לא ניתן להגיע לפשרה עם מי שאינו מעוניין בה
כחודשיים וקצת לאחר הצהרת שר המשפטים לוין על תוכניתו לתיקון מערכת המשפט, ניתן לקבל תמונת מצב כללית של הנסיבות הפוליטיות. בזמן שמיעוט היסטרי ממשיך לעשות הרבה מאוד רעש, החקיקה ממשיכה להתקדם הן בדיונים ארוכים ומעמיקים בוועדת החוקה בניצוחו של ח"כ רוטמן, והן במגעים שונים מאחורי הקלעים, לפי דיווחים שונים.
תוך כדי נשמעו בדרך מספר הצעות פשרה ומתווים למיניהם, בין היתר מצד הנשיא הרצוג ומצד קבוצות מומחים ומשפטנים אחרים. לגבי מרבית ההצעות הרציניות, השר לוין וח"כ רוטמן הודיעו כי הם מוכנים לדון ואולי להגיע לפשרה אמיתית. לגבי הזיות מוחלטות כמו "מתווה דיסקין" שדרש למשל עצירת החקיקה, הקמת ממשלת אחדות ופרישת נתניהו, ברור שהן לא יותר מניסיון לקושש כותרות ולתדלק עוד קצת את המחאה האלימה. בכך הן גם חושפות למעשה את מטרתה האמיתית – לא פשרה ולא הידברות, אלא הפלת ממשלה נבחרת.
חשבתם שההתנגדות היא רק לרפורמה המשפטית? pic.twitter.com/Ie8N2Ltx3o
— גאיוס (@il7217) March 9, 2023
מנגד, ראשי השמאל כמו יאיר לפיד ומרב מיכאלי לצד שורת לשעברים משועממים, הקפידו בכל הזדמנות לדחות על הסף כל התחלה של ניסיון למגעים. "אסור לנהל הדברות ולא התפשרות", הכריזה מיכאלי והוסיפה את הדרישה הקבועה: "עצירה מוחלטת של החקיקה. נקודה". על טויטת הפשרה שהציע הנשיא, ונראית על פניה כהצעה חלומית לשמאל, ענתה בנחרצות: "התשובה היא לא". פרופ' קרמניצר שלל את מתווה הנשיא אפילו כבסיס לדיון והגדיר אותו כ"מסכן את הדמוקרטיה". גנץ וליברמן השמיעו מסרים דומים.
לפיד מצדו הודיע שוב ושוב כי לא תהיה הדברות לפני "עצירת החקיקה". בקצה המטורלל יותר, שעם הזמן הולך ומשתלט גם על הזרם המתון בשמאל, הגולה הפוליטי משה יעלון קבע כי "אין פשרה עם דיקטטורה" ופרשנים מטעם עצמם כמו ברק רביד הסבירו כי אפילו הצעת הפשרה של הפרופסורים אלבשן ופרידמן "היא לא פשרה אלא ספין שנועד למטרה אחת – ניסיון לחסל את המחאה".
במילים אחרות, אין עם מי לדבר בשמאל. כאשר בימין מפגינים נחישות לקדם את החקיקה מול הסרבנות הכרונית בשמאל, השמאל מאשים את הימין בעריצות ושאר שקרים; כאשר חלקים בימין מוכנים לדבר ולהתפשר עם המיעוט הקולני בשמאל, עצם הנכונות נראית לקנאים כמו רביד כסוג של הונאה. בהתאם, גם הדרישה לעצירת חקיקה היא לא יותר מספין. ברור כבר שאת החקיקה לא ניתן לעצור, ולכן מי שדורש זאת מראש למעשה מכריז שאינו באמת מעוניין לדון במשהו. אם מישהו בשמאל היה מוכן לדבר היה אולי אפשר לדון בתוכן, אבל בלתי אפשרי להגיע לפשרה עם מי שאינו מעוניין בה בשום מצב. אי אפשר לדרוש מצד אחד "הסכמה רחבה" ומצד שני לדחות כל ניסיון להגיע אליה.
יש פה צד אחד שניצח בחירות ומציג תוכנית סדורה, מוכן לפשרה, להידברות, נפגש עם גורמים שונים ומחפש למצוא את האיזונים הנכונים.
