סתימת פיות, מסגור שקרי, הפחדה ועיצוב מציאות: ישראל היא חברה חופשית שמופעלת נגדה תעמולה טוטליטרית
יתכן כי את הדיון על הסיקור התקשורתי של הרפורמה לתיקון מערכת המשפט כדאי להתחיל דווקא מהסוף. כבר היו בעברנו מחלוקות עמוקות; התווכחנו קשות האם לקבל את תוכנית החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947, האם לקבל את השילומים מגרמניה, האם לבצע את תהליך אוסלו ואת ההתנתקות. כולן מחלוקות מרות בהרבה מהמחלוקת הנוכחית על אופן בחירת שופטים והגדרת סמכויות יועמ"שים. חלקן הובילו לשפיכות דמים וחלקן לא, אבל לכולן מכנה משותף: הן הסתיימו בכך שהתקבלה עמדת הממשלה (או הממשלה שבדרך).
גם סופה של המחלוקת הזו ידוע מראש. עמדת הממשלה תתקבל ותיושם. השאלה היא אם יישפך בדרך דם, או שנשכיל לעצור לפני כן. ובנוגע לשאלה הזו, השחקנית המרכזית והמשפיעה ביותר היא התקשורת. אם תזנח את מחויבותה ושליחותה, תלבה את המריבה, תתסיס את הציבור ותיצור תחושת משבר קיומי, עשוי להימצא מי שינקוט באלימות. אם תסקר את המחלוקת בצורה הוגנת ואחראית, ככל הנראה ייחסך מאיתנו הדם.
ומה בוחרת התקשורת לעשות, רואים כולנו – זריעת פירוד ותבהלה ושריפה מכוונת של האסם הציוני, בארבעה מאמצים מקבילים: סתימת פיות, מסגור, הפחדה ועיצוב מציאות במקום דיווח עליה.
סתימת פיות
עוד הרבה לפני המחויבות המקצועית לאיזון, כל מפיק ועורך יודע כי עימות הוא המגנט הטוב ביותר. דיון בין שתי דעות מנוגדות מעניין את צרכן התקשורת יותר מאשר הצגת דעה אחת. זהו גם היגיון עסקי – יותר עיניים יישארו מול המסך אם על המסך יוצגו מגוון של דעות. אבל היגיון מקצועי הוא מונח זר לתקשורת הישראלית בימים אלה, שלא לדבר על מחויבות אתית.
כמעט ואין לנו עימות בתקשורת, שמספקת בעיקר השתלחות ברפורמה במעמד צד אחד. בחדשות 12, למשל, משדרים כתבה תוקפנית, כולה אש וגופרית נגד הרפורמה, כל המרואיינים בה תוקפים אותה, ואחריה מארחים באולפן רק משפטן שתוקף את הרפורמה, בלי להעמיד מולו משפטן שמגן עליה.
תקשיבו לסוזי נבות, מומחית למשפט חוקתי :״ לכנסת של היום אין סמכות לפגוע, להרוס, להעלים את הערכים הבסיסיים של המדינה ״ pic.twitter.com/4hAfjW7wE0
— עדי רוזנפלד (@adirosenfeld123) January 17, 2023
פעם זו פרופ' סוזי נבות שיושבת לבדה באולפן, פעם זה פרופ' יואב דותן, אבל הם לבדם. מה היה יותר מעניין – לצפות רק בסוזי נבות, או לצפות בה בקרב רטורי ורעיוני מול ד"ר רפי ביטון, ד"ר אביעד בקשי או פרופ' גידי ספיר? התשובה ברורה, אבל בחדשות 12 לא מחפשים כאן עניין והעמקה אלא תעמולה, ולכן רק העמדה הרצויה נשמעת.
וכאשר כבר מזמינים אורחים לדבר בעד הרפורמה, המטרה היא לכתוש אותם, כמו שחוויתי על בשרי בפאנלים טלוויזיוניים אליהם הוזמנתי. באחד המקריים הייתי בודד מול תשעה, מקרה אחר היינו שניים. סתימת פיות היא טכניקה מתוחכמת. לרוב פשוט לא מאפשרים ביטוי, אבל לפעמים כן מאפשרים רק כדי לגמד אותו.
