"צנוע, מקצוען ואיש חיל": לזכרו של אלישע שלם

אל"ם (במיל') אלישע שלם, יליד קיבוץ בית אלפא, חקלאי ומפקד מוערך בצנחנים, נפטר ב-23 במאי 2023, בגיל 89.

***

בצהרי ה-13 באוקטובר 1973, מפקד גדוד 567 סא"ל (במיל') אלישע שלם התכונן לצאת עם כוחותיו לניסיון כיבוש נוסף של תל אֶ-שַמְס, נקודה אסטרטגית חשובה ששלטה על הציר לדמשק בשטח שנודע כמובלעת הסורית. הניסיון הצה"לי הראשון לכבוש את התל יום קודם לכן נתקל בהתנגדות סורית עזה, והסתיים בפעולה בה כוח מסיירת המטכ"ל בפיקוד רס"ן יוני נתניהו חילץ את סא"ל יוסי בן-חנן שנפצע קשה בהובילו טור טנקים לעבר התל.

מייד עם כישלון הניסיון הראשון, הוטלה המשימה מחדש על חטיבה 317 שהורכבה מצנחנים במילואים, ועל גדודו של אלישע שלם. המודיעין בידיו היה חלקי בלבד והתבסס על מספר תצפיות שהספיק לערוך באותו בוקר. התוכנית הראשונית הייתה לתקוף רגלית את התל המבוצר מצפון וממערב, תוך מעבר בשטח סלעי קשה כדי להפתיע את הסורים מכיוון בלתי צפוי. אלא ששעות ספורות לפני היציאה לפעולה, מפקד אוגדה 36 תא"ל רפאל איתן (רפול) החליט לשנות את התוכנית ולתקוף את התל דווקא מדרום, במטרה לטהר את ביצורי הנ"ט בחסות החשכה.

אל"ם (במיל') אילן סהר שחקר את קרבות תל א-שמס, ציטט את שלם המתאר את הברירות שעמדו באותו רגע בפני מפקד הגדוד ההמום: "האחת – אני מבצע את התוכנית שלי וכולם 'תקפצו לי'; השנייה – איני מסוגל לבצע תוכנית אחרת בזמן קצר כל כך; השלישית – אין ברירה, אנסה להתמודד עם הבעיה. לקחתי נשימות עמוקות וביצעתי את השינויים".

ד"ר יגיל הנקין, עמית במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ומרצה במכללה לפיקוד ומטה, מסביר בשיחה עם 'מידה' על המשמעות של שינוי מוחלט בתוכנית הראשונית רגע לפני הקרב. "בתור מפקד אתה נמצא פה בבעיה קשה. הכנת את הכוחות למשימה מסוימת וממש לפני היציאה הופכים לך את כל התוכנית. אלישע כינס מיד את כל המפקדים שלו ותדרך אותם לגבי התוכנית החדשה באופן הפשוט ביותר: נקודות של התקדמות ועצירה ומי מוביל בכל שלב בדרך, במטרה לשמור על הכוחות קרובים ובשליטה ותוך כדי התקדמות זהירה. כל שלב מפורק לפרטים קטנים כדי שבמקרה של התקלות לא תהיה הפתעה מוחלטת".

ואכן כך היה. הכוח החל לנוע בלחימה בתעלות מעמדה לעמדה ותחת אש. במחקרו של סהר סיפר אחד ממפקדי הפלוגות על המג"ד במהלך הקרב: "נפלה עליו נינוחות שהתבטאה בזמזום מנגינות. מפקדי הפלוגות שהכירו אותו שנים קודם לכן, נרגעו. היה זה סימן מוכר. אלישע שהיה נווט ידוע ומוכר היה מפזם בניווטים. היה לו ביטחון עצמי שהוא מכיר את השטח ואת הציר. כשאלישע היה טועה בניווט הוא היה מפסיק לפזם, ואז היינו יודעים שהמג"ד "התברבר". ועכשיו, בדרכנו למשימה שבה אנחנו מסכנים את חיינו, כששמענו את המג"ד מפזם, ידענו שהוא בוטח בעצמו ובנו".

