שורת התקריות בהן עצמים זרים יורטו מעל שמי צפון אמריקה צריכה לחזק מגמת התפכחות מול התעצמות הסינים
חוקרי עידן המלחמה הקרה נוהגים לעיתים קרובות לתקן את הציבור לגבי השוואות לא נכונות בין משבר הספוטניק שהתרחש בשלהי שנות ה-50 במאה שעברה, לבין כמה מן האתגרים הנוכחיים בעולם מדיניות החוץ. מן הסתם, אין בנמצא מטאפורות מושלמות, אך תגובות ההלם בעקבות פרשת בלון הריגול הסיני שחצה את שמי ארה"ב מרמזות לכך שאכן מדובר באירוע גיאופוליטי בעל משמעות רבה. אם לא היה מדובר במשבר אמיתי, ככל הנראה שלא היינו זוכים לחזות כמעט מדי יום במטוסי קרב מוזנקים כדי ליירט חפץ מרחף ברקיע.
בצהרי יום ראשון שעבר, מטוס קרב יירט עצם בלתי מזוהה שריחף בגובה שישה ק"מ מעל ימת יורון סמוך למישיגן. בעוד הרשויות לא פירטו לגבי השאלה מה בדיוק היה אותו חפץ, "בעל מבנה מתומן וחוטים הנתלים ממנו אך ללא מטען הקשור אליהם", נמסר כי הוא הציב איום על כלי טיס אזרחיים. על פי מקור בממשל, גורמי ביטחון סיפקו לציבור רציונל כלשהו להשמדת הבלון, אך למרות שיירוטים מעין אלה כבר הפכו למעין שגרה מטרידה, נדמה כי טבעו המדויק של האיום עדיין נותר בגדר תעלומה.
ביום שבת לפני כשבועיים, מטוסי חיל האוויר האמריקני השמידו חפץ נוסף מעל שמי קנדה. הפעם הוא תואר כ"קטן" ו"בעל מבנה של צילינדר", ועל פי גורמים בקנדה ריחף בגובה של כ-12 ק"מ ו"הציב איום משמעותי". יום קודם לכן, עצם אותו תיאר דובר הפנטגון כ"בערך בגודל של רכב קטן", הושמד מעל חופי אלסקה בידי שני מטוסי F-22.
The suspected Chinese spy balloon was shot down off the coast of South Carolina after traveling across the U.S. Retracing its flight path reveals its possible targets and capabilities. https://t.co/XFfTmo96li pic.twitter.com/qYuXhVbjs9
— USA TODAY (@USATODAY) February 9, 2023
בעוד שמי צפון אמריקה הופכים למטווח אווירי, קשה להימנע מספקולציות פרועות. זה פחות או יותר מה שנותר לציבור לעשות, לאור הסירוב המתמשך מצד הבית הלבן לחשוף פרטים לגבי שורת התקריות האחרונה. יתכן כי שתיקה היא האפשרות הטובה ביותר מבחינת הממשל. כתבי ה'ניו-יורק טיימס' שניסו לשוחח מאחורי הקלעים עם כל מי שהיה מוכן לדבר, לא הצליחו למצוא קונצנזוס לגבי מהות העצמים, מהיכן הגיעו ומה הייתה מטרתם.
אלא שמדיניות היירוט המוקדם היא שינוי יסודי למדי מן התגובה הראשונית בוושינגטון לאותו בלון ידוע לשמצה, שחצה את מרבית היבשת בטרם הנשיא הורה להשמידו מעל חופי קרוליינה ב-4 בפברואר. בימים שחלפו מאז, גורמי ביטחון ציינו כי חדירת חפצים זרים למרחב האווירי האמריקני אינה אירוע ייחודי, והודו בדיעבד כי רבים כאלה זוהו בעבר. פיקוד ההגנה האווירית המשותף לארה"ב וקנדה הודיע כי הוא מרחיב את פעילות הרדאר שלו, וגילה כי "מספר החפצים שהתגלו עלה בצורה חדה", על פי ה'טיימס'. בינתיים בסין, הממשלה בבייג'ינג נלהבת להדגים את יכולותיה בתחום, וגם היא תרה אחר חפצים בשמיים שניתן לפוצץ. על פי הידוע לנו כעת, שתי מעצמות יורות על חפצים אחת של השנייה, מסיבות שעדיין מעורפלות למדי.
כחלק מהתגובה הראשונית להופעת הבלון הראשון, רבים לגלגו על החשש שהביעו פרשנים גיאופוליטיים. חלק מאותם מבקרים טענו כי הדרישה לתגובה אמריקנית תקיפה יותר או האזהרה מפני פער צבאי מול הסינים, אינן אלא נוסטלגיה לימי מלחמה הקרה. אך ככל שחולף הזמן מתברר כי ישנם קווים מקבילים המקשרים בין ההווה לבין תחרות העבר בין המערב לברה"מ, כולל מה שנקרא "רגע הספוטניק".
