בית המשפט הציב את עצמו במסלול התנגשות עם הציבור

לדרעי זה כבר לא ישנה, אך חוסר הכבוד למחוקק אותו מפגינים השופטים מחייב הסדרת היחסים בין הרשויות והשלמת הרפורמה

דוברות הכנסת

אם תהיתם לעצמכם, לאור השבועיים האחרונים הסוערים, אולי בכל זאת רצוי למתן מעט את הרפורמה המוצעת במערכת המשפט, הגיע פסק הדין בעניין דרעי והבהיר היטב עד כמה הרפורמה, על כל חלקיה, נדרשת.

למעשה, כמעט כל פרקי הרפורמה מככבים בסיפור פסילתו של דרעי מכהונה כשר – פסילת חוקים (במופע קיצוני במיוחד של דיון בתוקפו של חוק יסוד), זהות השופטים, שימוש נרחב במיוחד בעילת הסבירות וייצוג של היועץ המשפטי לממשלה נגד הממשלה.

הסיפור שהגיע לשיא אמש החל לפני למעלה משש שנים, אז נפתחה נגד ח"כ דרעי חקירה בחשדות חמורים לשוחד, מרמה, הלבנת הון והפרת אמונים. כל אלו הללו הצטמצמו לבסוף בכתב האישום לשתי עבירות מס שלדברי בית המשפט "נמצאות ברף התחתון של משפחת עבירות זו". בשלהי דצמבר 2021 חתם דרעי על הסדר טיעון שאושר על ידי הפרקליטות והיועמ"ש, במסגרתו יורשע בעבירות המס, ייענש בקנס כספי ובמאסר על תנאי וכן יתפטר מתפקידו בכנסת. ההתחייבות החריגה להתפטרות מנעה למעשה מבית המשפט מלדון בשאלה האם נפל קלון במעשיו של דרעי, והיווה תירוץ מצוין גם ליועמ"ש שלא לדון בשאלה.

כעשרה חודשים לאחר מכן התקיימו הבחירות האחרונות לכנסת, הרבה אחרי שהסדר הטיעון פורסם ברבים והעבירות והעונש היו ידועים לכלל הבוחרים, 392,964 מתוכם הצביעו לתנועת ש"ס בראשות דרעי. דרעי הושבע כח"כ, ועוד טרם השבעת הממשלה תיקנה הכנסת את חוק יסוד הממשלה כך שיובהר כי לא יוכל לכהן כשר רק מי שעבר עבירה ונידון למאסר בפועל, בניגוד לנוסח החוק הקודם. לאחר התיקון הושבעה הממשלה ודרעי מונה לשר הבריאות והפנים.

השתלשלות העניינים חיונית להבנת פסק הדין, מכיוון שהיא מלמדת על שורש הבעייתיות בפסילת דרעי. סיפור שהתחיל בחשדות חמורים ונמשך בעינוי דין ארוך, הסתיים בהסדר טיעון בעבירות קלות יחסית. במקביל, הסדר הטיעון "מזוהם" באופן חסר תקדים עם התחייבות לעזוב את הכנסת, ולמרות כל זאת ציבור גדול מאוד בוחר במודע בדרעי כנציגו, והכנסת הנבחרת מביעה אקטיבית את רצונה לאפשר כהונתו כשר.

ומכאן לפסק הדין, בו התייחסו השופטים לשלושה קווי טיעון. הראשון נגע לדרישה יוצאת דופן בחוצפתה מצד העותרים לפסול את התיקון לחוק היסוד שתיקנה הכנסת, בטענה שאינו חוקתי. דרישה כזו למעשה מניחה כי בית המשפט הוא מחוקק-העל של מדינת ישראל, יושב כערכאת ערעור על הכנסת ויכול לבטל כל מהלך, כולל מהלך חוקתי, ללא מקור לכך בחוק.

העצוב הוא שהשופטים ברובם לא שללו אפשרות זו על הסף, אלא פשוט הסתפקו באמירה לפיה במקרה הנוכחי אין בה צורך, אך היכולת נשמרת למקרים אחרים. כך למשל פסק דינה של הנשיאה חיות:

לפיכך, ומשניתן, כפי שיפורט להלן, לקבל את הטענות שהעלו העותרים במישור המנהלי לעניין מינויו של דרעי לשר ואי העברתו מתפקידו – מתייתר בעיניי הצורך להכריע לגופם של דברים בסעד החריג של בטלות תיקון מס' 11 על פי הדוקטרינה של שימוש לרעה בסמכות המכוננת"

קו הטיעון השני התבסס על עילת הסבירות, ולפיו אמנם החוק אינו מונע מראש הממשלה למנות את דרעי לשר, אולם מינוי כזה יהיה "בלתי סביר באופן קיצוני". כלומר, לאחר שראש הממשלה שקל את מכלול השיקולים, התוודע למידע הנדרש, והחליט כי מינויו של דרעי סביר, קובע בית המשפט שביכולתו לאמוד טוב יותר מראש הממשלה את המציאות, ולדעתו המינוי אינו סביר. שבעה שופטים מתוך 11 שישבו בדין נימקו את פסילת דרעי בנימוק זה, כאשר בין השאר הביאו בחשבון במפורש את הרשעותיו הקודמות (על עבירות בנות למעלה מ-25 שנה!), ואפילו את פרשיית בר און -חברון בה מעולם לא היה נאשם.

