הנטישה האמריקנית החפוזה אפשרה לאל-קאעידה להתבסס מחדש במדינה בחסות הטאליבן. גם איראן נהנית מהמצב
ה-31 ביולי 2022. קאבול, אפגניסטן. איימן א-זווהאירי מחוסל באמצעות תקיפת רחפן אמריקני. מותו מתואר כניצחון במאבק מול הטרור האסלאמי והצלחה עבור ממשל ביידן. זווהאירי היה מנהיג ארגון אל-קאעידה ומותו הוא כמובן חדשות טובות. הביון האמריקני הוכיח כי הוא עדיין מסוגל להשיג מידע מדויק במדינות עוינות ולפגוע באויבי אמריקה באשר הם. אך האם באמת מדובר בניצחון?
הצבא האמריקני חיסל את מייסד אל-קאעידה אוסמה בן לאדן בפשיטה בפקיסטן ב-2011, במסגרתה תפס מסמכים רבים שסייעו לניתוח היכולת המבצעית של ארגון הטרור ותוכניות הפעולה, אשר רבות מהן סוכלו בזכות אותו מידע. אך זווהאירי חוסל באמצעות טיל ששוגר מכטב"מ; לא נתפסו שום מסמכים. ארגוני טרור מתנהלים לרוב בחשאיות ולכן מסמכים פיזיים הם חשובים כדי לקבל מידע על מזימותיהם. אך הנטישה של אפגניסטן לפני שנה הפכה את התנאים לפשיטת קומנדו כמו במקרה בן לאדן לכמעט בלתי אפשריים.
יתרה מכך, נוכחותו של זווהאירי בקאבול חשפה עוד יותר את ההשלכות הקשות של הכניעה האמריקנית בשנה שעברה. כאשר ארה"ב הסיגה את כל כוחותיה, קאבול הפכה שוב לעיר בה ראשי ארגוני טרור חשים בטוחים. משטר הטאליבן המחודש ככל הנראה לא רק התעלם מכך שזווהאירי חי בעיר; רוב הסיכויים שהוא שמר עליו.
בנוסף, העובדה כי זווהאירי התגורר בבית השייך ליועץ בכיר של סיראג'ודין חקאני, מנהיג ארגון הטרור 'רשת חקאני' ומי שמשמש בפועל כשר הפנים בממשלת הטאליבן, בשכונה אלגנטית לא הרחק מן השגרירות אותה נאלצו הדיפלומטים האמריקנים לפנות בחופזה, אומרת לא מעט. ארגון 'רשת חקאני' הקיצוני והאלים נהנה גם מקשרים חמים וקרבה רעיונית עם מנהיגי אל-קאעידה. הארגון מחזיק בתפקיד מרכזי בממשלת הטאליבן, הקרובה היום לאל-קאעידה הרבה יותר מאשר ממשלת הטאליבן של 2001. בעודו בקאבול, זווהאירי בוודאי היה בקשר עם חברים אחרים באל-קאעידה וברשת חקאני. התוצאה, כאמור, היא שבירת אפגניסטן הפכה שוב לעיר מקלט עבור אל-קאעידה, והמדינה כולה נשלטת בידי אנשים המקורבים לארגון הטרור.
הבעיה היא שמטרתם המוצהרת של טרוריסטים אסלאמים היא להפיץ את דת האסלאם, שאיפה אשר למרבה הצער כוללת גם מתקפת טרור נגד המערב. לכן יהיה זה בלתי אפשרי לחשוב שחברי אל-קאעידה בקאבול פשוט ויתרו על חלומם וכעת לא שואפים עוד להרוס את המערב. גם המחשבה כי ממשלת אפגניסטן לא יודעת על כך דבר היא בלתי אפשרית למדי.
באוגוסט 2021, אפילו בזמן שחיל האוויר האמריקני ביצע גיחות חילוץ משדה התעופה בקאבול, העיר כבר הייתה תחת שליטת רשת חקאני וטרוריסטים אסלאמים אחרים. 13 חיילים אמריקנים שילמו על כך בחייהם, והמצב רק הלך והחמיר מאז. העובדה כי ארה"ב השאירה מאחור נשק מתקדם וציוד צבאי בשווי מיליארדי דולרים בוודאי לא עזרה. אפגניסטן כיום מפגינה את כל הסימנים של מדינת טרור.
