בכל אמת מידה היסטורית או רעיונית, ברור כי ליהודים בישראל תוקף מובהק בהרבה לריבונות לאומית מאשר כל סיפור פלסטיני
בלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני נמצאת התנגשות בין שני נרטיבים לעומתיים: מחד גיסא הנרטיב הציוני המשקף אמיתות היסטוריות ; מאידך גיסא, הנרטיב ה"פלסטיני" הכוזב לגביו בכיר אש"ף לשעבר הודה בכנות כי הוא "משרת צרכים טקטיים בלבד" ומטרתו הבלעדית היא "לשמש מכשיר חדש במאבק המתמשך נגד ישראל".
על אף מאמצים בינלאומיים רבים להראות שניתן, כביכול, ליישב בין שני הנרטיבים האלה, למעשה אין כל אפשרות לעשות כך. הם סותרים אחד את השני באופן מוחלט. בסופו של דבר או שידו של האחד תגבר בלעדית ואבסולוטית, או שידו של השני תגבר – בלעדית ואבסולוטית. הסיבה למבוי הסתום המצער הזה, כפי שמתבהר עם חלוף הזמן, נעוצה בכך שאיבת הפלסטינים למדינה יהודית אינה נובעת כלל ממה שהיהודים עושים, אלא מעצם קיומם. איבה זו, אפוא, תפוגג רק אם וכאשר היהודים יחדלו מלהתקיים.
ממשלות ישראל בעבר, מתוך אימת האליטות שבשמאל, נרתעו מלבטא את "האמת הבלתי-נוחה" הזו ונמנעו מעיצוב מדיניות מתבקשת הדרושה להתמודדות הולמת עמה. הן הנציחו את המיתוס לפיו קיים לכאורה "שביל ביניים" נכסף, שאם רק יימצא יותיר את שני הצדדים אמנם ללא מלוא תאוותם בידם, אך עדיין מרוצים מספיק כדי לנטוש את דרך האלימות.
התנגשות נרטיבים
על כן, אם מוקד הסערה הוא תביעות מנוגדות לריבונות על שטח גיאוגרפי נתון, המונעות על ידי נרטיבים לאומיים סותרים, לאיזו תביעה ראוי להעניק עדיפות? למרות שבקרב מומחי מדע המדינה הסכמה אודות סוגיות הנוגעות ללאומים ולאומיות היא נדירה למדי, קיים קונצנזוס רחב לפיו זהות ייחודית ומובחנת של קולקטיב היא תנאי מוקדם הכרחי למתן תוקף לתביעה לריבונות לאומית ולזכות למדינה נפרדת.
בהקשר זה ברור מעל כל ספק כי ליהודים תביעה עדיפה בהרבה לזהות לאומית ייחודית (ועל כן, לריבונות לאומית) מרוב אומות תבל, ובוודאי מזו של הערבים הפלסטינים ליהודים שפה דת ייחודיות, כתב ייחודי, היסטוריה ומורשת, לוח שנה ייחודי ומנהגים ייחודיים. לעומת זאת, לערבים הפלסטינים אין ייחודיות בשום תחום – לא בשפתם, לא בדתם, לא בתולדותיהם או במורשתם ולא במנהגיהם.
הערבים הפלסטינים מודים בגלוי שאינם אלא חלק מקבוצה לאומית רחבה יותר. כך למשל, בסעיף 1 של האמנה הפלסטינית הלאומית נכתב: "העם הפלסטיני הערבי מהווה חלק בלתי נפרד מהאומה [הלאום] הערבי/ת". סעיף 12 מודיע נחרצות כי זהות פלסטינית נפרדת איננה אלא תכסיס זמני הנועד לקדם אינטרסים ערביים רחבים יותר.
זאת ועוד, בכינוס של הליגה הערבית שהתקיים בעמאן ב-1987, קבע המארח, המלך חוסיין, כי הזהות הפלסטינית איננה אלא תגובה לתביעות לאומיות יהודיות, ואינה תוצר של תחושה אותנטית של ייחודיות קבוצתית. לדבריו, "הופעתה של האישיות הלאומית הפלסטינית באה כמענה לטענת ישראל שפלסטין היא יהודית". לפיכך, אין מנוס מהמסקנה לפיה אילו לא היו תביעות יהודיות לפלסטין, לא היו גם תביעות מצד הערבים הפלסטינים, ושאלו אינן אלא נגזרת מהתביעות היהודיות.
מאחר ולנרטיב הציוני תקפות יתרה לעומת זו של הנרטיב הפלסטיני, ומאחר ששני הנרטיבים האלה נוגדים לגמרי זה את זה, אין מנוס מהמסקנה כי יש להעניק לנרטיב הציוני עליונות ברורה ובלעדית.
