מי שיכנס לאתר התחקירים 'שומרים' יחשוב לרגע שהוא נמצא ביקום אחר. גוף תקשורת עצמאי, לא ממסדי, שפועל לחקור ולגלות את האמת על הפינות המוסתרות בישראל "ללא כוונות רווח וללא שיוך פוליטי" כפי שהוא מצהיר על עצמו. בלי האינטרסים של התקשורת המסחרית, בלי האג'נדות של התקשורת האידאולוגית. אי של שפיות עיתונאית.

זו לא האמת. 'שומרים' הוא ארגון הממומן בכבדות על ידי גורמים זרים מחו"ל, דמויות בכירות בקרן החדשה לישראל, בעלי קשרים והשפעה במפלגה הדמוקרטית בארה"ב ומערכת של קשרים ושיתופי פעולה עם ארגונים פרוגרסיביים נוספים מבית היוצר של ג'ורג' סורוס. תחקיר 'מידה' בשיתוף ארגון 'לביא', מביא את הפרטים המלאים.

ארגון 'שומרים' הוקם בסוף שנת 2019 ע"י היזם עודד חרמוני והפילנתרופית לאורה לאודר, במטרה "לחזק את העיתונות החוקרת בישראל". 'שומרים' מגדירים את מטרתם במסמכי רשם החברות כך: "לקדם ולהגן על ערכים דמוקרטיים ושיח דמוקרטי בישראל". מיזם 'שומרים' מופעל על ידי "חברה לתועלת הציבור" (חל"צ) בשם "מרכז לתקשורת ודמוקרטיה בישראל בע"מ", שתקציבו בשנת 2022 עמד על 4.8 מיליון שקלים.

מי שמזרים את רוב תקציב הארגון הם בני הזוג גארי ולאורה לאודר, שבשנת 2020 תרמו לו כ-3.5 מיליון ש"ח ובשנת 2021 תרמו 3.3 מיליון ש"ח. זהו רובו המכריע של התקציב שעמד בשנים אלו על 3.7-3.5 מיליון ש"ח בהתאמה. דיווחי החל"צ לשנת 2022 עוד לא נקלטו במלואם.

התקציב מגיע דרך הקרן הפילנטרופית של גארי ולאורה לאודר, שהיא בעלת פרופיל פוליטי מובהק. בישראל היא מממנת את התנועה הרפורמית, ובעבר תרמה גם ל"קרן החדשה לישראל", אבל רוב פעילותה בארה"ב. בין הנתמכים הבולטים של הקרן נמצא מכון אספאן (מעל מיליון דולר בשנת 2021) והמרכז לקדמה אמריקנית. בתרומות הללו שותפים הלאודרים לפילנתרופים פרוגרסיביים גדולים אחרים כמו קרן רוקפלר, קרנות החברה הפתוחה של ג'ורג' סורוס, קרן פורד ועוד.

סיור קצר בסביבה הרדיקלית הזאת יספיק להסביר את האווירה. מכון אספאן הוא מרכז למפגש ומחקר, "כפר נופש הררי לאליטה הליברלית" כפי שכינה זאת האקונומיסט. במסגרת מפגשי המכון מייצרים המיליארדרים הפרוגרסיביים שיתופי פעולה ויוזמות שונות לעיצוב מדיניות והשפעה על הפוליטיקה.

אחד הרעיונות שגובשו במכון הוא להשתמש בפילנתרופיה על מנת לחזק גופי עיתונות, או כפי שנכתב בדוח שפרסמה וועדה של המכון בשנת 2019 (עמוד 91): "השקעה מוגברת בגופי תקשורת מונחי-שליחות ללא מטרות רווח". כעשרה חודשים לאחר פרסום הדוח הוקם ארגון 'שומרים'.

המרכז לקדמה אמריקנית הוא מכון מחקר רדיקלי, השואף "לא רק לשנות את השיח במדינה – אלא לשנות את המדינה" באמצעות "רעיונות פרוגרסיביים נועזים". הוא נחשב לאחד ממכוני החשיבה המשמעותיים והמשפיעים בארה"ב, ובאתר 'פוליטיקו' תואר כ"מכון החשיבה בעל ההשפעה הרבה ביותר על ממשל ביידן". המכון, למשל, מביע תמיכה עקבית בשמירה על הסכם הגרעין עם איראן.

בני הזוג לאודר מממנים גם גופים שסייעו לקמפיין המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, והיו שותפים במימון הקמפיינים של הילרי קלינטון וג'ו ביידן לנשיאות, כמו גם מועמדים דמוקרטים לסנאט. במצטבר מדובר בתרומות של מיליונים רבים. במסגרת הזו הם תרמו ל"מתנדנדים שמאלה", ארגון שהוקם כדי לסייע לדמוקרטים לזכות בחזרה בבית הנבחרים לאחר נצחונו של טראמפ ב-2016. גם בתמיכה הזו הם שותפים לג'ורג' סורוס וקרנות רדיקליות אחרות.

