ההרגל המגונה של האו"ם

האו"ם אימץ לו בשנים האחרונות הרגל מגונה של האשמת ישראל בכל עוולות העולם – החל מטענות מפוברקות על "אפרטהייד" ועד לפגיעה זכויות נשים וילדים. אותו ארגון ממש שנשבע להגן על זכויות האדם באשר הוא, התדרדר להאשמות נוסח צהובון זול שלעיתים גובלות בעלילות דם של ממש. כך קרה שוב כאשר האו"ם הודיע כי הוא שוקל לצרף את ישראל לרשימה השחורה של מדינות הפוגעות בזכויות ילדים באזורי מלחמה.

ההחלטה המוזרה התקבלה למעשה ללא שום ראיות, ובין היתר מאשימה את ישראל ב"גיוס שלושה צעירים פלסטינים כמגנים אנושיים בקרב". נציגות ישראל באו"ם הגדירה את הטענה הזו כ"קיצונית, שגויה ובלתי-סבירה", והדגישה כי "מקרים כאלה לא התרחשו מעולם".

אחד הגורמים המובילים במאמץ הקנאי לצרף את ישראל לרשימה הוא ארגון בשם World Vision International, אשר פרסם מכתב פתוח המיועד למזכ"ל האו"ם בו חזר שוב על אותן האשמות מזויפות בנוגע לגיוס ילדים. לארגון עצמו היסטוריה ארוכה של פעילות אנטי-ישראלית, כולל השוואת צה"ל לצבאו של היטלר והסתבכות של אחד ממנהליו בהעברת כספים לחמאס. על המכתב חתמו 18 ארגונים נוספים, 'המי ומי' בעולם התעמולה האנטי-ישראלית, כולל Human Rights Watch ממחברי דו"חות ה"אפרטהייד" הידועים לשמצה.

המכתב אמנם מזכיר בקצרה סכסוכים שונים ברחבי העולם בהם נפגעים ילדים, ואף מקרה בו "קבוצות פלסטיניות חמושות" היו אחראיות לפגיעה כזו, אך ממליץ באופן בלעדי על הוספת ישראל לרשימה השחורה ומתעלם לחלוטין מן הרשות הפלסטינית. זהו חלק מהמשחק הכפול המוכר בו הרש"פ מבדילה עצמה, כאשר זה נוח לה, מזרוע הפת"ח החמושה ומארגוני טרור אחרים, וביד השנייה מסיתה אותם כל העת לטרור ואלימות.

בין המסמכים המצוטטים במכתב ועליהם הוא מתבסס, נמצא מסמך מאת ארגון Watchlist המהווה מעין דו"ח בסוגיית ילדים באזורי סכסוך וכולל המלצות מדיניות בעניין עבור האו"ם. לא ברור כיצד אותו ארגון השיג לעצמו עמדת השפעה כזו באו"ם, אך ברור כי שאר הארגונים החתומים על המכתב מחייכים בשביעות רצון למראה האזכורים לישראל באותו מסמך.

ב-Watchlist מסבירים כי הגיעו למסקנות המסמך אודות "הרג והטלת מום ומתקפות על בתי חולים ובתי ספר" אך ורק מתוך "בחינת מקורות פומביים זמינים". במילים אחרות, הארגון לא טרח לשלוח לשטח מומחים כדי לוודא את הטענות נגד ישראל, והסתמך על דיווחים של ארגונים אנטי-ישראלים אחרים, ארגונים אשר מטה לחמם תלוי בליבוי תמידי של הסכסוך.

כפי שמציין מכון NGO Monitor העוקב אחרי פעילות אותם ארגונים, מדובר בחלק ממאמץ נרחב ומתמשך להתאים את ישראל להגדרות הרשימה השחורה:

הסיבה העיקרית ל"הטלת מום בילדים על ידי כוחות ישראלים" המוזכרת בדו"ח המדובר היא שימוש בגז מדמיע. זו האשמה המופיעה כבר בדו"ח קודם מ-2019, אלא שבאותה שנה ממש דו"ח מטעם מזכ"ל האו"ם הגדיר שאיפת גז מדמיע כ"פציעה" ולא כ"הטלת מום". במסיבת עיתונאים מחודש יוני דאז, נציגת האו"ם המיוחדת לעניין הכירה בהבחנה הזו בין ההגדרות וציינה כי משרדה בוחן את הרחבתה"

ובנוגע להאשמת ישראל ב"מתקפות על בתי ספר ובתי חולים", ברור היטב כי היא חסרת ההקשר המתאים. "בעולם של חמאס, בתי חולים הם מפקדות צבאיות, אמבולנסים משמשים להעברת מחבלים וחובשים משמשים כמגנים אנושיים – הכל תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי", נכתב במסמך של משרד החוץ מ-2014. המסמך מוסיף עוד על בית החולים וופא בעזה במהלך מבצע 'צוק איתן':

בתגובה לאיומים על כוחות צה"ל מאותם מקומות, צה"ל הזהיר שוב ושוב את צוותי הרפואה, גורמים פלסטיניים, וארגוני סיוע בינלאומיים, בבקשה להפסיק ולהשתמש בבית החולים למטרות צבאיות. רק לאחר שווידא כי אזרחים בלתי-מעורבים אינם נוכחים, תקף צה"ל את מתחם בית החולים במטרה להסיר איומים על כוחותיו"

בהקשר הזה יש לציין כי ישראל זכתה לשבחים רבים על הצעדים חסרי התקדים בהם היא נוקטת כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע ופגיעות בלתי-נמנעות אחרות, אפילו במחבלים. צה"ל אף נקט בצעדים קשים נגד חייליו שלו שהפרו את ההוראות בעניין.

