חלק מנבחרי הימין הראו בשנה האחרונה שהם מבינים היכן נמצאות הבעיות. עכשיו הם יצטרכו להוכיח שהם יודעים כיצד לתקן
במהלך 14 החודשים האחרונים בקירוב, מפלגות הימין מצאו עצמן במצב לא מוכר. לאחר שנים ארוכות של שלטון מוצלח יותר או פחות, הליכוד והמפלגות הדתיות נאלצו לטעום מעט ממנעמי הצד השני, ולצפות מספסלי האופוזיציה כיצד ממשלת השמאל של בנט ולפיד הולכת מדחי אל דחי עד לנפילתה.
למצב החדש הזה היו כמובן חסרונות רבים ברמה הלאומית, אך גם כמה יתרונות ברמה הפוליטית. הוא נתן לחברי הכנסת אפשרות לצפות מן הצד בקואליציה דורסנית וממשלה פוגענית; הוא היה אמור ליצור בקרבם רעב ותשוקה לשוב לשלטון, ולשלוט שוב בהתאם לרחשי הציבור הגוברים; הוא סיפק להם זמן גם להתבוננות פנימית והפקת לקחים.
מול ההקצנה המתמשכת בשמאל והחרם העקשני והאנטי-דמוקרטי שעדיין מוטל נגד הרוב הציוני והלאומי, היה זה זמן לחידוד אידאולוגי אך גם מעשי. הקריסה הנרחבת במעמד המדיני, הביטחוני והכלכלי עליה ניצחה ממשלת השמאל, הותיר להם נזקים רבים לשקם.
חלק מחברי האופוזיציה אכן ניצל היטב את הזמן. בכנסת האחרונה התגלו מספר חברי כנסת בימין כלוחמים אמיתיים, שפעלו מסביב לשעון כדי לנסות ולמזער את החורבן אליו הובילו בנט ולפיד, ולקדם ככל הניתן את הפלת ממשלתם הכושלת. ככל שהזמן עבר, התבהרה התמונה – מי באמת בא לעבוד למען המדינה והציבור ומי שוב הגיע רק כדי להעביר את הזמן או בעיקר לדבר.
מהבחינה הזו, תוצאות הפריימריז הנוכחיים בליכוד למשל, במגבלות השיטה, שיקפו באופן לא רע את הערכת הציבור לנבחריו ולפועלם בכהונה האחרונה. הבחירות המקדימות לרשימת הציונות הדתית שיערכו השבוע מסמנות מגמה דומה, לפחות ברמת השיח. כעת מוטלת עליהם המשימה להביא ניצחון בבחירות לכנסת והאתגר האמיתי להמשיך בעבודה גם כחברי קואליציה וממשלה. בתור אנשי אופוזיציה הם נהנו מהזכות לבקר ומהיכולת לתקוף, אך בקואליציה תוטל עליהם גם האחריות לבצע.
והפעם, בגירסת טוויטר בועטת ונשכנית.#על_זה_הבחירות
בוקר טוב! pic.twitter.com/w6updRu8CP
— שמחה רוטמן – Simcha Rothman (@rothmar) August 19, 2022
יחד עם זאת חשוב לזכור כי שינוי יעיל ובר-קיימא אינו מתבצע במהפכות פופוליסטיות, שמטבען מעוררות התנגדות ומכשולים שונים, ובסופו של דבר מולידות דרישה לריאקציה. בשביל להוביל, לבצע ולשמר שינוי אמיתי ועמוק יש צורך בבניית קואליציה, ובשביל לבנות קואליציה יש צורך בנבחרי ציבור בעלי סדר עדיפויות נכון, יכולת חיבור ורצון ביישום. אנחנו גם מכירים היטב את שלל התירוצים והאילוצים מימי הממשלות הקודמות, אך נראה כי הפעם, במקרה בו תקום ממשלת ימין אמיתית ויציבה, תהיה קצת פחות נכונות ציבורית לקבל אותם בהבנה.
עבודה לא חסרה – רפורמה במשפט, שיקום הזהות היהודית, ריבונות, כלכלה, חינוך וביטחון. חלק מנבחרי הימין הראו בשנה האחרונה שהם מבינים היכן נמצאות הבעיות. עכשיו הם יצטרכו להוכיח שהם יודעים כיצד לתקן. אחרי שנה קשה למדינת ישראל בכל המובנים, הגיע הזמן לשינוי אמיתי לטובה. הוא יקרה רק בשילוב של שני גורמים: התעוררות הציבור הציוני שיבטא סוף סוף את היותו הרוב גם מבחינה אלקטורלית, ונבחרי ציבור רעבים שבאו לעבוד.
