבר הוא נמנע ממנו בגבורה.
צה”ל בז לרבנים.
צה”ל בעד פמיניזם רדיקלי.
צה”ל שולח את קציניו הבכירים להשתלמויות במכונים כמו מנדל והרטמן, צה”ל פותח שעריו לאידיאולוגיה להט”בית, צה”ל ניטראלי בסכסוכי מתנחלים – ערבים, צה”ל מצר את ההתיישבות היהודית, צה”ל חושב שאנחנו כמו גרמניה בשנות ה- 30 ועוד.
צה"ל עובד אצל עמותות וניירות עמדה של הקרן לישראל חדשה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון הרטמן, קרן מנדל, התנועה ליהדות מתקדמת וכו’.
האלוף במיל' גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, טוען אצל
@efitriger:
"התושבים היהודים בירושלים נמצאים בעמדה חזקה יותר מהערבים – לכן הממשלה צריכה להיות תקיפה יותר כלפי היהודים שמחוללים מהומות".
תגוביות:
1.מפחיד לחשוב שאנשים כאלה עמדו בראש מערכת הביטחון שלנו.
2.מדהים לראות כמה שנאה עצמית יש לאנשים מסוימים.
3.והאידיוט הזה היה ראש המל"ל ובוגי היה רמטכ"ל. הבנתם למה אנו נראים כך?
4.זה מסביר הכל. אני שואל את עצמי כמה אנשים שחושבים כמוהו נמצאים בצמרת הבכירה של צה"ל?
5.כל צמרת הבטחון אלה אנשים מהסוג הזה, בדיוק כמו שכל מערכת המשפח מאויישת בכאלה וכל מוסדות המדינה.
יש לבצע בדק בית בצה"ל!!!
אם מוסי רז מגיע להיות קצין בכיר בצה"ל, יש לבדוק כיצד זה קרה.
העובדה שדפ"רים כמו מתן וילנאי ושאול מופז הגיעו לאן שהגיעו בצה"ל, מעוררת סימני שאלה קשים, אבל עליהם לפחות ניתן היה לומר שהם ציונים, מה שאי אפשר לומר על מוסי רז. לפיכך די ברור שהמנגנון שאמור לסנן מוסי רזים פגום ויש לבצע בו בדק בית רציני.
לא יתכן שמי שמפגין עם אלה ששוללים את זכותה של ישראל להתקיים כמדינת העם היהודי, ישרת בצבאה ועוד יישא דרגה בכירה על כתפיו.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2065#responses
תגובית 336
אז גנץ, אחד הרמטכ״לים שבחר לטייח את הבעיות מקבל למפלגתו בזרועות פתוחות את אייזנקוט, רמטכ״ל נוסף שנהג באותה הצורה ומתעקש עד כדי שבירת הכללים להחליף את הרמטכ״ל היחידי שמנסה לעשות משהו.
זה לא רק הדחקה והזנחה של הבעיות-זה רצון אקטיבי לשמור על צה״ל חלש.
עכשיו אני מבין איך אייזנקוט חבר לגנץ וסער,
עוד שני חדלי אישים
חייבים להגיד ביושר שהתרבות הארגונית המתוארת לא התחילה בזמנו של אייזנקוט, אבל המשיכה במלוא עוזה בתקופתו.
כאן הכותרת היתה מדויקת, מנהיג אמור להוביל את הארגון קדימה ואם צריך לעשות מהפכות ולערוף ראשים ולהביא דם חדש שיחליפו את הריקבון הארגוני,למען שיפור היכולות והביצועים, ואייזנקוט המשיך לחבק את הסדר הקיים, בבחינת שמור לי ואשמור לך, היה נאמן תמיד(לזה שקידם אותך, לא לארגון), פעל למען האינטרסים האישיים שלך, סמן V על הקדנציה שלך בכדי שיקסמו אותך לג'וב הבא, ולעזאל הדבר הנכון.
