סיום המשבר בתנאים המועדפים על פוטין רק יערער עוד יותר את היציבות העולמית
זה לא היה אמור להתרחש ככה. כאשר טנקים רוסיים חצו את גבול אוקראינה לפני שנה, ובכך פתחו בפלישה רוסית שנייה בתוך עשור, בקרמלין ראו קריסה אוקראינית מהירה ושינוי השלטון בקייב כעובדות מוגמרות. מעטים מאוד במוסקבה, בבירות אחרות באירופה ובוושינגטון האמינו כי אוקראינה תהיה מסוגלת להגן על עצמה מפני מלוא כובד משקלו של הצבא הרוסי. אפילו לנשיא זלנסקי היו ספקות, כאשר הודה בשיחת וידאו עם מנהיגים אירופים שעות לאחר הפלישה כי "יתכן שזו הפעם האחרונה בה תראו אותי בין החיים".
התוכנית של ולדימיר פוטין הייתה פשוטה למדי: שידור חוזר של אסטרטגיית "האנשים הירוקים הקטנים" שעבדה בחצי-האי קרים ב-2014 ובהתערבות בגיאורגיה ב-2008, הפעם בקנה מידה גדול הרבה יותר. התקדמות מהירה של הכוחות במספר צירים עמוק בלב אוקראינה, טנקים רוסיים וצנחנים ברחובות קייב, הממשלה האוקראינית בורחת לגלות, ותחת מטרייה גרעינית רחבה – כל המטרות האימפריאליסטיות של פוטין היא מתגשמות. הוא היה מאחד את העם הרוסי, מבטל את "האסון" של התמוטטות ברה"מ ומייסד מחדש אימפריה בראשותו כצאר מודרני.
לרוע מזלו של פוטין ותוכניתו למצעד ניצחון זריז, היחידים שלא הסכימו עם גזירת גורלם היו בני העם האוקראיני. בגדות המושלגות של נהר הדונבאס, בפרברים המיוערים של קייב וחרקוב, בצל כפרים חרבים ומפעלי פלדה במריופול – האוקראינים סרבו להיכנע. במה שנראה כהישג צבאי מזהיר הראוי לשבח והערצה מצד העולם החופשי, חיילים בשירות פעיל, מגויסי מילואים ואזרחים מן השורה השיבו מלחמה, בלמו את ההתקדמות הרוסית והצילו את ארצם.
זה לא היה אמור להתרחש כך. ולמרות כיבוש אכזרי, מתקפות טילים רצחניות נגד אזרחים ומשבר כלכלי חמור, אוקראינה שרדה 12 חודשים ארוכים וקשים.
כעת, כאשר אוקראינה מתכוננת לשנה נוספת של קרבות, השאלות העומדות בפני ארה"ב דומה למדי לאלו שעמדו אשתקד: עד כמה אמריקה צריכה לסייע לאוקראינים בהתנגדות לפלישה הרוסית? מהו הסיום האפשרי למלחמה הזו, וכיצד הוא מתקשר לאסטרטגיה האמריקנית הכוללת, במיוחד לאור האיום המתגבר מצד סין? עצם העובדה שהתשובות לשאלות אלו עדיין מהוות עניין של השערה, היא כתב אישום צורב למנהיגותו של הנשיא ביידן.
אמנם, מדיניות ביידן בסוגיית אוקראינה נחלה כמה הצלחות. המודיעין האמריקני צפה את הפלישה והזהיר מפני הסערה המתקרבת. ממשל ביידן גייס את נאט"ו ואת האיחוד האירופי ליצירת משטר סנקציות חריף, אם כי חסר החלטיות, נגד מוסקבה. הוא סיפק עשרות מיליארדי דולרים ונשק חיוני לאוקראינה. הוא שמר את ארה"ב מחוץ לעימות מול רוסיה, ודחה את הקריאות להתערבות צבאית ישירה או עקיפה. הסמליות שבביקור ביידן בקייב בשבוע שעבר העבירה מסר מועיל בתזמון יעיל מול נאום התעמולה הצפוי של פוטין.
אך למרות הטפיחות העצמיות על השכם מצד ידידיו בתקשורת, כשליו של ביידן עמוקים בהרבה. ההחלטה על הנסיגה המשפילה מאפגניסטן והצרות שהגיעו בעקבותיה, חולשת הממשל הכללית, וההצהרה המדהימה מפי הנשיא עוד בטרם הפלישה, לפיה נאט"ו יכולה לסבול "חדירה קטנה" לשטח אוקראינה – כולן בוודאי הגבירו את התיאבון הרוסי וחיזקו בקרמלין את התפיסה שניתן לפלוש למדינה שכנה ללא השלכות בינלאומיות.
בהמשך, הסיוע הצבאי שהעביר ביידן לאוקראינה הגיע באיטיות ובמנות קטנות, ורק לאחר סייגים רבים. הדפוס החוזר הראה את הנשיא מובל בעל כורחו בנתיב הזה בידי בריטניה ובנות-בריתנו במזרח אירופה, עד אשר הסכים בחוסר רצון למלא את הבטחתו לסיוע. לבסוף, וזה אולי הדבר המשמעותי ביותר, ביידן נכשל להסביר לעם האמריקני מהי מדיניותו, מדוע היא חשובה ומדוע אמריקה צריכה לשאת בנטל.
