גם אם המהלך הרוסי היה בלתי נמנע וכיבוש המחוזות הבדלניים באוקראינה היו בתוכנית הרוסית כל הזמן ורק נדרשו תירוץ ושעת כושר – אי הורדת צירוף אוקראינה לנאט"ו מסדר היום הייתה החוליה החלשה שאפשרה את פלישת רוסיה מתוך עמדה של עוצמה
לך תאמין לתועמלן קומוניסט, ששירת את ברית המועצות נאמנה, ואחרי קריסתה, ניצל את הצרפתית והאנגלית המלוטשת שלו, והפך לעיתונאי בינלאומי. מי שהקשיבו לולדימיר פוזנר לא הופתעו מהפלישה הרוסית לאוקראינה. שורש החטא האמריקני בעיניו הוא ההבטחה של שר החוץ האמריקני ג'יימס בייקר למנהיג ברה"מ גורבצ'וב – אי שם ב-1990. ברה"מ תאפשר ואף תתמוך באיחוד גרמניה, וארה"ב לא תזיז את ברית נאט"ו "אפילו אינץ' אחד מזרחה". שש שנים לאחר מכן, נאט"ו כבר זזה כמה אינצ'ים מזרחה וצירפה את הונגריה, פולין וצכיה.
נעבור מפוזנר האקס-שופר-קומוניסטי לתומס פרידמן, איש הניו-יורק טיימס. ההרחבה של נאט"ו הפתיעה אותו בזמנו, והוא טלפן לאבי תורת הבלימה מול ברית המועצות ג'ורג' קנאן בשנת 1998. האסטרטג הוותיק היה עמוק בתוך העשור העשירי – והלא אחרון – לחייו והיה צלול וחד כתמיד. "הרחבת נאט"ו היא התחלה חדשה של המלחמה הקרה, זוהי טעות חמורה…האבות המייסדים של אמריקה מתהפכים בקרבם…לקחנו על עצמנו להגן על מדינות שאין ביכולתנו להגן עליהם באמת….מה, אנשים לא מבינים, היו לנו חילוקי דעות במלחמה הקרה עם המשטר הסובייטי, ולא עם העם (הרוסי) שהפיל את המשטר הזה ללא שפיכות דמים". גם בהודו, שהשתדלה כמו ישראל ללכת על ביצים במשבר הנוכחי, הגנרל במיל' פראקאש קאטוץ' ראה במשבר הנוכחי סיפור אסטרטגי פשוט, המערב התקרב יותר ויותר לגבולות רוסיה, עד שהיא התפוצצה עליו.
הדוב מתעורר
ההתקפה הרוסית אכן החלה לא מכבר, ונראה כי למערב לא באמת הייתה יכולת למנוע אותה. המערב ניסה בכל דרך להגיד שצירוף אוקראינה לנאט"ו לא על הפרק, אבל רוסיה דרשה מהמערב לרדת על הברכיים, לסגת מעיקרון הריבונות המאפשר לכל מדינה לבקש להצטרף לארגון האמנה הצפון-אטלנטית. האמריקאים שיערו שהסיפור אבוד, ורוסיה תחפש אמתלה כזו או אחרת כדי לצרף אליה את האזורים הבדלניים הפרו-רוסיים של אוקראינה, כמו שהיא סיפחה את קרים ב-2014, כאשר אוקראינה ביקשה להשתחרר מחיבוק הדוב העוטף אותה כמעט מכל עבר.
הדיווחים על פיצוצים באזורים שונים של אוקראינה; לא רק דונייצק ושאר אזורי מזרח אוקראינה שהם לב הסכסוך, אלא גם באיוונו-פרנקיבסק שבמערב אוקראינה, אודסה שבקצה הדרומי וקייב הבירה, הם ביטוי לאפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות של רוסיה לתקוף את אוקראינה בחזיתות שונות ומרוחקות. כרגע, זו לא פעולת ענישה של פוטין אלא מלחמה לכל דבר. רוסיה יכולה לכבוש די בקלות את האזורית הבדלניים, והיא יכולה עם יותר מאמץ לכבוש את שני המחוזות המזרחיים של אוקראינה, כולל נמל מריופול, מה שיעיד על אי השלמה רוסית עם ניתוק פיסי של חצי האי קרים מרוסיה גופא, ואולי גם קביעת גבול חדש לאורך נהר הדנייפר. כיבוש כלל אוקראינה, בלי שיהיה לרוסים בן ברית אוקראיני אפקטיבי, תהיה שבירה מוחלטת של כללי המשחק, וגם שבירה של הסכם פסיכולוגי עם העם הרוסי שעוד נשוב אליו. לפי עוצמת הפלישה הרוסית, יתכן והיא שברה את הכל הכלים.