התרבות הרקובה חילחלה לתוך מערכת הביטחון והתעשיות הבטחוניות,שם אתה רואה בכל שורת התפקידים הבכירים את מוצנחי פורשי הצבא בדרכם לג'וב הבא המובטח להם בעודם בתפקידם בצבא.
על עם ישראל להודות לך על כל השקעתך האמיתית, הכנה והחשובה למען כולנו.
אין מילים לנוכח מעשיו השפלים של אייזנקוט נגדך ונגד פעילותך שכל כולה דאגה לעתידנו כאן.
אכן תרבות שקר, העמדת פנים, זריקת אחריות ממי שאמור להיות אחראי על קיומנו, קטנוניות אפלה ומרושעת, רמאות והפצת שקרים נגדך.
זה סוג המטכ"ל ומי הוא אייזנקוט העלוב.הקטן.
בגדול זה המצב עם כל מוסדות המדינה בארץ.
הכל מבוסס על רדיפת בצע, זריית חול בעיני העם, גניבת שלטון במירמה, התעלמות מהחוקים, התעלמות מהמציאות, זמימת מזימות נגד אנשים מוכשרים וטובים וסיכול ממוקד למען הקבוצה השליטה בכל מוסד ומוסד בארץ.
כמוך בדיוק יש לי התחושה שאם לא תהיה מהפיכה יסודית בכל מוסדות המדינה כולל מוסדות הבטחון וצה"ל תתרגש עלינו קטסטרופה כפי שאמר השופט חיים כהן ז"ל.
הוא אמר בראיון עימו שהמצב כל כך מדאיג אותו ומדיר שינה מעיניו ומסוכן ומעוות עד שזה מזכיר לו איך כשהטיטאניק נבקעה לשניים וטבעה – המשיכה התזמורת על הסיפון לנגן מנגינות עליזות.
אנחנו בדיוק במצב של טביעת הטיטאניק וניגון האופרטות העליזות.
יישר כוחך!
כפי ששפטל מרבה לטעון:דרך היחס של התקשורת,אותה הוא מכנה אספסוף האולפנים המחבלו תקשורתי אפשר ללמוד מיהו האיש.אם אותו אספסוף מהלל ומשבח את האיש סימן שהוא היה גרוע ומזיק לישראל.ואייזנקוט היה מהגרועים והמזיקים ביותר מבין ראשי הצבא.בכך שסירס את הצבא ויצא נגד המוסכמה והעקרון שנהוג בכל צבא בעולם שמחבל שבא לשחוט אזרח או חייל צריך להיות מחוסל בכך הוא גרם לכך שכמה חודשים לאחר תקרית אזריה,בתקרית דריסת חיילים בירושלים ע"י משאית נהוגה בידי פלשתיני בן עוולה שעלה על ההגה במטרה להרוג חיילים החיילים לא רק שלא ירו גם לא לעבר גלגלי המשאית אלא חלקם ברחו מהמקום בכך דמם של ההרוגים והפצועים על ידיו הטמאות ובכך שהוא פזל לעבר וניסה לרצות את הדרג המשפטי במדינה תוך סיכון חיילים ואזרחים הוא עשה מעשה נבלה שפל,מחליא ומתועב כמוהו.אדרבא,אני מברך על התמודדותו וכניסתו לפוליטיקה:אזרחי ישראל יגלו תוך שנים ספורות את אפסותו,איוולתו וכישוריו העלובים מכל עלוב. גם מי שמנפח בלון יודע שבלון סופו להתפוצץ והוא בלון גדול ושמן מעבר לאישיות העלובה והבזויה שלו….
