החל משינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ועד להגדרת תפקיד היועמ"ש – לשר המשפטים הבא יש הרבה עבודה בדרך לתיקון
אמנם הליך הקמת הממשלה החדשה טרם החל רשמית, אבל כבר ניתן לומר בוודאות די שהפעם אין שום מניעה להקמת ממשלת ימין "על מלא", ללא בלמים שמאליים בסגנון אהוד ברק, ציפי לבני, משה כחלון או יאיר לפיד.
דווקא עכשיו, לפני שמתחיל הסחר-מכר בין המפלגות השונות על תיקים ותפקידים, ועוד לפני השיבוצים של חברי הכנסת, חשוב להציב בפני מי שיתיימר להיות שר המשפטים הבא את חמשת הדיברות שצריכות להנחות אותו עם כניסתו לתפקיד. לאחר כארבעים שנות שלטון ימין כמעט רצוף, נראה כי אין ספק לגבי דרישת הציבור למשילות. לראשונה ישנה גם קואליציה שכל אגפיה תומכים בחיזוק המשילות ובהסדרת היחסים בין מערכת המשפט לכנסת ולממשלה. בהתאם, אסור לאפשר מינוי של שר משפטים שלא יהיה מחויב לתיקון המערכת.
אקדים ואומר שבכוונה איני מכניס לרשימה הזו יומרות גדולות, המצריכות מהפכה משמעותית. צריך לבצע כאן בהחלט גם כמה מהפכות יסודיות, אולם אלו אינן תפקידו של שר כזה או אחר, אלא של הממשלה כולה, ואיתה של הכנסת. עד אז נסמן יעדים פשוטים לביצוע, שניתן יהיה לבחון את מימושם בתום השנה הראשונה לתפקידו של השר.
המשימה הראשונה, וללא ספק החשובה ביותר היא שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. ללא קשר, ובמקביל לכל תיקון משטרי בנוגע לסמכויות בית המשפט וליחסי בית המשפט והכנסת, מבנה הוועדה הנוכחי הוא חריג ברמה בינלאומית, חסר היגיון ולא דמוקרטי.
על שר המשפטים לפעול לתיקון החוק ולשינוי הרכב הוועדה כך שבמקום שלושה שופטי בית המשפט העליון יכהנו בוועדה נשיאי בית המשפט העליון, מחוזי ושלום שיבחר השר, ובמקום שני חברי לשכת עורכי הדין, שמקומם בוועדה הוא טעות היסטורית, ימונו שני חברי כנסת – אחד מהאופוזיציה ואחד מהקואליציה. מדובר בתיקון פשוט יחסית לביצוע, נדרש ומשמעותי.
המשימה השנייה, שגם היא חיונית ואינה מסובכת יחסית, נוגעת לשינוי הגדרת תפקיד היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה כך שימונו כ"משרת אמון" של השר המכהן במשרד.
כיום יורשים השרים את היועץ המשפטי במשרד שלהם כעובד "מקצועי", שאינו נבחר על ידם ובדרך כלל נשאר בתפקיד שנים רבות לפני ואחרי השר. היועצים המשפטיים רואים עצמם לרוב כפופים ליועץ המשפטי לממשלה ולמשרד המשפטים, ובהתאם לעיתים (לא תמיד!) פועלים נגד עמדת השר והמשרד ובהתאם לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה.
המציאות הזו אינה תקינה שכן היא מונעת קידום רפורמות על ידי השר הנבחר, יוצרת סטגנציה ומונעת דיון ער ואמיתי בין משרד המשפטים לשאר משרדי הממשלה. מינוי היועץ המשפטי למשרד כמשרת אמון יאפשר לשרים להביא אנשי מקצוע שיתמכו בעמדותיהם, ויהוו משקל נגד אפקטיבי כלפי הייעוץ המשפטי לממשלה, שאינו רואה תמיד את התמונה המלאה.
שלישית, נדרש להתחיל בתהליך פיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, והגדרתם בחקיקה מסודרת. בניגוד לשתי המשימות הקודמות, משימה זו מסובכת יותר, מצריכה עבודת מטה וגיוס של משרד המשפטים, ובדיוק בגלל זה נדרש להתחיל בה כבר עם תחילת הקדנציה.