טרף קל
האינטרס הרוסי בהסלמה לא רחוק מן העין, ההשפלה של שנות התשעים מעולם לא הפסיקה לבעבע, קל יותר לתקוף את אוקראינה כאשר עדיין אינה חלק מברית אזורית, והלאומיות האוקראינית והבלארוסית תמיד נראתה מפוקפקת בעיניים רוסיות. אפילו בתור לשונות, הבלארוסית והאוקראינית נתפסו ע"י חלק מהרוסים כדיאלקט יותר מאשר לשון עצמאית. כמו שאמר הבלשן היהודי מקס ויינריך "שפה היא דיאלקט שיש לו צבא", ובעיניי רוסיה של פוטין, הלאומיות והתרבות האוקראינית היא חלק מהציוויליזציה הרוסית הגדולה. לא יותר מזה. פוטין גם הבטיח ללוקשנקו מנהיג בלארוס, שכל פגיעה בה תיחשב כפגיעה ברוסיה.
הרוסים מצאו שעת כושר כדי להביע באופן הכי גלוי ובוטה שהאוקראינים אינם באמת עם, ואוקראינה יכולה להיות מדינה עצמאית רק בחסדי סדר אזורי שרוסיה יכולה לחיות איתו. המתקפה גם מסמנת למדינות הבלטיות, גם הן מדינות סובייטיות בעבר – שעדיף להן בתוך נאט"ו להיות גורם מפייס ולא מתסיס. המלחמה – שלא הייתה כמוה באירופה מאז כניעת גרמניה – רק מחזקת את מעמדה של רוסיה כמדינה שנואה ששכנותיה מבקשות להתגונן מפניה, אך נראה שרוסיה הפוטיניסטית אוהבת את העמדה הבריונית, כל עוד רוסיה תקבל את הכבוד שנגזל ממנה מאז התפרקות ברה"מ.
לא צריך לחפור הרבה כדי לזהות את האינטרס האמריקני בהסלמה. הרוסים הצליחו להשניא עצמם גם על האוקראינים המתונים ביותר, והפנייה למערה הפכה לקונצנזוס בקרב המדינה החשובה ביותר של ברה"מ לשעבר (למעט רוסיה). הסכנה הרוסית הפכה למיידית וברורה גם למדינות נאט"ו שביקשו יחסים טובים וקידום פרויקטים כלכליים עם רוסיה. גרמניה הקפיאה את מיזם הגז הטבעי נורד סטרים 2. וגם בחזית הפנימית האמריקנית, פוטין נתפס כבן ברית רפובליקני. כמעט כל אמירה מהצד הימני שלא תתיישר עם הקו הניצי של ביידן, תוצג כמובן כאנטי פטריוטית. קשיחות מול רוסיה ושנאת פוטין לקראת בחירות אמצע הכהונה הם אמצעי אפקטיבי ללכד מחדש את הקואליציה שהביאה לבחירתו של ביידן. וגם, ליהנות על הדרך מהשבחים של טראמפ לפוטין. גם הווארד קורץ בערוץ פוקס ניוז הודה שהמפלגה הרפובליקנית מפוצלת בשאלת רוסיה. הענשת רוסיה היא מתכון למחירי אנרגיה גבוהים, ופה ביידן יתקשה להסתתר מאחורי הסינר הרפובליקני ששם תמיד – בניגוד לדמוקרטים- מחירי נפט נמוכים לפני שיקולים סביבתיים בתיעדופים שלו.
והאוקראינים, כמו עם ההתנהלות הפזיזה במשבר קרים, ובדומה לסירוב להכיר את החיסון הרוסי ספוטניק ואף החליטו להחשיב תיירים שחוסנו בחיסון הרוסי כלא מחוסנים – גם הפעם התנהלו כאילו הם והרוסים שווי כוחות, כאילו המערב הוא משענת איתנה; דיפלומטים אוקראינים נזפו בכל מי שלא אימץ את סדר היום והעמדה שלהם. כולל ישראל. בסופו של דבר ההתנהגות שלהם הייתה גורם מתסיס בפלישה שיכלה אולי להידחות. מרגע שהמערב הכריז שצירופם לנאט"ו לא עומד על הפרק, לא הייתה להם סיבה להמשיך ולמתוח את הקפיץ הרוסי. במבט ארוך שנים ייתכן ונגלה שזה היה תהליך בבניית האומה האוקראינית, אבל במבט קצר טווח, האוקראינים רק ליבו את האש שהעניקה לפוטין לגיטימציה פנים רוסית לפלישה. מול הפלישה הרוסית בכל החזיתות, אוקראינה נהנית מסימפתיה עולמית, אבל לא היא, אלא רק צבא אוקראינה הוא זה שיכול להפוך את הפלישה לדרך חתחתים עבור הצבא הרוסי ופוטין.