מנגד צד שהפסיד בחירות, מציב תנאים מוקדמים, רוצה פה אנרכיה, מסרב לכל פשרה ולכל קריאה להידברות, חוסם כבישים, מעודד סרבנות, מוציא כספים ומוכן לשרוף פה הכל.— Keti Shitrit קטי שטרית (@shitrit_keti) March 8, 2023
אתמול בבוקר יאיר לפיד נזכר להציע "מתווה" משלו לכינון חוקה על בסיס חוקי יסוד אבל גם הוא כמובן לא יותר מספין חלש. אם חוקה כל כך הכרחית לנו, מדוע לא קידמת אותה בעצמך בתקופתך בראשות הממשלה, שלא לדבר על כך שבמשך יותר משבעה עשורים אף אחד פה לא הצליח אפילו להגיע להסכמה ראשונית בעניין. חוץ מזה, הרי האדמו"ר אהרן ברק כבר קבע שיש לנו בפועל חוקה, אז מה הבעיה?
לפיד כמו לפיד גם דאג לנטרל כל סיכוי לפשרה כאשר הכריז כי המתווה שלו בלבד הוא "הדבר היחיד שיוציא אותנו מהמשבר". ואם לא? לפיד כבר ידאג להמשיך להעמיק את "המשבר". אם לפיד באמת היה רוצה הוא היה יכול להגיע לדיונים בוועדת החוקה ולהעלות שם את הצעותיו, אבל הוא מעדיף להמשיך לדחוף לכיוון האנרכיה.
עד כה, כל ניסיונות הפשרה נראים כמו בזבוז אנרגיה ומריחת זמן שרק מחריפים את הסיטואציה המעוותת. מצד ימין, הצד המנצח והיוזם, עוסקים כל העת בניסיונות הדברות פשרה ושלל מתווים, בעוד הצד המפסיד משמאל מציג רק סרבנות מוחלטת. בשורה התחתונה, אם ממשלת הימין אכן מעוניינת ברפורמה עליה להמשיך וליישם אותה ללא הפרעות. אפשר לדון ואפשר לדבר אבל ההכרעה חייבת להתקבל בהליך הדמוקרטי התקין בכנסת ולא בכל מיני פורומים אחרים ובאמצעות מתווכים. אם חלקים בשמאל מתעקשים שלא לקבל את ההפסד בבחירות דמוקרטיות, זו בעיה שלהם.
נבל אנטישמי !!מספיק לרדוף את החרדים כמו כל האנטישמיים בחו"ל.
יכול להיות שהם תרמו למדינה יותר ממך ויותר מאבא שלך
רס"ן במיל.
״לפיד מצדו הודיע שוב ושוב כי לא תהיה הדברות לפני עצירת החקיקה…אתמול בבוקר יאיר לפיד נזכר להציע מתווה משלו״
אין ספק, האיש הוא סמל היושרה והעקביות.
ללפיד אין אידאולוגיה והעקביות, אבל הוא יודע לזהות מה פופולרי ורעיון החוקה נעשה פופולרי.
הכותב עדיין לא מזהה את מהות השמאל. אין אפשרות לנהל משא ומתן עם השמאל. לנין כבר התווה את קווי הפעולה של השמאל.
היה זה לנין שהורה, כי עם בר פלוגתא אין לנהל ויכוח; יש להרוס אותו. זוהי הגדרה מלחמתית. בר הפלוגתא הוא יעד לכיבוש והשמדה.
בחברה הדמוקרטית מי שניגש לוויכוח, מניח כהנחת יסוד שמתקיים שוויון. אין זה משנה כמה קיצוני הוויכוח, קיימת תמיד האפשרות שעל רקע מטרה משותפת הצד השני בוויכוח יוכל לשכנע את צד א'.
הרדיקל בא למשימה כשהוא חדור במטענים אידיאולוגיים מוחלטים ושנאה מלאה ארס. הוא מאומן לפגוע, לא לשכנע
השאלה שלי היא כזו: הרי ברור שהשמאל לא מתכוון לתת לעניינים פעוטים כמו דמוקרטיה או רצון העם להזיז לו את הגבינה והוא יודע שההפגנות חסרות חשיבות אמיתית, זאת לא התכנית שלו.
מה קורה במקרה המאד מאד סביר שאנחנו בדרך להפיכה משטרתית? יש סיבה שהשמאל, באישור היועמש"ית שכמובן לא התנגדה לשום מהלך שהשמאל העביר, דחף למינוי הרצי הלוי בזמן ממשלת מעבר. ויש סיבה שמפכ"ל המשטרה הודיע היום בפה מלא שהוא כאן לבצע את פקודות בג"צ ולא את הוראות הממשלה. וגם יש סיבה שנשיא המדינה ה"ממלכתי" הוריד את המסכה בנאומו והודיע קבל עם ועדה שהוא שחקן פוליטי מלא של השמאל.
