השופטת ברון טועה לגבי הרתעה

בית המשפט העליון פרסם השבוע את פסק הדין הראשון לשנת 2023 הנוגע להריסת בתי מחבלים, בעתירה שהוגשה על ידי ארגון 'המוקד להגנת הפרט' שעיקר מימונו מגיע מישויות מדיניות זרות. העתירה הנוכחית ביקשה לעצור את הריסת בית המחבל שרצח בקרית ארבע את רונן חנניה הי"ד ופצע עוד שלושה. פסק הדין התקבל פה אחד והוחלט לדחות את העתירה.[i]

השופטת ברון לא הסתפקה בהסכמה עם החלטת השופט סולברג, והתייחסה באופן בולט לאי-הסכמתה עם הטענה לפיה הריסת בתי מחבלים מרתיעה ומפחיתה טרור. ברון כתבה כי חוות הדעת החסויה המוצגת לשופטים רחוקה מלשכנע בדבר כוחו ההרתעתי של כלי הריסת הבתים, ובהמשך ציטטה את דבריה מפסק דין קודם לפיהם "יש קושי לכמת במספרים את האופן שבו הריסת בתים מונעת פעולות טרור". היא המשיכה וכתבה כי "במבחן התוצאה, השנים האחרונות עקובות מדם ופיגועי טרור. כך, למרות שכל אותו הזמן המפקד הצבאי עושה שימוש תדיר בכלי של הריסת בתים..".

כאשר שופטת בבית המשפט העליון מבקרת (ולא בפעם הראשונה) הריסת בתי מחבלים ככלי יעיל במאבק נגד הטרור, יש לדבריה השלכות חמורות שבעתיד עשויות לקבוע תקדימים, למנוע הריסות בתי מחבלים ולפגוע בהרתעה. על כן יש להציב מול טענותיה של השופטת מענה הולם.

ראשית המענה המקצועי-ביטחוני. על פי קורות חייה באתר משרד המשפטים, השופטת אמנם התמחתה בעברה בלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון, אולם היה זה אי אז באמצע שנות ה-70. עם כל הכבוד, היא איננה אסמכתא לנושא ובוודאי שאינה מצויה בו כמו גורמי המקצוע הצבאיים והביטחוניים, ואלה תומכים באופן כמעט גורף בהריסת בתי מחבלים. כך הסביר למשל הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט:

כשהייתי מפקד איו"ש בשנים 2003־2005 זה היה כלי אפקטיבי מאוד להרתעה מפני פיגועים. אני זוכר עשרות מקרים שבהם אבות הביאו את הבנים שלהם למפקדת החטיבה בשומרון או התקשרו לשב"כ וביקשו לעצור אותם, כי הם עלו על העובדה שהבנים הלכו לעשות פיגוע ופחדו שהבית ייהרס. גם היום הריסת בתים היא כלי הרתעה אפקטיבי מאוד"

גם דוד צור, מפקד הימ"מ לשעבר, התייחס לנושא:

מחבלים שיוצאים לפיגוע – יוצאים בידיעה שכנראה לא יחזרו ממנו בחיים. אבל מאד יטריד אותם לדעת שמשפחתם תשאר ללא קורת גג, את בתי המחבלים צריך קודם להרוס, לפני הכל, ואז לתת להם לרוץ לבג"ץ"

ראש המוסד לשעבר, אלוף במיל' דני יתום, כתב: "הניסיון שנצבר בפיקוד המרכז בזמן כהונתי, כמפקד הפיקוד מצביע כי מדובר בצעד אפקטיבי אשר הרתיע במקרים לא מעטים את המחבל מלבצע פיגוע עקב חששו וחשש משפחתו שביתם ייהרס". ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר אמר דברים דומים: "מניסיוני בעשרות שנותיי בלחימה בטרור, הריסת בתים מרתיעה מחבלים". וגם סגן ראש השב"כ יצחק אילן סיפר כיצד אבות של מחבלים התקשרו אל השב"כ והסגירו את בניהם שהתכוונו לבצע פיגועים, על מנת להימנע מהריסת הבית. במחקר משנת 2010 בחנו חוקרים מהאוניברסיטה העברית את נתוני הריסות בתי מחבלים וקבעו כי הריסתם (לעומת בתים אחרים) באופן אפקטיבי מובילה לירידה מובהקת במספר הפיגועים באזור.