זו משוואה דמוקרטית פשוטה שאמורה לעבוד לטובת שני הצדדים. מי שיוכיח שהוא בא לעבוד יזכה ליהנות מאמון הציבור, בתקווה שגם הציבור כולו, בניגוד לשנה האחרונה, יזכה ליהנות מפירות העבודה של הפוליטיקאים. אנחנו ניתן לכם את הכוח הפוליטי ואת הגיבוי הציבורי לבצע מהלכים, אבל אנחנו גם מצפים לתוצאות. המשימה ידועה, התוכניות קיימות, הצורך והרצון כבר שם. עכשיו הזמן למשול.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
קודם צריך עדיין להקים ממשלה. וממשלה שיכולה לפעול היא רק זו ללא גנץ וללא סער וללא לפיד. לכן אין היתכנות לממשלה שיכולה לפעול בכלכלה בהתיישבות במשפט בכנסת ללא צירוף רע"מ. עד אז נמשיך לילל לכתוב מאמרים יפים יותר או פחות, אבל לא נשלוט.
וגם ללא שקד והנדל
"מנהיגי הימין" לדורותיהם יודעים רק לדבר. שהם בשלטון הם לא עושים כלום. הפחד שלהם "מהאליטה השמאלנית" משתק אותם לחלוטין. גם אם ישיגו רוב של 81 ולא 61, הם ישקשקו מפחד. שלא יהיו לכם ציפיות, בעיקר לא מביבי.
הנבואה ניתנה ל… השלם את המשפט.
ואז תסתכל שוב על הכינוי שלך, ושקול מחדש.
הישגיו של הימין בראשות נתניהו ב-12 השנים שקדמו לממשלת החורבן הלאומי של בנט/לפיד היו לא פחות ממרשימים. אלא מה? הם קרו בצורה הדרגתית, וזאת כנראה משתי סיבות עיקריות: מחד, התנהלות בתוך מגבלות הכוח (רוב צר, התנגדויות של הדיפ סטייט, מכשולים של גורמים חיצוניים ועוד) ומאידך, מתוך התנהלות אחראית ולא מהפכנית של ההנהגה.
אבל צרי עין תמיד יודעים להתעלם מכל הטוב שקיבלו, כאילו היה שם תמיד, ולייבב על מה שעדיין חסר להם. ואז לירוק בעין של מי שעשה בשבילם ולדרוש להחליפו.
אז תעשו טובה, בעיקר לעצמכם, ואל תקשיבו לנביאי שקר, כפויי טובה ושאר קשקשני מקלדת.
נחזיר את הימין לשלטון באמצעות הקלפי, ונחזור שוב לדרך המלך.
מי זה גוש הימין? הליכוד (כלומר צחי הנגבי, בני בגין, דן מרידור, ודומיהם שעדיין במפלגה)? המפלגות החרדיות (למשל ש"ס עם אריה דרעי)? הציונות הדתית?
הליכוד כבר הוכיח את עצמו כגוף שאינו ימין. זה הגוף שבזמן שלטון נתניהו השמאלנים השתלטו על מערכת החינוך (תיזכרו בהחלטות המפמ"רים מקצוע האזרחות), מערכת המשפט (הן האזרחית, באמצעות בג"צ, והן הצבאית, באמצעות הפצ"ר), על הצבא (תיראו איך התנפח כוחה של קצינת המגדר הראשית וההשפעה שלה על מבנה הצבא והטיפול בחיילים שנאמנים למצוות התורה), ועוד ועוד.
הדרך היחידה שבה יהיה ניתן להשפיע במשהו מתוך הליכוד היא סיום דרכו הפוליטית של בנימין נתניהו. עד אז הוא ימשיך לשחק בניצבים שרעבים לכבוד ולתפארת, גם כשאלו באים על חשבון עם ישראל.
המפלגות החרדיות אינן ימין, אלא ניטרליות. המצביעים שלהן ברובם ימין אמיתי, אך הם שבויים במחויבות להצהרות מועצת גדולי/חכמי התורה. לכן גם אם הח"כים של ש"ס ואגו"י ודגל יצביעו בעד הפיכת מדינת ישראל ל"פלשתין", עדיין חלק גדול מהמצביעים שלהם יצביעו עבורם (גם אם, להבדיל מליארד מליארדי הבדלות, זו תהיה הצבעה על הקמת מקלחות ליהודים).
