זה אינו מאבק סביב רפורמה, אלא על יכולת מיעוט אלים לכפות רצונו על הרוב הדמוקרטי בכל האמצעים
במרץ 2018, בראיון בתכנית לונדון וקירשנבאום בערוץ 10, קרתה לשלי יחימוביץ' תקלה – ברגע של חוסר תשומת לב הודתה חברת הכנסת דאז באמת: 'החוק הצרפתי' שאוסר על חקירת ראש ממשלה מכהן ינציח את שלטון נתניהו "לעוד עשר שנים". כך הוצג בפומבי האקדח המעשן למה שהיה ברור עוד לפני כן לרבים: מטרת החקירות מעולם לא הייתה "ביעור השחיתות", אלא הדחה באמצעות מערכת המשפט של ראש ממשלה, אותו מחנה השמאל אינו מצליח להחליף בבחירות דמוקרטיות.
בימים האחרונים גוברות הקריאות באופוזיציה להציע לראש הממשלה עסקה: חנינה תמורת פרישתו לצמיתות מהחיים הפוליטיים. זהו שלב נוסף ב"הסרת המסכות" ובחשיפת המניעים האמיתיים מאחורי אובססיית השמאל לכתבי האישום נגד נתניהו, אך הוא חושף מגמות חשובות נוספות.
התחדשות הקריאות לעסקה בנוסח זה לא התרחשה בחלל ריק. במשך שנים שמענו מעל כל במה אפשרית כי התיקים נגד נתניהו הם "בטון יצוק". והנה, בסוף השבוע חשפה אילנה דיין כי השופטים במשפט נתניהו ייעצו לצדדים לשקול אפשרות של הליך גישור לקראת עסקת טיעון. זו ידיעה דרמטית, שבעולם של תקשורת מאוזנת הייתה זוכה לאינספור ציטוטים וציוצים: היא רומזת על כך שהתביעה בצרות, וככל הנראה התיקים נמצאים בסכנת קריסה.
יחימוביץ' על דחיית הבחירות: "לא נשרת מזימת הזדון של נתניהו" • לריאיון המלא ב-#לונדוןוקירשנבאום >> https://t.co/WfBTQ56Orr pic.twitter.com/OklkTiKwcH
— חדשות 13 (@newsisrael13) March 15, 2018
בהקשר זה לא מיותר לציין כי עצת השופטים הגיעה לאחר שנשמעו עשרות עדים מטעם התביעה, ובטרם נשמע עד יחיד מטעם ההגנה. את כל זה מבינים היטב בשמאל ובאופוזיציה, ולכן ממהרים להוציא מהבוידעם את הצעת הפרישה בתמורה לביטול האישומים. ומה עם "החשדות הכבדים לשחיתות", חשיבותה העליונה של בירור האמת, וכיוצא בזה? ובכן, כל זה יכול ללכת לפח, שהרי מלכתחילה לא היה מדובר ביותר מרטוריקה נפוחה שנועדה להסוות את מטרת הקמפיין האמיתית: הדחת נתניהו באמצעות מערכת המשפט.
נתניהו לא חייב וכנראה גם לא יסכים לעסקה מהסוג הזה, אך עצם חזרתה לשולחן מעיד על כיוון מעודד מבחינתו. יחד עם זאת, יש כאן נורת אזהרה המתקשרת למחאה נגד הרפורמה המשפטית: טשטוש המזימות לחתור תחת הכרעות דמוקרטיות במסווה של ערכים נעלים, או אפילו במסווה של הגנה על הדמוקרטיה עצמה, הוא דפוס חוזר של השמאל.
המחאה הנוכחית היא בסך הכל גלגול נוסף של קמפיין כתבי האישום: היא לא נובעת ממסקנה הזויה לפיה ישראל עומדת להפוך לדיקטטורה, אלא מהווה עוד ניסיון להדיח שלטון ימין באמצעות שימוש במסלול עוקף-קלפי.
כאשר נשאלה שקמה ברסלר, מראשי מחאת השמאל, לדעתה על הצעתה המרוככת של הקואליציה בנושא הוועדה לבחירת שופטים, היא השיבה כי לא טרחה כלל לקרוא אותה . בוודאי תופתעו לגלות כי בטרם הניפה את דגל "המאבק בהפיכה המשטרית", ברסלר הייתה ממובילי מחאת "הדגלים השחורים" להדחת נתניהו בתירוץ של כתבי האישום נגדו.