מסגור
לתקשורת כוח השפעה גדול באופן שבו היא קובעת הן את מסגרת הדיון והן את שפתו, והיא משתמשת בכוח הזה כדי למסגר את הדיון, כמובן באופן כוזב, כמערכה גורלית בעד הדמוקרטיה ונגד הטוטליטריות.
לקסיקון התעמולה של מתנגדי הרפורמה הוא לקסיקון הסיקור הרשמי. בדיווחי החדשות לא מתוארת "רפורמה" אלא "מהפכה", "הפיכה", ואף "הפיכה משטרית". רפורמה זו מילה טובה. הרי רפורמות מתקנות ובונות מערכות. "הפיכה", לעומת זאת, בטח "הפיכה משטרית", היא מילה רעה עם ניחוח מסוכן ואלים. הפיכה לא בונה אלא מחריבה. לכן משתמשים דווקא בה לתיאור האירוע.
וכמובן הניכוס האורווליאני של המילה "דמוקרטיה". יכולים נחום ברנע ואילנה דיין לקיים דיון ארוך בשעת האזנת שיא בגלי צה"ל, במימון ציבורי, על כך שהדמוקרטיה תחת מתקפה מצד שואפי הדיקטטורה, והנחות היסוד האלה, לפיהן הרפורמה תוקפת את הדמוקרטיה ושואפת לדיקטטורה, מונחות בשיח כאקסיומות שאפילו אינן טעונות הוכחה.
כאשר הדיון מתקיים בתוך מסגרת כזו, מאליה מתכווננת אליו גם תודעתו העמוקה של צרכן התקשורת. בשאלה אם אכן מושגת ההשפעה הרצויה על תודעת הציבור, נדון מיד.
הפחדה
התקשורת עוסקת ללא הרף בהפחדת הציבור מפני תוצאותיה ההרסניות של הרפורמה אם תיושם. זה יכול היה להיות מעשה אחראי ואף מתבקש, אלמלא היו מופרחים לאוויר איומים חסרי שחר, למשל שהרפורמה תפגע בזכויות מיעוטים, נשים או להט"ב.
יעילות ההפחדות האלו לא מוטלת בספק: בדיווחים מההפגנות מרואיינים אנשים החוששים למשל שבנותיהם יוכרחו לשבת רק בחלקו האחורי של האוטובוס כשיגדלו, שהממשלה תחליט להרוג את כל הג'ינג'ים, שהקהילה הלהט"בית תוצא אל מחוץ לחוק, שמטרת הרפורמה לבטל את משפט נתניהו ועוד הבלים. לו הייתה התקשורת טורחת לקיים בסעיפי הרפורמה דיון פתוח, היה מיד מתברר שאין בה, ולו במילה אחת, כוונה ליישם ולו קמצוץ מכל אשר נטען.
https://twitter.com/mrdky_l/status/1627698168279212038?s=20
לשיא של גיחוך ופרודיה הביא את העניין, איך לא, עיתון 'הארץ'. בית קפה בכפר סבא נעל את שעריו באחד מימי ההפגנות ותלה שלט בו הודיע שהקפה סגור כי בעליו עלו לירושלים להפגין. כשחזרו בעלי הקפה מצאו תחת הדלת פתק עם הכיתוב "מי שמפגין בירושלים נגד הממשלה, לא קונים אצלו" ולוגו תנועת 'כך', (אגב מעניין שאגרוף קפוץ, בצבעי צהוב שחור, הוא גם הלוגו של מטה המחאה נגד הרפורמה. בקטנה).