חשוב להבין – בהפעלת עילת הסבירות אין כל שימוש בידע משפטי. מדובר לחלוטין בשאלה של שיקול דעת, כאשר השופטים פשוט מחליפים את שיקול דעתו של הציבור שבחר בדרעי, ושל ראש הממשלה שמינה אותו, בשיקול דעתם שלהם.

קו הטיעון השלישי בו נקטו שלושה שופטים קבע כי דרעי "מושתק" או "מנוע" מלהתמנות כשר, מאחר שהציג לבית המשפט מצג לפיו בכוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים. זהו הטיעון המורכב ביותר ועליו יש להתעכב מעט. כלל ה"השתק השיפוטי" אומר כי אדם מנוע מלטעון בבית המשפט טענה, הסותרת טענה הפוכה שטען בעבר. למשל – אדם שטען כי מעולם לא היה בחו"ל במסגרת הליך אחד, לא יוכל לטעון בהליך אחר כי לא היה בארץ בזמן האירועים נשוא הדיון.

ההיגיון מאחורי הכלל הזה, שאינו מעוגן בחוק אולם הוא פיתוח הפסיקה, ברור. המשפט יוצר הנחה לפיה אדם טוען אמת בבית המשפט, ולכל הפחות לא יוכל להיבנות מהטענה ששיקר. אלא ששופטי העליון שעשו שימוש בכלל זה, המבוסס על תפיסה של "הוגנות" ו"יושר", כדברי השופטים שטיין וברק-ארז, עברו מהחלת השתק בהליכים שיפוטיים, ואפילו בהליכים מנהליים, להחלתו על התנהלות יום יומית של אדם מחוץ לכתלי בית המשפט.

יש כאן קפיצה לוגית לא ברורה – אם מניחים (הנחה שנויה במחלוקת שדרעי חולק עליה) כי אריה דרעי אכן התחייב בפני בית המשפט שלא לחזור לחיים הציבוריים, הרי שהחלת השתק מונעת ממנו לכהן כחבר כנסת. אלא שלא זה מה שפסקו שופטי בית המשפט. שופטי בג"ץ לא מנעו מדרעי להמשיך לכהן כח"כ, למרות שכל הסדר הטיעון שלו עסק בחברותו בכנסת (הוא היה אז חבר באופוזיציה), אולם כן מנעו מראש הממשלה למנותו כשר.

הבעייתיות בקו הטיעון הזה גדולה עוד יותר, מאחר ולמעשה, מטרת ההשתק היא למנוע מאדם ליהנות מתוצאות טענה שקרית שטען. ראו למשל את דברי השופט שטיין בפסק הדין:

באמצעות שני המעשים הללו: האחד – התפטרותו מהכנסת, והשני – הצהרתו כי הוא פורש לאלתר מהחיים הפוליטיים, השיג דרעי את אישורו של הסדר הטיעון, שסיים את משפטו הפלילי, מבלי שבית משפט השלום נדרש לעסוק בסוגיית הקלון או בבעיית "הדלת המסתובבת". זאת היתה התועלת העיקרית שהופקה על ידי דרעי באמצעות הצהרתו. ברי הוא, כי מדובר בתועלת משמעותית מההיבט המשפטי והציבורי כאחד"

אלא שהתועלת של מניעת העיסוק בסוגיית הקלון רלוונטית כולה רק לחוק היסוד לפני תיקונו, כאשר עוד ניתן היה להטיל קלון על עבירת מאסר על תנאי. לאחר תיקון חוק היסוד, כפי שתיארנו, התועלת הזו לא רלוונטית יותר ויוצא שדרעי לא הרוויח דבר מפרישתו מהכנסת. אם כן, דווקא השופטים הנחשבים ל"שמרנים" ולא פנו לעילת הסבירות, פועלים תוך התעלמות מתיקון חוק היסוד על ידי הכנסת.

סיכומו של עניין, פסק הדין אשר פוסל את ח"כ דרעי מכהונה כשר הוביל את בית המשפט למסלול התנגשות ישיר עם הכנסת והציבור, תוך הדגשת החשיבות בהסדרת היחסים בין הרשויות והשלמת הרפורמה של שר המשפטים לוין, לרבות ביטול עילת הסבירות וביטול האפשרות לדון בתוקף חוקי יסוד.

למרות זאת חשוב להדגיש – השלמת הרפורמה כשלעצמה לא תסייע לאריה דרעי לכהן כשר. גם ביטול עילת הסבירות לא יאפשר לו להתמנות, מאחר שרוב השופטים פסלו אותו מטעמי השתק ומניעה. בעיניי יש בכך דווקא צד חיובי. אסור שהרפורמה החיונית כל כך לדמוקרטיה ולזכות הבחירה והייצוג של כלל אזרחי ישראל תוכתם בכתם אישי של סיוע לח"כ דרעי לאחר שהורשע בפלילים. פסק הדין בעניין אריה דרעי הוא רק המחשה בוטה וגסה במיוחד לחוסר הכבוד של בית המשפט לרשות המחוקקת במדינת ישראל.


עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

21 תגובות למאמר

  1. נקודה בעייתית חשובה נובפת היא הטיעון-שבג״ץ מתייחס אליו כברור מאליו-שבעת החתימה על הסכם הטיעון עם דרעי לא ויתרו על הקלון.
    הסכם טיעון הוא מטבעו הסכםבו נקבעים התנאים בהם יסגר התיק כאשר הנאשם מקבל עליו עונשים מסוימים ובתמורה לא דורשים ממנו יותר.
    נחמד שדכחתם לחשוב על השיקול של קלון או ששכחתם (שוב ושוב!) להוסיף את המילה ׳לצמיתות׳ לדרישת הפרישה, אבל אחרי שחתמתם על ההסכם תצטרכו לעמוד בו, גם אם משמעותו היא לא מה שחשבתם.

  2. השופטים אומרים דרעי שיקר כשאמר בבית המשפט שהוא פורש מהחיים הפוליטיים. אגב, בנט שיקר גם הוא ולא קרה כלום.

    אני ממש לא סובל את דרעי באותה מידה שליברמן דחוי בעיני, אבל דרעי עמד בפניכם, למה לא שאלתם אותו? דרעי לכמה זמן בכוונתך לפרוש? כל כך מסובך וכל כך קשה? זו לא שאלה מתבקשת ואלמנטרית?

    אז הנה הסיבה: אז לא רציתם תשובה ברורה, כי הכל תלוי בתוצאות הבחירות, אם השמאל יקח את דרעי התשובה הרצויה הייתה, פורש לזמן, ומה אם הוא יענה פורש לאורך זמן כולל הבחירות הקרובות? תשובה כזו אינה מתאימה לאינטרס שלכם. ואם הימין יקח, תמיד תוכלו לומר שדרעי שיקר.

    חבורה של פוצים זחוחים. דיקטטורה עריצות ודורסנות

    1. בדיוק.
      וסביר גם להניח שלו ש"ס היתה מצטרפת לממשלה בראשות לפיד – לא היתה עתירה נגד המינוי של דרעי, ולו היתה עתירה – לא היתה מתקבלת.

  3. לדעתי, השופטים יוצאים מנקודת ההנחה הבסיסית שהציבור שתומך בהם שונא את דרעי כלומר הרגש שהוא חש אליו והדעה שהוא מפתח עליו תלויה בגורמים רגשיים לא רציונאליים. הציבור הזה יקבל כל טיעון מכיוון שעבורם הימין אשם גם אם הוכח אחרת. הם כנראה הניחו בדיוק אותה הנחה לכאורה כאשר הם קיבלו הודאה באשמה של נער גבעות שהתקבלה אחרי עינויים ממושכים. אגב, זה בדיוק היחס שקבלו היהודים בגולה.

    1. הם צודקים בנקודת ההנחה הבסיסית הזו. , אגב, לא פחות מתנגדים יש לחוליגן ליברמן, למיכאלי, ליאיר גולן ועוד כמה יצורים דוחים. אני מניח שגם לפרוש ימצאו רוב מתנגדים כי יש לו זקן ארוך.

      אבל לנו זה לא משנה. אני מאד נגד דרעי. אבל זה טבעה של קואליציה צריכים לבלוע צפרדעים אם רוצים לשרוד בג'ונגל הזה. ולא לשחק בטהרנות. היתה לנו כבר את הטהרנות של סמוטריץ ונשארנו עם מורשת של הסכם לבנון.

      למי שעומד מולנו אין גבולות אין מגבלות. ואת הוועדה למינוי שופטים צריך לבטל בכלל להעביר את כל הסמכות לפרלמנט. לבטל את המושג חוקי יסוד, בין כך משתמשים בהם רק נגדנו. כל החוקים שווים. לקבוע שאין, בשום תנאי ובשום מצב, זכות לבית המשפט לבטל חוק של הכנסת, כמו בהולנד וכמו בבריטניה. מה שטוב להם טוב גם לנו. ועל זה צריך להלחם בלי כפפות ובכל הכח.

  4. יובל,
    אפשרות נוספת היא שהמטרה היתה לרמות את דרעי-הוא יחשוב שהוא חותם על פרישה לכמה חודשים ולכן יחליט שהעסקה שווה את זה ויחתום ואח״כ הם יספרו לו שהם התכוונו לפרישה לצמיתות.

    1. איזה חוק נותן למערכת האכיפה את הסמכות להפחית בעונש תמורת פרישה מהחיים הציבוריים? שום חוק(!) וזאת כנראה הסיבה לכך שאין לעניין תיעוד בהסכם הטיעון. כרגיל, הם לקחו את החוק לידיהם ואנחנו נסחפים לדיון הזה כמו למלכודת דבש.

    2. הפרקליטות דווקא מחזקת את טענתו של דרעי שהוא לא התחייב לפרישה לצמיתות. זה גם לא מופיע בהסדר הטעון שנחתם עם דרעי. השופט הרבסט מבית משפט השלום הוא היחיד שהבין שמדובר בפרישה לצמיתות.

