פרופ' אברהם דיסקין על הצעת הנשיא: "אין בה בסיס לפשרה. מסמך בעייתי שמחמיר את המצב בתחומי החקיקה ומינוי שופטים, ומעניק עוד כוח לביהמ"ש וליועמ"שים"
"זה מסמך נורא ואיום, בלתי סביר באופן קיצוני", כך מתאר אברהם דיסקין, פרופסור אֶמֶריטוּס למדע המדינה באוניברסיטה העברית ועמית בכיר בפורום קהלת, את מתווה הנשיא הרצוג להסדרת יחסי הרשויות בישראל שהוצג אמש.
בשיחה עם 'מידה' בבוקר שלאחר חשיפת המתווה שאמור היה לשמש כבסיס לפשרה בסוגיית הרפורמה המשפטית, מסביר דיסקין כי "לא זו בלבד שכל חלק וחלק במתווה בלתי סביר בפני עצמו, אומרים לך שאתה חייב לקבל אותו כמקשה אחת. דבר פשוט לא יאמן. אני לא יודע איך מישהו יכול לחבר מסמך כזה ולהתייחס אליו ברצינות. זה נראה כמו הסאטירה המטורפת ביותר. שום חלק ממנו, ודאי שלא המסמך כולו, יכול להיתפס כדבר מתקבל על הדעת. והוא עוד נכתב בשם הצלת העם מהקיטוב. מה שהוא בפועל עושה זה ללבות את מלחמת האחים, מאחר שהוא כל כך קיצוני וחד-צדדי".
מדוע זהו מסמך מזעזע לדברייך?
"אני כמעט ולא רואה בו אלמנטים של פשרה כלשהי, ומנגד די הרבה אלמנטים בעייתיים שמחמירים את המצב במידה ניכרת. אני לא יודע מה נעשה בכנות ומה בזדון אבל המסמך מאוד בעייתי. מיד בהקדמה נאמר שהמתווה מהווה מקשה אחת. כלומר, כבר מראש נקבע שלא ניתן לקחת מתוכו רק דברים מסוימים או לשנות דברים, אלא חייבים לקחת אותו כמכלול שלם. לגבי חקיקת חוקי יסוד המוצעים, גם הם אינם פותרים את הבעיות אלא רק מחמירים את המצב, וכמעט ולא ניתן לשנות אותם אחרי שהתקבלו".
איך למשל הם מחמירים את המצב?
"נאמר למשל שכדי לתקן חוק יסוד נדרש רוב של שמונים חברי כנסת בקריאה רביעית. כלומר, לא רק שחוקי היסוד הם רְאֵה וקַדש, בפועל גם אי אפשר לתקן אותם. גם חוקי היסוד הנוכחיים שהם מאוד בעייתיים ונוצלו לרעה, מקבלים מעמד משוריין באופן מוחלט. אהרן ברק אמר בעבר שאם הכנסת תרצה למשל לשנות את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, היא תוכל לבטל אותו ברוב של שני חברי כנסת מול אחד. עכשיו בא מתווה הנשיא וקובע שלא יהיה ניתן לבטל גם את זה, אלא אם יש לך רוב של שמונים בקריאה רביעית. המשמעות היא שגם הפרשנויות הנרחבות שניתנו לחוק הזה ולא היו כלולות בו במקור, הן עכשיו מחייבות.
למשל עקרון השוויון שבכוונה לא הוכנס לחוק בגלל חשש מפרשנות מרחיבה של בית המשפט העליון, ולמרות זאת בהחלטות בית המשפט נקבע למשל שגוזרים שוויון מתוך "כבוד". עכשיו אומרים לנו שהפרשנות הזו תחול באופן תמידי כחלק מהחקיקה".
מה הבעיה עם שוויון?
"כמעט כל חוק פוגע גם בחירות וגם בשוויון ובין החירות לשוויון יש סתירה. אם למשל אומרים שאסור לנסוע בצד שמאל של הכביש – זו פגיעה בחירות. מישהו יכול לבוא ולומר שבמקרה של חוק כזה בית המשפט צריך להכריע האם מדובר בפגיעה בחירות. למשל בענייני מיסוי, מהו שוויון? האם כולם משלמים אותו שיעור מס או שיעור פרוגרסיבי? בית המשפט יכול להגיד שמדרגות המס לא מספיק שוויוניות. בית המשפט בעצם השתמש לרעה לאורך שנים במושגים עמומים שמוזכרים בחוקים, וגם כאלה שלא מוזכרים. למשל בהצהרת העצמאות נאמר "שוויון חברתי ומדיני גמור ללא הבדל דת גזע ומין". זה חלק ממשפט שאפילו בתוכו יש פגיעה בשוויון. אפשר לשאוב ממושגים עמומים כל מה שתרצה, להרחיב אותם ולשנות אותם, ועכשיו המתווה מציע לשריין רטרואקטיבית גם את חוקי היסוד הקיימים כחלק מהמכלול".
בהקשר הזה, פרופ' דיסקין מצביע על בעיה נוספת במסמך הנשיא בסעיף הנוגע עיגון זכויות יסוד. "כבר בסעיף הראשון בחלק הזה במתווה נכתב במפורש על עיגון "הזכות לשוויון", אותו מושג שמלכתחילה סרבו להכניס בחקיקת החוק, והוא נכנס בהמשך בדלת האחורית", הוא מסביר ומוסיף: "עכשיו המתווה מחייב לעגן אותו בחוק ולמעשה ללא אפשרות לשינוי".
מה דעתך לגבי ההצעות לאופן פסילת חוקים במתווה?