עד כאן סיפור אמיתי. מכאן החלה הכותבת, ענת קם, את הפלגתה בים הדמיון והאימה: היום זה בקפה אחד, מחרתיים זה במאה, יום אחד יוצת בית קפה כזה, בעקבותיו יחל גל הצתות בתי עסק של שמאלנים בכל הארץ, בהמשך תוצת פיצה שכונתית, "סטודנטית שהייתה פעם בהפגנה של שלום עכשיו, שבדיוק תסדר את המקרר שמאחור", תיהרג, ומותה יטויח בתקשורת כהתפוצצות בלון גז.
וכך, מרפורמה שמחזקת את הדמוקרטיה באמצעות השבת כוח ההכרעה מידיהם של קומץ שופטים בלתי-נבחרים חזרה לידי הציבור, אנחנו עסוקים בחששות קונספירטיביים ומופרכים.
עיצוב מציאות במקום דיווח
כאן מתחלק המאמץ לכמה ראשי חץ. בצד אחד מעצבת התקשורת מציאות לפיה הרפורמה מנוגדת לרצון בוחרי הימין, תוך התעלמות מוחלטת מכך שהרפורמה הייתה התחייבות בחירות מרכזית (או ליבתית בלשון כבוד ראש הממשלה הי"ג).
גם כאן רושם 'הארץ' שיא של גיחוך, כאשר במוספו הכלכלי 'דה-מרקר' הוא מפרסם בהבלטה "ראיון" נרחב עם "שלושה בכירים מהצד הימני", המדברים על הימין (הצד שלהם, כן?) כעל "הם", וכמובן מודאגים מאד מ"יוהרה", "גניבת הסוסים" ו"החרבה" ש"הם" מבצעים ברפורמה. שמותיהם: א', ב', וג'. בחיי שאני לא ממציא. האם הם בכלל קיימים? אני מנחש שלא.
רביב דרוקר לגנב הטנק מאתר ההנצחה: ״ענק אתה״
פרצופה של תקשורת מפוארת. pic.twitter.com/0B5fAUXYq6
— shlomit cohen (@c_shlomit) February 16, 2023
ראש החץ השני הוא ליבוי המחאה נגד הרפורמה באמצעות סיקור כפייתי של ההפגנות הצפויות, ניפוח גרוטסקי של מספרי המפגינים, וכיסוי תקשורתי בלתי פוסק של כל מה שקשור בה, כדי להחזיק אותה כנושא היחיד על סדר היום. במסגרת עיצוב המציאות לא נרתעת התקשורת גם מלגמד, אם לא לסקר בהבנה, שערוריות כגון השחתת אנדרטאות, ("אתה ענק", אמר רביב דרוקר בשידור למשחית אנדרטת הטנק) קריאות מצד אישים בכירים לסרב פקודה, להשתמט משירות, להילחם "קרב פנים אל פנים", לפתוח באש וכו'.
גם כאן קובע 'הארץ' שיא, כשהוא מאיים מעל דפיו בהעמדה עתידית לדין של מי שימשיך לציית לחוקי המדינה.
***
איך קורה דבר כזה? תשובה אפשרית ניתן למצוא בדיסוננס הבלתי ניתן לישוב בין חברה חופשית לבין תקשורת בחברה לא חופשית.
הרציונל של תקשורת בחברה חופשית גורס כי אנשים הם בעלי חשיבה חופשית וכוח לבטא בעצמם רעיונות חליפיים. לכן תפקיד התקשורת הוא לאתגר את צרכני התקשורת האלה ולתווך להם תמונת מציאות מלאה ומגוונת. מנגד, בחברות טוטליטריות הרציונל של אמצעי התקשורת נשען על תפיסה שהציבור איננו חופשי וריבוני, ורואה את תפקיד התקשורת כלהורות לציבור מה לחשוב, ולהזהירו מהסיכון לחשוב אחרת.