כפי ששפטל מרבה לטעון:דרך היחס של התקשורת,אותה הוא מכנה אספסוף האולפנים המחבלו תקשורתי אפשר ללמוד מיהו האיש.אם אותו אספסוף מהלל ומשבח את האיש סימן שהוא היה גרוע ומזיק לישראל.ואייזנקוט היה מהגרועים והמזיקים ביותר מבין ראשי הצבא.בכך שסירס את הצבא ויצא נגד המוסכמה והעקרון שנהוג בכל צבא בעולם שמחבל שבא לשחוט אזרח או חייל צריך להיות מחוסל בכך הוא גרם לכך שכמה חודשים לאחר תקרית אזריה,בתקרית דריסת חיילים בירושלים ע"י משאית נהוגה בידי פלשתיני בן עוולה שעלה על ההגה במטרה להרוג חיילים החיילים לא רק שלא ירו גם לא לעבר גלגלי המשאית אלא חלקם ברחו מהמקום בכך דמם של ההרוגים והפצועים על ידיו הטמאות ובכך שהוא פזל לעבר וניסה לרצות את הדרג המשפטי במדינה תוך סיכון חיילים ואזרחים הוא עשה מעשה נבלה שפל,מחליא ומתועב כמוהו.אדרבא,אני מברך על התמודדותו וכניסתו לפוליטיקה:אזרחי ישראל יגלו תוך שנים ספורות את אפסותו,איוולתו וכישוריו העלובים מכל עלוב. גם מי שמנפח בלון יודע שבלון סופו להתפוצץ והוא בלון גדול ושמן מעבר לאישיות העלובה והבזויה שלו….
הדרך הכי טובה לבחור בכחול לבן.
לפיד יידע לעשות לשלושת הפנסיונרים של צה"ל יחסי ציבור טובים…
הבעיה שראינו מה גנץ שווה כמוביל של חברת הייטק – תוך כמה חדשים -פשיטת רגל.
אשכזי = תביעה על הונאת משקיעים.
בוגי – לא עשה כלום חוץ מלהיות בצה"ל ולחיות על חשבון תקציב המדינה.
מי היה רמטכ״ל צה"ל לפני אייזנקוט?
רב עלוב בני גנץ שבמלחמת לבנון השניה היה מפקד חילות היבשה ושם היה הכשלון הגדול של אותה מלחמה.
נמנה את הכשלים החמורים בתוכנית הרב שנתית גדעון בתקופתו של הרמטכ"ל איזנקוט:
1.תרבות ארגונית, ניהולית ומנהיגותית קלוקלת בתר"ש גדעון הביאה לכשלים בלתי ניתנים לתיקון. אחת מהבעיות הקשות ביותר היא תופעה שהולכת ומתרחבת של קשר שתיקה ודיווחים לא אמינים בצה"ל. דיווחים לא אמינים אלה הלכו והתעצמו בשנים של תר"ש גדעון. כך, למשל, מצגות שהוצגו על-ידי קצינים בכירים על כשירות הצבא לוועדת חוץ וביטחון ולקבינט לא היו אמינות ועיוותו את המציאות האמיתית בשטח.
2.במסגרת התוכנית היה רכש במיליארדי שקלים של אמצעי לחימה חדשים – שחלקם הגדול לא הוטמעו ביחידות המילואים. אין כוח אדם במחסני החירום לטפל באותם אמצעים וברבים מהאמצעים חסרים חלקים, ואי-אפשר להפעילם. כך יוצא שחלק מאמצעי הלחימה שנקנו לא יבואו לידי ביטוי במלחמה הבאה. את הישן כבר לא מכירים, את החדש לא למדו ולא יודעים להפעיל – וגם חלקו לא כשיר.
3.תר"ש גדעון הביא לאחד המשברים הקשים ביותר שחווה צה"ל בכוח אדם:
● משבר קשה בקרב הנגדים המחזיקים את הציוד, אמצעי הלחימה והרק"ם במחסני החירום – שם נמצאים רוב אמצעי הלחימה של צה"ל. הוותיקים קוצצו בהמוניהם כדי לחסוך בעלות והצעירים מצביעים ברגליים ואינם רוצים להיות נגדים בימ"חים. הדור הוותיק שהעביר את הידע המקצועי הולך ונעלם, ואין צעירים שתופסים את מקומו. כך, כל היכולת המקצועית הולכת ונעלמת.