ביטוי לריבונות
במדינת הלאום היהודית, על העם היהודי לשמש מקור הריבונות לאומית היחיד והבלעדי. התושבים הלא-יהודיים, כפי שנקבע מפורשות במגילת העצמאות, ייהנו מזכויות אזרחיות מלאות, כולל זכות הצבעה לכנסת ישראל, אך לא מזכויות לאומיות קולקטיביות.
במדינת הלאום היהודית, מגן דוד יופיע על דגל הלאומי. לא הסהר המוסלמי ולא הצלב הנוצרי; סמל המדינה תהיה המנורה, לא הסימיטר הערבית ולא החרב הצלבנית; יום המנוחה הרשמי יהיה שבת, לא יום א' ולא יום ו'; ההמנון הלאומי יזכיר נפש יהודי הומיה, ולא רוח ערבוביה רב-אתנית.
במדינה היהודית תהיה חקיקה "יודו-צנטרית", אשר תעגן את חוק השבות עבור יהודי התפוצות אך לא את "זכות השיבה" עבור הפזורה הפלסטינית. החיים הציבוריים ולוחות השנה יתנהלו בהתאם למסורת ישראל ומורשת הציונות. עברית, לא ערבית ולא אנגלית, תהיה השפה העיקרית באמצעותה יתנהלו המסחר, האקדמיה והליכי משפט.
מי שכופר באמור לעיל אינו צריך להמשיך להתגורר בגבולות המדינה, משום שהוא אינו מזדהה ואינו מקבל את מקור הסמכות הריבונית בה, ובכך דוחה את הערך המכונן עליו נוסדה. אין בכך יסוד בלתי דמוקרטי כלל ועיקר. נהפוך הוא. זהו תנאי מוקדם הכרחי עבור שלטון דמוקרטי בר-קיימא.
כפי שכתב אחד מעמודי התווך של הליברליזם המדיני, ג'ון סטיוארט מיל:
בלתי אפשרי כמעט לקיים מוסדות [פוליטיים] חופשיים ללא תחושת האחווה [שנוצרה] מזהות של שורשים פוליטיים, ללא היסטוריה לאומית משותפת, וכתוצאה מכך, שותפות בזיכרונות, בתחושות של גאווה ושל השפלה, של אושר ושל חרטה הקשורות להתרחשויות בעבר"
ללא מרכיבים אלה, הוא מזהיר: "דעת הקהל המאוחדת, הנחוצה לתפקוד ממשל ייצוגי אינה אפשרית".
לא אוסף רנדומלי
עבור מי שכבול בקשרי החנק של התקינות הפוליטית, ההתרחשויות האזוריות בשנים האחרונות יכולות לשמש תזכורת בוטה כי לאום מאוחד (ולכן מדינת לאום יציבה) אינו אוסף אקראי של פרטים היושבים בשטח נתון, וקשורים בלא יותר ממיקום גיאוגרפי מקרי.
מחזות הזוועה של הרג והרס ברחבי העולם הערבי יפזרו בנקל ספקות כלשהם לגבי תקפות התובנה המפוכחת של מיל. אחרי כללות הכל, אכן נראה כי במדינות כגון סוריה, עיראק, לוב ותימן, "דעת הקהל המאוחדת, הנחוצה לתפקוד ממשל ייצוגי אינה אפשרית"
כמובן, נותרו עוד סוגיות רבות אותן יש ללבן בנוגע ל"ארסנל האינטלקטואלי" הדרוש לשימור ישראל כמדינת הלאום של היהודים. אולם, תפיסה נהירה של עדיפות התביעות היהודיות לריבונות, מתן ביטוי מעשי הולם לאותה ריבונות במדינת הלאום היהודית יחד מתקפה דיפלומטית אסטרטגית, הממומנת במידה דרושה, מהווים חלק ממרכיבי היסוד הנחוצים לתחילת הרכבתו של אותו "ארסנל".
ד"ר מרטין שרמן שירת כשבע שנים בתפקידים מבצעיים במערכת הביטחון. הוא מייסד המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים (IISS), חבר בצוות המחקר של תנועת 'הביטחוניסטים', ומשתתף בפרויקט הניצחון הישראלי.
כותב המאמר כתב "התושבים הלא-יהודיים, כפי שנקבע מפורשות במגילת העצמאות, ייהנו מזכויות אזרחיות מלאות, כולל זכות הצבעה לכנסת ישראל, אך לא מזכויות לאומיות קולקטיביות."