"מה שמשתמע מסעיפי הביקורת השיפוטית המופיעים במתווה הוא שנדרש הרכב של 11 שופטים כדי לקבוע שחוק אינו תקף. אבל מי קובע את ההרכב? נשיא בית המשפט העליון יכול לקבוע כל הרכב שהוא רוצה. מתוך ה-11 אתה נדרש לרוב של שני-שליש, כלומר במקרה של הרכב בן 11 שופטים נדרשים לפחות שבעה כדי לפסול חוק. אבל שבעה שופטים הם מיעוט בעצמם בתוך כל 15 השופטים בבית המשפט העליון. כלומר, המתווה מציע שמיעוט של שופטים יכול לפסול כל חוק באמצעות קביעת ההרכבים. לא נדרש אפילו רוב מבין כלל השופטים בבית המשפט, אלא רק המניפולציה המתאימה".
לגבי הסעיפים במתווה העוסקים בוועדה לבחירת שופטים, פרופ' דיסקין מסביר כי "ברוב המכריע של מדינות העולם מי שנמצא בשלטון, אם זו מפלגה בודדת, נשיא או הפרלמנט, בהסדרים שונים במדינות שונות, הוא מי שממנה את השופטים. חשוב להדגיש שגם במקרה בו הכנסת הנוכחית תמלא את רוב ימיה והממשלה לא תיפול, היא תמנה לכל היותר ארבעה שופטים מתוך 15. היא בוודאי לא תחליף את כל בית המשפט. אבל במתווה אומרים לך שגם את זה אתה לא יכול לעשות, אפילו כשאתה נמצא בשלטון ומחזיק ברוב בכנסת".
לדבריו, "לפי הצעת המתווה חברי הקואליציה הם מיעוט בוועדה לבחירת שופטים – שלושה שרים וחבר כנסת אחד מהקואליציה, מול שלושה שופטים, שני ח"כים מהאופוזיציה ושני נציגי ציבור שאמורים להתמנות בהסכמה בין שר המשפטים לנשיא העליון. במקרה הטוב לקואליציה יהיו חמישה נציגים מתוך 11, כאשר דרוש רוב של שבעה למינוי לעליון. הדבר חל גם לגבי בחירות שופטים בכל ערכאות השיפוט, לגביהן נקבע כי דרוש רוב של שבעה חברי ועדה למינוי, כאשר אחד מהם חייב להיות שופט מכהן. למעשה המתווה מעניק זכות וטו מוחלטת לשופטים במינוי עמיתיהם. זה רק מקבע את הבעיות שקיימות כיום בהליך המינוי, ובניגוד למה שמקובל בעולם".
לגבי עילת הסבירות, המתווה קובע שהחלטות ממשלה "לא ייפסלו מחמת אי-סבירות בלבד"
"על פניו נראה לכאורה שהמתווה עושה צעד לקראת מי שביקש לבטל את עילת הסבירות, אבל בפועל קורה ההפך. כאשר כתוב שהחלטות הממשלה בענייני מדיניות ומינויים "לא יפסלו מחמת אי-סבירות בלבד", המשמעות היא שתמיד יהיה אפשר למצוא לצד הסבירות עילה נוספת לפסילה. בפועל זה עיגון מלא של הלכת הסבירות, ממש לא צמצמום שלה. עוד מדבר המתווה על החלטות שרים בענייני מדיניות, ש"לא יפסלו מחמת אי-סבירות בלבד אלא אם יש בהן משום שרירותיות או שהן מופרכות". יש החלטה אופרטיבית שאין בה שרירותית? כאשר מגבילים למשל את מהירות הנסיעה בכביש ל-50 קמ"ש, תמיד אפשר לשאול – למה לא 49 או 51? אם החוק קובע עונש מאסר של שלוש שנים בעבירה מסוימת – למה לא שנתיים או ארבע? כל החלטה כזו היא שרירותית. עוד צריך לשים לב שמדובר כאן על "אי-סבירות" בלבד ולא על "אי-סבירות קיצונית" שמקובלת כיום. בפועל יהיה ניתן לפי המתווה להשתמש בהלכת הסבירות באופן בלתי מוגבל".
מה דעתך על הסעיפים הנוגעים לייעוץ משפטי?
"גם בהצעות לגבי ייעוץ משפטי המתווה קובע עיגון של הלכה שנקבעה על ידי בית המשפט ואין לה בסיס חוקי בינתיים, ולפיה חוות הדעת של היועץ המשפטי מחייבות והוא המחליט הסופי. עכשיו בא המתווה וקובע שלא רק שהן מחייבות אלא שזה יעוגן בחוק.
בנוסף נקבע שבמקרה של חילוק דעות מהותי בין השר ליועץ המשפטי במשרד, השר לא יכול להדיח אותו אלא באישור ועדה. כלומר, המתווה גם קובע כי חוות דעת של יועץ היא סופית ומעוגנת בחוק, וגם כי במקרה של מחלוקת מי שיכריע הוא לא הגוף הנבחר, השר או חברי כנסת, כמו שמקובל בעולם, אלא ועדת פקידים בראשות היועץ המשפטי לממשלה. גם אם השר יצליח בסופו של דבר לפטר יועמ"ש, היועץ החדש שיגיע יחזיק גם הוא בכל הסמכות לפי החוק. לפי המתווה הנבחרים והשרים לא קובעים דבר. הפקידים הם המחליטים ומי שמחזיק בסמכות העליונה הם היועצים המשפטיים. זה דבר אנטי-דמוקרטי באופן קיצוני".