בנאום מצב האומה שנשא בחודש שעבר, ביידן הזכיר את אוקראינה כלאחר יד. עבור אדם שנוהג להצהיר כי הפלישה הרוסית הגבירה את רצונו לזכות בכהונה שנייה ולהנציח את מורשתו, ביידן לא נראה מעוניין במיוחד לדון במדיניות החוץ שלו, לפחות לא בזירות בהן האמריקנים יכולים לשמוע את המסר. מאחר שביידן נכשל בהסברת האסטרטגיה שלו ומטרותיה באופן ישיר, לא נותר לנו אלא לדון בעובדות עצמן, ובהתייחס למה שאמור להיות הדבר החשוב והבסיסי ביותר עבור כל ממשל אמריקני: האינטרסים של ארה"ב ואזרחיה.
ראשית, ארה"ב צריכה לשאוף לסיום המלחמה באופן המהיר ביותר האפשרי, כל עוד זה מתרחש בתנאים המועדפים עבור אוקראינה. המשמעות היא המשך ואף הגברת הסיוע מצד המערב גם בשנה הקרובה. תבוסה רוסית מוחלטת ונסיגה מכל ס"מ של טריטוריה אוקראינית יהיו תוצאות צודקות מבחינה מוסרית, אך מלחמות מסתיימות לרוב בשולחן הדיונים, ובתנאים שאינם מספקים במלואם את כל הצדדים. אם ארה"ב ובנות-בריתה יצליחו לספק לאוקראינה את הסיוע החומרי הדרוש להשגת עמדת יתרון בשדה הקרב ובהמשך במשא ומתן, יהיה זה צעד ראוי של תמיכה בבת-ברית.
תהיה זו דיבה לתייג כל אמריקני התומך בסיום מהיר של המלחמה כסניגור לפוטין, כפי שמאשימים חלקים במפלגה הדמוקרטית, אך יחד עם זאת יהיה זה נבון עבור כל האמריקנים להבין כי סיום כזה אינו יכול להגיע בתנאים שאינם פועלים לטובת מוסקבה. כפי שמתקפת החורף הרוסית ונאומו התוקפני של פוטין הבהירו היטב, בקרמלין מתכוונים בהחלט להמשיך בלחימה גם השנה ומעבר לה, במטרה להשיג ניצחון. ללא קשר לרצון האמריקני, פוטין לא יחתום על הפסקת אש בת-קיימא אלמלא היא תעניק לו את מבוקשו, או אלמלא יובס ויבין את מחירה היקר של התמשכות הלחימה.
שנית, תהיה זו טעות מצדנו לזלזל בהשלכות של ניצחון רוסי באוקראינה, שגיאה הרווחת בעיקר בימין. אמנם התמיכה באוקראינה הציבה עול נוסף על התקציב הממשלתי המתוח גם כך, אך יש לזכור כי ניצחון רוסי לא יביא לשלום של ממש, אלא רק לחוסר יציבות עולמי מתמשך.
ללא קשר לטעויות שהמערב אולי ביצע בעידן שלאחר המלחמה הקרה, העובדה היא שרוסיה של פוטין היא כיום יריב עקשן לסדר העולמי המובל בידי אמריקה. אם תנצח, רוסיה רעבה ומלאה בתחושת צדק רק תחפש לנצל את הכיבוש. היא תבנה מחדש את צבאה, על בסיס רווחי תעשיית אנרגיה חופשית מסנקציות מערביות, שהסרתן תהיה מבחינת מוסקבה תנאי מקדים לכל הסכם שלום. בתוך שנים ספורות, רוסיה תבצע פרובוקציות נוספות, תשמיע שוב טענות על סכסוכי גבולות, ותחפש עוד הזדמנויות לבחוש בענייני שכנותיה באמצעים האהובים על פוטין.
שלישית, בעוד ישנם הטוענים כי האיום הסיני הגובר דורש השגת שלום באירופה עכשיו וכמעט בכל מחיר, תהיה זו טעות לחשוב כי מזרח אירופה והאוקיינוס השקט הן זירות מנותקות. ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג הבהירו ביותר מהזדמנות אחת כי רוסיה וסין, יחד עם איראן, הן בנות-ברית במטרה משותפת: לשבור את הסדר העולמי בהובלת ארה"ב.
רק בשבוע שעבר הבית הלבן הזהיר כי בייג'ינג מתכוננת לספק נשק ותחמושת לרוסיה, בעוד ניקולאי פטרושב, ראש מועצת הביטחון של פוטין, אישר את התמיכה הרוסית הנחרצת בעמדה הסינית ב"סוגיות טאיוואן, טיבט והונג קונג, אותן המערב מנצל כדי להשחיר את סין". זה לא נעים להודות בעובדה לפיה ארה"ב נמצאת במצב מסוכן מול קואליציה של כוחות תוקפניים המבקשים להרע לה. אך זהו המצב בו אנו נמצאים.
חולשת ביידן בחורף 2021 הייתה כישלון הרתעתי שהעניק לפוטין אור ירוק לפלוש לאוקראינה. אם ארה"ב תעצור כיום את תמיכתה בקייב ותחתור למשא מתן בתנאים רוסיים, יהיה זה כישלון חוזר וכפול. איזה לקח ילמדו בבייגי'נג מהשתלשלות אירועים כזו, ומול תצוגה כה שקופה של חולשה ורפיסות אמריקנית? מלחמה היא דבר נורא אך יש דברים גרועים ממנה. כל אדם בר-דעת שואף לכך שהמלחמה באוקראינה תסתיים בהקדם האפשרי, אך אמריקה חייבת לאזרחיה, לאינטרסים שלהם ולעולם כולו, לוודא כי היא מסתיימת באופן הצודק שיעניק יתרון אסטרטגי למערב.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