ישראל היא חברה חופשית שמופעלת נגדה תקשורת של חברה לא חופשית. במקום לפנות אל הציבור הישראלי כמו שפונים אל ציבור חופשי, כלומר אל ההיגיון וכושר השיפוט העצמאי שלו, תוקפת אותו התקשורת במכבש ומנסה לכפות עליו את המחשבה היחידה המותרת.
https://youtu.be/v6emaLRRH54?t=1090
זה כמובן לא עובד, כי הציבור מסרב להתנהג כציבור לא חופשי ובמקום להידרס תחת המכבש, מגיב בצורה הפוכה, כלומר באובדן האמון בתקשורת. התקשורת, בהיותה טוטליטרית ולא חופשית, לא מצליחה לקבל את המסר ששולח לה הציבור באמונו המתמעט בה, ורק הופכת לעוד יותר טוטליטרית בגישה ובשיטות הפעולה שלה.
וכך הגענו למצב הקיצוני בו אנו מצויים: תקשורת מוטרפת החוצה כל גבול אתי ומקצועי במסגרת תפקידה כזרוע תעמולה של מיעוט כוחני, ומולה ציבור שמתעקש להסתייג ממנה, כל הדרך עד לאיבוד האמון המוחלט. וכל זאת, כאמור, כאשר ברור לכל שהרפורמה תעבור למרות, ואולי דווקא בגלל, המשך ההקצנה והאלימות מצד המוחים. כלומר הכל, מראש, לשווא.
חנן עמיאור הוא עורך אתר ביקורת התקשורת 'פרספקטיבה' ומחבר הספר 'הסדנה להנדסת תודעה'
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מאמר מצוין.
רק תוספת קטנה, תוכניות "סאטירה" אשר מטרתן האמיתית היא לחמש את המחנה שלך בבדיחות על המחנה השני, במטרה לגחך אותו ולהציגו כנלעג. הדגש הוא על המילה "לחמש".
הקשר בין מטרתה האמיתית של תוכניות ה"סאטירה" בערוצים המסחריים לבין הבלטת הדורש תיקון (מטרתה של סאטירה אמיתית ולא אוסף בדיחות ע"מ שיהיה באמתחת המחנה שלך ביטוי מעליב כזה או אחר, כנגד החושב אחרת), זהה לקשר בין רצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, לשלום.
בשני המקרים מדובר בגניבה של מילה חשובה, ע"מ לגנוב את הדעת וליחס לה משמעותית אבסורדית אך טובה למחנה שלך (כמה טוב להיות בעד שלום. מישהו באמת מאמין שלשלום יכולים להיות נרצחים? ומרגע שיש נרצחים, להמשיך ולקרוא למשהו "שלום" זה שקר גס ופרופוגנדה נטו? והמשך הקריאה לדבר זה שלום [אבסורדי ככל שיהיה], בעצם חושף ומוכיח שכוונתך היא פרופוגנדה ולא שום סיקור חדשותי אובייקטיבי, במטרה להביא אירועים חשובים המתרחשים – לידיעת הצופה/קורא בצורה נייטרלית)
זוכרים כמה פעמים שמעתם את התירוץ כי תפקידה של סאטירה היא לתקוף את השלטון? אז על כך תמיד השבתי, כאשר הממשלה מתחלפת (כפי שאירע למשל, כאשר ממששת המנדטים שיקרה לבוחריה ובגדה בכל הבטחות הבחירות שלה וגנבה את ראשות הממשלה ו/או את הרוב בכנסת), אז הפוליטרוקים בתוכניות אלה מתחלפים? או שהם ממשיכים שם ע"מ לתת כיסוי תקשורתי למפלגה המועדפת עליהם באמצעות סאטירה קלילה ולא נושכת?
חסכו ממני אגב, את התירוץ "הם צוחקים על כולם" – לא משכנע. ולא כיוון שדיעותיי הם xyz אלא מהסיבה הפשוטה, שזה תפקידם (!!!!!!) של אנשי ה"סאטירה" לשכנע אותי (א) ביחס שווה לכל הדיעות במרחב הציבורי ו(ב) אי קידום דעתם הפרטית במסווה של תוכנית "סאטירה". כאשר הם ישכנעו אותי שהם עומדים ב-2 הדרישות לעיל, נדבר. כן, נטל ההוכחה התקין הוא עליהם ולא על הצופים שצריכים להוכיח שהם לא אופים מצות עם ילדים נוצרים.