זה חלק מהתפיסה השמאלנית – תן למוסלמים זכויות שוות והם יסתפקו בהן.
באיזו זכות לוקח לעצמו כותב המאמר סמכות גזענית שתאפשר לו לכפות על המוסלמים להסתפק בזכויות אזרחיות שוות במדינת ישראל, כלומר במה שאמור להיות מדינת היהודים, כלומר בשטח שבו שולטים הד'ימים (אתם מוזמנים לקרוא מה פירוש המושג ד'ימי)?
הרי ברור לכל בר דעת שכשלמוסלמים יהיו זכויות שוות במדינת היהודים (לא זו המתכנית ישראל), הם לא יסתפקו בהן ולא יהיו אזרחים שקטים רגועים ומועילים. המוסלמים ידרשו יותר ויותר זכויות (בעצם בדיוק כמו היום), וידרשו זכות להכרה לאומית (בעצם כמו היום), ויאשימו את היהודים בגזענות ובאפרטהייד (בעצם כמו היום).
אז למה לתת להם זכויות לכתחילה? הרי זה מה שרצו ועשו ועדיין רוצים ועושים השמאלנים, וכולנו משלמים את המחיר של זה.
כפי שכל מי שלומד הסטוריה יודע, המוסלמים שמתגוררים ברחבי מדינת ישראל הינם מהגרי עבודה וצאצאי מהגרי עבודה שהגיעו לארץ ישראל לכשהיהודים החלו לעלות אליה במספרים גדולים לפני כמאתיים שנים. מספר היהודים שישבו בארץ ישראל לאורך כל הדורות היה גבוה ממספר המוסלמים שהתיישבו בה. אין שום סיבה לתת למוסלמים זכויות אזרחיות מלאות בשום צורה וכינוי שהם, בדיוק כפי שלא נותנים זכויות אזרחיות מלאות למסתננים מאפריקה או מרומניה או מדרום אמריקה או מהפיליפינים. הרי לפי השיטה של כותב המאמר צריך לתת זכויות אזרחיות מלאות, כולל הצבעה לכנסת, לסודנים שמתגוררים בדרום תל אביב.
מוסלמי שרוצה זכויות אזרחיות מלאות – מוזמן לעזוב את תחומי מדינת ישראל למדינה זרה לבחירתו, ושם יתאזרח ויהנה מזכויות אזרחיות מלאות. מדינת היהודים צריכה לסייע לו (דרכון זמני ללא אפשרות חידוש, כסף לרכישת דירה ועסק, ואפילו הכשרה מקצועית לפני ההגירה) כשהתמורה של המוסלמי תהיה רישום בטאבו של כל נכסי הנדל"ן שהשתלט עליהם (שימו לב לדיוק בדבריי) על שם מדינת ישראל, או אם נכסי הנדל"ן שהשתלט עליהם כבר רשומים בטאבו על שם יהודי – הם יוחזרו לרשות היהודי.
חידדת את הנקודה , כל עוד הם נמצאים פה הם חייבים להרגיש שיש פה כוח שאי אפשר להתמודד אתו בשום פנים ואופן , כל עוד יש סבירות כל שהיא לחסל אותנו בלי לשלם מחיר יקר מידי , הם יפעלו ללא היסוס.
האסלם מתיר למוסלמי להניח את נשקו במלחמת הג'יהאד רק באופן זמני כאשר ברור לגמרי שאין לו סיכוי .
1. הפרדיגמה ההומניטארית: אם תרצו אין זו אגדה
http://www.strategic-israel.org/wp-content/uploads/2017/03/Ribonut-Hebrew.pdf
2. קובץ מאמרים משנת 2004 ו-2008
המדינה הפלשתינית: אם לא תרצו – אכן זו אגדה (חלק א') 11/10/2008
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-32444-00.html
הישרדות המפעל הציוני מחייבת נטישת הפרדיגמה המדינית של הקמת ישות פלשתינית, והתמקדות בהיבט ההומניטרי והאישי של המצוקות הפלשתיניות
המדינה הפלשתינית: אם לא תרצו – אכן זו אגדה (חלק ב') 24/10/2008
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-32669-00.html
בניגוד להצעות הפתרון הכרוכות בנסיגות משטחי יש"ע או בהשארת נוכחות ערבית מסיבית בהם, פתרון המתמקד בהיבט ההומניטרי והאישי של מצוקת הפלשתינים אינו טומן איום ביטחוני
יש פתרון לסכסוך 23.12.04
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3022571,00.html
הצעה לפתרון הבעיה הפלסטינית: לחץ על מדינות ערב לקלוט פלסטינים וסיוע כספי לעידוד הגירה מיש"ע
ל׳תיקון טעות נפוצה׳-
נראה לי מובן מאליו שהכוונה שינתנו זכויות רק למי שיבחר לכבד את המדינה כמדינת לאום יהודית ולא לכל לא יהודי.