הנקין מספר כי במהלך הכיבוש הלילי של תל אֶ-שַמְס "אלישע שלט בכוח באופן מצוין והוא סיים את הקרב עם ארבעה פצועים לכוחותינו מול שלושים הרוגים לסורים. בעיניי זה קרב מופת שמדגים איך מפקד מתמודד תוך כדי מלחמה עם מצב בו מערבבים לו את כל הקלפים ויש צורך לפעול במהירות לפי תוכנית חדשה, לגלות גמישות לצד נחישות ודבקות במשימה ולתכנן ולנהל את הקרב באופן מופתי".

אך לשלם ולחייליו לא היה זמן רב כדי לנוח. ארבעה ימים לאחר מכן הוטלה על הגדוד המשימה לכבוש את הכפר אֻם בַּטְנֶה ממזרח לקוניטרה, במטרה להרחיב את המובלעת ולפתוח צירי תנועה נוספים. אל"ם (במיל') משה גבעתי, היסטוריון צבאי ומחברם של ספרים רבים, בין היתר על הקרבות בגולן במלחמת יום כיפור, אומר ל'מידה' כי גם במקרה הזה גילה אלישע שלם "מנהיגות למופת תחת אש".

על-פי תוכנית הקרב, הכוח בפיקודו של אלישע היה אמור להתפנות לאחר כיבוש הכפר ולהיות מוחלף על-ידי כוחות אחרים. אלא שעוד בטרם הושלם הפינוי פתחו הסורים בהתקפת נגד כבדה והגדוד של אלישע נאלץ לבצע נסיגה תחת אש. גבעתי מספר כי אחד הלוחמים בקרב תיאר כיצד שלם הוביל את הגדוד אשר נשא פצועים על אלונקות "בקור רוח מדהים", וכאשר הוא מחליט להמשיך ולהתקדם למרות ההפגזה במטרה לצאת מטווח האש, החלטה שככל הנראה הצילה חיים רבים.

יומיים בלבד חלפו וכבר יצא הגדוד לעוד קרב שנרשם בדפי ההיסטוריה. במבצע "קינוח" שהחל ב-21 באוקטובר הונחתו כוחות חטיבה 317 מצפון לחרמון הסורי, ולאחר התקדמות איטית ומתישה כבשו את המוצב הסורי לקראת שעות הבוקר המוקדמות וללא התנגדות משמעותית. במקביל, כוחות גולני נקלעו לקרב קשה בניסיון הכיבוש מחדש של מוצב החרמון הישראלי, וחלק מהגדוד של אלישע נשלח כדי לסייע להם, אך בדרך לשם קיבל פקודה לעצור מחשש לאש דו-צדדית ומכיוון שהיה נראה שהקרב לקראת סיום.

לאחר המלחמה מונה שלם למפקד חטיבת החרמון במילואים, תפקיד אותו מילא במשך חמש שנים, ושם דרכו הצטלבה שוב עם משה גבעתי ששימש אז מפקד הגזרה. בהמשך מונה למפקד חטיבה 226 של מילואי הצנחנים ואף נשלח לעיראק בשלהי שנות ה-60 כדי להכשיר את כוחות הגרילה הכורדיים שמרדו בממשלה. שנים רבות לאחר מכן, גבעתי פגש את שלם שוב בקיבוצו רמת יוחנן, כאשר ראיין אותו לספר הביוגרפי שחיבר אודות מאיר הר-ציון.

"אלישע אמנם מוכר בעיקר מהקרבות ביום כיפור אבל החיבור שלו לצבא החל הרבה קודם לכן", מספר גבעתי. "הוא היה צעיר מדי כדי להשתתף במלחמת העצמאות אך גם כנער בקיבוץ חווה מספר אירועי ירי והתקפות. הוא אפילו תכנן עם עוד כמה חברים לברוח ולהצטרף לפלמ"ח אבל המלחמה כבר הסתיימה. אחרי שהתגייס במארס 1952 נשלח ישירות לקורס מ"כים של הנח"ל, שם המפקד שלו היה קצין צעיר בשם מוֹטה גוּר. בהמשך נשלח לקורס סיירים ואז הצטרף לגדוד 890 של הצנחנים בפיקודו של אריק שרון, שהתמזג עם יחידה 101 שפורקה. בתור מפקד מחלקה ומפקד פלוגה אלישע השתתף בפעולות ברצועת עזה מול הצבא המצרי ומול הפדאיון".