וכלל האמור במאמר והסיבה שהוספתי – מביא אותי כבר שנים לבצע דבר פשוט ואני קורא לכם להצטרף – כל מפרסם שרוצה לממן חימוש של המחנה הנגדי לי בדיעותיי, בבדיחות על חשבוני (לא שאני מתרגש, אבל זה קצת לא מקובל בשיח ציבורי) – לא נכנס אליי הביתה למשך שנה.
למשך שנה, כי סופיות העונש היא היבט חשוב בקרימינולוגיה/משפטים, אך אם מישהו רוצה לממן את ליאור שליין (לדוגמא! יש עוד) ע"מ שהאחרון יכול להשתמש בתוכניתו ו/או המונטין שצבר בה ו/או להשתמש בתפוצה שרכש כתוצאה מהתוכנית הנ"ל, ע"מ להפיץ שנבחרי ציבור ימנים רוצים להרוס (ללא ספק, גם סוגה עלית וגם דיווח אובייקטיבי) – שימכור את מוצריו לחמאס. מצידי שיפשוט רגל.
כן, יש לי רשימה קטנה בטלפון וזה כל מה שדרוש.
חבל על הדיבורים והאשליות הימין לא יודע לשלוט. תמיד גם יש לו גייס חמישי בפנים היום זה ביטן וברקת. חבל בזבזנו את הקול שלנו.
הימין לא מסוגל לשלוט. רוטמן כבר נבהל מעצמו. לוין מדבר תקיף אבל מתנהל כצאן לטבח
ימים יגידו.
מאמין ומקווה שאתה טועה
יאיר לפיד\מצער לראות איך הוא מצלחי להוביל אחריו עדר של חולצות חומות…
יאיר לפיד לא מוביל כלום, הוא רק פרזנטור ומקריא מהטלפרומטר בדיוק מה שאומרים לו להקריא, ולכן הוא גם מקריא משהו אחד היום ומחר (או לפעמים באותו אחר הצהריים) את היפוכו המוחלט.
אין לו מושג מה הוא אומר וגם לא אכפת לו, כל עוד הוא ממשיך לקבל את התפנוקים מלמעלה.
ושלא יהיה ספק – ברגע שהוא יפסיק להיות יעיל, או יעשה טעות קריטית בעיני המחנה, ראשו ייערף והוא יוחלף.
הוא מצליח גם להוביל אותנו.
השמאל באמצעות נציגיו בשב"כ השליט עלינו את הקונספציה השגויה כאילו אנחנו זקוקים לרשות פלשתינאית חזקה. הימין לא מסוגל להשתחרר מהקונספציה הזו ולשאול את עצמו אולי כל הקונספציה שגויה?
או כדברי הנביא
"כדבר אל העצים ואל השמאלנים"
אכן מאמר חשוב ומחכים, ויחד עם זאת אני חושב שהוא מפספס את הנקודה העיקרית.
והיא – שאין שום קשר לרפורמה במערכת המשפט.
זה הרי כל פעם תירוץ אחר – פעם זה האצ"ל, ופעם זה משפט דרעי, ופעם זה משפט נתניהו, והפעם זו הרפורמה.
פעם ז'בוטינסקי נאצי, ופעם בגין פשיסט, ופעם שרון רוצח, ופעם נתניהו מושחת וכן הלאה וכן הלאה.
תמיד יש להם תירוץ למה הצד השני לא ראוי, לא לגיטימי, מוקצה. ומותר לתקוף אותו, להתעלם ממנו, לבטל אותו ואף להלחם בו (אל תשכחו את התותח הקדוש! אף פעם אל תשכחו! כי הם יעשו את זה שוב אם יוכלו! כי הם לא מצטערים על זה עד היום ואף מתגאים בזה!).