מה קורה אם לאחר שהממשלה מעבירה את הרפורמה, בג"צ מחליט לא לאשר אותה והיועמ"שית מחליטה להוציא את נתניהו לנבצרות? ברור שהמפכ"ל ימלא אחר הוראות בג"צ וכנראה שהצבא יצטרף להפיכה. הנשיא יכריז על בחירות והתקשורת תשבח את "הצלת הדמוקרטיה". מה קורה במקרה כזה? הרי ברור לכולם שהימין מודע לאפשרות הזאת
א. הכרח לכן כבר עכשיו לחוקק חוק שיביא לידי ביטוי את צמצום כוחו של היוע"מ , דברו על זה ולא מבין למה לא המשיכו, ובראש הצמצום הקביעה שהיוע"מ הוא רק יועץ וחוות הדעת שלו אינה מחייבת, הוא לא בית משפט עליון נוסף, אלא רק יועץ. לדעתי כדאי להוסיף, שיועץ שיאמר שאינו יכול להגן על עמדת הממשלה יתפטר לאלתר מתפקידו (אומנם הממשלה לא תהיה חייבת לקבל את התפטרותו אלא רשאית בלבד, לשם הזהירות)
ב. לכן היה רצוי לקבוע החלטית שבית המשפט אינו יכול לבטל חוק של הכנסת מטעם מהותי איזה שלא יהא. ברגע שאתה מתפשר ונותן לבית המשפט סמכות לבטל חוק, מתחיל שלב הפרשנויות והעוות.
קרמר,
אם זה יקרה אז זה אומר שלימין מעולם לא היה סיכוי לכלום ולכן יוצא שלא הפסדנו כלום(אי אפשר להפסיד את מה שאין לך).
אם ככה-אז למה לנו לא להמשיך?
יובל, מסכים איתך לגמרי.
רק תוכל להסביר את המשפט: "אומנם הממשלה לא תהיה חייבת לקבל את התפטרותו אלא רשאית בלבד, לשם הזהירות"-
א.זהירות ממה?
ב.מה המשמעות של מצב שבו היועץ מתפטר והממשלה/שר רלוונטי מסרבים לקבל את ההתפטרות? ישלחו משטרה לגרור אותו למשרד אם הוא יסרב לבא לעבוד? זו עבדות פה?
קרמר,
השמאל יודע שגם הוא יפסיד הכול אם נגיע למלחמת אזרחים. ויעדיף להיכנע מאשר להגיע לשם.
הסיבה היחידה שהשמאל מרשה לעצמו להתנהל באנרכיזם חסר אחריות היא כי הוא מניח שהימין ישבר וימנע את האסון שהם מקדמים.
וככל שהם ימתחו את החבל (באמצעות מהלכים כמו מה שתיארת) הם רק ירגיזו ויתסכלו יותר אנשים וכך יובילו יותר מהר לנקודת הרתיחה בה הם יאלצו לעצור.
לימני. ההנחה היא שהיועץ אינו רוצה באמת להתפטר, ולכן אם הממשלה מטעמים משלה תעדיף בכל זאת להשאיר אותו על כנו, ולהשתמש אד הוק בעו"ד פרטי יש לתת לה את האפשרות הזו. אפשר להוסיף שאם מקרה כזה יחזור על עצמו 3 פעמים ההתפטרות תכנס לפועל בכל מקרה (ולו בשביל החסכון הכספי)
מיעוט נחוש תמיד ינצח רוב צודק. אם הימין לא ישכיל להתגבר בנחישות, אנשי האגרוף ינצחו את העם.
צודק.
עם ישראל מנסה לצאת לחרות מהדיקטטורה הבולשביקית של בית המשפט והשמאל הפקידותי.
כל תהליך של יציאה לחרות כרוך בקשיים. אבל חובה להעמיד את המטרה מול העינים ולדבוק בה עד השגתה.
עמים אחרים במסגרת מאבק לחרות סבלו סבל רב. זה מה שאנחנו עוברים. לוין הסיט את המאבק לפסים לא יעילים. כך שגם נסבול ולא נשיג את המטרה.
חובה היה לקבוע ביטול הוועדה האקסקלוסיבית למינוי שופטים. להעביר את כל הסמכות לפרלמנט. עכשיו מתפתח ויכוח על הרכב הוועדה והימין נסוג צעד אחרי צעד. אמרנו שהתופעה של חבר מביא חבר מושחתת, למה זה נשאר על כנו? לוין מזייף. ובין כך מתי יורגש השינוי בהרכב הוועדה? ובינתיים, תמשיך לשלוט עלינו הדיקטטורה השיפוטית?