  5. לצערנו הרדיפה ארוכת השנים את דרעי אכן מגמתית. מדהים כמה עיוותים בולטים יוצאים תחת ידי הפרקליטות וביהמ"ש והעדר האמיתי – קרי, מחנה השמאל (ברובו) טחו עיניו מראות. מושחתים אמיתיים חומקים מן הדין, גנבי מיליונים נישאים על כפיים, רק כבשת הרש סופגת את שוט הדין.
    אריה דרעי הורשע לראשונה בשוחד ללא הוכחות, השופטים קבעו על סמך 'פסיפס ראיות' שלקח 150000$, שבעליון ירדו ל60000$, שוב ללא ראיות ממשיות. כל זאת לאחר 9 שנות רדיפה, הכפשות, נסיונות למצוא פשעים חמורים בהרבה.
    בארוע האחרון, מדובר ב6 שנות רדיפה, שוב עם הכפשות חוזרות ונשנות, וכפי שקבע מנדלבליט 'ההר לא הוליד אפילו עכברון'… ובכל זאת, מכיוון שהמטרה אינה צדק אלא ריסוקה של ש"ס, הוגש כתב אישום, ובסופו מה? אי דיווח על 30,000 ש"ח, בעיסקה ששייכת בכלל לאחיו, מה שאמור היה להיגמר בכופר ותו לא. אבל קוראים לו דרעי, ולכן צריך למצות עמו את הדין ולעשות הכל כדי להגותו מן המסילה. מסיבה זו נתנו בו המוני בית ישראל את אמונם!!! הצבור לא מטומטם!!! כשיש פושע אמיתי הצבור מזהה ומוקיע אותו!!!
    רק עיוור לא יראה את גודל העוולה.
    בג"ץ לקה במקרה הטוב בחוסר חכמה, כשנקט מלוא חומרת הדין בעבירה שולית כזו, שגם לא נעשתה על ידו ולא הביאה כסף לכיסו. אם הייתה בהם חכמה, היו יורדים מהעץ ומוצאים את הדרך להכשיר את המינוי, ומסתפקים בהערה בלבד, ולו כדי לרכך את המתיחות הרבה שבין המחנות בימים אלה, מתיחות שנשיאי בג"ץ בטפשותם רק מלבים אותה.

    1. דרעי מושחת וגנב, ליברמן אגב לא פחות, אבל אתו יש לנו קואליציה. לא ניתן שרק על הימין יכפו ליישם ערכים

  6. תיקון: לדרעי זה כן ישנה.
    מי אמר שאחרי הרפורמה הוא לא יגיש ערעור לבג"ץ, יקבל שינוי בפסק דין ויכנס למשרת שר?
    ואפילו אם זה לא יקרה, מי אמר שזו הכנסת האחרונה שלו?

  7. לא נורא. אז אולי נעשה רפורמה ונגיד לשמאל "נו, נו, נו" ואז נתחיל מייד לחייך שוב אל השמאל ואל ה"מרכז" הפיקטיבי כאילו לא מדובר בגוש פושע שצריך להענש בחומרה ולצאת מהחיים הציבוריים. נכון, ימנים רכרוכיים שלי?

  8. מחד אתה טוען שבג״ץ לא מכבד את הבחירה של הש״סניקים.
    מאידך אתה אומר שעילת ההשתק לא במקומה שכן היא צריכה לטעון שאין לו מקום כח״כ, ולא רק כשר.
    אם כך בעיני בג״ץ מכבד את מצביעי ש״ס שבחרו בו לכנסת, אך טוען שלא סביר שהפושע הסדרתי להלן יכהן כשר בממשלה. זה הפתרון לתעלומה שלך.
    אוהדי דרעי, תקבלו את זה שבחרתם בעבריין מורשע, מזל שאין אדם מורם מהמשפט. ועדיין יש כאן חוק וסדר.
    את אותו חוק וסדר אתם מעוניינים להשמיד. למה בדיוק?
    מה תעשו עם הכוח האדיר של פסקת ההתגברות?

    1. לא יותר ממה שרבין ז"ל עשה איתה, בשביל אותו דרעי

    2. איזה חוק וסדר, מר תמיר?

      זה שבזכותו חאן אל אחמר עדיין כאן? אם לא תשלם שכר דירה ו/או את תשלומי המשכנתא, תוך כמה חודשים תעוף מדירתך?

      שוטרים מפעילים שיטות של שטאזי ומביאים ל"חקירה", מאהבת של עד, רק על מנת להפעיל עליו לחץ (ניר חפץ)? שוטרים מאיימים על נחקר כי עורך דינו יכול להביא למותו (הדימוי במקור לרופא, היכול להביא למות החולה) אם לא יחליף עורך דין?

      חוקרי משטרה מקליטים (במקרה, אני יודע, שכחו לכבות את מכשיר ההקלטה, קורה לכולנו) שיחת התיעצות אסורה להאזנה בין עצור לבא כוחו?????????

