נמאס מההפקרות: הגיע הזמן למשילות בלוד

ביום שני בבוקר אחת מבנותיי הלכה בדרך לאולפנה בלוד. זו הדרך בה כולנו צועדים גם מדי כמה שבתות כדי לבקר בני משפחה. כמה שעות לאחר מכן, באותו הרחוב, נורו למוות מנאר חג'אג' ובתה חדרה בת ה-14, והתאומה מרים נפצעה.

התחושות בעיר לוד כרגע קשות מאוד. שוב אנו צופים באלימות שמופעלת בתוך המגזר הערבי, אך במרחב הציבורי שאנחנו חלק ממנו. ברחוב הרצח, כמו בהרבה מאוד רחובות אחרים, חיות משפחות ערביות ויהודיות זו לצד זו. ברור שאנחנו בעד חיים טובים לכולם ושכל אירוע אלימות הוא דבר מגונה בפני עצמו, אבל הרצח הזה והרציחות שעוד עלולות להגיע מהווים איום על כולנו – ערבים ויהודים יחד.

באופן אישי, אודה שאני לא חש פחד ומנסה לחנך גם את ילדיי שלא לחיות בצל הפחד. אבל מתושבים אחרים אני שומע חששות עמוקים ודאגות רבות, ויש כאלה שהלחץ והמתח הנפשי משפיעים עליהם יותר. אנשים לא עוזבים את העיר אבל דורשים טיפול מלא של המשטרה.

העיר לוד נמצאת בלב ישראל ויושבת בצומת דרכים היסטורי. עוברים כאן כמה מהכבישים המרכזיים ביותר במדינה, וכמובן שדה תעופה בינלאומי עמוס. כאשר משתוללת פה המציאות האלימה של ירי ופשיעה, הדבר פוגע במרקם החיים התקין של המדינה כולה.

אנחנו נמצאים בקשר קבוע עם הרשויות ועם מפקד תחנת משטרת לוד שעושה מאמץ אדיר להביא את עיר לשפיות, אבל המאמץ הזה לא יכול להישאר ברמה המקומית. תחנת משטרה אחת, נחושה ככל שתהיה, לא יכולה להתמודד לבדה עם רמות האלימות והפשע שפשו כאן. כל עוד מדינת ישראל לא תיקח על עצמה את המבצע לנקות את לוד, פשוט לא יעבוד.

במשך שנים ארוכות המדינה התעלמה התעלמות מוחלטת מצמיחתם של ארגוני פשיעה בעיר. יש להבדיל כאן בין פשיעה לאומנית לפשיעה פלילית. בראשונה יש לטפל ביד חזקה כטרור לכל דבר, אך גם פשיעה פלילית, כשהיא צומחת מתוך סכסוכים אלימים בין ארגוני פשע ובתוך תרבות רצח, מביאה לבסוף למראות הקשים מליל יום שני.

https://youtu.be/aBRl3aARVw0

חשבו לרגע על מציאות ההזויה הזו. מדינת ישראל פשוט החליטה כי ישנו חוק אחד לאזרחיה היהודים, וחוק אחר לאזרחיה הערבים שמתנהלים כמו באוטונומיה משלהם הכוללת ירי ורצח. משם גם צריכה להגיע התחלה של שינוי.

המשטרה כמובן יכולה וצריכה להגדיל את סדר הכוחות, להיות נוכחת ולהגיב מהר יותר, אבל המדינה חייבת לקחת אחריות כוללת על המצב. אנחנו רוצים נוכחות גדולה של המשטרה באזורים בהם היא כמעט ולא קיימת היום, וטיפול עמוק בשכונות שהפכו לאזורים אסורים שכל כניסה אליהם היא סכנת חיים. היכן שלא תהיה המדינה, שם תצמח הפשיעה.

זו תהיה התחלה של פתרון אבל רק הצעד הראשון. המרכיב הנוסף בטיפול בבעיה טמון ברצון של הנהגת המגזר הערבי, ולמרבה הצער התחושה היא כי כרגע הוא לא נראה לעין. נציגי המגזר עוסקים בעיקר בלייצר רעש תקשורתי סביב הנושא הפלסטיני או נושאים הקשורים ליהודה ושומרון. הם לא מתעניינים באמת בשיפור מצבו של המגזר הערבי או בשיפור התשתיות, אלא רק בהשמצת ישראל בכל דרך.

בשנה שעברה חוותה העיר לוד, יחד עם ערים רבות אחרות, פרעות לאומניות קשות במהלך מבצע 'שומר החומות'. בתי כנסת ובתי ספר הוצתו, תושבים היו נתונים במצור בביתם, ואחרים נפגעו בניסיונות לינץ' ומתקפות מאורגנות אחרות מצד המון ערבי. באחד המקרים נרצח יגאל יהושע ז"ל לאחר שפורעים השליכו אבנים על רכבו. מאז נרשם שיפור בטיפול פשיעה הלאומנית כאשר המשטרה לרוב מגיבה בצורה מהירה. הבעיה העיקרית נעוצה כיום בפשיעה הפלילית ובאזורים בהם הנשק הערבי הבלתי-חוקי מופנה כלפי ערבים. את המצב הזה חייבים לשפר, למען כולם.

למרות הכל ואחרי הכל, אני עדיין רואה בלוד פוטנציאל אדיר מבחינה אנושית ומבחינת אפשרויות הצמיחה שלה. המיקום בלב הארץ מושלם, יש כאן אתרים היסטוריים מדהימים ולא מוכרים, ואין שום סיבה שהעיר לא תנסוק למעלה כיעד מסחרי ותיירותי מוביל. לוד יכולה להפוך לפנינה של ישראל, אסור לתת לפשיעה המשתוללת לפגוע כך בחיים של כולנו.

מאיר ליוש הוא תושב לוד ואסטרטג תקשורת ורשת