בשונה מתצוגת התכלית ב-1957 בה ברה"מ הדגימה את יכולתה לשגר לחלל לוויין שיקיף את כדור הארץ, מלחמות הבלונים אינן מעלות תהיות לגבי הנחיתות הטכנולוגית של המערב. קווי הדמיון בין אז להיום נוגעים בעיקר לתהליכים הפסיכולוגיים והפרדיגמטיים אותם ההישג הסובייטי הטיל על האמריקנים.
על פי מרבית הדיווחים, הסובייטים עצמם היו מופתעים מן התגובה הדרמטית בארה"ב לשיגור הלוויין, שבסך הכל הוכיח כי לרוסים יכולת טכנולוגית שווה לזו האמריקנית. גורמים אמריקניים רשמיים דאז (ואולי גם היום) נכשלו מלתקן את ההיסטריה והחרדה שנוצרה בשל פרשנות שגויה לגבי מעמדו של המערב במרוץ לחלל ובמרוץ להשגת טילים בליסטיים אמינים. בפועל, היו לוושינגטון מעט מאוד תמריצים לעשות זאת. תחושת החרדה קידמה את האינטרסים של אלו במערב שתמכו במדיניות של עימות מול הסובייטים, מתוך עמדה של עליונות חומרית.
משבר חוסר הביטחון שיצר הספוטניק הוביל לבסוף לתוכניות מחקר מתקדמות והזנקת מיזמים טכנולוגיים, יחד עם שדרוג כולל של מערכת החינוך האמריקנית במטרה לייצר עוד מדענים ומהנדסים. המשבר גם שימש להצדקת כמה הימורים מסוכנים, כמו הקמת מתקן ביון סודי בפקיסטן ושיגור מטוסי ביון מעל שטח סובייטי, אחד מהם אף יורט יחד עם טייסו פרנסיס גארי פאוורס ב-1960.
PENTAGON: "I'm not going to categorize them as balloons. We're calling them objects for a reason."
Air Force is differentiating new downed objects over Alaska and Michigan from the Chinese spy balloon shot down last week. pic.twitter.com/PabfIw8qnt
— Citizen Free Press (@CitizenFreePres) February 13, 2023
כרגע אין לנו מידע מספק לגבי החפצים המעופפים האחרונים שיורטו כדי לקבוע מה הייתה רמת האיום הנשקפת מהם, ולא חשוב פחות – מי המאיים ששלח אותם. אך התגובה במערב לבלונים בכל זאת מלמדת משהו. מדיניות הביטחון האמריקנית התהפכה כמעט בין לילה וכעת כוללת הגנה נחרצת יותר על המרחב האווירי.
כאשר משווים זאת לשיתוק הראשוני מול הבלון הראשון שהתגלה, כעת נראה שלארה"ב אין שום נקיפות מצפון ביירוט עצמים זרים בשמיה בטרם יזכו להזדמנות להשלים את משימתם, תהא אשר תהא. כל זה מתרחש על רקע מגמת התפכחות אמיתית וחוצת-מפלגות בבתי המחוקקים, לפיה התעצמות סינית מציבה איום קיומי פוטנציאלי על הסדר העולמי הקיים.
המלחמה הקרה פרצה הרבה לפני שהסובייטים הצליחו להשיג את מהירות המילוט הדרושה כדי להשתחרר משדה הכבידה של כדור הארץ. האיום אותו הציב הגוש הקומוניסטי היה גלוי לכל מי שעיניו בראשו כבר עשור קודם לכן, אך משבר הספוטניק סייע למקד את המחשבה האמריקנית. כעת היה ברור שהתחרות מול ברה"מ לא תהיה מוגבלת לשדות קרב רחוקים בהם מתעמתים סוכנים חשאיים ושליחים צבאיים למיניהם. כעת המולדת עמדה בסכנה.
בדומה, האיום לאינטרסים האסטרטגיים המרכזיים של ארה"ב מצד מעצמות עולות היה אמור להיות ברור כבר ב-2014, אז רוסיה פלשה וסיפחה שטח אירופי ריבוני בפעם הראשונה מאז 1945. התמימים עדיין היו יכולים אז לקוות כי מדובר בעוד סכסוך רחוק, שיישאר רחוק. בעוד גשם של שברי כלי ביון זרים יורד על צפון אמריקה כיום, אותם תמימים כבר אמורים היו להבין את הטעות שבאופטימיות מוגזמת.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'קומנטרי'.