לסיכום קובע המתווה כי מעבר לשינויים המוצעים בו, לא ניתן יהיה לעשות בכנסת המכהנת שום שינוי נוסף במערכת היחסים בין הרשויות, במעמד הרשות השופטת או בפעולת הייעוץ המשפטי. לדברי דיסקין, המשמעות היא שהמתווה "מחמיר את המצב בכל תחומי החקיקה, מינוי השופטים ופסילת חוקים ומעניק יותר כוח לבית המשפט וליועמ"שים, ואחרי כל זה, גם אם תרצה לעשות תיקון בחוק אז אסור לך. אין במתווה הזה שום בסיס לפשרה. להפך – הוא רק מחריף את הבעיות שדורשות תיקון בתחומים האלה".
האם אתה רואה אפשרות להגיע לפשרה כלשהי במצב הנוכחי?
"אני אומר במלוא הכנות: אינני איש ימין מבחינה מדינית או כלכלית. תמכתי בהתנתקות למרות שהאופן בו היא נעשתה היה מחפיר ונוראי כלפי האנשים שנעקרו. אני איש מרכז ומקורותיי בשמאל. כאחד שאינו איש ימין, אני לא ישן בלילות בשל השנאה, ההסתה והפגיעה במדינת ישראל. זה הדבר הנורא שנחשף עכשיו, לא הבעיות במערכת המשפט שהן קשות בפני עצמן. הבעיה היא הנכונות לשרוף את המועדון והניצול של רצון טוב בקרב חלק מהמפגינים. חלקם אנשים טובים אבל הם מוסתים ומפחידים אותם. הקיטוב והשנאה שנוצרו נוראיים כך שכל הרפורמה כבר לא רלוונטית. אם זה הרקע וכך הוא מוצג בגיבוי הנשיא, שכאילו מודאג מהקיטוב אבל בעצם מחריף את הקיטוב במידה שלא תיאמן, האם אפשר להשיג פשרה?".
איזו פשרה היית רוצה לראות?
"אני מתנגד לחקיקה מרחיקת לכת. אני נגד פסקת התגברות למשל וגם בתחומים האחרים אני בעד נוסח מתון. אני מוכן שהסבירות לא תיעלם כליל כמו שיריב לוין הציג מלכתחילה, אבל בתחומים מסוימים לא יהיה ניתן להשתמש בה. אם למשל הממשלה קיבלה החלטה בעניין מדיני, האם ניתן לפסול אותה כלא סבירה? זה יהיה פשוט שיתוק מוחלט של המערכות. בעניין מינוי השופטים הייתי מעניק רוב של חבר ועדה אחד לפחות למי שנמצא בשלטון. יכול להיות שצריך להגביל את הבחירה למספר שופטים בכהונה של כנסת אבל בטח לא לעגן את המצב הקיים.
קח את עניין הסניוריטי למשל, הנוהג שקובע כי השופט הוותיק ביותר מתמנה לנשיאות בית המשפט העליון. זה דבר שמעולם לא עוגן בחוק. זה רק נוהג שכולם קיימו אותו משום שכך היה נוח, אבל עכשיו רוצים לעגן את זה בחוק יסוד שלא ניתן לשנותו. אם יש דוגמה להלכה שהיא בלתי סבירה באופן קיצוני הרי זו שיטת הסניוריטי. אני לא אומר שזה לא דבר טוב או יעיל במקרים מסוימים, אבל נחשוב לרגע על ראשות ארגונים אחרים שהייתה נקבעת רק ככה. רמטכ"ל, אלוף הארץ בפינג-פונג או מנכ"ל של משרד – בשום מקום זה לא מקובל. זה עקרון בלתי סביר ועכשיו רוצים לעגן אותו בחוק. זה לא יאמן".
היית מייעץ לראשי הקואליציה להמשיך בחקיקה?
"לצערי הרב ולמען האמת, כאשר אני רואה את הנחרצות של השקר והנכונות ללכת עד לקיצון, תוך ניצול של אנשים טובים שלא מבינים מה הם עושים, אני כמעט בטוח שזה יביא לשפיכות דמים, אלא אם כן יהיה ויתור כולל על החקיקה. כל דבר שתעשה הממשלה כעת, ולו הפשרני ביותר, יסתיים בשפיכות דמים כי המוטיבציה מנגד לא קשורה לבעיות המשפטיות או גזל הדמוקרטיה כפי שזורים חול בעיני הציבור. המוטיבציה לגמרי שונה".
מה יהיה בעינייך הדבר הנכון לעשות?
"כמו כל דבר בחיים יש הדבר שנכון לעשות ויש את המחיר שלו. מה שנכון זה לעשות את הרפורמה, ורצוי בצורה מתונה, לא להרחיק לכת ותוך ריסון עצמי. אני חושב שהנכונות לריסון נמצאת אצל השר לוין וח"כ רוטמן. הדבר הנכון יהיה לבצע את הרפורמה במתינות אך בלי היסוס ובלי משא ומתן כי אין עם מי לדבר בצד השני. נמצאים שם אנשים שיודעים שהצדק לא עמם, הם הגישו הצעות חוק חמורות מאלה שנמצאות עכשיו על השולחן, והם נותנים למאבק הפוליטי ולתסכול שלהם ולרצונות הנקם להוביל לתוצאות חמורות מבחינת החברה והמדינה.
השאלה היא מהו המחיר. אם יהיה קרע אמיתי בעם ויהרגו אלפי אנשים, אז נקבל את המתווה של הנשיא כמו שהוא ונחדל להיות דמוקרטיה. החיים במדינת ישראל חשובים בעיני יותר מאשר מינוי השופטים. זו שאלה של מחיר. העובדה שבגלל סיבות נפשיות, לא פוליטיות, אנשים מוכנים לשרוף הכל זה פשוט דבר נורא ואיום. בתור איש מרכז אני אומר לך שמה שנעשה פה פשוט מטורף".
