במחלוקת הפוליטית סביב שאלת זהות המדינה, הרוב המסורתי והציוני הבין את הסכנה הנשקפת
אי-היציבות הפוליטית הפנימית שהביאה עלינו את ממשלת בנט-לפיד אינה מקרית, ויסודה בתהליכי עומק בחברה הישראלית שהגיעו להבשלה.
המשבר הפוליטי הוא שיקוף של שבר פנימי שמקורו בחילוף הדורות הראשון ומלחמת יום הכיפורים. משך ההשפעה של דור תרבותי אחד הוא כארבעים שנה ושינויים תרבותיים יסודיים מתרחשים בעיקר בחילופי הדורות. הדור הראשון של המדינה היהודית, דור המדינה שבדרך וראשית המדינה, סיים את השפעתו בשנות ה-70, אז עברה ההנהגה לידי דור ילידי הארץ. בעשור האחרון הגיע זמנו של הדור השלישי וכאן מתחדדות השאלות שעלו בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
השאלה הראשונה היא האם אנו רוצים מדינה יהודית או מדינה ככל המדינות. זו השאלה הראשית עליה סובבת המחלוקת הפוליטית הנוכחית. זו אינה שאלה חדשה, היא מלווה את עם ישראל מיום שיצא ממצרים ואת התנועה הציונית עוד מימי המחלוקת בין הרצל לוויצמן.
עתה בדור השלישי השאלה התחדדה והתגבשו שני גושים פוליטיים ברורים לפי שתי האפשרויות הנגדיות – מדינה יהודית לעומת מדינה ככל המדינות. במידה מסוימת אפשר לומר שהפוליטיקה הישראלית עברה להיות מאבק בין שני גושי מפלגות ברורים והציבור נדרש להכריע ביניהם. מי שפעל לאור תובנה זו היה בנימין נתניהו שהקריב תוספת כוח למפלגתו לטובת חיזוק הגוש ובכך תרם להכרעת המערכה.
התהליך החשוב ביותר מבחינת עתידו של המפעל הציוני בשני העשורים האחרונים הוא תהליך "חיפוש הזהות היהודית", הגורם לעליית המסורתיות בקרב רוב הציבור היהודי בישראל. תהליך זה והרעיון של מדינה יהודית מנוגד לתרבות המזרח התיכון והאנטישמיות הפוסטנוצרית.
המציאות בה המדינה היהודית מותקפת שוב ושוב מכיוונים רבים מחייבת כל אזרח לשאול את עצמו "למה זה אנוכי?" מה המשמעות של קיום המדינה היהודית והאם ראוי לחיות במאבק מתמיד? התשובה היא "כן" רועם ולכן יש חזרה של רוב הציבור למסורת היהודית הוותיקה ומזה נגזרת התחזקות התפיסה הלאומית של המדינה היהודית. כתוצאה מזה כ-60% מהציבור היהודי בישראל תומך במפלגות המחנה הלאומי ורק כ-40% במחנה החילוני המכונה שמאל.
תהליך עומק זה יצר תגובות ציבוריות שערערו את המערכת הפוליטית. ארבעת סבבי הבחירות הקודמים לא הביאו להכרעה משום שהשמאל נקט במהלכים אנטי-דמוקרטיים שנועדו להתגבר על הרוב הלאומי שהלך והתחזק בחילוף הדורות השני.
ראשית, השמאל מינף את מערכת המשפט ואכיפת החוק לכפיית התרבות הפרוגרסו-ליברלית ויצירת מסגרת של מדינה ככל המדינות, כדי להתגבר על תהליך המעבר למסורתית. במקביל השמאל פעל להפללה או איום בהפללה של דמויות מפתח בימין ובראשן בנימין נתניהו סביבו התגבשה הקואליציה היהודית-לאומית.