והסיבה האמיתית היא אחת ורק אחת – הסמול לא מכיר בלגיטימיות של אף אחד לשלוט מלבד עצמו. באופן אינהרנטי, הסמול הוא אנטי דמוקרטי. ולכן כל עוד הדמוקרטיה מביאה תוצאות המתאימות לאג'נדה שלו, הוא מרוצה ממנה (הגם שבדרך הוא עושה הרבה, באופן לא דמוקרטי, כדי לנסות לגרום לתוצאות הנ"ל). וברגע שדברים לא מסתדרים – פתאום הכל לא טוב: זו דיקטטורה, תהליכים אפלים, גלולות רעל, כיתות יורים וכו' וכו' וכו'.
ולכן אסור לנו בימין לשתף פעולה עם הסחת הדעת. כשמישהו קורא לאחותך ז!נה, אתה לא מנסה להוכיח שהיא דווקא בתולה טהורה וזכה, אלא אתה משיב לו מנה אחת אפיים. כי בעצם זה שהוא אמר מה שאמר, הוא הפך את הדיון למריבה.
אל תיפלו בפח, אל תענו בצורה עניינית להתקפות לא ענייניות, תחזירו את הדיון תמיד למקום האמיתי – הסמול רוצה לגנוב את השלטון בכל דרך אפשרית. והכי חשוב – לא להבהל ולהמשיך הלאה, ולהשלים את הרפורמה החשובה.
אל תעשו מה שהשמאל עושה ותאשימו את התקשורת שהיא משגעת או מסיתה את העם (השדרה השמאלית מרכזית שלנו) – עדיף שתאמינו בחוכמת ההמונים גם של המחנה השני ותקשיבו להם במקום להיות יהירים ובטוחים שרק אתם צודקים.
לדעתי בשיטת המשטר הנוכחית ראש הממשלה לא נבחר ישירות אלא צריך לבנות קואליציה והשיטה מעבירה המון כח אל הח"כ ה-61 במפלגה הכי קיצונית ומטורללת בגוש. הוא יכול בכל שלב לדרוש כל דרישה משוגעת והקואליציה חייבת להיכנע וללכת אחריו למחוזות השיגעון אחרת היא קורסת.
במיוחד במציאות של החרמה של מנהיג הליכוד על ידי מנהיגים במחנה השני (ואבוי למי שלא יחרים – התקשורת תקרקס אותו).
לכן ראש הממשלה צריך איזה דוד מבוגר אחראי בלשכת היועמש או השופט להטיל עליו את האשמה הוא אומר שאת זה אי אפשר.
למה בטחון בצדקתך היא יהירות?
לא הבנתי. אתה פותח בקיראה לא להאשים את התקשורת ואז מסביר למה צריך לאשים אותה?!
הרי אתה זה שמסביר איך התקשורת יצרה פילוג עמוק בעם ולמה זה יצר בעיה מערכתית והפתרון שלך הוא לפגוע בדמוקרטיה? ברור שעדיף להאשים את התקשורת במה שהוא באמת אשמתה ולדרוש ממנה לתקן!
בנוסף, אפילו אם אתה צודק, לאחר כל ההטיות שכבר נראו ואם חוסר היכולת לדרוש אחריות מראשי מערכת המשט-איך אתה סומך על מי שנמצא שם שיהיה מבוגר אחראי? כי בלי ההנחה הו דבריך אינם הגיוניים כלל.
אגב, גם עכשיו יש איזו הגנה מזה כי אותו קיצוני יודע שאם הוא יפיל את הקואליציה הוא מסתכן בעליית קואליציה מהצד השני או שיתוק המערכת ואז הוא לא ירוויח אילו את מה שהוא יכול להרוויח עכשיו. בעיקר אם ימאס לשותפיו הקואליציונים ממנו והם יחליטו שלא כדאי להצטרף אליו(דבר שכוב לא רלוונטי שמציאות שחלק גדול מהמפה הפוליטית מתעקש להחרים ובכך לא מהווה שותפים אלטרנטיבים לאיום).