קטע פשוט מדהים מראיון בהארץ עם שקמה ברסלר. ״הפרצוף של המחאה״ מעולם – אף לא פעם אחת – קראה את הצעת החוק לגבי הוועדה למינוי שופטים, שעומדת כזכור בלב המחאה. הכל משמועות ואנשים שסיפרו לה. אבל העיקר ״הימין לא ידע על מה הצביע בבחירות״ pic.twitter.com/E38lK1ddXd
— Ariel Schnabel אריאל שנבל (@ArielSchnabel) March 18, 2023
המסקנה הנגזרת מכל זה היא שהימין חייב להמשיך בהפגנות משלו: זה איננו מאבק על רפורמה משפטית, אלא נגד יכולת מיעוט אלים לכפות את רצונו על ממשלה נבחרת באמצעות מיטוט שלטון החוק, איומים לפגוע בביטחון המדינה ובכלכלתה ולהשליט בה אנרכיה.
ואם נראה לכם שנכון לנטוש גם את המאבק הזה, רק תזכרו שברגע בו הרפורמה תיגנז יחל מאבק אימים של הפגנות נגד ריבוי פסי האטה בכבישים, מצב אוכלוסיית הנשרים ברמת הגולן (הכבושה), או מדיניות הממשלה בנושא סובסידיות למגדלי בטטות. במלחמה אותה מנהל השמאל על ביטול תוצאות הבחירות הכל כשר ודבר אינו מופרך מדי.
על מה השמאל באמת מפגין?
זו שאלה פשוטה מאוד. הם מפגינים בעד השארתה של פסקת ההתגברות – בידי האייטולות בעליון.
וכנגד העברתה מידי האייטולות, לידי נציגי העם ברשות הנבחרת.
כמו כן, נכון – על כל הישראלים להתאחד, כנגד פלוגות הסער (החולצות החומות בצילום), המטילים טרור ברחובות ישראל על הישראלים ואלימות פיזית ומילולית כנגד החושבים אחרת – בדיוק כמו הנאצים (מדוע השוואה למלחמה"ע ה-2? אלמנטרי – אל תתנהגו כמו הנאצים, לא נצטרך להשוות).
נכון
לצערנו, מה שבדרך כלל קורה הוא שהימין רואה את השמאל דרך המשקפיים שלו
ולא מבין עם מי יש לו עסק.
מה זה משנה על מה הם מפגינים, הם כבר נצחו
תבוסתנות לא מנצחת אף פעם. העולם לא מסתיים מחר, יובל.
תיקון אחד: המטרה אינה הפלת נתניהו אלא הפלת הימין.
מטרת השמאל-מרכז היא ליצור דיקטטורה בה עולם הערכים מקובע לפי אמונותיהם. ולכן יש להם בעיה עם הרעיון של שלטון שמקדם עולם ערכים אחר.
זו הסיבה שכשהם רואים שלטון כזה הם מחפשים דרכים לעקוף אותו, בין אם זה דרך בג״ץ או עכשיו דרך חוקה.
ההתמקדות האידית בנתניהו היא רק טקטיקה מתוך אמונה שבלעדיו גוש הימין יתמוטט. להפוך מאבק לאישי זה יותר יעיל.
זו הסיבה שקשה להם עם מעמד היהדות לדוגמה חלוקה של הרחבות בכותל באופן יחסי(למרות שזה נותן מקום לכולם) אבל הם דורשים כפייה בכל הנוגע לשיוויון וזכויות אדם. יש ערכים שאסור לתת להם מקום הוגן ואפילו כשיש אפשרות לבחירה ויש ערכים שחובה לכפות.
ההתמקדות בנתניהו וברדיפתו האישית היא אכן טקטיקה שיצאה מבית מדרשו של סול אלינסקי,
יהודי אמריקאי קומוניסט שכתב את הספר "כללים לרדיקלים" המונה 13 כללים עיקריים.
אחד מהם ממליץ לפעול בדיוק כך.
"בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית וקטב אותה:
חתוך את רשת התמיכה ובודד את המטרה מכל אהדה.
רדוף אנשים ולא מוסדות.
אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות".
וזה מה שאנחנו עדים לו כאן בישראל ב-20 השנים האחרונות. ראינו איך המשטרה בליווי הפרקליטות והתקשורת המגויסת "מטפלים" בכל מי שהיה בחוג הקרוב לנתניהו. כל מי שמופיע בתיק 4000 למשל וגם אלה שבסופו של דבר לא נכנסו לתיק אבל אוימו באמצעות החקירות. אנחנו חיים בשטאזילנד.
לעניות דעתי – הגב' ברסלר אפילו אחת תקציר הצעת החוק לא קראה! לא מאמינה לה!
