התנגדות להסכם הגז: "פגיעה בריבונות הכנסת והטעיית הציבור"

סטרוק ולוין דורשים מיו"ר הכנסת להביא ההסכם להצבעה; אלפי קצינים חתמו על עצומה נגד "ביצוע מהלכים מסוכנים ללא לגיטימציה ציבורית"

"השלכות כבדות משקל והרות גורל". חברי הכנסת סטרוק ולוין ורה"מ לפיד

לאחר שבועות של דיווחים על שיחות בין הצדדים, אמש הצביעה הממשלה על אישור עקרונות הסכם הגז עם לבנון, ללא אישורו בכנסת כמתחייב בחוק ולאחר שראש הממשלה לפיד דחה את המלצת היועמ"ש להביאו לאישור בכנסת, במהלך שעורר מחלוקת רבה במערכת הפוליטית.

חברי הכנסת יריב לוין ואורית סטרוק שלחו אתמול מכתב ליו"ר הכנסת וחלק משרי הממשלה, ובו דרשו לחייב את לפיד להביא את ההסכם לאישור הכנסת. על פי המכתב, להסכם הגבול הימי עם לבנון "השלכות כבדות משקל והרות גורל" בתחומי הביטחון, הכלכלה והריבונות הישראלית, ולאור זאת יחד עם "הקרבה המשמעותית של הבחירות" יש לקיים את המלצת היועמ"ש ולהביא את ההסכם לאישור הכנסת.

על פי לוין וסטרוק, ראש הממשלה לפיד "מצא לנכון להתעלם בבוטות" מדברי היועמ"ש בעניין, "דווקא בתקופת פגרת בחירות כאשר הכלים הפרלמנטריים העמודים לרשות הכנסת מצומצמים ביותר", ולכן על יו"ר הכנסת "לעמוד על משמר הדמוקרטיה וריבונות הכנסת" ולדרוש הצבעה בעניין. כמו כן דרשו השניים לחשוף את הנוסח המלא של מכתבי הערבויות והמפות וסיכמו: "הנחת חלק מההסכם תוך הסתרת מסמכים תהווה פגיעה קשה בריבונות הכנסת והטעיה של חברי הכנסת והציבור".

גם חבר הכנסת שמחה רוטמן פנה ליו"ר הכנסת בעניין כוונת לפיד לכנס את המליאה להצגת ההסכם בלבד ולא להצבעה, ודרש לבטל את ההחלטה. לדברי רוטמן, "מדובר בהסכם שעתיד להיחתם על ידי ראש ממשלה שלא זכה לאמון הציבור אפילו ליום אחד" ועקב זאת "כינוס המליאה נעשה שלא כדין ומשכך הוא בלתי חוקי".

חברת הכנסת לשעבר מ'כחול לבן', מיכל קוטלר-וונש, פרסמה מספר ציוצים בהם ביקרה הן את תוכן ההסכם והן את אופן ניהול השיחות והאישור בממשלה. לדבריה, "כיו"ר אופוזיציה זלזל לפיד בהיעדרותו מוועדות כנסת, תוך התעלמות מתפקיד פיקוח על רשות מבצעת. בקואליציה המשיכה מפלגתו הממושמעת במגמה כוחנית לצמצום השפעת הכנסת. כעת כרה״מ, ממשיך את החלשתה באי-הבאת הסכם עם לבנון לדיון ואישור הכנסת…הכל בשם ׳הגנה על הדמוקרטיה׳ שזקוקה ל3 רשויות מתפקדות".

בנוסף כתבה כי בהליך אישור ההסכם דרושה "שקיפות כלפי הציבור שזכותו לדעת. דיון ואישור בכנסת שתפקידה וחובתה לפקח על הרשות המבצעת. הליך תקין שמבטיח אמון על בסיסו בנויה ונבנית הסכמה. כל אלה אינם דרושים ב׳ממשלת שינוי׳ ש׳מגנה על הדמוקרטיה'. עוד תזכורת שסטנדרטים כפולים ביישום כללים ועקרונות מכרסמים בהם ושומטים תחתם את הקרקע".

עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר, נשיאת ארגון שורת הדין' ומועמדת ברשימת 'הבית היהודי' בבחירות הקרובות, כתבה כי "בין אם ההסכם עם לבנון רע (והוא רע) או טוב, לא עושים מחטף ערב בחירות, ולא חותמים עליו מבלי שעבר את אישור הכנסת. הסכם שכזה אינו לגיטימי וכל ממשלה חדשה שתקום יכולה לבטל אותו". לדבריה,  ללפיד וגנץ "אסור היה לחתום על ההסכם עם לבנון".

במקביל, תנועת 'הביטחוניסטים' המונה אלפי קצינים ומפקדים בכירים לשעבר פרסמה עצומה המתנגדת להסכם עם לבנון. בין היתר נכתב בעצומה כי "התקפלותה של ישראל מול איומי סחיטה של ארגון טרור לאחר כעשור של משא ומתן היא תשלום פרוטקשן המהווה סיכון עצום לביטחוננו וליכולת ההרתעה שלנו".