באיגוף שני הוחלש המחנה הלאומי על ידי הזוג בנט ושקד שפעלו לחיסול מפלגת הבית היהודי שהייתה מרכיב מרכזי בקואליציה היהודית הלאומית. בנט ושקד ריסקו את המפלגה הוותיקה בשני אירועי פרישה, והשאירו אותה במצב של מוות קליני. במערכה החמישית איילת שקד וחגית משה ביצעו וידוא הריגה. הבית היהודי הובאה לקבורה, קבורת חמור ביום ז' בחשוון תשפ'ג.
שלישית, לנוכח התחזקות הקואליציה היהודית הכוללת את החרדים, הדתיים הלאומיים והליכוד שבו מרכיבים מסורתיים מרכזיים, התחזקה ההבנה במחנה השמאל החילוני לפיה אין לו סיכוי להגיע לרוב בקרב הציבור היהודי.
לכן חברו מפלגות השמאל עם מפלגות הערבים המתנגדים נחרצות לקיום המדינה היהודית כדי להשיג רוב ולקדם את סדר היום של המדינה הלא-יהודית, מדינה ככל המדינות. זהו החידוש הגדול של הפוליטיקה של השמאל הישראלי. בשנת 2020 נשברה ההסכמה הלאומית שקולם של ערביי ישראל מתנגדי המדינה היהודית לא ישותף בקביעת גורל המפעל הציוני.
הפיכת המנהיגות הערבית ללשון המאזניים בפוליטיקה הישראלית מסכנת את עתידו של המפעל הציוני כשם שלבנון דעכה בהדרגה מיום שהרב הנוצרי הפך את המוסלמים ללשון המאזניים הפוליטית. רבים בציבור היהודי מבינים את חומרת האיום הקיומי וזה מתבטא בתוצאות הסבב החמישי.
שלושת המהלכים הפוליטיים האלה הצליחו לטשטש את יחסי הכוחות בתוך הציבור היהודי ולכן לא הושגה הכרעה בארבעה סבבי בחירות. אולם, סבבים אלה חשפו את שלושת המהלכים. התמונה התבהרה ושאלות היסוד הועמדו למשפט הציבור ביום ז' בחשוון תשפ'ג. ההונאה והשקרים נחשפו למרות רדידות השיח הפוליטי במערכת הבחירות, והושגה הכרעה.
ההכרעה הושגה בעיקר בזכות מי שהתייחס לשאלות הקיומיות, בשני הכיוונים. כך התחזקו מאוד מפלגות הציונות הדתית, עוצמה יהודית וש"ס. הליכוד שמר על כוחו חרף מערכה אדירה לחסלו. במקביל, תש כוחן של מפלגות השמאל החילוניות שמייבאות לכאן את התרבות הפרוגרסיבית מן המערב כתחליף לתרבות היהודית. מרצ נשארה מחוץ לשערי הכנסת. מפלגת העבודה המצומקת חצתה את אחוז החסימה בשן ועין.
הציבור היהודי המסורתי והציוני בארץ ישראל מבין את הסכנה הנשקפת למפעל הציוני מצד חלקים בשמאל, שהוא פוסט-ציוני ובחלקו אוטו-אנטישמי. הציבור בחר במפלגות שמימוש מצעיהן יבטיח ביטחון והמשכיות המפעל הציוני לדורות הבאים.
מומלץ לכל הפוליטיקאים להפנים לקחים אלה ונוספים שלא פרטנו כאן. מומלץ עוד יותר לממשלה החדשה לפעול בנחרצות, בלי דחיות, להבטחת ההמשכיות של המדינה היהודית. לשם כך עליה לחזק את הזהות היהודית והחינוך היהודי-הלאומי, לכפות משילות בכל ארץ ישראל המערבית, לבנות את עוצמת כוחות הביטחון שיבטיחו הרתעה, ובראש וראשונה לערוך בדק בית יסודי במערכת המשפט על כל ענפיה. כל זאת בהתאם לקולות הרמים אותם השמיע הציבור בהצבעתו הברורה. הציבור הלאומי נחלץ ונתן אמון הוא מצפה לפעולה בלי היסוסים.