ככל והיועמ"ש הנוכחית לא תתגייס במלוא כוחה למשימה, זה גם הזמן להחליף אותה ולמנות יועץ משפטי לממשלה בעל ניסיון רב יותר במשפט מנהלי-חוקתי, ועם רצון לקדם את השינוי הנדרש. נזכיר כי כיום היועמ"ש הינו גם יועץ, גם ראש התביעה הכללית וגם מייצג המדינה בערכאות. שלושת התפקידים הללו סותרים לעיתים זה את זה, ומעמידים את היועמ"ש בניגוד עניינים מובנה.
רביעית, ביטול עבירת הפרת האמונים – ס' 284 לחוק העונשין. מדובר בעבירת סל, שרבות דובר על הנזק שהיא גורמת לשירות הציבורי ולמערכת המשפט עצמה.
העבירה אינה מוגדרת, רחבה במידה כזו שמונעת מעובד הציבור לדעת האם מפר את החוק, ומשמשת כעבירת סל שהפרקליטות מכניסה לכל תיק נגד נבחר ציבור בשיטת "מצליח". אמנם, ביטול הסעיף יכול להיעשות גם על ידי הכנסת, אולם מן הראוי שיעשה כהצעת חוק ממשלתית של שר המשפטים, שתכלול סקירה של התפתחות העבירה במשפט הישראלי והבינלאומי, ובמידת הצורך תיקון סעיפי עבירה אחרים על מנת למנוע פרצות בחוק.
והמשימה החמישית והאחרונה, אם כי אולי היא צריכה להיות הראשונה מבחינת לוח הזמנים – תיקון חוק חסינות חברי הכנסת.
מצב ברירת המחדל כיום הוא שהיועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש כתב אישום נגד חבר כנסת, וחבר הכנסת המואשם צריך לפנות לכנסת בבקשת חסינות. הדבר פותח פתח ללחץ לא בריא של הייעוץ המשפטי לממשלה על חברי הכנסת, לחששות מפני הגשת כתבי אישום, ולעיתים גם לפנקסנות ופופוליזם בקרב חברי הכנסת עצמם, כאשר השאלה בדבר הענקת החסינות הופכת להזדמנות לחיסול חשבונות פוליטי.
יש להפוך את ברירת המחדל כך שכל חברי כנסת והשרים יהיו חסינים מפני העמדה לדין עד תום הקדנציה שלהם, אלא אם כן בחרה הכנסת לאחר פניית היועמ"ש להסיר את חסינותם, בעבירות שעונשן שבא שנות מאסר ומעלה. היפוך ברירת המחדל יצמצם את הפגיעה בהפרדת הרשויות, וייצר מערכת יחסים בריאה יותר בין שרי הממשלה, חברי הכנסת והייעוץ המשפטי לממשלה.
עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה'
שלוש הערות:
1.אתה לא רוצה לתת לשר המשפטים שליטה על חלק כל ך גדול מהועדה למינוי שופטים. זה יפתח פתח לעיתוב בג״ץ ע״י מפלגה אחת בלבד והטיה מחדש.
הדרך הנכונה היא לבטל את הועדה, להגדיר דרישות בהן צריך לעמוד מועמד ולתת לכל המפלגות להשתתף לפי כמות המנדטים שלהן, תוך שבג״ץ נבחר כל כנסת מחדש.
כך תשמור על בג״ץ מאוזן ודמוקרטי המייצג את כלל העם.
4-5.במסגרת תיקון החסינות יש גם לבטל את תקנת דרעי-פנחסי הידועה לשמצה.
5.לכנסת צריכה להיות הסמכות לבטל חסינות אך רק ברוב של 80 ח״כים לפחות. אחרת אנו מסתכנים בכך שעבריינים ירוצו בכוונה לפוליטיקה כדי לחמוק מאחריות למעשיהם(ע״ע שמואל פלאטו-שרון).