● משבר קשה בקרב הסרנים. הטובים בורחים החוצה, מכיוון שלטענתם הם אינם מוכנים להישאר בצבא בינוני שאין בו סטנדרטים לביצוע, חוסר כוח אדם ואמצעים לבצע את המשימות. שחיקת המקצועיות, חוסר ביטחון תעסוקתי, תרבות של קשר של שתיקה ודיווחים לא אמינים לא עוזרים לשכנעם.
● ההסכמה של איזנקוט לקצר את שירות הבנים בשתי פעימות תמורת תקציב רב שנתי, גרמה לנזק קשה ובלתי הפיך לצבא הסדיר. קיצור שירות הבנים בארבעה חודשים, שכבר התבצע, הביא לקיצור ההכשרות. בנוסף, חוסר תומכי לחימה מביא למצב של חוסר ברירה, לוחמים נשלחים לבצע תפקידים אלה ולא ממשיכים כקרביים. לצד הירידה במוטיבציה לקרבי בשנים האחרונות בכ-14%, קיצור השירות מביא לכך שיחידות לוחמות מאבדות תוך שנה וחצי את כוחן בכמעט 50% ולא יכולות לתפקד.
קיצור נוסף של שירות הבנים בחודשיים (שצפוי להתבצע ביוני 2020) יביא על-פי דעתו של הרמטכ"ל הנוכחי אביב כוכבי לפגיעה אנושה ביכולת של הצבא הסדיר לתפקד.
הדבר יעמיק את קיצור ההכשרות ואת אי-המוכנות למלחמה, את החוסר המוחלט בתומכי לחימה, יביא להקטנת יחידות לוחמות עד חוסר יכולת לתפקד והיעדר חיילים סדירים ממקומות קריטיים כמו מחסני החירום. במילים אחרות, זו מכירת חיסול: בעוד שאכ"א בתקופתו של הרמטכ"ל איזנקוט הציגה מצגות לוועדת חוץ וביטחון שאין בעיה עם קיצור שירות הבנים, הרי שהרמטכ"ל כוכבי עם כניסתו לפקיד חשף את גודל הנזק ומתנגד נחרצות לכל קיצור נוסף.
● קיצוץ של אלפי אנשי קבע בצורה לא מושכלת (קיצוץ רוחבי ליחידות היבשה) גרם לפערים בלתי ניתנים לגישור ביחידות ליבה בין כוח האדם לבין המשימות. עקב כך נגרמו פגיעות קשות בתוכניות העבודה, אחזקת אמצעי הלחימה וכשירותם.
4. אומנם בתר"ש התאמנו יותר, אך רמת האימונים היתה מתחת לכל ביקורת. יחידות לא התאמנו על מיתאר הלחימה שלהן בצאלים (המרכז הלאומי לאימונים ביבשה), ונוצרו חוסרי ציוד קריטיים לאימונים, פערי כוח אדם בתמיכה באימונים ובמתאמנים, חוסר מטרות שעליהן אפשר לירות ורדידות מקצועית של הכוחות המתאמנים ללא בקרה וחניכה.
בנוסף, לא הוטמעו אמצעי לחימה חדשים באימונים בגלל מחסור בכוח אדם מיומן. נושאים רבים וקריטיים במלחמה כלל לא באו לידי ביטוי באימונים – לדוגמה, פינוי פצועים.
5. משבר חריף מאוד במערך הלוגיסטיקה:
אלפי משאיות ישנות בנות 60, שעומדות במחסני חירום כאבן שאין לה הופכין. הן עומדות תחת כיפת השמים בשמש הלוהטת בקיץ, ובגשם בחורף, הן מפונצ'רות, מכלי דלק דולפים, בעיות בתקינות הברקסים, קיים צו האוסר לנסוע איתן על כבישי הארץ, ואין כוח אדם של נגדים וחיילים לטפל בהן בגלל הקיצוצים.