בסבב בחירות זה קיבלנו אישור נוסף לכך שהמפעל הציוני הוא אורגניזם חי. אחד מסימני החיים הוא היכולת לשמור את הייעוד הלאומי, את המסורת ואת הזהות היהודית במעברים מדור לדור. מי שמכבד את הטקסט המכונן שבגרעינו, את ה-DNA שלו, יכול לצמוח ולהתקדם לדורי דורות.
פרופ' אלישע האס מכהן כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
עכשיו הגיע זמן למשילות ימנית אמיתית. אפס התנצלות והתרפסות.
הימין ניצח רק בזכות הפיצולים הפנימיים בשמאל.
למעשה, מספר הקולות היה כמעט שווה. ובשמאל יודעים את זה.
אפשר להיות בטוחים שבבחירות הבאות נראה את מרץ והעבודה רצים יחד וכן נראה איחוד בין המפלגות הערביות. וזה יכול להספיק להם לחילופי שלטון.
אתם מצרף את הקולות של הערבים לשמאל? בושה
השמאל עושה את זה בעצמו אז ה"בושה" היא שלו בלבד
הכותב מציג לציבור היהודי 2 אופציות לבחירה, שוות לכאורה – האחת ששומרת על הזהות היהודית של המדינה והשניה שמוותרת עליה לטובת "מדינה ככל המדינות" שהיא שם קוד למדינת כל אזרחיה.
אבל ברור לכל יהודי שעיניו בראשו ושרוצה להמשיך להתקיים כאן שאין בחירה שווה משום שמדינת כל אזרחיה לא תתקיים פה אפילו חודש עקב ניצולה בידי הערבים מבפנים ומבחוץ כדי לחסל את היהודים.
די לראות איך הערבים מתנהגים לפלגים מתחרים בתוכם (חמאס בעזה שחיסל מייד את הפת"ח) כדי להבין שאין אופציה כזו ודיבור עליה או עיסוק בה הוא מישאלת לב במיקרה הטוב אצל מה שקרוי מרכז בחברה היהודית והתאבדות מפוארת של השמאל שפעם היה ציוני והיום הוא אנטי ציוני.
אפשר לראות שהסמול מוביל להתאבדות, מההתאבדות הפוליטית שניצן הורביץ הוביל את מרץ.
הימין צריך לשלוט שלטון מוחלט !!!! לכסאח את כל העוולות שעשה ה "סמאל" וועדות ללא אופוזיציה סגירת ערוצי התעמולה של פלסטין. פיטורי היועמשי"ת ופיזור הפרקליטות ובתי המשפט. ביטול הועדה החסויה לבחירת שופטים . בחירת שופטים על ידי הממשלה הנבחרת – רצון העם – דמוקרטיה במיטבה !!! פיטורי כל השכבה השמאלית של צמרת מוקדי הכח של המדינה. משטרה פרקליטות שב"כ. ביטול ההסכם עם לבנון. החזרת ההרתעה והביטחון בכל הארץ. משילות בכח חסר פרופורציות בנגב ועוד מלא מלא תיקונים שלצערינו השמאל חיבל בכוונה ב 30 שנה האחרונות אך ורק כדי להשמיד את מדינת ישראל היהודית.
בחלק גדול ממדינות הלאום הגדרה לפי התרבות הלאומית, כמו שאמרה ראש ממשלת איטליה. כלומר גישת הסמול אינה מדינה כמו מדינות הלאום הדמוקרטיות, אלא מדינה בהתאם לתכתיבי ארגונים בין מדינתיים לא דמוקרטים. בלבנון אפשר לראות את הגורל של מדינה ללא זהות תרבותית לאומית שנכנעת לתכתיבי של הליגה הערבית הלא דמוקרטית.