וכן: לאחר שיתברר שתפרו למישהו תיק (אפילו בשוגג) ?! לחייב את המדינה לכסות את כל ההוצאות שהיו לו. ולא רק הוצאות שיטיל ביהמ"ש. ואפילו שהוא לקח את העו"ד הכי יקר. זכותו לקחת הגנה הכי טובה.
וכן: להקים גוף עם שיניים, שיחקור פשעים לכאורה של הפקליטות.
וכן: לחוקק חוק שיטיל עונש מאסר מרתיע – על תובע, שיוכח שהוא תפר תיק.
וכן: תובע שתפר תיק, שיאסר עליו לשמש באיזשהו משרה ציבורית לעולם.
כתבה מצוינת!
אם תהיינה שלוש כתבות כאלו על כל משרד ממשלה אשר מאויש עכשיו באנשי ימין אולי המדינה הזו תתחיל לזוז לכיוון הנכון והימין ילמד לשלוט.
עכשיו זה הזמן להציעה אלטרנטיבות!
הצעה לשינוי שיטת הבחירה של השופטים.
1. לפצל את בית המשפט העליון לשניים.
האחד, ערכאת ערעור על החלטות המחוזי. השופטים לערכאה זו יבחרו על ידי שופטי המחוזי. הם מכירים יותר טוב מכולם מי השופטים הטובים בתוכם. המינוי לבית משפט זה אורכו יהיה כמו שופט רגיל. ללא צורך לעמוד לבחירה חוזרת.
שופטי השלום יבחרו מתוכם את השופטים למחוזי. יותר סבוך תהיה שיטת הבחירה לשלום לעבודה להוצאה לפועל למשפחה ולתעבורה ועל כך בפעם אחרת.
אין קפיצות דרך. לא ניתן להבחר ישירות למחוזי. בלי לכהן 5 שנים בשלום.
2. ערכאת בג"צ. את השופטים לערכאה זו יבחרו 40 חברי כנסת לפי מפתח על כל 3 חברי כנסת נבחר אחד. (אם יש עודף של 2 או של 1 יש פתרון, בפעם אחרת) + שר המשפטים וראש הממשלה.
3. המינוי יהיה לזמן קצוב של 6 שנים ואחר כך יעמדו השופטים לבחירה חוזרת מול מועמדים חדשים מטעם הגוף הבוחר.
4. חברי הגוף הבוחר יבחרו במועמדים לפי שיטה ומפתח שיקבעו אחרי דיון והצעות (נניח כל 5 חברי כנסת רשאים להציג מועמד אחת וכדומה)
אין צורך ברפורמה נוספת. בית המשפט העליון מושחת אפריורי מפני שכח מוחלט משחית באופן מוחלט, אבל ההצעה הנ"ל מגבילה מאד את כוחם של שופטי העליון, וממילא ירד מפלס השחיתות.
שופטים לא צריכים למנות שופטים!
שופטים לא צריכים למנות שופטים שישבו אתם באותה ערכאה. אין סיבה שלא יוכלו למנות את אלה שעוברים לערכאה יותר גבוהה. זה לא חבר מביא חבר אלא חבר שולח חבר. המעורבות די אם תעשה בתחילת השרשור הבחירה לשלום וכו'
ובין כך כבר יש שיפור, סילוק עורכי הדין ממינוי שופטים (שזהו אבסורד בפני עצמו)
תיקון לתגובה למעלה "נניח כל 5 חברי כנסת יהיו רשאים להציג מועמד אחד" כמובן
כחלק מהחזרת אמון הציבור חייבים לחקור את על מה שהמשטרה והפרקליטות "שכחו" לחקור:
המימד החמישי, פגאסוס, חשד הזמנת רצח על ידי ליברמן, סיקור חיובי של אנשים שאינם נתניהו, המבצר ברעננה, הפרת אמונים של בנט בעצם חבירתו ללפיד,
עבירות הפרקליטות שכוללות חקירה בעינויים, סחיטה באיומים, הסתרת חומרי חקירה מההגנה ועוד ועוד.
כל השופטים יופיעו בפני ועדת חוק חוקה ומשפט ויציגו שם את משנתם, הועדה מורכבת מחברי כנסת מכל הסיעות והועדה תעביר את מומלציה לכנסת שתצביע האם לקבל או לדחות את המועמדים.