ותיקון אחד: הם לא רק מחרימים את נתניהו אלא את כלל הימין. ולהוכחה ראינו איך בממשלה הקודמת ח"כית ערבייה(זועבי) שאיימה לפרוש קיבלה מיליוני שקלים למטרות שהתאימו לה אך ח"כית דתייה לאומית(סילמן)? בא רק נגיד שאצלם אסור לזרוק אף עצם לימין.
בן גביר הוא תוצאה ישירה של בנט – משוגע, אבל לפחות יעמוד במילה שלו. הקיצוניות מימין היא תוצר ישיר של השקר ושל הצורך של אנשים לבחור נציגים שיממשו הבטחת בחירות. הדרך למתן את הח"כ ה61 היא להקשיב לצד השני, לא להפוך אותו למוקצה. משני הצדדים, אנחנו צריכים תרבות דיון וגישה בסיסית שאומרת שגם אם אני לא מסכים אני שומר על כללי המשחק, מנסה לשכנע בטיעונים אמיתיים, ומתעקש שגם היריב הפוליטי הוא בן אדם שחפץ בטובת המדינה והעם.
כמו תמיד, הגיון של סמולני זה הגיון של בריון:
בזמן שהם בשלטון – עושים מה שרוצים, איך שרוצים, מתי שרוצים. החוק הוא המלצה, הנורמות המקובלות הן בדיחה, רצון הבוחר לא קיים.
ואילו כשהימין בשלטון – פתאום הסמול רוצה הידברות, ופשרה, ואיזון, ומתינות. כמה נוח.
תשכחו מזה. התרגיל שקוף. כבר מזמן לא מדובר במטרה משותפת וויכוח רק על הדרך, משום שהסמול לא חזר בו לאחר שדרכו נכשלה, ועכשיו הוא ממשיך לנסות לכפות את רצונו על המציאות. הפניתם עורף לציונות, ליהדות ולדמוקרטיה. ובמקום לרדת מהעץ הסמול ממשיך להגדיל את ההימור, על חשבון כולנו, ולעזעאל התוצאות וההשלכות.
הדבר שהכי מצער אותי הוא שאין לימין כרגע אופוזיציה אחראית, משום *שכל* ממשלה צריכה אופוזיציה אחראית שתפקח עליה ותוודא שהכוח לא מנוצל לרעה. אבל אם האופוזיציה עסוקה בקפיצה על שולחנות בכנסת, קריאה למרי אזרחי וסרבנות, חסימת כבישים, גניבת טנקים, קללות, צרחות ואיומים – אז אני מתעלם ממנו ועושה הכי טוב שאני מבין, לפי המדיניות שאני מאמין בה.
כך בדיוק פועלת דמוקרטיה.
יש לכם את כל הזכות להמשיך להתבטא כאוות נפשכם, אבל הייתי בודק את עצמי טוב טוב במקומכם, כי אם זה כל מה שיש לכם לומר – אולי עדיף שתסתמו ותפסיקו להביך את עצמכם.
לאנונימי, לא יודע למה אתה מתעקש. בין כך הימין חלש ואין לך מה לחשוש ממנו.
ולגופו, מי שהופך אותי למוקצה, התשובה האחת להפוך אותו למוקצה
גם אם אתה משוכנע שאתה צודק. לא תמיד אתה רואה את הקורה שבין עיניך. והאחר לא בהכרח טועה.
פתגם עממי – אם שניים אומרים לך שאתה שיכור לך לישון.
לכן לרוב כדאי במיוחד במערכות מורכבות להיות מתון ולעשות שינויים מדודים ואיטיים.
בתור מצביע לגוש הימין/מרכז אני מצפה שהממשלה תהיה מתונה, תשרת את טובת כל הציבור. ואם יש חלק גדול מודאג בצדק או לא בצדק צריך לקחת את זה בחשבון בתור שיקול לגיטימי.