ויש רבים כאלה כיום במדינה(ראה לדוגמה בכתבה שהתפרסמה פה בדיוק היום) ולא רק ערביםס
יוסף חדאד, שאני מאחל לו שיחווה רק טוב ונחת רוח כל חייו, הוא נוצרי. דוקא עם הנוצרים אין בעיה כיום. סליחה, עם רוב הנוצרים. עזמי בשארה גם נוצרי.
אני חושב שלערב את יוסף חדאד הנוצרי עם דבריי שנכתבו במפורש לגבי המוסלמים, עושה עוול ליוסף חדאד, ובוודאי גם לרוב הנוצרים תושבי המדינה.
כמו כן, האם אתה בטוח שמוסלמי יכבד את מדינת ישראל באמת? אמנם יש כאלו (אנט חאסכייה ושרה זועבי למשל) אבל לדאבוננו הם בודדים. רוב המוסלמים לא מכבדים את מדינת ישראל ולא יכבדו אותה, אלא מהשפה ולחוץ והכבוד הזה ייעלם בהזדמנות הראשונה.
לגבי נאיל זועבי, קראתי כמה מאמרים שלו באתר זה, ואני מוותר על התרומה שלו. אני מעדיף את שרה זועבי או אנט חאסכייה, אם כי קשה לי לראות כיצד המוסלמים יקבלו את דבריהן עקב היותן נשים.
בשארה אמנם נולד במשפחה נוצרית, אבל במרבית העשורים הראשונים לחייו היה קומוניסט מושבע. לא חושב שהדת משחקת תפקיד בזהות שלו במקרה הזה
התפקיד של הנצרות בזהות עזמי בשארה לא רלוונטית. למחבל מוסלמי לא משנה אם יהודי מסוים הוא דתי, חילוני, או אתאיסט. הקרבן יהודי ולכן המחבל רוצה לרצוח אותו.
עזמי בשארה לא התעניין ברמת הדתיות שלי כשפעל כדי לגרום לי נזק (עקב היותי יהודי תושב מדינת ישראל).
למה אתה אומר שאין להם שום יחודיות? יש להם תכונה יחודית אחת שאין לה אח ורע בכל העולם (לפחות ככל הידוע לי) – הם ה"עם" היחיד בעולם שקורא לעצמו על שם עם אחר, הפלשתים, בלי לטעון שהוא צאצא של אותו עם.
אתה מבין, יש את העם הפלשתי הקדום שמוצאו ככל הנראה מיוון ושנכחד מזמן ויש את ה"עם הפלשתי" המודרני שמורכב, לפי המחקרים הגנטיים, מאנשים שמוצאם ערבי ויהודי (כלומר, פולשים ומהגרים ערבים שהתחתנו עם ילידים יהודיים אחרי שאסלמו אותם), שטוענים למוצא כנעני וקוראים לעצמם "פלשתים". ובמקום לפרוץ בצחוק העולם אימץ את הנראטיב שלהם, כולל רבים בישראל ולא רק בשמאל.
ישנם מקרים שעם קורא לעצמו על שם עם אחר, למשל הצפון מקדונים קראו לעצמם מקדונים אפילו שהם סלאבים ואין להם קשר לעם המקדוני הקדום. כלומר ישנם מקרים דומים וזה היה חלק מהסיכסוך בין יוון למקדונים שגרם לשינו השם, סוג של פשרה. הפלשתינים הם לא רק ערבים ויהודים, יש נטיה בארץ לקרוא לכל דוברי הערבית ״ערבים״ אבל אם כבר מדייקים הערבים הם אלו שבאו ממדבריות ערב. הפלשתינים הם חלקם מהלבאנט, חלקם מערב, חלקם מצפון אפריקה שם גם יש ערבוב בין ערבים לבין ילידים מקומיים, אם זה המצרים הקדומים או האמזיגים והברברים. יש אפילו פלשתינים, בעיקר הנוצרים שבהם, שמעורבב בהם דם צלבני אירופי. בקיצור הם סמטוכה אחת גדולה של מוצאים, ברור שאין להם שום קשר היסטורי לפלישתים שהוכחדו הרבה לפני שהרומאים כבשו את ישראל ולרבים מהם אין קשר לאיזור כי הם הגרו לפה רק במאה העשרים.