רוב מצביעי הציונות הדתית הם קצת ימניים. מצד אחד הם מאמינים במדינת ישראל (על אף שאמונה זו סותרת את האמונה בגאולה שאז מדינת ישראל תיעלם ובמקומה תקום, בקרוב בימינו, מחדש ממלכת ישראל, זו של המלך שלמה), ומצד שני משתפים פעולה עם מושל שפועל ההיפך מהתורה גם כשהוא פוגע בהם ובהתיישבות היהודית ביו"ש. חלק לא קטן מהציונים הדתיים הצביעו לבנט ושקד, ולא אתפלא שהם יצביעו כך שוב.
היחידי שימני אמיתי (עדיין לא ברמה של שמואל הנביא, ע"ע הטיפול באגג) הוא איתמר בן גביר. הבעיה היא שנתניהו מודע להלך הרוח נגד אב"ג בקרב מי שמשפיע על נתניהו (ארה"ב ואירופה), ולכן אב"ג לא יקבל תפקיד כלשהו בממשלת נתניהו, אלא יישאר באופוזיציה, גם אם ישיג 40 מנדטים. לא סתם פורסם שנתניהו הציע לאב"ג תפקיד של שגריר – כך מוציאים אותו מהמדינה ומהשפעה על היהודים.
כך נתניהו ישיג לפחות ארבעה דברים –
א) אב"ג לא יכול לחשק אותו מימין, ולא יוכל לסחוט אותו
ב) אב"ג ישמש כשוט בפני מפלגות שמאל כמו אין עתיד והמחנה האנטי ממלכתי שיצטרפו לממשלה, כי אם הן לא יתפשרו לטובת נתניהו, הוא פשוט יחליף אותן באב"ג
ג) כשהוא באופוזיציה, עם מפלגות הערבים וההזויים, אב"ג לא יוכל לפעול לפירוק הממשלה כי אז הוא יתוייג (מבחינת תיוג ולא מבחינת הפעולה עצמה. בימינו הניראות חשבוה יותר מהמעשה) כתומך בשמאל האנטי ציוני. גם אם נתניהו יורה בפה מלא קבל עם ועדה להשמיד את כל ההתיישבות היהודית ביו"ש, אב"ג לא יעשה דבר נגדו בגלל הסיבה הנ"ל
ד) כמו בסעיף ב', שבו אב"ג ישמש כשוט בפני מפלגות השמאל שיצטרפו לממשלה, כך הוא ישמש כשוט בפני ארה"ב ואירופה
ל׳צודק׳ (ולדורון)
אב״ג רע לימין באותה מידה שגנץ רע לימין.
אני לא מטיל ספק במחויבתו של אב״ג לימין וערכיו ובהחלט מעריך אותה. מבחינה זו, הוא אחד הח״כים הטובים ביותר שיש לימין.
הבעיה היא שחלק בלתי מבוטל מחברי מפלגתו ומצביעיו כדוגמתך יורים בתוך הנגמ״ש.
תרצה או לא תרצה-נכון להיום גוש הימין הוא רחב ומגוון מאב״ג וסמוטריץ׳ דרך ביבי והחרדים וכלה בגנץ ושקד. ולא נצליח לשלוט אם לא נשתף פעולה זה עם זה כי החוק דורש 61 ח״כים.
הימין גם נלחם בשורה שלמה של מערכות חזקות התומכות זו בזו ומעוניינות למנוע מהימין לשלוט בכל מחיר כולל הקרבת הדמוקרטיה, ההגינות, חזקת החפות והאחדות הלאומית.
נכון להיום אין 61 מנדטים לחלק ניכר מהמטרות של הימין ואפילו איפה שיש, ישנה בעיה של לחצים חיצוניים(מחו״ל) ומערכות שפשוט יתעלמו מהממשלה במקרה הטוב ויבטלואת החלטתה במקרה הפחות טוב. לכן, רוב גווני הימין עושים סדרי עדיפויות כאלה ואחרים ובאופן טבעי, ישנם דעות שונות לגבי סדרי עדיפויות אלה. וכמובן שיש מקום לביקורת, דיון ולפעמים גם הסכמה לא להסכים. אבל מכאן ועד להכריז שמי שחושב אחרת ממך הוא לא ימין?! או לא שותף לגיטימי? בנקודה זו אתה הפכת להיות זה שחובה על כל מי שרוצה שלטון ימין לפסול!
אני מבין שעכשיו תקופת בחירות ולכן זמנית הכפפות יורדות ומותר ואף רצוי שכל מפלגה תנסה לשכנע את הבוחרים המתנדנדים שהיא הכי טובה להם. אבל יש הבדל בין ׳אני הכי טוב׳ ל׳רק אני טוב׳.
מקווה שנשכיל להתאחד ולכבד זה את זה.