בעבר עסקת רבות בסוגיית החוקה שכעת חוזרת לשיח הציבורי
"השאלה בקבלת חוקה היא מה יהיה כתוב בה. אם חלק יסודי מהחוקה המוצעת יהיה מסמך הנשיא, או שהיא תהיה רוויה במושגים עמומים שבית המשפט יכול לעשות בהם כרצונו – אז אני נגד חוקה. אם היא תהיה דומה לחוקה שכתבתי פעם בשותפות עם אחרים במכון לאסטרטגיה ציונית, יכול להיות היגיון בקבלה שלה.
בכל מקרה חשוב להגיד שחוקה מורכבת משני דברים. חוקה מטריאלית שתוכנה מטפל ביסודות השלטון כבר יש לנו והיא מוצלחת. הושקעה בה הרבה מחשבה מאז הקמת המדינה ובכל מה שעבר מאז; חוקה פורמלית שנמצאת מעל החוקים ומגבילה אותם – גם כן יש לנו, כי בית המשפט החליט שיש לנו בפסק דין 'המזרחי'. אני לא רואה דחיפות בקבלת חוקה כאשר יש לנו הסדרים מקובלים, הסדרים מוסדיים והגנה על זכויות אדם. הכל קיים ועכשיו באים לארגן את הכל מחדש? אם יעשו את זה לפי המסמך של הרצוג, אז עדיף שלא".
יכול להיות שחלק מהנושאים החדשים של דגל החוקה רק משתמשים בו כספין למסמוס הרפורמה? הם למעשה אומרים – בואו נעצור הכל ואז נדבר על חוקה, כאשר כולם יודעים שחוקה לא תקרה
"מי שמדבר על חוקה רק כתירוץ כדי להשיג משהו אחר, אז ברור שהוא לא מתנהל לגופו של עניין. באופן עקרוני אני בעד חוקה, וכתבתי כזו במאמץ רב משום שקיוויתי שהיא תסדיר את העניינים אחת ולתמיד, גם את מוסדות השלטון וגם את ההגנה על זכויות אדם, ושיהיה לה מעמד פורמלי עדיף. אבל כאשר אתה משתמש בחוקה כסיסמה וכדי לתקוע מקלות בגלגלים – זה סיפור אחר לגמרי. אם התוכן של החוקה יהיה כמו תוכן המסמך של הרצוג, אז אוי לנו ואבוי לנו. זה קץ הדמוקרטיה באמת. המשמעות האמיתית של מסמך הרצוג היא קץ הדמוקרטיה, ועיגון שלו באופן שכמעט ולא ניתן לתיקון".
המטרה של המדברים על חוקה אינה לעצור את הרפורמה אלא את מטרת הרפורמה.
המטרה היא לאפשר לימין לשלוט ולקדם את המדיניות והערכים שלו.
עד עכשיו השמאל עקף את הדמוקרטיה דרך בג״ץ והיועמ״ש שכפו על ממשלות ימין מדיניות שמאל. אבל עכשיו הימין הכריז שנמאס לו ומנסה לטפל בפירצה הזו.
לכן השמאל מחפש מסלולים עוקפי דמוקרטיה אחרים כגון הכשרת סרבנות מצפונית בכל מקום וכן חוקה ׳חוקה פורמלית׳ שתפקידה להגביל את החקיקה לערכים מסוימים.
פשרה או הידברות המשמעות שלה שהבוחר הימני אינו אלא פיגורה שהנבחרים הימניים עושים בהם , השתמש וזרוק.
האתר הזה יותר ויותר הופך ללא רלוונטי. לנו אין צורך להסביר כלום. רוצים רפורמה עוד יותר קיצונית ויעילה . מה יש לדיסקין לתרום לנו?
בשעה שהמפגינים בעד הרפורמה סופגים מכות מפלוגות אהוד ברק, להטיל בנו אימה. ואהוד ברק מומחה ומאמין במכות ואלימות, במקום לעסוק בתופעה ובשורשיה האתר שוב מתעסק בבלה בלה בלה.
כל הרפורמות שמקדמת הממשלה שנבחרה רק מחזקות את הדמוקרטיה שמנהיגי ההפגנות פוחדים מתוצאותיהן.
מנהיגי ומארגני ההפגנות משתמשים ומסיתים נגד הממשלה בנימוק הגנה על הדמוקרטיה, בעוד שהאמת והסיבה לכל ההתנגדות הזו היא היפוך מהגנה על הדמוקרטיה ומטרתם הוא בסיס חששם ופחדם של כל אלה שפעלו בניגוד לחוק וביצעו פשעים שעליהם הם עשויים לעמוד לדין אחרי בירור של וועדות חקירה ממלכתיות וללא ספק יענשו בכליאה.
אהרון ברק חשש מקרע בעם?
הקרע הנוכחי הוא פרי עמלו הישיר של ברק. הוא חשש ממנו, כאשר בחר לאנוס את הציבור ו"לחנך" אותו? אז למה שאנחנו נחשוש ממנו?
למה אנחנו, האנשים הסבירים, הרוב השקט (אשר צריך לעבוד למחייתו ואף דיקטטור לא מממן לנו הפגנות) צריכים לוותר למיעוט של נרקיסיסטים אלימים?
כל הורה יודע, שלהענות לכל גחמה של ילד, במיוחד ילד אלים – לא תחנך אותו להיות אדם טוב יותר, אלא להיפך, רק תעצים את האלימות שלו ואת הדרישות. אז מדוע לא הגיע העת לחנך את הנרקיסיסטים האלימים, אשר בטוחים שכל אדם חייב לקבל מהם אישור על דמוקרטיה וטרוריסטים כמו החמאס?