תפקיד היועמ"ש יפוצל לשלוש:
1. יועץ משפטי לממשלה
2.ראש התביעה שיהיה ממונה על פרקליט המדינה ויפוקח ע"י גוף בלתי תלוי
3.מינוי פרקליט שייצג את המדינה והשרים בפני בג"ץ
אין צורך בהצגת משנתם. הפוליטיקאים יבחרו והם כבר יבררו את כל הנחוץ לשם הבחירה
צריך להוסיף לרשימה סעיפים חיוניים נוספים.
1. קביעה בחוק יסוד השפיטה שלבג"ץ אין סמכות לפסול חקיקה של הכנסת. הפיראט המשפטי אהרון ברק ביצע הפיכה משפטית(פוטש), כאשר המציא יש מאיין "חוקה", תוך הסתמכות על חוקי יסוד שהתקבלו בממשלת מעבר, בקולות כרבע בלבד מחברי הכנסת, ללא שום הסמכה מפורשת בחוק כלשהו לסמכות שבג"ץ העניק לעצמו. פרופסור דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל למשפט, קובע שבג"ץ הוא עבריין שפועל בניגוד לחוק בפסילת חקיקת כנסת.
2. ביטול וועדות האיתור לעובדים בכירים, וועדות שבדרך כלל הופכות עצמן לוועדות מינוי ואת נבחרי העם למריונטות בשליטת אנשים שאינם נבחרי ציבור. אין שום חוק שמחייב את הממשלה בשימוש בוועדות איתור וויתור על סמכויות המינוי שמוקנות לה ללא מתווכים. זה חיוני לחיזוק המשילות.
3.ביטול או צמצום משמעותי למקרים קיצונים ביותר, של עילת "הסבירות", באמצעותה בתי המשפט פוסלים החלטות שלטוניות שנעשות בסמכות.
4. החזרת "זכות העמידה" לעתירות לבג"ץ.
5. אפשר בהחלט לשקול את ביטול מוסד הבג"ץ, גוף משפטי שהוא הערכאה האחרונה ללא אפשרות ערעור, ללא עדויות, חקירה וחקירה נגדית, שריד אנכרוניסטי משלטון המנדט,שבוטל במרבית ואולי כל המדינות שהמנדט הבריטי חל עליהן.
– המשימה הראשונה צריכה להיות חוק שיחייב את הבג״ץ לפסוק אך ורק על פי חוקי המדינה וביטול אוטומטי של פסיקות שאין להן ביסוס בחוק. ביטול אוטומטי והתעלמות מפסיקות על עתירות של גופים שאין להם זכות עמידה על פי החוק המפורש. חוק החסינות יחקק במקביל
-המשימה השניה: הפרדה בין הבג״ץ לבין בית המשפט העליון לערעורים. על מנת ליצור הפרדה מוחלטת בין המחוקק לבין מי שיכול לשפוט אותו על חוסר צייתנות.
-המשימה השלישית צריכה להיות איסור מוחלט בחוק על שופטים להתייעץ עם גורמים מחוץ לכותלי אולם המשפט מלבד שופטי ההרכב בינם לבין עצמם.
– המשימה הרביעית: לסגור את המשרדים של שופטי בג״ץ לשעבר בתוך בניין בית המשפט העליון.
– המשימה החמישית: לבטל את כל וועדות האיתור למניהם ולהשאיר וועדה אחת ויחידה שתפקידה יהיה לבדוק את הרזומה של המועמדים ולראות אם יש להם את הכשרה הנדרשת לתפקיד על פי החוק הכתוב והמפורש. שום הערכה אישית ושום דיונים על התאמה!
אינני מגיב כאן, אך הפעם אינני יכול שלא להגיב…
כולנו מלומדים, כולנו בעלי-ניסיון… אבל , מערכת-המשפט כמו שהיא נראית ועובדת כיום צריכה דבר
ראשון "סטירת-לחי מטלטלת" על מנת שלא נתברבר ונסתובב סביב הזנב במשך כל הקדנציה הקרובה.
מהי אותה "סטירת-הלחי" ?!