כל עוד נתניהו מנהיג הימין, לא יתבצע שום שינוי במערכת המשפט. נאמנותו של נתניהו לבג"צ לא ניתנת לערעור בשום תנאי.
זו הסיבה שבשנות שלטונו הארוכות ראתה אמנם ישראל רווחה כלכלית, אך זו הסתירה מאזרחיה את תהליכי העברת השלטון בפועל לידי הבג"צ, התפשטות השחיתות במערכת המשפט ורקבון עומק קשה בצה"ל.
הסיבה לכך שהליכוד לא ממש מתרומם בסקרים ונצחון הימין בבחירות הבאות איננו מובטח, נעוצה בהכרה בקרב רבים בימין שאין ממש בשורה ותוחלת בחזרתו של נתניהו לראשות הממשלה. הוא יהיה ראש ממשלה נומינלי בלבד כי במוסרות השלטון יחזיק, כבימים ימימה, אהרון ברק.
איפה, בשם כל הפבלובים, ראית בטור הזה התייחסות לנתניהו?
לא נמאס לך לשעמם את עצמך עם אותה תגובה אוטומטית לכל דבר?
תגובתך מעידה על לחץ, וחוסר יכולת להתמודד עם עובדות.
נתניהו שלט במדינת ישראל במשך 12 שנים. הוא האחראי להשתלטות השמאל על הממסד השלטוני. הוא היה יכול למנוע זאת (היו לו המון דרכים ואמצעים, כולל הכרזה על אישי משפט מסוימים כמורדים או מבצעים הפיכה שלטונית), והא בחר שלא. אדרבה, הוא אף סייע להשתלטות השמאל על מערכת המשפט (תחפש ביוטיוב סרטון עם ההודעה שלו שהוא מגן על בג"צ).
במשך 12 שנה הוא היה אחראי, ועכשיו את ו'ימני' מנסים להראות כאילו הוא לא היה אחראי. אז אם נתניהו לא היה אחראי, מי כן היה אחראי? ואם נתניהו לא היה אחראי, בשביל מה צריך אותו שוב? כדי ששוב לא יהיה אחראי לנזק שהשמאל עושה בזמן שלטון נתניהו? האם לא כדאי לבחור במישהו שכן יטפל במעוזי השמאל (למשל חינוך, ביטחון, ומעל לכל – משפט), אפילו מתוך הח"כים הטובים מבין אלו שבליכוד?
תגובתך מראה על איש קש חלש מאוד שלא קשור בכלל לעניין.
בטור שלא מזכיר את נתניהו, לא מדבר על נתניהו ולא קשר לנתניהו – אתה בכל זאת מתעקש לדבר רק על נתניהו.
ביום שתרצה לדבר עניינית אולי יהיה אפשר לנהל דיון. עד אז מוזמן להתווכח עם עצמך בעולם הביבי המשעמם והמביך השלך.
מכיון שיש לך קושי בהבנת הנקרא, אנסה לעזור לך קצת: "לאחר שנים ארוכות של שלטון מוצלח יותר או פחות, הליכוד והמפלגות הדתיות נאלצו לטעום מעט ממנעמי הצד השני".
על איזה שלטון מדובר במשפט הזה? מי עמד בראשו? למה כותב המאמר לא מבהיר את שמו של מי שעמד בראש השלטון הזה,ואחראי לכל הצרות שנוצרו בזמן השלטון הזה, אלא רק רומז עליו?
ההתחמקות שלך ממענה לטענות, רק מראה שאתה לא מעוניין בדיון, ולא יכול להוכיח את ההיפך מהטענות.
מעולם לא טענתי שנתניהו אינו אחראי כלל. או שאין במעשיו טעויות הראויות לביקורת(הוא בכל זאת אנושי). אני טוען 3 דברים:
א.טענתי שאי אפשר לדרוש ממנו אחריות על מה שלא היתה לו אפשרות מעשית לקדם.
ב.לא כל האחריות עליו. האחריות למעשה מתחלקת על עשרות ומאות שרים, ח״כים, פקידים, משפטנים, בכירי מערכת הבטחון, אנשי תקשורת ומצביעים שדחפו מפלגות בעיתיות.
ג.אפילו אם נניח שביקורתך היתה מוצדקת אנחנו כבר אחרי הפרמריז בליכוד ועכשיו העובדה שהוא עומד בראש הליכוד היא עובדה מוגמרת. וקשה להאמין שאחרי הבחירות וההמלצות לנשיא הליכוד לא יבחר להנהגת הימין הישראלי. ולכן עכשיו צריך להתייחס אליו כמנהיג הנבחר דמוקרטית של כל מי שמגדיר עצמו ימני ולתת לו תמיכה.