לכן במלחמה הבאה הן לא יוכלו לדחוף לכוחות הלוחמים תחמושת, חלקי חילוף, דלק, מזון ופריטים נוספים המחייבים את רציפות הלחימה – ללא רצף לוגיסטי הצבא יעמוד מלכת.
6. במשך השנים הופרטו מאות מערכים צבאיים למערכים אזרחיים שעסקו בתחומי ליבה של כשירות הצבא למלחמה. בחלק גדול מהמערכים האזרחיים אין מלאים של חלקי חילוף לתחזק את מאמץ המלחמה. לכן הם לא יתפקדו במצב חירום. בחלקם לא נקבע מי נשאר במערך האזרחי במצב חירום (ריתוק משקי). זו פגיעה משמעותית במוכנות צבא היבשה למלחמה.
מביטים אל השמש ורואים את העתיד: איך עסקים יכולים ליהנות כלכלית מאנרגיה מתחדשת
7. כתוצאה מקונספציה שהשתרשה לאחר מלחמת לבנון השניה האומרת שאין יותר מלחמות גדולות, הקימו בצה"ל צבא שיכול לתת מענה רק לשתי זירות טרור – עזה ולבנון. אך לאחר מספר שנים קיצצו בסד"כ היבשתי במאות טנקים, והצבא יכול כתוצאה מכך לטפל רק בזירה אחת בו זמנית. אבל אז חזרו הסורים לזירה בגיבוי האיראנים, והצבא שנבנה לזירה אחת ימצא את עצמו במלחמה הבאה מול ארבע זירות, עזה, לבנון, סוריה ויהודה ושומרון. אם נצרף את חוסר כשירותו של צבא היבשה, הרי שצה"ל לא יוכל לפתח מאמץ התקפי.
8. הקונספציה לא לקחה בחשבון שהעורף הישראלי יהפוך לזירה המרכזית במלחמה הבאה, בעוד שבצה"ל עסקו בשנים האחרונות במערכה שבין המלחמות, לא מצאו את הזמן להתכונן למלחמה עצמה. האיראנים הקימו בעשר השנים האחרונות עם בני בריתם מערך של 250 אלף טילים ורקטות גדולים וקטנים, שמכוונים אל מרכזי האוכלוסיה שלנו, בסיסי צה"ל ושדות תעופה ומטרות אסטרטגיות בקצב של בין 1,500-4,000 טילים ורקטות ביום.
ישראל לא בנתה יכולות לעצור טילים ורקטות אלה.
בתוכנית תר"ש גדעון העורף הישראלי לא נלקח בחשבון, כתוצאה מאותה קונספציה האומרת שמלחמות גדולות בין מדינות עברו מהעולם.
תפיסה אומללה זו טופחת על פנינו. כשראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר מעל כל במה על איום קיומי חמור מהאיום במלחמת יום הכיפורים והצורך להשקיע מיליארדים בהגנה ובהתקפה ולקדם ברית הגנה עם ארה"ב, כשהרמטכ"ל מדבר על עננים המקדירים את השמים – האסימון נפל רק אחרי הירי האיראני על הנפט הסעודי. איפה היו אמ"ן, הפיקוד הבכיר, שרי הקבינט וועדת חוץ וביטחון בעשר השנים האחרונות?
האיום הקיומי החדש איננו כיבושה של מדינת ישראל, אלא ירי של אלפי טילים ורקטות על העורף שיגרמו הרס אדיר בתשתיות חשמל, מים, רכוש, מפעלים, מוסדות ממשל, מרכזי תרבות ואבידות כבדות. דבר שיגרום לבריחת הצעירים וחוסר הגעת עולים. זה עלול להביא למצב של טראומה לאומית שלא ידענו כמותה.
9. בנסיבות אלה המדינה והצבא צריכים להיכנס לפעולה מיידית כדי להכין את הצבא למלחמה.