ב-16 באוגוסט אשתקד, הנשיא ביידן, במה שנראה כניסיון להצדיק את החלטתו לנטוש את אפגניסטן, הכריז כי ארה"ב הגיעה מלכתחילה למדינה במטרה "לוודא שאל-קאעידה לא תוכל להשתמש שוב באפגניסטן כבסיס להתקפות נגדנו. זה מה שעשינו". אך שנה לאחר מכן, אפגניסטן נמצאת בידי ממשלה מקורבת לאל-קאעידה. ארגון הטרור שוב מבוסס היטב במדינה ושוב יכול להשתמש בה כבסיס לארגון מתקפות נגד ארה"ב.
יתכן גם כי חיסול זווהאירי יתברר כמכה לא קשה במיוחד עבור אל-קאעידה. הארגון אינו מתנהל במבנה מסודר, והוא כולל רשת לא פורמלית של שלוחות שונות הפועלות באופן עצמאי. ראשי הארגון יכולים להורות ולארגן פיגועים גדולים, אך כל שלוחה מבצעת אותם עצמאית. לאל-קאעידה שלוחות כאלה כמעט בכל אזור בו נוכח האסלאם. בעבר הייתה אחת כזו חזקה מאוד בתימן אך כעת היא נחלשה; באזור צפון אפריקה ומרכזה הארגון עדיין פעיל מאוד, ומשחק תפקיד מרכזי בערעור יציבות מדינות היבשת. שלוחת 'אל-שבאב' ביצעה אינספור פיגועים בסומליה, וערכה מתקפות טרור גם על אדמת אתיופיה וקניה. הארגון צובר סכומי עתק באמצעות סחיטה ומשמש כמממן עיקרי לראשי אל-קאעידה.
זווהאירי לקח את שרביט ההנהגה מבן לאדן אשר שימש בעיקר כמדריך ומנטור. הלגיטימציה השלטונית של זווהאירי נבעה מהיותו מקורב לבן לאדן במשך שנים ארוכות, למרות שלא הפגין במהלכן כישרון מנהיגות יוצר דופן ותחת הנהגתו לא ביצע הארגון מתקפת טרור משמעותית במערב. הוא פרסם כמה הקלטות, אבל אז היה נעלם לחודשים ללא סימן חיים. במספר מקרים היו פרשנים שהעריכו כי הוא מת.
מקורבים ותיקים אחרים של בן לאדן עשויים להתגלות כמסוכנים לא פחות. כך למשל הוא סיף אל-עאדל, קצין לשעבר בצבא המצרי שמונה כממלא מקום זמני לאחר מות בן לאדן ובטרם נבחר זווהאירי כיורש. כיום שמו מוזכר לעתים קרובות כמנהיג הבא של הארגון. אל-עאדל מילא תפקיד מרכזי במספר מתקפות טרור גדולות, כולל הפיגועים בשגרירויות האמריקניות באפריקה ב-1998. בשנת 2004 הוא פרסם מדריך מקוון לטרור תחת הכותרת "בסיס חיל החלוץ", ובו פירט כיצד להסתנן למדינות אויב ולארגן פיגועים על אדמתן.
אל-עאדל חי במשך שנים באיראן, עובדה אשר צוינה כמכשול לאפשרות שיהפוך ליורש של זווהאירי. דווח כי חלק מאנשי אל-קאעידה וארגונים אחרים הטילו ספק בפקודות שהגיעו מאל-עאדל בשל מיקומו באיראן, אך המציאות רחוקה מאוד מכך. למרות המתיחות הקיימת בין משטר הטאליבן בקאבול לבין משטר האייתוללות בטהרן, איראן עדיין משחקת תפקיד מרכזי באל-קאעידה. בנוסף לבסיסו המחודש באפגניסטן, ארגון הטרור נהנה במשך שנים רבות מבסיס משמעותי באיראן.
בינואר 2021, מזכיר המדינה דאז מייק פומפאו אמר כי איראן הפכה לנמל הבית של אל-קאעידה:
טהרן מאפשרת לאל-קאעידה לגייס כספים, לתקשר בחופשיות עם חברי הארגון ברחבי העולם ולבצע פעולות רבות אחרות שבעבר בוצעו מאפגניסטן או פקיסטן…כתוצאה מן הסיוע הזה, אל-קאעידה ריכז את הנהגתו בטהרן…אל-קאעידה פועל כיום תחת חומת מגן של המשטר האיראני"
הסנקציות אשר הוטלו על איראן בתקופת הנשיא טראמפ פגעו קשות ביכולתה לממן את ארגוני הטרור האסלאמי. כאשר ממשל ביידן החליט להסיר חלק גדול מן הסנקציות, הוא העצים מחדש את היכולת האיראנית לממן את ארגוני הטרור וביניהם אל-קאעידה.