כמובן בתמיכה אין הכוונה שמפלגות אחרות לא יתחרו על הקולות אלא שיזהרו לא לשבור את אחדות הגוש.
שוב אתה ממציא טיעון שלא קיים ואז מתווכח עם עצמך. בלוגיקה קוראים לזה איש קש – כשל לוגי נפוץ ובסיסי. מקווה שאת התלמידים שלך אתה מלמד קצת יותר היגיון.
1. הימים לא יודע ולא מסוגל למשול. הוא ממלכתי והססני מדי.
2. בכל מקרה הימין לא יזכה בבחירות אז חבל על הזמן.
3. במקרה הטוב הימין (ביבי וגנץ) ירוץ לחבק את השמאל כדי שיעניק לו גושפנקא.
4. איך אני יודע את כל זה? כי אם במדינה כמו שלנו מוקיעים איש כמו בן גביר שהוא בסך הכל ימין אמיתי – זה מעיד שאין ימין בישראל ושרוב הציבור בישראל אינו ימני באמת אלא פייק ימין.
5. כשאתה פייק ימין, אתה מדבר ימנית אבל בפועל מיישם את מדיניות השמאל.
6. ככה בדיוק עשה ביבי ב-12 שנות שלטונו.
7. בואו בטענות רק לעצמכם.
במה בן גביר ימין אמיתי יותר מנתניהו? הוא בעד הפרטה הוא בעד כלכלה חופשית הוא בעד הורדת מיסים? הוא בכלל מבין בתחום? הוא נץ מדיני גם הקומוניסטים ברוסיה היו ניצים מדיניים, זה חלק בלבד מימניות. אין ימין יותר מנתניהו, בליכוד ישנם חלקים "חברתיים" המושכים לכלכלה שמאלנית אבל נתניהו כבר הוכיח בעבר שהוא יודע מה זו כלכלה חופשית. אין ימין אחר חוץ מהליכוד. כל השאר לכל היותר הם ימין מדיני ושמאל כלכלי. חבל שפייגלין לא יכנס לכנסת כי גם הוא מבין בכלכלה חופשית ויתרונותיה הכלכליים והמוסריים.
נתניהו הוא כלכלן מצויין ויהיה טוב מאוד בתפקיד שר כאוצר. לראשות הממשלה צריך לבחור אדם היודע למשול. את האומנות הזו נתניהו מעולם ללא למד והוא איננו מוכשר לה. חזרתו למשרה היא הטחת הראש בקיר ונזק קשה למדינת ישראל. חסד עשתה עמנו השנה האחרונה בה נחשפו עומק הריקבון והשחיתות במערכות המשפט, המשטרה והצבא שגרמו שנות שלטונו הרופס של נתניהו.
דורון, מגוכח להודות בהצלחת נתניהו כלכלית(אגב הוא כיהן כשר אוצר ב2003-2005 והיה במדדים רבים שר האוצר הטוב בהיסטוריה של ישראל) ולהתעלם מהישגיו בנושא החוץ ומהעובדה שגוש הימין התחזק תחתיו לרמה שמריך גנבי קולות כדי להפילו.
נוכח ההכרה האמריקאית ברמת הגולן, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים (ממש היינו כחולמים) וחתימת הסכם שלום עם 4 מדינות ערביות נוספות קשה לומר שלא היו לנתניהו השגים גם במדיניות חוץ. ועוד דבר, נתניהו לא הצליח להגשים את שאיפתו של הפרטת התקשורת וביטול הרשות השניה, אבל הקמת ערוץ 14 הוא בכל זאת הישג
צריך להפוך את הימין ממחנה מתגונן וכזה שמחפש רק את המקום שלו תחת השמש בכללי המשחק הדמוקרטיים שאינם קיימים למעשה למחנה יוזם ו"תוקף". "להעביר את הכדור לחצי המגרש השמאלי", להפוך את המחנה האחרון לזה שהלגיטימציה שלו פחותה יותר ( למעשה הוא הפך לחסר תכנים לגיטימיים) אם באווירה הציבורית ורם במדיניות אכיפה וביצוע בפועל. לישוב למשל להפליל לא רק את מניפי דגלי אש"ף, אלא גם מביעי אהדה לרוצחי המונים כמו צ'ה גווארה. וכמובן את מצדיקי העיוותים והעוולות הנוראיות במערכת המשפט נגד הימין, ביטויי ביבופוביה ( כשם שיש חקיקה נגד גזענות) ועוד.