לאן פני רוסיה מועדות?
למדתי מהאסטרטג ואיש המודיעין לשעבר אלכס גרינברג, שבפלישה הסובייטית לאפגניסטן, ברה"מ הפרה מעין הסכמה בשתיקה, ואפילו חוזה פסיכולוגי חשוב עם אזרחיה. הקומוניזם הסובייטי העבש העניק פחות חירות, אבל העניק גם עשרות שנים של שקט ממלחמות אחרי מלחמת העולם השנייה. הארונות מאפגניסטן, היו גם מסמר נוסף בארון הקבורה של פרויקט ברית המועצות. כיבוש כל אוקראינה כולל חלקיה המערביים, כולל הערים, היא הזמנה להסתבכות אפילו לרוסיה הגדולה. אם פוטין הוא אכן קצין קג"ב שנאמן למורשת הסובייטית של פחות חירות לצד רמה מסוימת של יציבות בין-לאומית, נותר לקוות שהוא לא יממש את מלוא שאיפותיו המדיניות בסבב הלחימה הנוכחי, ויבקש להעניש ולא להעלים את אוקראינה.
כרגע נותר להמתין ולראות האם מטרתה של רוסיה – הנמצאת עמוק בראשו של פוטין – כוללת כיבוש מלא וסיפוח של מדינה ועם מלאכותיים מבחינתו; כיבוש והענקת שלטון לאיש משלו תוך שמירה פורמאלית על הכרה באוקראינה (בעיקר אם נשיא אוקראינה יברח מהמדינה וייווצר ואקום שלטוני באופן רישמי); או הסתפקות בציר יבשתי מזרחי בין חצי האי קרים לרוסיה. כל עוד הרוסים לא מסתבכים צבאית או באסון הומניטארי, הכל פתוח מבחינתם.
כל מי שהיו מספרים לו לפני שלושים שנה, עם פירוק ברה"מ, שהמלחמה הראשונה באירופה אחרי סיום מלה"ע השנייה בין שתי מדינות ריבוניות, תהיה בין רוסיה לאוקראינה, היה חושב שמדובר בסיפור בדיוני ומטורף.
למאמרים נוספים של לב ארן – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
השאלה שצריכה להשאל היא לאן פני גרמניה מועדות ולדעתי זה יהיה לכיוון מזרח. הם יבעטו את המהגרים למדינות מערב אירופה המתפוררות. גם ארה״ב מתחילה, בחסות הדמוקרטים, לעבור את אותו תהליך של התפוררות. אני חושבת שנתניהו וגם טראמפ קלטו את התהליכים הללו ופעלו בהתאם.
ואם כבר נתלים באילנות גבוהים אז הנה עוד שנים:
1. הנררי קיסינג'ר הזהיר אזהרה חמורה את המערב אחרי נפילת ברה"מ: לא לפגוע בכבוד הרוסי, מפני שהשפלת רוסיה תוביל בהכרח לנסיונות כוחניים כמו אלו שאנחנו רואים כעת באוקראינה.
2.פרופ' סמואל הנטינגטון המנוח בספרו המופתי " התנגשות הצויוליזציות" קבע שבתוך אוקראינה עובר קו השבר שבין הציוליזציה הנוצרית מזרחית הפרבוסלבית (חלקה המזרחי של אוקראינה),לבין החלק המערבי הקתולי שהוא חלק מהציוליזציה האירופית מערבית. הוא צפה שזו אחת מהנקודות החמות בעולם שיש בהן סכוי גבוה להתלקחויות.
יש אנשים שכשהם מדברים כדאי להקשיב.
שבת שלום.
הבעיה אינה שהמערב התקרב לרוסיה אלא שהוא עשה זאת באופן חלש והססני.
אוקראינה התחילה תהליך הצטרפות לפני מעל שנתיים ובינתיים התהליך תקןע במו״מ. למעשה, ביוני האחרון נאט״ו דנו בעניין וההחלטה היחידה שהתקבלה היתה להשאיר את הבקשה פעילה! ומהצד השני לא זכור לי שהוצבו שם כוחות לסייע מתוך חשש מהתגובה הרוסית למרות שמדובר על מדינת ספר.
בדיוק כמו ישראל ביו״ש-לא נכון להפקיר שטחים לאויב, נכון לאחוז בהם בכח!