זה שהרופאים קושרים בין דעתם הפוליטית הפרטית לטיפול רפואי, זה בסדר? מה הם יעשו בשלב הבא? לא יטפלו בחולים שלא הצביעו כמו שהם רוצים? לשם ה"דמוקרטיה" כמובן. טוענים שזה לא יקרה? איך זה לא יקרה, אם כרגע יש רופאים אשר בהיעדר נימוקים (תואר ברפואה אינו נימוק מדוע אסור שיהיו בלמים כלפי הרשות השופטת ובן/ת תמותה רגילים, ישיגו על מילותיה של האלילה חיות) סוחטים תוך ניצול תפקידם, את הציבור בישראל?
נרקיסיסטים אינם פועלים בהיגיון. מי שבטוח שכולנו חייבים להשמע לפקודותיו, בנושאים לא קשורים כלל להשכלתו ולא בגלל נימוקים משכנעים שהציג אלא הוא מאיים שאחרת … איך לא ידרדר ללא לטפל בחולים? זה האיום הישיר כרגע. כנ"ל "לוחמים" ש"שירתו" את הציבור בישראל, כל עוד הציבור הצביע איך שהם הורו לו וחוקק חוקים, אשר הם אישרו לו? אלה הגנו על ישראל או סחטו אותנו כמו החמאס?
נרקיסיזם לא מרפאים ע"י היענות לגחמות נרקיסיסטים אלימים. להיפך. מי שהיום סוחט כדי לקבל "א", אם זה יצליח – מחר יסחוט גם ב,ג,ד וכך הלאה. ע"מ להחזיר את הטרוריסטים לקרקע המציאות (סחיטה היא בהגדרה הפעלת טרור), נדרש לעמוד איתן ולתת להם 0% ממה שהם סוחטים.
מי שזה יחזיר אותו לקרקע המציאות ויחזור לנמק את עמדותיו במטרה לשכנע אנשים נוספים בצדקת דרכו – מצוין. את מי שלא, שיתאחד עם הסחטנים מהחמאס, שם מקומו.
אהרון ברק לא חשש מהקרע שיצר, כאשר סיפר לאנשים שהם הגזע העליון ודעתם הפרטית קדושה, עד כדי אינם צריכים להציג נימוקים לעמדתם מול פשוטי העם ויצר דור של של נרקיסיסטים שאינם יודעים לקבל שדעתם לא קדושה ויש להציג נימוקים, ע"מ לשכנע אחרים ועתה, מגיבים בסחיטה ואלימות. אז גם אנחנו, הרוב השפוי, לא צריכים לחשוש מפרוטקשן המסחרה ה"דמוקרטית".
ממילא, כל הסוחטים עכשיו את הציבור בישראל, גנבו את המילה דמוקרטיה וחמאס קרוב יותר לדמוקרטיה, מאשר הסוחטים מקרבנו.
כהרגלו פרופסור דיסקין שקול ורציונלי.
הרצוג איש חלש,ולא קורץ מהחומר למתווה ותווך.רוזנאי וחיות הוליכו אותו באף.היד שנענעה חיות,שכתבה רוזנאי,והרצוג בובת מריונטה.ה"מתווה" החמיר מאד מצב קיים שהיה חמור ממילא ,ולא היה מקובל על 64 מנדטים.לך לפוליטיקה ותחסוך לציבור מיליוני שקלים שמושקעים מידי שנה בבית הנשיא.הרצוג שמאלן לייט בובת מריונטה
מי שיוצא ללא בושה ומודעות עצמית כלשהי ונואם לנו את נאום ההפחדות שלו – אינו שמאל רך.
הוא שמאל קשה וקיצוני.
על פי המתווה השיקרי "שלו" (כנראה כתבו לו הכל בבג"צ) – לתיקון עלאק של מערכת המשפח הרקובה בישראל – מתבהר לכל בר דעת איפה עומד האיש הזה בשדה הפוליטי.
בושה שהליכוד תמך בבחירת אדם כזה.
הליכוד תמיד יורה לעצמו בראש.
ואחרי כל זה על האדם הזה שעומד בראש בית הנשיא היה מוטל רק דבר אחד כבר מלכתחילה.
לצאת ולהתריע מפני ההסתה והפשעים שמבצע המחנה שלו – השמאל – כנגד מחנה העם היהודי הלאומי.
רק זה היה בהרמוניה עם תפקידו.
הוא לא הכנסת והוא לא שום דבר.
את האף שלו שידחף רק לממחטה שלו.
איש נלוז.
ניתוח חד ויסודי, מאמר מצוין. תודה!
לממשלה הנוכחית אין רוב לבצע רפורמה. כך לשון החוק "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי או שלילת אופייה הדמוקרטי" החרדים שוללים את אופייה הדמוקרטית של המדינה.
הנה הוכחה שהבולשביקים הם אלה השוללים את אופיה הדמוקרטי של המדינה, הם גם שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.
וזו גם הוכחה עד כמה חסר אחריות להפקיד בידי בית המשפט את הכח לפסול רשימה או מועמד מלרוץ לכנסת.
הבולשביקים ממשיכים בטרור אישי נגד אנשי הימין ודיסקין מתעסק בבלה בלה בלה
בסדר, בא נוריד מהקואליציה את המנדטים החרדים. אבל תהיה הוגן: תוריד גם מהאופוזיציה את המנדטים הערבים והרוסים הלא-יהודים("שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי") ואת הדוגלים בדיקטטורה משפטית("או שלילת אופייה הדמוקרטי") ולא נראה לי שנשאר אילו מנדט אחד שלא בידי הקואליציה.
אז כן, יש לקואליציה וואחד מנדט לקדם את הרפורמה…
הפוך.