לדברי החותמים, "הצדקת המהלך מטעמים ביטחוניים לכאורה, מהווה ניסיון אומלל לקניית שקט בטווח הקצר  שמקורו חשש לעימות עם ארגון טרור הסוחט מדינה ריבונית". כמו כן הוסיפו כי "ההסכם פוגע בדורות הבאים לא רק ביטחונית, אלא גם כלכלית, בהיותו מונע שימוש במשאבים לאומיים לשם רווחה כלכלית והעברתם לידי האויב תחת איפול הפרטים וללא כל דיון ציבורי ראוי".

גם בתקשורת השמאל התגלו ניצנים של התנגדות להסכם ולתהליך האישור המפוקפק שלו בהובלת לפיד. נחום ברנע כתב ב'ידיעות אחרונות' כי "ההסכם הימי עם לבנון טוב, נחוץ ומועיל, אבל כנראה פחות טוב ממה שיכולה הייתה להשיג ממשלה ישראלית יציבה". לדבריו, "מה שצריך להדאיג יותר" היא העבודה כי אישור ההסכם "נעשה בהליך חפוז, לא תקני, מפוקפק מבחינה חוקתית ומקומם מבחינה דמוקרטית".

ברנע הוסיף וכתב: "השאלה היא אם יש מקום להכשיר הליכים מהסוג הזה עכשיו, כשממשלת השינוי הייתה לממשלת מעבר והבחירות בפתח. מן הראוי שתומכי הממשלה ישאלו את עצמם אם החשש שלהם משובו של נתניהו לא סוחף אותם רחוק מדי". לדבריו, "מה שהם מרשים לממשלה היום יחזור אליהם כבומרנג בממשלה קיצונית, אנטי-דמוקרטית, שעלולה לקום לאחר הבחירות. לא טוב שמי שקם להגן על כללי המשחק הדמוקרטיים מפר אותם בראש חוצות".

כתב 'הארץ' ג'וש בריינר כתב בחשבון הטוויטר שלו כי "יכול להיות שמדובר בהסכם מצוין ובטוח שמערכת הביטחון לא הייתה נותנת אור ירוק להסכם עם לבנון שהיה מסכן את ביטחון המדינה, אבל  לחתום על הסכם שמוגדר כהיסטורי ביננו לבין מדינת אויב שנייה לפני בחירות ורגע  לפני אפשרות שהשלטון יוחלף זה פשוט פסול".

כתב נוסף של 'הארץ', ניר גונטז', התייחס בסדרת ציוצים להיבטים הביטחוניים והמדיניים הבעייתיים של ההסכם וכתב כי "ההסכם המוצע לא ימתן את חיזבאללה. הוא יעצים את הארגון". לדבריו, ובניגוד לטענות לפיד בעניין, "אין לישראל דחיפות לחתום על הסכם גבול ימי עם לבנון", ואם ישנה הרי שהיא "בבחינת הנפת דגל לבן (אולי מוצדק. לא יודע) מול החיזבאללה". גונטז' סיכם וכתב כי הסכם שיניח לפתחו של חיזבאללה מיליארדי דולרים – "זה טמטום שאין דוגמתו".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. אולי מוטב לומר שישראל נכנעה לחיזבאללה. מוטב לשאול מדוע מערכת הביטחון כל כך דחפה לכך. ראש ממשלה שמי שאמונים על הביטחון דוחקים בו בדחיפות לחתום על הסכם תחת סחיטה, יכול לפעול אחרת? חישבו על זה רגע. יש מו"מ והקלף החזק שלך פתאום הופך לחלש, מה אתה עושה? ממשיך לנהל את המו"מ מעמדת כוח? יש כאן משבר אמיתי במערכת הביטחון שמודה הלכה למעשה שהיא לא ערוכה בשום מובן שהוא לעימות מול חיזבאללה. זאת האמת.

    1. מערכת הבטחון, כמו כל הגופים המקצועיים במדינה, הפכה להיות פוליטית וכנועה לאוליגרכיה השלטת. אנשים שאין להם את צורת החשיבה השבלונית של השמאל מסוננים החוצה ורק מי שמאמינים בוויתורים טריטוריאלים לאוייב נשארים. ככה מקבלים את ה"המלצות" הרצויות.

  2. המשא והמתן נמשך כבר עשר שנים ופתאום עכשיו נכנסו ללחץ כי צמרת המערכת הבטחונית מפחדת מהתחממות למרות שגזרת צפון היא השקטה מהשלוש(השוו לגל הפיגועים בירושלים ולמצב בגבול עזה).
    אז או שצריך בדק בית בצמרת המערכת הבטחונית או שישנן ראיות לאיום קרוב מאוד בגבול לבנון. ואם יש ראיות-מדוע גנץ לא משתמש בהם כדי לשכנע את הציבור והכנסת?
    אתן לכל אחד להגיע למסקוניתיו הוא לבדו.

  3. ההתנגדות להסכם טוענת שיש לו חסרונות בתחומי הבטחון, החוץ והכלכלה.
    התמיכה מגינה רק מהצד הבטחוני.
    מעניין למה הם לא מראיינים תומכים משני התחומים האחרים. אולי אין כאלה…