      חוקרים השואלים עצור (אמנם אלוביץ אינו מעמד הביניים, אבל החוק חל על כולם באופן זהה): "שאול אתה בן אדם בן 70, אם אתה רוצה שאת שארית חייך תשב בכלא וגם אשתך ואור יישבו…" בשטאזי נהגו להשתמש באיומי מאסר כלפי בני משפחה, זה האידך שאתה רוצה? או את ניסיון הטמנת מכשיר ציטוט בתוך מעילו של נחקר (שוב אלוביץ) במטרה להאזין לשיחה נוספת, האסורה להאזנה?

      זה ה"חוק" והשטאזי, שאתה מצדד בהם – מר תמיר. אין בינך לבין החוק, שום דבר – אתה משתמש בו רק כסלוגן ע"מ להציג את עמדתך הפרטית. ע"מ להסוות את עמדתך כמשהו נעלה יותר מדעה פרטית, ע"י השימוש במילה "חוק". אבל הסיסמא הזאת כבר לא מוכרת (להבדיל ממה שהפמפלט של שוקן מנסה למכור לך).

      מדוע אני אומר זאת, כיוון שכל הדוגמאות לעיל ועוד רבות אחרות, ידועות ופורסמו (חלקן ממש לאחרונה) בתקשורת הכללית. לא צריך להיות משפטן, ע"מ להיות מודע לכל פעמוני האזעקה המזהירים מפני הקרבה לדיקטטורה של סיעת בג"צ וקרבת המשטרה וחוקרי הרשות לניירות ערך לשטאזי.

      במקרה של הזוג אלוביץ (אני משתמש בדוגמא שלהם לא כי אני בא כוחם, אלא כי כל הפרטים אודותיהם פורסמו בתקשורת הכללית) חלק מרכושם נתפס ללא צו מפורש (על הגבול החוקי ממש). זה החוק שעליו השוטרים נשבעים להגן? ומה לגבי השימוש באזיקתה של איריס אלוביץ? אין מצפון לאנשים, רק שכרון כוח? סלוגנים פומפוזיים על חוק, כבר לא מוכרים.

      כמו כן, אני מדבר על תקרית במתקן משטרתי, ובה הוליכו את איריס אלוביץ' באזיקים ללא שום צורך. החוקרת (רשות ניירות ערך) ציינה בבית המשפט שהיא "לא זוכרת את זה כחלק מהחקירה" אך עו"ד חן ביקר אותה ואמר בציניות: "את נזכרת ומתרעננת במה שנוח לך ומה שאת רוצה. היה חשש שאיריס אלוביץ' בת 58 תפצח בריצה קלה בנוכחותך ותימלט?". החוקרת המשיכה לטעון כי היא לא זוכרת את האירוע והוסיפה: "לא עסקתי באזיקתה". כאשר בשלב זה "שלפו את שאול והראו לו את איריס באזיקים" (עו"ד חן). החוקרת גובזמן קריב ציינה: "כשאני הייתי בחדר לא הופעלו אמצעים פסולים כל מה שעשינו – עשינו באישור". רק מילאנו פקודות, לא מזכיר לך תקופות אפלות הרבה יותר מהסיסמאות הריקות שלך על השמדה?

      לאזוק אישה בת 58, הנחקרת בחשד (אתה יודע, דבר פעוט כזה במשטר דמוקרטי – חזקת החפות), לפשע כלכלי – לא פושעת אלימה היכולה לפגוע בחוקריה, במה שנראה כניסיון לא מסווה בכלל לפגוע רגשית בבעלה שנחקר גם (גם דעתה של גובזמן קריב לא נוחה מהשימוש באזיקים), זו חרפה מתחת לכל ביקורת. שום סלוגנים על חוק, לא יסתירו את המציאות.

      ולגבי פסקת ההתגברות – היא דווקא קיימת היום ואף במתכונת קיצונית בהרבה מזו המוצעת ע"י שר המשפטים. היא רק בידי הדיקטטורים בעליון. בכוונתינו להעביר את פסקת ההתגברות, לידי הרשות המייצגת באופן המדויק ביותר את מגוון הדעות הקיים בעם ועומדת לבחירה מדי כל מספר שנים – הרשות הנבחרת.

      כך שמתחת לכל ההסוואה של דיבוריך על חוק, עבירות ושאר הסלוגנים (מדוע סלוגנים? כיוון שהכללים נכונים רק כאשר הנתונים תומכים בהם וכפי שהדגמתי לעיל, הנתונים המפורסמים אף בעיתונות הכליית – ממש לא תומכים בהם. לפיכך דבריך הם סלוגנים ריקים, חסרי אחיזה במציאות),

      נמצא הרצון הפשוט שלך להשאיר את פסקת ההתגברות בידי חונטה, הממנה את עצמה (צטט חוק מדויק המסמיך את ועדת השתיים וחוק המסביר מדוע עד לשנת 2015 אף לא פורסם על קיומה. הרשות השופטת עברה לעבוד במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים?) על מנת להשאיר את מדינת ישראל שבויה בידי דיקטטורה, רק כי דעת הדיקטטורים זהה/דומה מאוד לדעתך הפרטית. גם באיראן ובצפון קוריאה יש בחירות ויש רשות נבחרת. באיראן יש אפילו מפלגות (כ-15! דומה מאוד לישראל).