מנגד, תופעת ההסתה לשנאה וטרור אותה חווים ילדים פלסטינים מגיל צעיר מתועדת היטב ואינה ניתנת לערעור. הסתה זו מתרחשת מצד ארגוני טרור כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי, אך באופן דיסקרטי יותר גם מצד הרש"פ המתונה כביכול. גם הצהרותיו של מחמוד עבאס לנתיניו בערבית שונות מאוד מדבריו לתקשורת הדוברת אנגלית.

לאור הסכומים האסטרונומיים הנשפכים מדי שנה על הפלסטינים דרך ארגוני סיוע ותורמים בינלאומיים שונים, העובדה כי רבים מהם עדיין חיים בעוני ובמחנות פליטים היא לא יכולה להתפרש אלא כמכוונת להשגת מטרה מאוד מסוימת, תוצאה של שלטון מפוקפק בלשון המעטה. השילוב בין הסתה לשנאה מגיל צעיר, סגידה למחבלים כגיבורים ומחסור וחוסר תקווה הוא מתכון בדוק לטרור:

שיעורי האבטלה והתסכול מרקיעי שחקים… אנחנו רוצים להפוך לשהידים למען האל. עד הקבר ולא פחות מכך. אנחנו לא מעוניינים להתחתן או להחזיק משרה. לקבר בלבד"

תמונות של אותם ילדים מתים מתדלקות אהדה בינלאומית ותרומות נוספות, אשר ברובן מגיעות לכיסי בכירי הרש"פ, בני משפחותיהן ומקרוביהם שנהנים מהחיים הטובים על חשבון בני עמם – והכל בשם "המאבק הפלסטיני" נגד ישראל.

https://twitter.com/AdamAlbilya/status/1626364700001697794?s=20

ארגון נוסף החתום על המכתב המעוות לאו"ם הוא Defense of Children International – Palestine. באתר הארגון ניתן למצוא תמונות של נערים צעירים אשר לגביהם נטען כי היו קורבנות תמימים של תוקפנות ישראלית. במקרים רבים מתברר במהרה כי אותם תמימים עסקו בפעילות טרור כזו או אחרת.

ניקי היילי, לשעבר שגרירת ארה"ב באו"ם, דיברה גם היא על גורלם האומלל של ילדים פלסטינים:

כל מי שבאמת דואג לילדי עזה צריך לעמוד על כך שמאס יחדול מיד מהשימוש בהם כבשר תותחים בסכסוך מול ישראל… זהו עניין של הגינות פשוטה. כל עוד המנהג הברברי של שימוש בילדים כמגנים אנושים נסבל ואינו זוכה למענה, האנושות כולה נפגעת"

כל ארגוני הסיוע התומכים בהאשמת ישראל בפגיעה בילדים מכריזים גם על דאגתם הבלתי-מתפשרת ל"רווחה הנפשית" ולצרכים האחרים של ילדים פלסטינים, בעודם מתעלמים לחלוטין גם מחלקם של הפלסטינים עצמם בפגיעה בצרכים אלו, וגם מפגיעת פלסטינים בילדים ישראלים.

אף אחד מאותם ארגונים מעולם לא דרש מהפלסטינים דין וחשבון על פעולות טרור בהם נרצחו ילדים ישראלים או יריר של מאות רקטות המכוונות לגני ילדים בישראל. אף אחד מאותם ארגונים לא תרם למיגון גני משחקים בישראל או סייע לטיפולים נפשיים לנפגעי טרור ישראלים. וכאן עולה השאלה: האם אכן "רווחת הילדים" היא העניין כאן, או שמא עוד ניסיון לדמוניזציה של ישראל, המדינה הדמוקרטית היחידה באזור שבאמת מכבדת זכויות אדם?

כפי שהסביר הפרשן האוסטרלי אהרון שפירו:

אי אפשר להתייחס לניצול הציני של ילדים פלסטינים בידי התנועה הלאומנית הפלסטינית מבלי להכיר בכך שאותם ארגוני הטוענים לסיוע לילדים למעשה מעודדים את הפגיעה בכך שהם מסרבים למתוח ביקורת על הפלסטינים. הדוגמה המובהקת לכך היא ארגון Defence of Children לגביו דווח כי הוא עומד בקשרים הדוקים עם ארגוני טרור כמו החזית העממית.

אם אנחנו באמת רוצים להגן על זכויות ילדים פלסטינים כמו על זכויות ילדים בכל מקום אחר, הרי שחייבים להפסיק את הפוליטיזציה של העניין. האחריות צריכה להיות הורים פלסטינים לגדל ולחנך את ילדיהם בסביבה נקיה מהסתה ושנאה, ולמנוע מהם לעסוק בפעילות אלימה. יש לדרוש מהם את האחריות הזו בנחישות לא פחותה מאשר נחישות הטוענים נגד ישראל שהיא פוגעת בילדים"

החלטת האו"ם האחרונה כחלק מאותו קמפיין בריוני של דמעות תנין מצד שלל ארגוני דמוניזציה ותחת אצטלה של דאגה לזכויות ילדים לכאורה, אינה רק מחליאה אלא גם מהווה פגיעה נוספת בלגיטימציה של האו"ם וארגונים אחרים המשתתפים בהונאה הזו.

במקום להמשיך במלחמתו נגד ישראל, אולי כדאי שהאו"ם יתחיל לשם לב להפרות הרבות מספור של זכויות אדם ולפגיעה המסיבית בילדים הנעשית בידי הפלסטינים, גם נגד ילדיהם שלהם וגם נגד יהודים.

גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.