מי שמכריז על עצמו כמצביע ימני מרכז לא מרכז הוא מתחזה בולשביק רגיל. מי שימני באמת אין לו צורך בהכרזות. צריך לנהוג כמו היריב שלך, כשהיתה לו הזדמנות הוא רמס אותך מהר וללא כל פשרות. הכח עבר אלינו לרמוס את היריב ללא היסוס. ההיסוס אבי הכשלון. רק שהימין לא יודע לשלוט
"הדרך למתן את הח"כ ה61 היא להקשיב לצד השני, לא להפוך אותו למוקצה."-
מאוד תלוי מיהו הח"כ ה-61. שיטת ההכלה וההקשבה נוסתה יותר ממספיק עם הערבים ורק הצליחה להגדיל את היקף הטרור והאנטי למדינה במגזר.
אבל מהצד השני, אתה צודק. ככל שהשמאל דיכא יותר את הימין ככה כהנא פרח יותר. אבל מאז שנתניהו התחיל להכיל אותם? הקיצוניים התתנו מסיק כדי להחליף את מרזל ובן-ארי בבן-גביר(ויש הבדל משמעותי).
חבל שהשמאל מתעקש לנקוט בשני המקרים בדרך ההפוכה מההגיון.
ככלל אצבע, מי שמגיע מתוך אכפתיות, אהבה ואחדות אבל בוחר בשיטות גרועות כדי לקדם אותן צריך חיבוק ומי שמגיע ממקום של שנאה ובדלנות צריך להישבר בכוח.
לכן, בניגוד לדבריו של אליהו ענבים לעיל, הימין הקיצוני הישראלי והפלסתיני לא צריכים זה את זה הם שניהם צריכים את השמאל כדי להמשיך להתקיים.
לצערי , אני רואה תגובות של אנשים ,
בדרך כלל על אתרים ברמה יותר "עממית.." מאשר אתר "מידה" ופשוט שקוף שהם קונים את כל הסיסמאות והשטויות שה"תקשורת" ממטירה עליהם .
עדיין יש הרבה אנשים שעבורם מה ש"הראו אתמול בטמבלויזיה" שקול לתורה מסיני ,
אין להם זמן ואין להם כלים לנתח ולבדוק .
מאמר מצוין שמוכיח שהשחקן הראשי למשך עשרות שנות סבל שמאלניות
הוא התשקורת, אותה הימין מעולם לא ידע לנטרל, וכאן טמונה הבעיה שלו
את השליטה של הסמאל בתשקורת ניתן לשבור ע"י בניית תקשורת אלטרנטיבית דוגמת ערוץ 14, שצריך גם ללמוד לא להפוך לשופר של ביביהו. בינתיים תשקורת הסמאל מקצינה עד לטירוף, עד שפשוט אי-אפשר לצפות בה. עם דנה וייס,הדרעקער וענת קם היא הופכת לפוליט-פורנוגרפיה. הקריסה מתחילה באל-מנאר 13 שננטש ע"י שרון גל ואיילה חסון, ומה שנשאר שם זה הדרעקערים והדליפמנים. העם מצביע בשלט. וגם עמוד התווך של התשקורת, אל-מנאר 12, חורק קשות ומאבד יותר ויותר צופים – מאות אלפי צופים בשלוש השנים האחרונות. שלא לדבר על ה'עיתון' של שוקן המכונה 'שטירמר בעברית', שנדחק לגמרי לשוליים ובו הכוכבים הראשיים היום – שתפסו את מקומם של האידיאולוגים עמירה הס וגדעון לוי – הם המרגלת ענת קם וה'אויסוורף' המשומד אורי משגב.
ישראל מדינת כיבוש
התקשורת הישראלית תקשורת קולונילסטית
למשל:
השב"כ אוסר על אלפי הפלסטיניים לנסוע לחו"ל, ל"סיבות ביטחוניות"השאלה האסיר הביטחוני שיש לו תעודת זהות כחולה לא אוסרים עליו לנסוע,אפילו מנמל התעופה-לוד והאסיר כמוני מהשטחים אחרי שהשתחררתי אחרי 10 שנים,אוסרים עליי?
איפה התור של התקשורת להפסיק את ההתעללות השב"כי?