וכמובן, בכל עתירה בנשוא מקבלים השופטים לעיונם חומר חסוי הכולל את חוות דעת גורמי הביטחון האמונים על המלחמה בטרור. כך בפסק הדין בעניין הריסת בית המחבל תמימי: "העמדה החד-משמעית המובעת בחוות הדעת הינה שאמצעי הריסת בתי מחבלים משיג את המטרה ההרתעתית אשר לקידומה נעשה בו שימוש. חוות הדעת מבוססת, בין היתר, על עשרות רבות של אינדיקציות התומכות במסקנה האמורה, עשרות מהן מהשנה האחרונה בלבד. לעומת זאת, האינדיקציות היכולות ללמד על תוצאה הפוכה, שהעותרים טוענים לה, הינן בודדות, בבחינת "בטלות בשישים".

שנית, חשוב להגיב לשופטת ברון גם בתחום המקצועי השיפוטי. ברון התייחסה בעבר למשך הזמן החולף מרגע הפיגוע ועד הריסת בית המחבל כחלק חשוב מההרתעה. כך כתבה ב-2020: "עם זאת, ברי כי על מנת להשיג את מלוא אפקט ההרתעה הגלום בהריסת בית, נדרש כי הסנקציה של הריסה תופעל בסמוך לאחר הפיגוע… ככל שגדל פער הזמנים בין הפיגוע לבין הריסת בית מגוריו של המפגע, כך פוחת האפקט ההרתעתי הגלום בהריסת הבית".

כלומר, השופטת ברון מודעת לעובדה לפיה על מנת ליצור הרתעה יעילה יש לבצע אותה בסמיכות ככל הניתן למועד הפיגוע. אלא שהשבוע כאמור טענה כי ההריסה אינה מוכחת כיעילה. אך מי האשם בסחבת ובחוסר היעילות? בידי השופטים נמצאת היכולת לצמצם ככל הניתן את הזמן מרגע הפיגוע ועד ההריסה על ידי זירוז הליכי הדיון ופרסום ההחלטות, אולם נתוני השנים האחרונות מגלים מציאות הפוכה: שופטי העליון מעכבים באופן ניכר את ההליכים ובכך גם את ההריסה עצמה. הם אלה אשר פוגעים באפקטיביות הפעולה, שגם אם מתבצעת לבסוף מתרחשת זמן רב לאחר הפיגוע.

דו"ח חדש מאת אגף המחקר של תנועת 'אם תרצו' בדק את משך הזמן החולף מיום הפיגוע ועד מימוש צו ההריסה נגד בית המחבל. המחקר מראה כי בשנת 2022 משך הזמן הממוצע שלקח למערכת הביטחון לבצע הריסת בית מחבל עמד לא פחות ממאה ימים לא פחות מ-100 ימים, במהלכם נידונו העתירות בבית המשפט העליון. מעל ל-90% מהעתירות מוגשות בידי ארגונים הממומנים בידי מדינות זרות.

בשנת 2022 בוצעו 21 פיגועי טרור בהם נרצחו 31 אזרחים ואנשי כוחות הביטחון. מתוך הרשימה הזו, מערכת הביטחון הוציאה בעשרה מקרים צווי החרמה והריסה, ונגדם הוגשו 11 עתירות לבג"ץ (תשע מהן על ידי 'המוקד להגנת הפרט' ועוד אחת על ידי 'מרכז ירושלים לזכויות אדם' אשר גם עיקר מימונו מגיע ממדינות זרות). במילים אחרות, שופטי בג"ץ מאפשרים ביודעין לממשלות זרות להילחם במדיניות הביטחון הישראלית ולספק מעטפת משפטית למחבלים ובני משפחותיהם.

בשנת 2022 קיבל 'המוקד להגנת הפרט' 3.649 מיליון ש"ח ממדינות זרות, ביניהם 1.12 מיליון ש"ח מגרמניה, 391 אלף ש"ח מהאו"ם, 216 אלף ש"ח מהולנד, 625 אלף ש"ח מנורבגיה, האיחוד האירופי ובריטניה (ביחד), 1.29 מיליון ש"ח משוויץ. בסך הכל קיבל הארגון בעשור האחרון 53 מיליון ש"ח מממשלות זרות.