…בעידן שהפוליטיקאים עוסקים בעצמם ובהישרדותם ולא בגורלה של המדינה – זה מחייב את הציבור לצאת מאדישותו ולהגיד את דברו. אין לנו מדינה אחרת.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001316194
האלוף בריק:
הרמטכ״ל גדי איזנקוט (2015-2019)
הרמטכ״ל גדי איזנקוט פרסם בתקופתו תכנית רב-שנתית (תָרָ״ש) ׳גדעון׳, ובבסיסה התקבלו החלטות שדרדרו את צה״ל עשרות שנים לאחור. הוא החליט בתר״ש ׳גדעון׳ לקצץ 5,000 אנשי קבע ולקצר את שירות הבנים בארבעה חודשים בפעימה ראשונה ועוד חודשיים בפעימה השנייה, פעימה שנכנסה לתוקפה לאחרונה.
קיצוץ כוח האדם, שבא לאחר קיצוצים שעשו קודמיו, הוא הקש ששבר את גב הגמל. קיצוץ זה הביא למצב של פערים עצומים בין כוח האדם לבין המשימות שיש לבצע ביחידות ליבה קרביות, לוגיסטיות וביחידות אחזקה. עקב כך לא התבצעו תכניות עבודה ולא ניתן היה לתחזק את אמצעי הלחימה במחסני החירום, אמצעים שעלו למשלם המיסים מיליארדים רבים. משום כך לא היו אמצעי הלחימה כשרים למלחמה.
הרמטכ״ל גדי איזנקוט | דובר צה״ל
לא זו אף זו, נוצר משבר קשה מאוד במוטיבציה לשרת ביחידה קרבית ולשרת בצבא הקבע. הקצינים הטובים בדרגת סרן ברחו ונגרם משבר קשה מאוד עם הנגדים במחסני החירום, כי הוותיקים פוטרו או עזבו והצעירים לא רצו להיות נגדים. הקיצוצים והבריחה הביאו לידי אובדן היכולת המקצועית שנבנתה בעמל רב במשך עשרות שנים ועברה מדור לדור. האימונים היו ברמה ירודה ללא כוח אדם מקצועי מלווה, חונך ומדריך, וללא כוח אדם הנותן שירות מינימלי לכוחות המתאמנים. אמצעי לחימה חדשים לא הוטמעו באימוני המילואים, ורמת הציוד באימונים הייתה מתחת לכל ביקורת. יחידות לא התאמנו על מִתארי הלחימה שלהם, ולא היו בשטח מטרות לנהל עליהן אש, וזה רק קצה הקרחון.
המערך הלוגיסטי של אלפי משאיות רֵאוֹ ישנות עמדו כאבן שאין לה הופכין תחת כיפת השמיים, ללא כוח אדם שיכול לטפל בהן. הן איבדו את כשירותן להוביל במלחמה תחמושת, דלק, חלפים, ציוד רפואי, מזון ועוד, וכך נפגעה קשות היכולת לרציפות ולהמשכיות של המאמץ המלחמתי. מחמת קיצוצי הסָדַ״כּ, נוצר מצב שגודלו של צבא היבשה לא יאפשר לחימה בכמה גזרות בו-זמנית. אף חמור מזה, יחידות היבשה הנותרות לאחר הקיצוצים, שברובן הן בצבא המילואים, אינן כשירות למלחמה. כך קיבלנו צבא קטן-ממדים מתחת לקווים האדומים, כשהרוב שנותר, אינו כשיר .
https://mida.org.il/2020/12/24/%d7%9e%d7%a6%d7%91%d7%95-%d7%94%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a6%d7%94%d7%b4%d7%9c-%d7%95%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%a8-%d7%9b%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%95-%d7%9c%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e/
יהיו גדודי קאראקאל עם בחורות וגדודים מעורבים, שיתמחו בעיקר בשיוויון מגדרי.
יהיה חיל חינוך שילמד ערכים כמו חמלה על האוייב, שיויון בין נשים וגברים, אישור משפטי לפני כל יריה, ואיסור להשתלט על שטחי אויב שיוחזרו לו להכנת המיתקפה הבאה.