ליהודים – אזרחות ישראלית.
לכל הערבים מקומיים – אזרחות מדינתם החדשה.
מסיימים את הסכסוך דרך משאל עם.
*
ערבים קיבלו אזרחות (או תושבות) ישראלית בניגוד להמלצת האו"ם
משנת 1947 על הפרדת שני עמים בפלשתינה.
ערבים ביצעו את החלטת האו"ם וגירשו יהודים מחלק ניכר של ארץ ישראל.
לערבים אין זכות לבחור לעצמם את אזרחות הנוחה. 👉
לכל 6.5 מיליון ערבים פלסטינים מגיעה אזרחות מדינתם החדשה.
זו זכות ולא עונש.
*
משטר האפרטהייד הוקם מסוף המאה ה-20 בעזה ובאזורים א-ב ⛔.
התגובה הסימטרית מצד היהודים היא הפרדה מן הערבים על פי העיקרון:
"שני עמים – שתי אזרחויות שונות". 👉
חלוקה דוגמת קפריסין היא אופטימלית עבורנו,
אך אפשר להיפרד גם כמו שעשו קרואטים וסרבים.
*
אין מקרה בהיסטוריה כאשר המנצח בכל מלחמות
העביר חלקי ארצו לאויבים מובסים או 70 שנה האכיל אותם.
המנצח במלחמה קובע את הגבולות.
*
הניסוי נכשל. . מדינה יהודית-ערבית תתפרק בהכרח.
כל הערבים ממערב לירדן (6.5 מיליון איש) זכאים לאזרחות אחידה
של מדינתם ובירתה – רמאללה.
כל ערבים מקומיים ישלמו מס הכנסה, מס בריאות וביטוח לאומי – ברמאללה.
זה יגרום להתנתקות מן הערבים הפלסטינים: כלכלית, אזרחית ופיזית.
*
היהודים לא חייבים לערבים אף דונם אחד בארץ,
לא תעסוקה, לא חינוך, לא רפואה ולא אף שקל קצבאות.
הפרדה מעם זר תתחיל רק לאחר שכל הערבים ממערב לירדן
יהפכו לאזרחי מדינתם החדשה ובירתה – רמאללה.
*
הפרדת שני העמים על בסיס האזרחות זה שלב הכרחי
לשחרור ארצנו גם ביהודה ושומרון.
הפרדה מן הערבים תבוצע בשלושה שלבים:
אזרחות אחידה לכל ערבים פלסטינים >
> ניתוק כלכלי > העברה לערים ללא יהודים עקב חוסר פרנסה בישראל.
*
דרוזים, צ'רקסים, סלאבים… במידה ואין להם אזרחות אחרת,
יכולים להישאר אזרחי או תושבי מדינה יהודית.
*
לאחר משאל עם על הפרדת היהודים מן הערבים
על בסיס שתי אזרחויות שונות,
כל הערבים מקומיים ישלמו מס הכנסה, מס בריאות ומס ביטוח לאומי – ברמאללה.
אף אחד לא יגורש מביתו, אך ל-2 מיליון ערבים תשתנה כתובת
כדי לדרוש את הבטחת הכנסה, ביטוח בריאות, דמי אבטלה, קצבאות, משכורות למורים וכו'.
הכתובת תהיה ברמאללה.
*
עדיף להעסיק בישראל רק ערבים עם תעודות של רשות הערבית.
בהדרגה כל ערבים מקומיים ייקלטו ברמאללה, שכם, ג'נין, קלקיליה,
טולכרם, חברון, יריחו, אבו-דיס, בית-לחם, עזה וכו'.
*
לא – להתאבדות 'דמוקרטית',
כן – לשתי אזרחויות שונות לשני עמים יריבים.
*
רוב היהודים נגד מדינה משותפת עם הערבים.
הקואליציה שתגשים רצון העם תקבל יותר מ-80 מנדטים.