כל מפלגות האופוזיציה שוללות את מה שהחוק שצטטת דורש.
כיצד?
כיוון שכולן מבצעות ניסיון הפיכה אלים. הכולל אלימות פיזית כלפי יריביהם הפוליטיים, הפעלת טרור כלפי אזרחי המדינה ואלימות במטרה להשתלט על מוקדי הכח.
לא רק שכל מעשי המחנה שלך מנוגדות לחוק שצוטטת – יתרה מכך, עצם ניסיונך להשתמש שוב בטרור ה"משפטי" מצביע על צביעות ונרקיסיזם ברמות על – כך פעלו הנאצים ונאצים כידוע, אינם מורשים להתמודד אפילו לשלטון, באף מדינה דמוקטית מערבית.
או שעכשיו תזמר שהביריונים אשר תקפו למשל את מנכ"ל פורום קהלת מאיר רובין (ואם כה חשקה נפשך בקיום חוקים, אז הנה ציטוט של חוק נוסף – העונשין – במיוחד בשבילך: תקיפה – מהי
378. המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית – הרי זו תקיפה; ולענין זה, הפעלת כוח – לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גאז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות.)
אז במה שונים הביריונים אשר תקפו למשל את מנכ"ל פורום קהלת מאיר רובין רק בגלל דיעותיו, מפלוגות הסער הנאציות?
אתה צודק – אם יקוים החוק שאתה נאה דורש לקיימו, כל המחנה האלים והטרורסטי שלך, יעלם לנצח.
ועצם העובדה שזה טרם קרה ואתה עוד מגדיל לעשות ודורש עוד הפעלות סלקטיביות של טרור "משפטי" על החושבים אחרת ממך, מוכיח כמה דעתך ושיטותיך קרובים לשיטותיהם ודעתם של רוצחי המונים ידועים: סטלין ורב מרצחיו לברטיי בריה – מאשר לכל דבר דמוקרטי.
באיזו צורה החרדים שוללים את אופיה הדמוקרטי של המדינה?
בזה. שיש אצלם הפרדת רשויותבין יו״ר המפלגה למועצת חכמי תורה(שילוב של מרכז מפלגה ובית דין של המפלגה)?
בזה שהם מתנגדים לכפייה דתית ומאמינים בבחירה חופשית במקום לנסות לקבע את ערכיהם בחוק/חוקה(תנסה לפתוח עסק לא כשר ותראה)?
ולפני שתגיד את זה: אין קשר בין דמוקרטיה לגיוס חובה. למעשה, ברוב מוחלט של הדמוקרטיות העולם גיוס לצבא הוא עניין של בחירה אישית.
ימני
זה מעניין שכל אלה שמאוד מודאגים מהקרע בעם לא מצליחים לומר מילת ביקורת על האנרכיזם וסיכון קיומה של המדינה משמאל.
צבוע ודו פרצופי שסיפר שהוא נורא מודאג מהקרע ושצריך מתווה מוסכם ואז התגלה שהוא רוצה שהדיקטטורה המבהילה המכונה תוך הטעיית הציבור: "בית משפט" בישראל תעלה על העם היהודי והפעם עם D 9 מטעם הדיקטטורים העלובים האלה – גנבי הדעת והשלטון והמדינה שלנו.
נדהמתי מעוצמת החוצפה של האיש הזה המתיימר לייצג את כל חלקי העם והראה לכולנו שהוא נציג קיצוני ביותר של הדיקטטורה של בג"צ והסמול.
מה בדיוק חשב האדם הזה? שכולם טיפשים?
כמה אווילי ונמוך.
מעמיד פנים שעשה מעצמו צחוק ושם עצמו ללעג ולשנינה.
איכס.
כבוד הנשיא יש לי חדשות לא נעימות עבורך:
אנחנו כבר במלחמת אחים וממשיכים להגיש לכם 30 שנה את הלחי השניה!
עכשיו זה נגמר. לא נגיש יותר את הלחי – גם לא הראשונה. תפנימו – נגמר.
גירשתם אותנו בכוח מהעיר ימית והרסתם אותה.
הבאתם לנו ליד הבית מחבלים רוצחים מטוניס ואת רב המרצחים יאסר ערפאת.
נתתם למחבלים רובים ובניתם להם צבא מחבלים.
הקמתם בחבל עזה מדינת מחבלים אנטישמים שיורים טילים על תל-אביב.
גירשתם 10,000 יהודים מגוש קטיף. הרסתם את בתיהם ובתי המדרש שלהם ואף הוצאתם מתים מקברם.
המשכתם להתעלל ולהתאכזר ליהודים בהתיישבות במרחבי יהודה ושומרון.
רמסתם תוך זלזול את כבוד האדם וחירותו רק בגלל יהדותו, פאותיו ואמונתו.
את כל הפשעים האלה עשיתם רק בגלל הרצון שלכם לממש את האג'נדה שלכם ולהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה – בניגוד לרצונו הברור של רוב העם היהודי!
עכשיו זה נגמר ובמלחמה הפעם אתם תפסידו את הכל בגלל חוסר הרצון שלכם להתפשר.
הפעם לא נוותר. אולי לא שמתם לב אבל כל הפורעים שמפגינים הם חטיירים זקנים מ- 1948…
הדור שלנו מחזיק היום על כתפיו את כל הצבא, הכלכלה והחינוך.
ובקרוב יהיו בידנו גם המשפט, הצדק והתקשורת. הפעם לא נסתפק בפחות מזה, כבוד הנשיא.
לפנינו אתגר גדול מאוד – לשקם בארבע שנים את כל מה שהרסתם בשלושים שנה.