״המערב ניסה בכל דרך להגיד שצירוף אוקראינה לנאט"ו לא על הפרק״: נו, באמת! למי אתה מוכר את ההבל הזה?! להמשיך כך אחרי הפתיח הנאה של מאמרך, זוהי ממש קטסטרופה פרשנית.
הסכנה הלא מדוברת לרוסיה זה ייצוא של הרוח הפרוגרסיבית של המערב ללב ליבו של הדור הצעיר ברוסיה. פוטין, בצדק מבחינתו, רואה בזה סכנה עצומה לקיומה של מדינתו והוא יוצא למסע צלב
פוטין אולי שמרן חברתית אבל הוא לא בגלל זה יוצא נגד המערב,הוא דיקטרור שלא יכול לקבת את העולם של המערב עולם של זכויות אדם חירות וחופש זה סכנה לעצם קיומו של המשטר ,הוא גם לא מוכן לראות את נאטו על הגבול זה הסיבה להכלתהוא רוצה עולם בטוח בשביל רודנים כמוהו
תעמולה רוסית.
אנחנו ב 6 למרץ ושורה ארוכה של טנקים רוסים ומטוסים רוסים בלהבות מראים מי החזק החלש ומה המערב ומה רוסיה.
הנה מה שמצאתי בכתבה " רק צבא אוקראינה הוא זה שיכול להפוך את הפלישה לדרך חתחתים עבור הצבא הרוסי ופוטין" בינתיים זה מה שקורה, האוקראינים נלחמים על ביתם, אין לרוסיה משתפי"ם באוקראינה, גם לא דוברי הרוסית. המערב לא מתערב בינתיים, עדיין הרוסים הם הצד החזק מול אוקראינה. חבל לחפש תעמולה רוסית באתר הזה, כל הכתבות הם נגד הפלישה הרוסית. אפשר גם לחשוב שזה טיפשות לעצבן את הרוסים עם נאטו ואוקראינה וגם לחשוב שזאת מלחמה מטורפת ובלי הצדקה. קצת מורכבות דגבד
דווקא המערב מתערב… בדיוק כמו שארה"ב בהתחלה התערבה במלחמת העולם השניה
הוא שולח לאוקראינים נשק פי 20 בכמות….
ברצוני להוסיף שהמלחמה הזאת התחילה כעצבנות רוסית על התקרבות נאטו לגבול הרוסי – אבל היא נהפכה מהר מאוד למלחמה כלכלית גרידא – שמהדורות החדשות כל היום ולילה טוחנות את המוח כאילו הרוסים לפני קריסה כלכלית זה שטויות במיץ עגבניות – רוסיה בחסות פוטין היא מדינה שמייצרת לעצמה סחורות תבואה ומוכרת גז ונפט במיליארדים לאירופה ולעולם – כל הסנקציות שהאירופאים הטילו עליה זה כלום בשבילה(חוזים על הנפט הרוסי עוברים ונמכרים עכשיו דרך הונגקונג וטורקיה כצד שלישי – אפילו לאמריקה במחירים מטורפים) – אולי מוסקבה וסן פטרסבורג נפגעו ממחסור במותגים או בהליכה למקדונלדס – אבל לרוסי הממוצע מהערים האחרות זה לא מעניין – כי הוא גם ככה היה עובד במפעלים בבעלות חברות אירופאיות בשכר נמוך ברוסיה , שפוטין כבר אמר לבעלי המפעלים באירופה – שאם הם לא ממשיכים את הייצור – המדינה תלאים להם את המפעלת ופוטין הבטיח לרוסים שימשיכו לעבוד והוא משלם את הכסף לעובדים- ועכשיו עם המטבע למיסחר שהרוסים והסינים רוצים לפתח יוהן/רובאל למכירת נפט ,זה בכלל ייגמור על הדולר האמריקאי שהדפיסו ממנו כמויות אדירות וגרמו לאינפלציה אדירה בעולם ( וזה מה שמעסיק את האמריקאים כרגע ואת האירופאים שמנסים לחמם את הבתים שלהם עם נפט רוסי שעולה להם פי 50 ופי מאה אחוזים ) המלחמה היא מלחמה כלכלית והברית בין ברזיל הודו סין ורוסיה הולכת להפוך את היוצרות על אמריקה והאירופאים עם הכלכלות המתכווצות שלהן …לא לשכוח שהכמות של הרובאל והיוהן מוגבלת בעוד הכמות של הדולר היא מטורפת ..הדפסות על הדפסות…וזה עוד לפני שמדברים על משבר הפליטים שיש באירופה עם פןטנציאל לפתוח מלחמה בתוך אירופה כי כולם שם כבר על מענק חמישי והאירופאים נגמר הכסף ……