      הרשות הנבחרת של איראן, המג’לס, נבחרת ע”י הציבור האיראני לכהונה בת ארבע שנים. המג’לס אחראי לחקיקת חוקים, לאישור אמנות בינלאומיות, לאישור התקציב ושרי הממשלה – בדיוק תפקידי הרשות הנבחרת/מחוקקת בכל משטר דמוקרטי בעולם בכלל ובישראל בפרט. אז מדוע איראן ובאופן זהה, צפון קוריאה, אינה דמוקרטית?

      אז הסיבה מדוע איראן וצפון קוריאה אינן דמוקרטיות, אלמנטרית – ב-2 המדינות, קיים “מנהיג עליון” אשר הוא הקובע הסופי, האם הרשות הנבחרת פעלה “כחוק” או לא.

      זהו המשטר שאתה מספק לו שירותי הסברה ואנחנו, אזרחי ישראל, מעוניינים במשטר דמוקרטי ולא באייתולות כמוך (כן יודע: חוק, דמוקרטיה, מקררים פלורליסטיים של חזיות ליברליות ושאר הסיסמאות הפומפוזיות אך הריקות מכל תוכן ואחיזה במציאות, שפמפלט של שוקן אומר לך למכור לאזרחי ישראל).

    3. תמיר,
      לא הבנתי: לבוחרי ש״ס יש זכות לייצוג הוגן בכנסת אבל לא בממשלה? או שבעיניך, עבריין(נניח שזה מה שהוא) לא רשאי לשרת בממשלה אך כן בכנסת?
      איך אתה מצדיק התייחסות שונה לתפקידו בשני הגופים הללו(הכנסת והממשלה)?

    4. למה אנחנו מעוניינים להשמיד את אותו 'חוק וסדר'? כדי לאפשר מקום לחרות, לבחירה העצמית ולאחריות האישית שיצרו חוק וסדר חדשים וטובים יותר.
      מה אנחנו נעשה עם הכוח האדיר הזה? כלום. אנחנו מאמינים בשוק חושי ובחירות הפרט ואנו מתכוונים להעביר את הכוח לאזרחים.

      אוהדי דרעי(שאיני נמנה עליהם) מקבלים את זה שהם בחרו עבריין מורשע. אלו אתה וחבריך שלא מקבלים את זה שהם בחרו עבריין מורשע ומתעקשים להתערב להם ולומר להם מה סביר ומה לא.
      אחנונ עם אחד וחיים ביחד וזה אומר שצריך לכבד זה את זה, גם אם זה אומר לשלם את המחיר של השטויות של האחר. חשוב לתקן את השגיאות, אך לא לשבור את הכלים וליצור דיכוי, יש דרך לתקן דברים וחשוב ללכת בה גם אם זה דורש סבלנות.
      שילמנו את המחיר של השגיאות שלכם בהפיכה המשפטית ובאוסלו, ופעלנו בתוך המסגרת כדי לתקן את המצב גם אם זה לקח עשרות שנים. גם אתם צריכים להסכים לשלם את המחיר של השגיאות של הימין ולא לשבור את הכלים כדי לתקן.

  9. תמיר,
    לא הבנתי: לבוחרי ש״ס יש זכות לייצוג הוגן בכנסת אבל לא בממשלה? או שבעיניך, עבריין(נניח שזה מה שהוא) לא רשאי לשרת בממשלה אך כן בכנסת?
    איך אתה מצדיק התייחסות שונה לתפקידו בשני הגופים הללו(הכנסת והממשלה)?

  10. גם אם דרעי עמד בבית המשפט בהליך הפלילי והכריז שהוא לא יגור יותר בבאר שבע, אין להכרזה הזו שום משמעות חוקית. המשפט הפלילי לא מאפשר לבית משפט לאסור על בן אדם לגור בבאר שבע, גם אם הוא הכריז על כך באולם, והוא גם לא מאפשר לבית משפט לאסור על בן אדם להיות ח"כ או שר, מעבר לאיסור הספציפי בחוק במקרה של קלון ומאסר בפועל שלא היה פה.
    לכן הטענה שלאמירה כלשהי של דרעי בהליך פלילי יש פתאום תוקף מחייב בהליך מנהלי נגד ראש הממשלה היא טענה הזויה שאין לה שום אחיזה בשום חוק.

  11. למר אחמד. אני מבין שיש לך כעס על שנעשה למשפחת אלוביץ, ולמר אלוביץ – אך במחילה אני לא רואה את הקשר להפיכה המשפטית. בה רשות אחת במדינת ישראל – כן היא זאת הנבחרת – החליטה לחסל את הרשות השניה – הלא נבחרת. אין אתה מוטרד מכך?

    יותר מכך הרי שבכוחו של כל אדם שנעשה לו עוול לעתור לבגץ.

    אחמד – מי יגן עליך מפני עריצות הממשלה אם לא בגץ. מי יגן על הזכויות שלך? על הזכויות של המשפחה שלך.

    הרי שהכנסת והממשלה מחוייבים לבון טון הרגעי של בוחריהם. היום זה ימין, מחר יכול להיות שם גם שמאל. מי ייצג את החוק?