ובע"ה אנו נעמוד באתגר. רק אל תפחיד אותנו במלחמת אחים. אנחנו מזמן שם. מאז שיריתם על אלטלנה.
שני תיקונים:
א.אנחנו במלחמת אחים מהרבה לפני האלטלנה-על הסזון שמעת? ועל ניל"י? מה עם דחיקת אנשי בית"ר במרד גטו ורשה? למעשה, הממסד מעולם לא קיבל את ז'בוטינסקי ולא אהב אותו(כבר בתחילת שנות ה-30 בן-גוריון כינה אותו 'ולדימיר היטלר'). מלחמת האחים קיימת עוד מתחילת הדרך.
ב.ואנחנו בימין מגישים את הלחי השנייה כבר הרבה יותר מ-30 שנה. זו הייתה דרכם של ז'בוטינסקי ובגין מאז ומעולם.
הנקודה היא שבפעם הראשונה קם דור של ימין שאיננו כנוע לממסד שמאלני ולא מסכים להיות נשלט והשמאל פשוט לא יודע איך לעכל את זה. אז מלחמת האחים והדיכוי השמאלני עלו דרגה ובפעם הראשונה באמת מאיימים על כולנו.
עכשיו, אמר להם, בואו נדון איך עושים אותה.
חחח
תפס אותם עם המכנסיים למטה.
כמה שהם שקופים וחצופים.
לאט לאט השמאלנים מבינים שהפעם הימין לא ישבר ושהם יאלצו לקיים את איומי מלחמת האחים והרס המדינה שלהם. אבל כמובן שגם הם יודעים מה יש להם להפסיד מזה ולכן גם להם ברור שזה תמיד היה בלוף והם לא תכננו ללכת עד הסוף.
אז לאט לאט הם נשברים ומכשירים את השטח להידברות ופשרה. נמשיך ככה ועוד חודשיים הימין יעביר את הרפורמה בתנאים שלנו.
…העיתונאי בן-דרור ימיני האשים את בית המשפט של ברק בכך שהוא "עוקף את הדמוקרטיה, לכיוון של קבוצה ערכית השולטת בבית המשפט" ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי, השתמש במונח "פונדמנטליסטים של המשפט" לתיאור אלו המאמינים שחובת השופטים לפסוק לפי ערכי "הציבור הנאור".
ברם, התוצאה המשמעותית ביותר של השימוש בנוסחת "הציבור הנאור" היתה שאותם חלקים בציבור שכבר חשו ניכור כלפי בית המשפט ההומוגני, הצביעו על הביטוי כהוכחה לדבר שחשדו בו זה מכבר: שבית המשפט העליון בישראל הוא גוף אליטיסטי, אקסקלוסיבי, המקדם את האינטרסים וההשקפות של קבוצה מסוימת, במקום להגן בנחישות על חופש וצדק לכל.
מאז נוהגים מבקרי בית המשפט העליון להזכיר את המונח "הציבור הנאור" כדבר שבשגרה.
כוונתו המדויקת של ברק בביטוי זה אינה נהירה (הוא התחמק מלהבהיר את משמעותו ובשנים האחרונות נמנע מלהזכירו), אך אין לזה נפקא מינה (נפקא מינה = השלכה מעשית):
השימוש החוזר והנשנה במבחן כה מעליב ומתנשא, המבטא בוז עמוק לערכי הציבור הרחב והמפגין חוסר מודעות מתמיה לנזק שיעולל לבית המשפט עצמו, יכול היה להיעשות רק על ידי נשיא המוקף בעמיתים תמימי דעים.
ההומוגניות של בית המשפט והפער המתרחב בין ערכיו לבין אלה של כלל הציבור כבר החלו לגבות מחיר בכרסום יוקרתו של בית המשפט.
במדינה דמוקרטית, אפילו היא צעירה יחסית כמו ישראל, הציבור בדרך כלל מיומן בזיהוי מקורות של כוח בלתי-מבוקר השולט בחייו.
ככל שמתרבים אותם חלקים בציבור החשים כי אופייה של המדינה אינו נקבע בידי נציגיהם הנבחרים, כי אם בידי מעין קליקה של משפטנים הממנים את עצמם, פגיעה באמון שרוחש הציבור לרשות השופטת היא בלתי-נמנעת.
כל רשות שלטונית, בסופו של דבר, תלויה באמון שהציבור רוחש לה, אך הדבר נכון במיוחד לגבי הרשות השופטת, שאין לה לגיטימציה הנובעת מבחירה ישירה על ידי העם.
כדי שבתי המשפט ייהנו מאמון זה, עליהם להיתפש בעיני הציבור כגוף המשקף ומיישם את הערכים המקודשים ביותר של האומה.
http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/minuy.htm
בלי לדעת שום דבר על מה פירוש מדינה יהודית, פסק וחירטט במשך עשרות שנים על הנושא.
איזו בושה. איזו צרות אופקים. איזו חוצפה. איזו יהירות ריקנית המעידה על טפשות אינסופית וחסרת מעצורים.
הנה קטע מאתר "דעת" המנתח תופעה חמורה זו בנוגע לשופטים בבג"צ שאין להם שום ידע והיכרות נרחבת עם היהדות וכל מורשתה העצומה כולל כתביה, התנ"ך וכל היתר בעודם פוסקים ומנווטים את המדינה אל פוסט יהודיות ואף אנטי יהודיות ויהדות:
…"במקום לנסות לקבוע מהי מדינה יהודית על פי מסורת החקיקה הישראלית, נטה בית המשפט העליון, בהנהגתו של הנשיא ברק, לפרש מחדש את המילה "יהודית" כדי לשלול ממנה משמעות או תוכן כלשהם.
לפי ברק, יש להעניק לערכים יהודיים תוקף חוקתי רק במידה שהם מוכרים כערכים דמוקרטיים.
