ג'ונתן היידט מציג מדריך מועיל להבנת מה שקורה מסביבנו ולנו
cottonbro studio
פרופ' ג'ונתן היידט ביקר חברים בניו-יורק, כחודש לאחר תבוסתו של ג'ון קרי בבחירות לנשיאות ב-2004, והלך לחנות ספרים משומשים כדי לעיין באגף מדע המדינה שלה. כשסקר את המדפים, הזדקר לנגד עיניו ספר אחד: 'שמרנות' שערך ההיסטוריון ג'רי מולר. הוא מספר איך התחיל לקרוא את ההקדמה של מולר בעודו עומד במעבר, אך בעמוד השלישי היה צריך להתיישב על הרצפה. מולר כתב ששמרנות מודרנית מנסה ליצור את החברה הטובה ביותר האפשרית, זו שמביאה את מרב האושר, בהתחשב בנסיבות. היידט שאל את עצמו: האם זה ייתכן? האם יש סוג של שמרנות שבאמת יכול להתחרות בליברליות? האם יכול להיות שלשמרנים יש נוסחה טובה יותר איך ליצור חברה מאושרת ובריאה?
התיאור הזה מופיע בספרו החשוב 'The Righteous Mind', שכעת ראה אור בעברית בהוצאת ידיעות ספרים תחת הכותרת 'למה אתם תמיד צודקים'. היידט מתאר שם שתי נקודות מפנה שגרמו לו, כליברלי-פרוגרסיבי ותומך המפלגה הדמוקרטית, להבין משהו חדש לגמרי על ימניים ושמרניים. את נקודת המפנה השנייה הבאנו למעלה;
הראשונה הייתה ביקור בן שלושה חודשים בהודו, שבו הצליח היידט להפנים באופן ארעי, לתדהמתו, את נקודת המבט הקהילתית של חברה שמרנית. הוא לא שינה את חייו לטווח הארוך, אבל הצליח להיכנס לעיניים של מארחיו, השונה כל כך מהחשיבה ההיפר-אינדיבידואליסטית המתמקדת בזכויות הפרט. והוא מספר שבדרכו הביתה שמע קול חזק מכריז במבטא אמריקני: "זה התא מעל המושב *שלי*, *זכותי* להשתמש בו" – והתכווץ.
היידט הוא פסיכולוג במקצועו, ובספר הוא מראה איך בני אדם מחווטים לשישה סוגים של רגישויות מוסריות: חמלה, חירות, הוגנות, נאמנות, סמכות וקדושה. היידט טען שהתפישה המוסרית של ליברלים/פרוגרסיבים נסמכת כמעט רק על שניים או שלושה המושגים הראשונים, בעוד זו של השמרנים נסמכת על כל ששת הסוגים הללו. ההבדל הזה מקרין על מגוון התנהגויות ותפיסות, בתחומים רבים (אני מניח שעמדה על הרצף הזה השפיעה, למשל, על הבחירה להשתמש [מעט] בנקודה מגדרי.ת בתרגום לעברית).
היידט טוען שההבדל הזה מעניק לשמרנים יתרון פוליטי מבחינת הבוחרים, וגם תפיסה מקיפה יותר של נפש האדם. עוד הוסיף היידט ששמרנים מיטיבים להבין ליברלים מאשר להפך, משום ששמרנים רגישים במידה מסוימת לערכי החמלה והחירות היקרים לליברלים, בעוד ליברלים אינם מבינים את המשמעות המוסרית שיש בעיני שמרנים לערכים כמו סמכות וקדושה.
הוא עצמו, עם זאת, נותר על הצד השמאלי של המפה הערכית והפוליטית, ומצדד לפי הצהרתו בגרסה כלשהי של תועלתנות מוסרית; ההבחנה בין הפילוסופיה של המוסר לבין הפסיכולוגיה של המוסר חשובה כאן, והיידט אינו מחמיץ אותה.
בקיצור, ספר מועיל ומומלץ, שתורם ליכולתנו להבין הרבה ממה שקורה מסביבנו – ולנו.
הטור התפרסם לראשונה בדף הפייסבוק של הרב חיים נבון.
אולי בארה״ב.
בישראל דווקא המושגים האחרונים יותר תקפים לפרוגרסיבים-
נאמנות? ידוע מה קורה בשמאל למי שחורג מהשורה(ראו לדוגמה פה: https://mida.org.il/2023/02/22/%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%97%D7%94-%D7%A9%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9B%D7%A0%D7%95/amp/ )
סמכות? אצלם ראש ממשלה יכול לצאת למבצע ללא אישור הקבינט או להזיז את הגבול ללא 80 ח״כים וכולם מכבדים את זה. בעיניהם, אסור לערער על גדולי המשפטנים ועל המומחים (בעלי אקדמי / צבאי נכבד). ובמקרה של סתירהבים הדרישות הנ״ל? לראש הממשלה שלהם מותר להכריז ׳בעיני זה חוקי׳ גם נגד דעת היועמ״ש.
קדושה? אמנם לא קדושה דתית אבל הם מוכנים למות על קדושת ׳דת׳ זכויות האדם ונביאיה המשפטנים. בשם המטרה הזו הכל מותר-מקריעת העם, דרך פגיעה מסיבית בכלכלה וכלה בסרבנות בזמן גל פיגועים!
אפילו בימין הדתי ביותר אין כמעט דברים שקדושים עד כדי כך.
ומהצד השני, המושגים הראשונים פחות תופסים:
חמלה? הצחתם את המתנחלים, החרדים, תושבי דרום ת״א, העוברים הלא רצויים… השמאל יודע לחמול אבל רק על חלק מהאוכלוסיה ואף פעם לא על שני הצדדים.
חירות? לפי מה שהשמאל מקדם נראה שדווקא חשוב להם מאוד לשעבד את העם לדרך אחת בלבד ולמנוע אפשרות בחירה בכל דרך עוקפת דמוקרטיה. נראה שהם היו מעדיפים דיקטטורה טוטליטרית כל עוד היא תהיה מחויבת לערכים ה׳נאורים׳.
הוגנות-מעבר למה שכתבתי על חמלה, כדאי להזכיר פה את מה שכתבתי לגבי נאמנות. מישהו חושב שלנתניהו היו מתירים אותו דבר?