    שופטי בגץ מחוייבים לחוק ולערכי מגילת העצמאות. הם לא נבחרים על ידי עצמם.
    שופטי בגץ נבחרים על ידי הועדה למינוי שופטים המורכבת מנציגויות כל הרשויות. האמירה ״הם נבחרים על ידי עצמם״ היא שקר גס.

    ידידי אחמד. אתה מוזמן לקרוא על חוקים שבגץ פסל. לא תמצא שם משהו שאינו מידתי או סביר.

    הקרב האמיתי הוא על דמותו של המדינה. והאם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהיא דמוקרטית או ליברלית. אני רוצה את שתיהן. דבר שיתאפשר רק באמצעות שמירת המתח בין הרשויות. איזונים ובלמים.

    1. אבסורד.

      יש לי כעס על שנעשה למשפחת אלוביץ? תודה ששמת מילים בפי.

      אני כתבתי מפורשות שאני משתמש בדוגמא של משפחת אלוביץ – כדוגמא! דוגמא. יודע מה זה דוגמא? כתבתי כי בחרתי בדוגמא זו, כיוון שניתן לוודא גם באופן עצמאי את הפרטים, בלעדיי, ללא צורך בגישה למאגרים בתשלום כמו תקדין ומידע רב מאוד אודות הדוגמא שבחרתי, זמין אף בעיתונות הכללית – מעשי השוטרים, החוקרים, משפחת אלוביץ, העדים, כתבי בי דין, בקיצור הכל, ע"מ שתוכל לוודא את דבריי באופן בלתי אמצעי.

      משהו שלא היה קורה, אם הייתי בוחר בדוגמא של נחקר ישראל ישראלי מנתיבות, גם אם מעשי רשויות "אכיפת החוק" היו זהים.

      וכל מה שיש לך לומר זה שיש לי כעס על שנעשה למשפחת אלוביץ??? תודה ששמת מילים בפי. ועכשיו אתה בטח תרצה לטעון שכוונתך לנהל דיון? אז אולי תפסיק להרביץ לאישתך? או להכין מצות מילדים נוצרים? אני יודע שלא כתבת זאת, אבל אתה לא חושב שלהרביץ לאישתך זה רע?

      כמו כן, מילה 1 אין לך להגיד על כלל הדוגמאות שנתתי (ונתתי הרבה יותר מ-1). בשטאזי היה מקובל מאוד לאיים על נחקר שחוקרים יגלו למשפחתו על מאהבת. במדינה דמוקרטית מערבית ליברלית שומרת חוק, זה אסור! זהו לחץ פסול ברור כשמש, אשר אינו קשור כלל למהות החקירה. אסור לפגוע בנחקר לא רק מסיבה מוסרית אמורפית, לפיה אדם נורמטיבי לא פוגע באדם אחר, אלא מסיבה אלמנטרית ופרקטית, לפיה הודאות שהתקבלו תחת לחץ – נאמרות כדי לרצות את ה"החוקרים" ולא ע"מ לגלות את האמת.

      אנחנו, אלה שבאמת רוצים מדינה דמוקרטית, ליברלית ומערבית, למדנו זאת מאלפי שנות משפט. ההיסטוריה האנושית אינה כה מושלמת כמו סיסמאות. את השיעור החשוב לעיל, למדנו (ואני מתכוון לכלל החברה המערבית) ממה שידוע בהיסטוריית המשפט כמשפט האל (אני מעדיף את המינוח הלועזי, Trial by ordeal, הממחיש יותר על מה מדובר – רמז, זה לא בדיוק "משפט"). לא מפתיע למי שלומד היסטוריה בכלל והיסטוריה של המשפט בפרט, שהשימוש ב-Trial by ordeal פסק בשלהי המאה ה-17 ורשמית נאסר אף לפני. בדיוק כאשר מדינות וחברה בעולם המערבי, החלו לאמץ את רעיונות הרנסאנס.

      אבל לך חסיד החוק, הדמוקרטיה וזכויות הפרט – מילה 1 אין מה לומר, על הנעשה לניר חפץ. ככה זה כאשר "הקרב האמיתי הוא על דמותו של המדינה. והאם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהיא דמוקרטית או ליברלית. אני רוצה את שתיהן. דבר שיתאפשר רק באמצעות שמירת המתח בין הרשויות. איזונים ובלמים" – זה מהפה אל החוץ.

      במדינה דמוקרטית וליברלית, בה רשויות אכיפת החוק אינן שטאזי – זה לא היה קורה וכאשר היה מתגלה – כמו עכשיו (!) – שזה מה שקרה, זה שהשוטרים הנ"ל עדיין במשטרה, אינם עומדים לדין וכרגע חוקרים (לך תדע באלה שיטות) אנשים אחרים – זה מה שהיה מטריד אותך, מעשים פסולים בחסות "החוק" – ולא סיסמאות נבובות על צדק קוסמי ודמוקרטיה ליברלית של ארונות פלורליסטיים (ועוד סיסמאות נבובות מהמילון לשמאלן הפומפוזי). שתיקתך בנושאים אלה, מעידה אלפי מונים יותר, מאשר סיסמאות אמורפיות על צדק קוסמי ולפורליזם מהותי קוהרנטי.