לאחר מותו של זווהאירי, ממשל ביידן פרסם הודעה בה האשים את הטאליבן בכך שאפשר לטרוריסטים "להשתמש בשטח אפגניסטן כדי לאיים על ביטחון מדינות אחרות". אך האם באמת מישהו בבית הלבן ציפה למשהו אחר מצד הטאליבן ורשת חקאני? הממשל גם האשים את הטאליבן באי-כיבוד הסכם דוחא, והבטיח כי אמריקה תיסוג מאפגניסטן רק כאשר הטאליבן יגיע להסכם שלום עם ממשלת אפגניסטן וימנע מארגוני טרור דריסת רגל מחודשת במדינה. ושוב יש לשאול – האם בוושינגטון באמת ציפו מטרוריסטים צמאי דם לכבד את ההסכם, כאשר ארה"ב עצמה אינה מראה טיפת נחישות לשימוש בכוח במקרה הצורך?
במהלך השנה האחרונה ממשל ביידן העביר לאפגניסטן מאות מיליוני דולרים, לכאורה עבור סיוע הומניטרי לעם האפגני. האם לא היה ניתן לחזות כי מרבית הכסף יגיע לידיים מפוקפקות וישמש בפועל למימון משטר הטאליבן ופעילות הטרור שלו, פעילות נגדה ארה"ב אמורה להילחם?
שנה לאחר שממשל ביידן נטש את אפגניסטן לידי הטאליבן ורשת חקאני, המדינה הפכה למדינת טרור. היא מארחת ותומכת באנשי אל-קאעידה ומעניקה להם הזדמנות לארגן מתקפות טרור משטחה. ארה"ב מצדה, בבריחתה מאפגניסטן לפני שנה, נטשה לחלוטין ונגד כל היגיון את מגדל השמירה האחרון במרכז אסיה, הפקירה לגורלם אינספור בני אדם, ואפשרה למדינה להתדרדר לכאוס כלכלי ורעב. דו"ח שפורסם לאחרונה הראה כי 78 אלף אפגנים שעבדו עבור הממשל האמריקני והגישו בקשה מיוחדת לוויזה, נותרו מאחור באוגוסט 2021. גם אלפי אזרחים אמריקנים ואחרים המחזיקים בגרין קארד נדונו לחיות תחת איום מתמיד.
איראן, מנגד, התחזקה באופן משמעותי. היא תומכת באל-קאעידה וממשיכה לאיים על אמריקה. רק בחודש שעבר התפארו האייתוללות בבניית ראשי נפץ גרעיניים שיהפכו את ניו-יורק ל"חורבה בגיהינום". הרשויות בארה"ב עצרו לאחרונה סוכן איראני הנאשם בתכנון התנקשות ביועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון ובמזכיר המדינה לשעבר פומפאו, בנוסף לתוכנית לחטיפת העיתונאית הגולה מסיח עלינג'אד. למרות כל זאת, נשיא איראן ראיסי צפוי להגיע כרגיל לעצרת הכללית של האו"ם בניו-יורק בהמשך החודש.
ב-12 באוגוסט, הסופר סלמן רושדי היה קורבן לניסיון התנקשות בידי צעיר שיעי ממוצא לבנוני. "עלינו לנשק את ידו של האיש אשר שיסף את גרון אויב האל", התפייטו בעיתון 'קאיהן' הנשלט בפועל על ידי המשטר בטהרן. ב-19 ביולי פרסם האו"ם דו"ח בו נכתב כי "הנסיבות הבינלאומיות נראות כחיוביות עבור אל-קאעידה, המתכנן לשוב ולהפוך למנהיג הג'יהאד הגלובלי". ב-15 באוגוסט צוין יום השנה להשתלטות הטאליבן על ארמון הנשיאות בקאבול. היה זה יום עגום. בשנה האחרונה התרחשו ברחבי המדינה אינספור זוועות בידי הטאליבן. מילותיו של ביידן בדיוק לפני שנה – "זה מה שעשינו" – נראות כתיאור מתאים לכך.