כל אחד יכול להעלות את רעיונותיו אבל לי הצעה שמחר בבוקר תטלטל את המערכת והיא תפנים
שדברים השתנו כאן ועכשיו…
1. הוראה, ואף בליווי משטרה, להורות לשופט אהרון ברק שיש לו שעה בלבד לארוז-חפציו ולעזוב את משרדו הנוח, שסידר לעצמו בבנין בית-המשפט העליון.
2. הוראה לשי ניצן לצאת ולעזוב את מקום עבודתו הנוכחי, שאינו תואם את כישוריו (אלא את קשריו).
3. להורות לאוניברסיטת בר-אילן על פיטוריו של מנדבליט, מהוראת משפטים.
4. להקים וועדת-חקירה פרלמנטרית שאליה יוזמנו כל העדים שהפרקליטות מונעת את הופעתם
בבית-המשפט… והכל בדיון פתוח לעיני-המצלמות, (כולל הפרקליטים המושחתים).
5. מיד להזמין אנשי-משפט נחשבים מרחבי-העולם. לשלם להם כמה שיבקשו והושיב אותם אחר-כבוד
בבית המשפט, במשפט ה-100 של ראש הממשלה… מול עיני השופטים.
6. לכסות לנתניהו ומשפחתו את עלות המשפט המבזה הזה.
…אבל דבר ראשון "שיטת ההלם"… אהרון ברק החוצה. (האחרים כבר יבינו את כיוון-הרוח).
ומה עם פסקת התגברות? החזרת ההחזרה החמה לחוק למניעת הסתננות. חידוש חוק הפיקדון. מעצר עד לגירוש של מסתננים עבריינים רצדיביסטים.
למה צריך פסקת התגברות? ההצעה של בנקר יעילה וטובה פי כמה . פשוט לקבוע שבית המשפט העליון אינו רשאי לבטל חוק של הכנסת מסיבה מהותית איזו שלא תהיה (מסיבה פורמלית יש לאפשר, כגון אם החוק לא הונח כדין לפני הכנסת). אם בית המשפט העליון יבטל החלטת ממשלה, ההחלטות הטובות יקבלו את אישור הכנסת ואחרי זה יהפך לחוק של הכנסת ואותו לא ניתן יהיה לבטל
מה ההיגיון להשאיר שופטים בוועדה?
מה ההיגיון בנציג אחד לאופוזיציה ואחד לקואליציה
זה טוב רק במקרים של אופוזיציה גדולה
אבל אם יש מצב של ממשלת אחדות ואופוזיציה קטנה, איזו סיבה יש לתת נציגות שווה לאופוזיציה קטנה
בנוסף, העובדה שראש הממדלה יוכל לקבוע מי יהיה נציג האופוזיציה בוועדה היא לא הגיונית,
המבנה הנכון והמדוייק ביותר הוא שכל מפלגה תמנה נציג( לאו דווקא חבר כנסת). וכוחו של הנציג בוועדה יהיה ככמות המנדטים של המפלגה שמינתה אותו
כדאי גם לקבוע קריטריונים להשכלת הנציג (לדוגמא תואר במשפטים)
באופן זה יהיה ייצוג לכל רבדי החברה בשיעור שתואם את חלקם היחסי
נקודה חשובה מאד שחיפשתי בכתבה ולא מצאתי היא הקמת בית דין חדש, שרק הוא יהיה מוסמך לדון בחוקים ו\או תביעות נגד הממשלה והכנסת, כלומר לבג"ץ ולבית המשפט העליון לא תהיה שום סמכות כלפי הכנסת ו\או הממשלה.
שופטי בית דין זה לא ייבחרו על ידי שופטי בית המשפט העליון בשיטת חבר מביא חבר אלא על ידי וועדה של הכנסת ולאחר שימוע פומבי.
ההגיון בכך הוא שכאשר מדובר על הפרדת רשויות אמיתית, אז לא יכול שבית המשפט העליון שאמור לשפוט \לדון לפי חוקים, יכול לפסול חוקים.
הריבון הוא הציבור במצעות נבחריו
רגע , ומה עם פיסקת התגברות ? פתאם שכחת את העיקר ?
קצת יושר אינטלקטואלי בבקשה