      בנוסף, האמירה ״הם נבחרים על ידי עצמם״ היא שקר גס? אוקי, בהרכב הנוכחי של הועדה יש 3 שופטים. עכשיו, במינוי שופטי בית המשפט העליון, על פי חוק שיזם גדעון סער שנחקק ב-2008, דרוש רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה (6 מ-8, 5 מ-7). לעזור עם אריתמטיקה או שברור כיצד החונטה תחסום כל מועמד/ת שלא לרוחה? ברור לך עתה, כיצד נוצרה דיקטטורה של דעה 1 וכל מועמד בעל דעה שונה, לא נמצא בעליון? מעולם לא שמעת על הליך "מינויה" של רות גביזון? באמת?

      מי יגן עליי מפני עריצות הממשלה אם לא בגץ? מי יגן על הזכויות שלי? על הזכויות של המשפחה שלי?

      מי שיגן עליי זהו בית משפט, המייצג את דעתי!

      ולא שופט ערבי לא "מייצג" אותי. גם לא שופט דתי ולא שופט מזרחי. ובכלל, האובססיה הזו של השמאל עם סממנים חיצוניים (ארץ מוצא של הוריי – בעוד שרוב האנשים בכלל נולדו בארץ, שפת דיבור, איברי מין) מגיעה עד אבסורד בדיוק במקרים כמו זה. מי שמייצג אותי בכל הערכאות (תרתי משמע) זהו אדם המייצג את דעתי ולא אכפת אם הוא אישה, ערבי או הולנדי.

      וזו הסיבה, מדוע הדגשתי למעלה כיצד השתלטה דעה 1 על העליון וכעת מונעת כל ביקורת. זו בדיוק תוצאה צפויה של דיקטטורה ומה שמונע דיקטטורה, אלה בחירות. הם מביאים איתם גם אחריות ונשיאה בתוצאות למעשיך.

      לא רק שהעליון הופך חוקים ואת מה שהוא לא מבטל, לשון חוק מפורשת משמש כחומר ביד יוצר בידי השופטים:

      בין נימוקי ההרכב של חיות לדחיית העתירה כנגד הסכם הימי נאמר כי, אין מקום לטעת מסמרות בשאלה העקרונית הנוגעת לתחולתו של חוק היסוד על שטחים ימיים, וזאת מפני שמכל מקום השטח נושא ההסכם אינו שטח שחל בו "המשפט, השיפוט והמינהל" של מדינת ישראל – באמת? אתה בכנות רוצה שנאמין, שממשלת לבנון ורוצח איראני מזדקן בתוכה – היית פשוט חייבת במדינת ישראל כצד להסכם על שטח עליו לא חלים "המשפט, השיפוט והמינהל" של מדינת ישראל? באמת???

      כמו כן, ציין אותו הרכב בהקשר זה כי מדינת ישראל לא פעלה בכלים שנתונים לה להחלת המשפט, השיפוט והמינהל בשטח זה ומשרדי הממשלה נמנעו במודע מלנקוט בו בפעולות בעלות סממנים ריבוניים – כלומר הצפת מצופים ואוניות חיל ים חמושות (!!!) המפטרלות לאורך קו המצופים אינן פעולות "בכלים שנתונים לה להחלת המשפט, השיפוט והמינהל בשטח זה"??? וסיור מתמיד של ספינות חמושות של חיל ים מדינתי זה "משרדי הממשלה נמנעו במודע מלנקוט בו בפעולות בעלות סממנים ריבוניים"? לאבסורד הזה אתה רוצה שנאמין? זה נראה לך כפירוש הנכון של לשון החוק? לא סלוגן של לפיד? באמת? ספר לי עוד על מידתיות וסבירות.

      אז לא רק שהעליון הופך ומבטל חוקים, עיקר הנזק שלו הוא בכלל בהתערבות בעבודת הרשות המבצעת ולא רק המחוקקת. זה שלאהרון ברק, עלה הש*ו לראש והוא הכריז ""אני לא רופא, אבל יש לי כלים לדעת מתי רופא התרשל. אני לא טייס, אבל יש לי כלים לדעת מתי טייס התרשל. אני לא רמטכ”ל, אבל יש לי כלים לדעת מתי רמטכ”ל ביצע את תפקידו באופן לא ראוי. זה המקצוע שלי" – אז זה שברק או כל שופט אחר לצורך העניין, כותב בהחלטתו "הרמטכ"ל הסביר" – לא הופך אותו לא לרופא, לא לרמטכ"ל, לא לטייס ולשום דבר למעט משפטן. זה בכלל כשל לוגי, להציג את עמדתך הפרטית במסווה של "בעל התפקיד הסביר".

      אז אנא, חסוך ממני את הסיסמאות על דמוקרטיה ליברלית. אתה לא באמת נגד פסקת ההתגברות, כדוגמא לפרמטר 1 ברפורמה. אתה דווקא בעד פסקת ההתגברות הקיימת ובעד מקומה הנוכחי – הזרוע הצבאית של מר"צ בעליון. מה שאתה באמת מתנגד לו, זו העברתה של פסקת ההתגברות (שוב, כדוגמא 1) לידי רשות נבחרת, המייצגת באופן המדויק ביותר את מגוון הדיעות בעם והנושאת באחריות לתוצאות מעשיה.