עכשיו גם לפידמציע ׳פשרה׳.
לאט לאט, ככל שההבנה שהפעם הימין לא ימצמץ ושההתנהלות שלהם תוביל לאובדן המדינה-השמאל מתחיל להתמתן.
זה קורה בהדרגה(אחרי שהלהטת את הרוחות לסף אנרכיה אי אפשר בבת אחת להסתובב 180 מעלות)-קודם הרצוג הציע פשרה, אח״כ גנץ נאלם ועכשיו לפיד מתחיל להתרכך. וזו רשימה חלקית בלבד.
אסור להיכנע, מוכרחים להמשיך לחוקק. ובסוף גם ננצח!
אתה באמת מאמי שיש ל'פשרות' האלה משמעות?
בא נסתכל על ה'פשרה' הנדיבה ביותר: שרת פרידמן-אלבשן ושות'(זו שאפילו השר לוין קרא לה בסיס להידברות),
א. הם מציעים לחלק את הועדה למינוי שופטים לשליש קואליציה, שליש אופוזיציה ושליש בג"ץ בידיעה שבג"ץ והאופוזיציה יצרו יחד רוב בטוח.
ב. הם דורשים שחקיקת חוקי יסוד תדרוש שתי כנסות(מתו הנחה שהימי יתקשה לשמור על רוב בטווח הארוך).
ג. הם דורשים רוב של 65 ח"כים לעניין. מספר שאין לו כל מקור בחוק או משמעות הגיונית(למעט העובדה שמדבור על יותר ח"כים מגודל הקואליציה הנוכחית-מה שמעיד על תפירה מדוייקת לקואליציה הנוכחית).
הדבר היחיד שהם מציעים זה שדעת היועמ"ש לא תהיה מחייבת ולשרים תהיה זכות להגנה משפטית ראויה-אבל כל זה לא יעזור מול בית משפט מוטה וחוסר בזכות עמידה, כל החלטה של השר כבר תתהפך בבית המשפט ממילא.
בקיצור, הם מציעים שינויים במערכת אבל בתנאי שהשינויים הללו לא ישנו את הסיכויים של הימין לקדם משהו.
לא ידעתי שהם מציעים שחוות דעת היועץ לא תהיה מחייבת. זה צעד גדול מאד קדימה . כבר היום הייתה בו למשל תועלת ניכרת. הייתה מאפשרת לבן גביר לפעול ולהצליח.
ולכן הצעד המתבקש באם אין הסכמה , יש לקדם את הרפורמה ללא צורך בהסכמה ובלי שינוי מעיקרה. בחירת השופטים בידי נבחרי הציבור
צודק
בדיוק!
הערבים ניסו לחסל אותנו במלחמת השחרור , מה קיבלו ? שמדינת ישראל גדלה קצת, ב67 ניסו שוב , מה קיבלו? החזרת שטחים גדולה מאד לעם ישראל , בכיפור ניסו שוב ,מה קיבלו ? ביזיון .
כיום אנשי השמאל עובדים מבפנים עבור מי שמנסה לחסל את המדינה , מה הם יקבלו ?
יש מי שמנהל את העולם מלמעלה . אל תשכחו
של מי שישתף פעולה עם האויב , יתכן שבטווח הקצר יקבל הרבה צ'ופרים אבל בטווח הארוך אם העם היהודי ינצח , הם ייזכרו כמי ששיתף פעולה עם האויב , ואם האויב חלילה ינצח (הל"ת)הו יחסל גם אותם אז בכל מקרה הם לא הרויחו כלום
נצח ישראל לא ישקר
ומצד שני, המודל של התייחסות אל ממשלה כאל לא לגיטימית מאוד הועצם בתקופת בנט לפיד וזה חוזר כבומרנג, חוקה זה רעיון טוב, אין מספיק כוחות שיגנו כרגע על הרפורמה מפני ביטולה עח בגץ, נגיד את האמת
ממשלת בנט-לפיד אכן הוקמה במרמה ובגידה בבוחרים, לא נהנתה אפילו לרגע מאמון הציבור ולכן קרסה במהירות. למרות זאת אף אחד בימין לא קרא לסרבנות, להוצאת כספים מהארץ, חסימות כבישים, גניבת טנקים, חסימות ילדים בעלי צרכים מיוחדים, אלימות ובאופן כללי לשרוף את המדינה.
כשהשמאל מפסיד הוא עושה את כל זה ועוד. אין פה מה להשוות בכלל