לא אישית הגב' ברסלר,
אך במידה ונציגי הסמול היו קוראים והיו להם טענות לוגיות – הם לא היה צריכים לקפוץ על שולחנות הכנסת כמו שימפנזות.
קל להחזיק שלט בהפגנה ו/או לומר בראיון ל"פראבדה" – "דמוקרטיה זה אני". הרבה יותר קשה, לקיים דיון ציבורי מנומק. בשביל זה אכן, צריך לקרוא את הצ"ח, לגבש נימוקים לוגיים לטענותיך ("אני אל הדמוקרטיה וכולם צריכים אישור על דמוקרטיה ממני", אינה טענה לוגית – אם כבר, זו סיבה לאשפוז)
וכאשר לא קרואים ו/או אין נימוקים לוגיים לעמדתך – קופצים על שולחנות כמו שימפנזות.
״המסקנה הנגזרת מכל זה היא שהימין חייב להמשיך בהפגנות משלו״-
נכון, אבל ההפגנות הן רק חלק קטן מהמאבק. המאבק כולל גם המשך החקיקה, טיפוח חופש הביטוי בגופים מעצבי דעת קהל(תקשורת, חינוך, תרבות, אקדמיה), מלחמה בסרבנות, הפצת המידע בתקשורת וברשתות החברתיות לכל מי שרק אפשר ועוד.
המסקנה הנגזרת מכל הכתוב במאמר היא שהימין חייב להמשיך במאבק משלו-על כל המשתמע מכך.
נכון
ובעיקר לזכור שאין כאן ויכוח שכלי
כי השמאל (לא המפגינים, שרובם המכריע מובלים ואינם מבינים דבר) מעולם לא היה ולא יהיה מעוניין בבירור שכלי של שום נושא
אני לא בטוח שכתבי האישום נגד נתניהו יקרסו. אני בטוח שאין בהם מספיק כדי להדיח אותו או להכניסו למאסר, אבל בהחלט מספיק כדי למרר לו את שארית חייו.
לי נראה שכרגע ראשי החונטה מרגישים שהמחאות לא עוזרות ואולי אפילו מזיקות (למשל סרבנות הטייסים, או המצעד הנאצי שתמונתו מופיעה בראש המאמר), והצלחת מימוש הרפורמה תהיה הרבה יותר כואבת למערכת המשפטית מאשר אי הדחת נתניהו.
לדעתי, ההצעה לגישור היא בלון ניסוי, שמטרתו לרתום את נתניהו לוותר על הרפורמה בתמורה לעיסקת טיעון חסרת חשיבות אבל כזו שתשחרר את נתניהו מאימת ההדחה ומאידך תאפשר למערכת המשפט להחזיק את נתניהו במקום רגיש.
אם נתניהו יחתום על עיסקת טיעון, קחו בחשבון שרפורמה אמיתית לא תהיה במדינת ישראל. "רפורמה" תהיה, אבל מרוקנת מתוכן ומחשיבות ומהשפעה.
מופע האימים של הנאצים בישראל,
בחסות ובמימון, אנטישמים וצאצאי הנאצים מהארץ והעולם
היום אנחנו לא 'יהודים'
אנחנו יהודים במדינת ישראל היהודית, העצמאית וזה שונה
לידיעתכם
את התגובה של נדב ראוי למחוק. זו הכחשת השואה מהסוג של יאיר גולן וחבריו במרץ. הכחשת השואה היא תופעה בזויה.
התשובה היחידה למחנה כה בזוי ושפל כמו השמאל-"מרכז" היא הגמוניה ימנית.
נתניהו יודע שבוחריו לא יסלחו לו אם הוא ימכור אותם תמורת טובה אישית. וכולנו יודעים איך זה עבד לבנט.
נראה לך שזו המורשת שנתניהו רוצה להשאיר אחרי כל מה שהוא עשה וכל מה שהוא ובני משפחתו עברו?
מה גם שזו לא פעם ראשונה שעסקת טיעון עולה וגם בפעם הקודמת הוא סירב.
חשוב לזכור שנתניהו יודע שהמשפט שלו הוא שהוציא החוצה את כל השלדים של הפרקליטות מהארון ומערכת המשפט ויצר לחץ ציבורי לרפורמה. ברגע שהמשפט יגמר הלחץ מימין ירגע.
ימני
ניסיתי לענות לך תשובה מפורטת, אך מישהו ממנהלי אתר מידה פשוט צינזר את תגובתי.
חבל.
הדיון בינינו, למרות שאנו לא מסכימים, ואפילו בקטבים הפוכים, לגבי עניינים מסוימים, הדיון בינינו מכבד ומפרה