אם נחזור לטענת השופטת ברון, כאשר בודקים את חלקו היחסי של בית המשפט העליון מתגלה כי בשנת 2022 בית המשפט החזיק בממוצע 33 ימים את משך הטיפול בנושא, מרגע הגשת העתירה ועד ליום האחרון לפקיעת צו הביינים האוסר על מערכת הביטחון להרוס את בית המחבל והניתן על ידי בג"ץ. מערכת הביטחון שחלקה הוא עד למתן צו הריסה מוחלט ומרגע פקיעת הצו ועד הריסת הבית, מטפלת בנושא בממוצע כ-59 ימים, ביתר הזמן הנוהל מתעכב אצל משפחת המחבל או מי מטעמה.[ii]

אם בודקים רק את משך הזמן מרגע העתירה ועד מתן פסק הדין, נמצא כי למשל בשנת 2022 הזמן הממוצע שהנושא היה נתון בידי בית המשפט היה כ-22 ימים, ובתיק האחרון טיפל בית המשפט העליון במשך 33 ימים יותר מהממוצע. אמנם הזמן היחסי שהטיפול בנושא נמצא בידי מערכת הביטחון משמעותי וגם אותו יש לצמצם, אך אין ספק כי גם בית המשפט העליון ושופטיו יכולים לעשות מאמץ על מנת לקצר את לוחות הזמנים. החל משנת 2014 ובעשרים עתירות (מתוך 106 עתירות נגד הריסת בתי מחבלים), מרגע קבלת העתירה ועד מתן פסק הדין חלפו 14 ימים בלבד, כולל בתיק אחד בשנת 2022. הדבר אפשרי. במקרה אחד חלפו יומיים בלבד מרגע הגשת העתירה ועד מתן פסק דין.

לפני שהיא מבקרת את נוהל הריסת בתי מחבלים ומתריעה מפני חוסר יעילות ואובדן הרתעה, על השופטת ברון להפנות את מרבית הטענות על סחבת משפטית כלפי עצמה וכלפי עמיתיה. בהשוואה לשנים קודמות, משך הזמן הנדרש להריסת בתי מחבלים נמצא בעלייה משישים ימים בממוצע בשנת 2020 ל-101 ימים בשנת 2022. שופטי העליון צריכים לפעול כדי להפחית את משך הזמן הזה, וכך יהיה ניתן לבחון בצורה מושכלת יותר את אפקטיביות הריסת בתי המחבלים. עד אז, בית המשפט מקבל ציון נכשל והלכה למעשה פוגע באפקטיביות של ההרתעה נגד הטרור.

אלון שוורצר הוא ראש אגף מדיניות בתנועת 'אם תרצו'

***

[i] עתירות נגד הריסת בתי מחבלים הפכו לנוהל קבוע בתהליך הריסת בית המחבל. לאחר שמערכת הביטחון מחליטה על הריסה, תחילה נמסרת הודעה למשפחת המחבל על כוונה להפעיל את סעיף . למשפחה יש מספר ימים להגיש השגות בנושא, ואם אלו נדחות נמסר צו הריסה. לאחר מכן משפחת המחבל, המיוצגת במרבית המקרים על ידי 'המוקד להגנת הפרט', עותרת לבג"ץ נגד הריסת הבית. בשנים האחרונות ובעקבות החלטה של השופט סולברג, מרגע הגשת עתירה אין צורך בצו ביניים ונאסר על צה"ל להרוס עד לדיון הקבוע. לבסוף, באם העתירה נדחית, בית המשפט מקציב מספר ימים לפקיעת הצו, ולאחריהם מערכת הביטחון מממשת אותו כראות עיניה.

[ii] חישוב ממוצע הימים נעשה לגבי כל תהליך בנפרד, אך יש לציין כי לא בכל צו הריסה והתהליך שבו התנהל קיים את המידע לגבי כל שלב. מכאן שממוצע הימים של העמודה "מספר הימים מיום הפיגוע ועד מימוש צו ההריסה" איננה חיבור של סך הממוצעים, אלא עומדת בפני עצמה. היא המייצגת הבלעדית של ממוצע הימים בכלל ההליכים מיום הפיגוע ועד מימוש צו הריסה, מכוון שאלה נתונים הקיימים לגבי כלל צווי ההריסה שמומשו.