מאיר הר-ציון היה גם הוא מפקד מחלקה בגדוד, ולחם לצד אלישע בין היתר בפעולת כיסופים ובפשיטה על משטרת דהריה במהלכה נפצע הר-ציון. "אלישע הפגין סגנון מנהיגות שונה ממאיר", מספר גבעתי. "הר-ציון היה נראה כמו שלומפר אבל כולם העריצו אותו והייתה לו יכולת ניווט מדהימה. שלם היה ההפך: איש מסודר ויסודי, יֶקֶה באופיו".

בהמשך השתתף אלישע בעוד כמה פעולות תגמול ידועות, כמו פעולת כנרת בדצמבר 1955 והפשיטה על יעדים ירדנים בערבה במסגרת מבצע "גוליבר" בספטמבר 1956. אך גם שנים ארוכות לאחר מכן, גבעתי מספר שאופיו לא השתנה. "קבעתי לפגוש אותו בקיבוץ לצורך הריאיון והוא הגיע על טרקטור מלא בוץ, אדם שהיה אז בן 83 ועדיין עובד במטע. הוא היה רגוע ודיבר לאט והיה בעל חוש הומור מיוחד. גם כשדיבר על דברים שמישהו אחר היה אולי מתלהב מהם או משבח את עצמו, אצלו הכל היה בצנעה".

הנקין אומר כי לדעתו אלישע שלם היה "אחד ממפקדי הגדודים הטובים ביותר שהיו לצה"ל". לדבריו, "חלק חשוב בכך הייתה לעובדה שהוא שימש כמפקד של אותו גדוד מילואים במשך 15 שנים. בשונה ממפקד שמגיע לתקופה קצרה ולפעמים לא מספיק אפילו לעשות תרגיל אחד עם הגדוד, שלם הכיר את כל האנשים ובאימונים המשותפים הם הגיעו לרמת מקצועיות גבוהה מאוד. זה כמובן בלט במיוחד ברצף הפעולות המוצלחות שהוביל בגזרה הסורית במלחמת יום כיפור, אבל גם קודם לכן בפעולות קשות במלחמת ששת הימים".

מה היה מיוחד בסגנון הפיקוד שלו?

"לדעתי זה היה שילוב של כמה דברים: דוגמה אישית בהובלת הכוח ואמון מלא בינו לבין המפקדים והחיילים, יחד עם מקצועיות ומיומנות גבוהה. יש מספיק מפקדים טובים שהסתבכו עם משימות פחות מסובכות מהצרות שאלישע נתקל בהן בתל אֶ-שַמְס, ובכל זאת הוא הצליח לבצע את המשימה בלוח זמנים קצר, בגמישות מרשימה ובלי תירוצים. זו גישה שלוקחת אחריות וקובעת שעושים את מה שצריך והיא מאפיינת מאוד את הצנחנים באותה תקופה".

זה משהו שלדעתך חסר למפקדים של היום?

"מן הסתם המשימות השתנו ואופי הלחימה השתנה. אבל הייתי אומר, מבלי לשפוט אף מפקד בצה"ל של היום, שלא היה מזיק לנו אם היו עוד מפקדים כמו אלישע שלם – צנוע, מקצוען ואיש חַיִל".

גם גבעתי מסכים עם ההערכה לפיה שלם היה אחד המפקדים הטובים בתולדות צה"ל. "אלישע היה מפקד משכמו ומעלה. עוד לפני המלחמות הגדולות הוא צבר ניסיון רב בעשרות פעולות וקרבות, וזה בהחלט השתקף במהלכים המבריקים שביצע ביום כיפור, בדרך שבה הוביל את הגדוד לכיבוש תל אֶ-שַמְס ובקרב באֻם בַּטְנֶה".

איך התרשמת ממנו באופן אישי?

"אלישע היה קר רוח להפליא. פעל בשכל וברוגע ולא לאחר יד, מה שהשפיע מאוד על החיילים בשטח, ויחד עם זאת הפגין מחשבה מקורית. התרשמתי מהשקט הנפשי שלו ומכך שלמרות סיפורי הגבורה הוא ממש לא היה שחצן או ברברן. איש חרוץ בעל ביקורת עצמית שידע לקחת דברים בפרופורציה. הכרתי מעט מאוד אנשים כאלה".

***

לקריאה נוספת:

– משה גבעתי, המערכה בחרמון – הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, 2015.

– אלישיב שמשי, בהם יותר מכול – על סוד ההצלחה של צה"ל, 2005.

– דני אשר (עורך), הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, 2008.