"שנה אחת עברה", כתב הגנרל ג'ק קין, "ועדיין קשה להאמין למה שהתרחש". הוא הוסיף:
הנשיא ביידן ביצע שגיאה אסטרטגית ענקית, לדעתי, בכך שהכריז על נסיגה מאפגניסטן ללא תנאי ובתאריך נקוב, שהפכה לכניעה ללא תנאי. וכעת הטאליבן בשלטון ועושה בדיוק מה שעשה לפני עשרים שנה כאשר סיפק מקלט לאל-קאעידה…איזו מפלה יצרה ההחלטה הזו. היא שימשה כמאיץ לכל יריבינו, כפי שניתן לראות – רוסיה באוקראינה, סין בטייוואן, וכל עלילות האיראנים במזרח התיכון…זהו מצב עגום".
גִי מילייר הוא פרופסור באוניברסיטת פריז ומחברם של 27 ספרים על צרפת ואירופה. גרסה מלאה של המאמר התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.
מיוחס להנרי קיסינג'ר שאמר:
"To be an enemy of the US is dangerous, but to be a friend is fatal"
וזו אחת הבעיות הקשות שיש לכל מי שנמצא ביחסים עם ארה"ב בפרט, ועם מדינות דמוקרטיות בכלל: כאשר עומדים מול משטר דיקטטורי כמו זה שקיים במדינות ערב, רוסיה, רוב המזרח התיכון וכו', אמנם מדובר במשטרים מרושעים ואכזריים, אך הם נוטים להיות צפויים משום שהם מונהגים לפי רצון המנהיג/המפלגה שאינו נוטה להשתנות. ואילו, משטרים דמוקרטיים מחליפים את השלטון תדיר, ואיתו פעמים רבות גם את המדיניות, לעיתים בצורה קיצונית. כך יוצא שמדיניות אחת של מפלגת שלטון הנוטה ימינה תהיה שונה מהותית מזו של מפלגה הנוטה שמאלה, עם השפעות קטסטרופליות. ולפחות באופן חלקי, ניתן לומר שאותם משטרים דיקטטוריים שצוינו רואים את המערב הדמוקרטי כבלתי צפוי ובלתי אמין, ולא בלי צדק. זאת מעבר לכך שתפיסת העולם הדמוקרטית היא זרה להם, והם רואים בה חולשה ומוזרות. הפער בין מדיניות טראמפ למדיניות ביידן כמעט בלתי נתפס, כאילו מדובר בשתי מדינות שונות בתכלית. כלפי חוץ, זה נתפס כסוג של שגעון.
ותופעה זו מצביעה על בעיה נוספת שהולכת ומתחזקת במערב; נראה שהימין והשמאל כבר מזמן אינם חלוקים רק על הדרך להשגת מטרה דומה, אלא חלוקים גם על המטרה עצמה. רוצה לומר, עקרונות יסוד של הדמוקרטיה המערבית הליברלית כבר אינם נקודה משותפת של הסכמה. ומעבר לבעיות שתופעה זו יוצרת כלפי פנים במדינות המערב, היא משפיעה באופן שלילי ביותר גם על יחסי החוץ.
כאן בישראל, נדמה שתופעה זו ממתאזנת מעט באמצעות העובדה שיש לנו מכנה משותף עמוק ויציב יותר – היהדות. ולכן, עובדת היותה של ישראל דמוקרטית (לא מושלמת) ויהודית (גם לא מושלמת) מאפשרת, לדעתי, דווקא את היציבות וההתגוננות בפני תהליכי פירוד והתפוררות שכאלה. כהמשך לכך, אני גורס כי בדיוק נגד זה יוצא השמאל, בין היתר, כדי לקדם תפיסת עולם אוניברסלית, בניגוד לפרטיקולריות של הלאומיות היהודית.
הייחודיות הישראלית יוצרת בעצמה נקודות קונפליקט, הן פנימיות (במימד פוליטיקה, משילות, בטחון, כלכלה, חינוך, תרבות) והן חיצוניות במימד יחסי החוץ. ומכאן עולה שוב החשיבות של חזרה לערכי בסיס רחבים, יציבים ומשותפים: המשפחה הגרעינית, הזהות היהודית (עם ובלי קשר לדת), החופש והאחריות האישיים, הערבות ההדדית.