"ערכי היסוד של היהדות", כותב ברק, "הם ערכי היסוד של המדינה. כוונתי לערכים של אהבת האדם, קדושת החיים, צדק חברתי, עשיית הטוב והישר, שמירת כבוד האדם, שלטון החוק על המחוקק וכיוצא באלה, ערכים אותם הנחילה היהדות לעולם כולו… אכן, ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הם אותם ערכים אוניברסליים המשותפים לבני החברה הדמוקרטית".
הצהרה מעין זו מדאיגה במיוחד, משום שהיא קוראת תיגר על הכוונות שמאחורי ניסוח החוקים – כוונות שאין קושי לבררן, שכן שני החוקים נחקקו לפני שבע שנים בלבד.
אין צל של ספק שמשמעות המילה "יהודית" בחוקי היסוד נועדה להיות נבדלת מזו של המילה "דמוקרטית", כפי שנתפשה תמיד בשיח הציבורי הישראלי.
כוונתה הייתה לבטא ייחוד יהודי כלשהו – תרבותי, דתי, משפטי, סמלי, לאומי, או שילוב של אלה.
גם המחוקק הישראלי וגם האזרח מבינים בבירור שזו הכוונה בהגדרת אופייה ה"יהודי" של המדינה ולא ערכים דמוקרטיים כלל-עולמיים.
כדי להימנע מן המסקנה שברק וסיעתו מנסים לסכל במתכוון את כוונות הכנסת ולהתעלם מאמונות היסוד הגלומות בתודעת הציבור ביחס לאופי המדינה, נוכל רק ללמד עליו זכות ולומר, כי בית המשפט העליון בישראל כה מנותק ותלוש מן העולם האינטלקטואלי שבו חי הציבור, כה מרוחק מהאידיאלים שבהם מחזיקה החברה הישראלית, עד ששופטיו אינם ערים כלל לעיוות הפרשני המזדקר לעין שבשלילת ערכים יהודיים ייחודיים מן המדינה היהודית.
מצב הדברים הזה מדאיג מסיבה נוספת: חוקי היסוד הללו חוללו "מהפכה חוקתית" בישראל. לראשונה, מופקדת בידי בית המשפט הסמכות לקבוע בדיוק מה הם ערכיה של ישראל "כמדינה יהודית ודמוקרטית" ולבטל חקיקה של הכנסת אם היא נוגדת קביעה זו.
סמכות כזאת תובעת מהשופטים היכרות מעמיקה עם עולם ההגות והספרות הן של מחשבת ישראל והן של המחשבה הדמוקרטית.
ברם, מפאת המגבלות של הכשרתו המקצועית, שופט בית המשפט העליון בישראל אינו "בקיא ביותר", כלשונו של רוסטו, באף אחד מהתחומים.
מיעוט בעלי השכלה יהודית רחבה מבין היושבים על כס בית המשפט העליון מונע דיון רציני בערכיה היהודיים של המדינה.
בה בעת, רק למעטים מבין השופטים המכהנים היום יש היכרות רחבה עם המקורות הקלאסיים של ההגות הדמוקרטית וּודאי שאין הם "מומחים" בתיאוריה הפוליטית הדמוקרטית.
שופטי ישראל היום מומחים רק בחוק הישראלי – מומחיות שהופכת פחות ופחות רלוונטית ככל שסמכותם החוקתית החדשה מרחיקה אותם מהחוק היבש.
דוגמה נוספת לסוג הבעיות שמעורר בית משפט הומוגני ומנותק היא מבחן "הציבור הנאור" של השופט ברק.
כשהכריז ברק בשנת 1994 שיש ליישב את הסתירות בין הערכים הדמוקרטיים והיהודיים של המדינה "על-פי תפישותיו של הציבור הנאור בישראל", הוא ככל הנראה לא היה מודע להשלכות האנטי-דמוקרטיות המחרידות של השימוש במבחן זה – שלפיו ערכיה של קהילה מועדפת מסוימת ולא אלה של החברה כולה, הם שיעצבו את החוקה – ואף לא להשפעתה של נוסחה זו על יחסו של הציבור לבית המשפט עצמו.
http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/minuy.htm
"שופטי ישראל היום מומחים רק בחוק הישראלי "-זהו שלא. הם מומחים רק בתפיסה הנאורה ולכן נוטים לעשות טעויות בחוק ולהיאלץ להשתמש בנימוקים מעורפלים(מידתיות, סבירות) כדי להצדיק את פסקיהם שפשוט לא מתאימים ללשון החוק.
ולכן דברים פשוטים לא מובנים להם. לדוגמה מה המשמעות של זה שהמילה 'שיוויון' לא הוכנסה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אבל המילה 'חירות' כן הוכנסה. או מה המשמעות של זה שהזזת הגבול דורשת 80 ח"כ. או למשל מה זו חזקת החפות ועוד ועוד.
מי שמומחה לחוק יודע מה כתוב בו ומה לא ומה המשמעות של זה לגבי מה מותר ומה אסור.
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים.
של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.
בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –
בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:
האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
מי שיכנע את כולם שיש פה מלחמה? השמאל צורח בטנטרום של ילד שלקחו לו את הסוכריה אז אתם מאמינים לגיבובי השטויות שלו על מלחמת אחים? הרפורמה תעבור ללא כל שינוי והכל יהיה פה אותו דבר ואפילו טיפת דם אחת לא תישפך. אם נעצור או נשנה את הרפורמה בגלל איומים חסרי בסיס אז מה אנחנו שווים? למה המדינה הזו בכלל? פשוט תצרפו אותנו לחירוב האירופי וזהו.