ראינו ושמענו את אשכנזי, גנץ, אייזנקוט, גולן ואחרים
והמסקנה:
פלא שהצבא מסוגל בכלל לתפקד
טיבי: "איך ניצחתם עם חומר כזה"?
לפי מילשטיין כל נצחונות צה"ל קרו רק אחרי שהפיקוד הבכיר התמוטט במהלך המלחמה והפסיק להפריע לחיילים להילחם.
גורמים בכירים במערכת הביטחון הבהירו היום (ראשון) לאנשי הדרג המדיני כי לעמדתם, הדרך להתמודד עם מפריחי עפיפוני ובלוני התבערה היא באמצעות תקיפת יעדים של חמאס, ולא על ידי פגיעה במפריחים עצמם.
אתמול פרצו יותר מ-15 שריפות בעוטף עזה בעקבות עפיפונים ובלוני תבערה שהופרחו מהרצועה וגרמו להצתה של יותר מאלף דונם. היום פרצו 17 שריפות בעוטף, ככל הנראה גם כן בעקבות הפרחת העפיפונים.
https://www.haaretz.co.il/news/politics/1.6180144
כקצין בכיר בצה”ל במגוון רחב מאד של תפקידים ובהרבה מהם בהצטיינות, בוגר לימודי מנהל עסקים למנהלים executives וקריאת המון ספרי צבא של מצביאים גדולים בתאור הקמת צבא, ניהול קרב, עמדת המפקד, פקודות, אסטרטגיה, הונאה, מודיעין ועוד, ביקור בספריות הצבא INSS ופו”ם כולל הקשבה לגאון ד"ר אורי מילשטיין, יאנוש ואחרים, הדרכת בכירים, מחוזר CIA ומוסד,
אני יכול לפסוק בודאות כי מערכות השב”כ והמטכ”ל פועלות יותר כחדר אוכל בקיבוץ מאשר כאוסף מצביאים המנהל ארגון.
ראשי המטה הכללי של צה"ל מזמן הפסיקו לעסוק בבטחונם של אזרחי ישראל או ברווחתם ובשלומם של חיילי צה"ל.
כל מטרתם הוא לשמר את הקליקה ע"י סיסמאות ואג'נדות הזרות לרוב רובם של אזרחי ישראל.
בואו נעשה קצת סדר בבלגן. ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין צועק כבר שנים שצה"ל הוא לא צבא אלא סוג של מליציה,
והוא פרסם את כל הכשלים של צה"ל מאז מלחמת העצמאות ועד היום. מצד שני לא צריך להיכנס "להיסטריה", כי עם כל הכשלים, לצה"ל יש היום עליונות מוחלטת בעיקר טכנולוגית לשנים רבות, כך שלדעתי צריך לטפל בבעיות שהעלה האלוף בריק לא במסיבות עיתונאים רעשניות ולא במריבות, אלא בשקט. יש הרבה מה לשפר, יש "מרחב נשימה", ואפשר לאט לאט לטפל בכל הדרוש טיפול.
אוי לנו…מה אעשה שאני מאמין לכל מילה שאני קורא של האיש הזה בריק….וכל השלטון והתקשורת בראשו…עסוקה באייזנקוט על כמה ערכי…והיא המתווכת לרוב הציבור את המציאות..ואין מה לעשות…זה חלק מהעונש שלנו על כך שהתדרדרנו למצב רוחני של מסטר שף…ופרסומות עירום…ואין מדבר ואין פוצה פה…כאילו מדובר על ארץ עוץ שם מעבר להרים….
מאמר פוקח עיניים
שורה אחרונה
איזנקוט שקרן. ולא הכי חכם…
די טיפש…יחסית כמובן…וגרר את האלופים אחריו לדבר שקר, מרמה והטיה.
חנן וייס, סא"ל במיל', קב"א 56…דפ"ר 90…אמיתיים ולא מזוייפים. לא מינוי פוליטי כמו אצל האלופים המזוייפים.