תורמים נוספים ל'שומרים' הם קרן מוריה – תורמת מרכזית של הקרן החדשה לישראל, וג'ים קושלנד – חבר ועד מנהל בקרן החדשה לישראל.

המודל להקמת 'שומרים' הוא האתר ProPublica, גוף עיתונות חוקרת ללא מטרות רווח שהוקם בארה"ב בשנת 2008. פעילות האתר מבוססת על תקציב 'שמן' המאפשר לספק לעיתונאים-חוקרים את הכסף והזמן לביצוע תחקירי עומק. התחקירים בסופו של דבר "מיוצאים" לפרסום בכלי התקשורת השונים. ProPublica ממומן בין היתר על ידי קרן פורד וג'ורג' סורוס.

הקשר בין 'שומרים' ל-ProPublica הוא לא רק תיאורטי. ריצ'רד טופל, המנהל הראשון ונשיא ProPublica עד לשנת 2021, הוא חבר בוועדה המייעצת ל'שומרים'. חבר נוסף בוועדה המייעצת הוא רוברט ג'יי רוזנטל, המנהל ארגון בעל אופי דומה: 'המרכז לעיתונות חוקרת' (The Center for Investigative Reporting). במובנים רבים, 'שומרים' הוא הסניף הישראלי של עיתונות הפרוגרס-פילנטרופית האמריקנית.

"הצעירים האלה לא שכחו את הנכבה"

אלו הם, אפוא, האקלים הארגוני וההקשר הכללי שבתוכם מתנהל 'שומרים'. על הרקע הזה אין פלא שמרבית התכנים באתר הארגון ה"לא מפלגתי" ו"לא פוליטי" הזה נוטים באופן מובהק לשמאל.

באתר 'שומרים' מופיעים כיום ארבעים ואחד פרויקטים תחקיריים. סקירה שלהם חושפת את ההטיה.

חלק מהפרוייקטים עוסקים בנושאים ניטרליים מבחינה פוליטית, אך רבים מהם מבקרים פוליטיקאים מהימין (נתניהו, ברקת, דרעי), או קבוצות המזוהות כדתיות-ימניות. גם התחקירים הניטראליים כביכול רוויים באג'נדה סוציאליסטית-פרוגרסיבית ומקדמים סדר יום אידאולוגי מובהק.

סקירה חלקית של פרוייקטים נבחרים המופיעים באתר שומרים תספיק להבהיר את התמונה:

– דרעי ותלושי המזון לחברה החרדית;

– "מסמכי פנדורה" – על ניר ברקת;

– "הוועדה לבחירת שכנים" – על ועדות הקבלה ב"התנחלויות";

– תחקיר על "הקהילות החרד"ליות הקיצוניות שהצליחו להכניס נציג לכנסת";

– תחקיר העוסק ב"אג'נדה האמיתית" של הגרעינים התורניים.

ל'שומרים' יש גם עיסוק נרחב ברפורמה המשפטית, והם הקדישו תחקירים מיוחדים לפורום קהלת:

– "הרפורמה המשפטית השנויה במחלוקת";

– "תיק קהלת – מאחורי הגוף המשפיע ביותר על ממשלת ישראל".

זה מה שיש. ומה אין? ובכן, במכלול החומרים לא נמצא פרוייקט תחקיר רציני כלשהו של שומרים שכוון כלפי אנשי שמאל מובהקים או עסק בגופים המזוהים עם השמאל הפוליטי בישראל. ועוד, כשצוללים לעומק ומעיינים בתחקרי הארגון, בעיקר באלו שאינם עוסקים באופן ישיר בפוליטיקה או בפולטיקאים, נחשפת האג'נדה הפוליטית.

דוגמאות? בבקשה.

בכתבה המתארת את המניע לפרעות ערביי ישראל ב"שומר החומות" תחקירני 'שומרים' מאמצים באופן טוטאלי את הנרטיב הערבי-לאומני להצדקת האלימות: "תערובת נפיצה של תחושות קיפוח וניכור, גזענות, העדר אמון בממסד ומאבקים לוקליים נקודתיים", לאלו חברו "חוק הלאום, עלייה דרמטית בפשיעה האלימה, אבטלה, תשתיות לקויות, בעיות בדיור, עסקת המאה של טראמפ וגם גזענות כמעט יומיומית שהם חווים בישראל".

בכתבה מצוטטת פעילה ערביה תושבת לוד, שמאשימה את הגרעינים התורניים: "סיר הלחץ של לוד הולך וגדל כבר הרבה מאוד זמן. הגרעינים התורניים שנכנסים לשכונות הערביות בערים המעורבות מייצרים פרובוקציות. התושבים הערבים רואים איך הילדים המפונקים של המדינה נכנסים לשכונות שלהם ועל חשבונם זוכים לתקציבים, בתים, תשתיות". מרואיין אחר בכתבה מסביר כי "הצעירים האלה לא שכחו את הנכבה, הם זוכרים את ההיסטוריה כי היא לא רחוקה. הם שמעו מסבתא על הבית ביפו, הם מרגישים זיקה לסיפור ההיסטורי וכשהם רואים מה שקורה בשיח' ג'ראח זה מתעורר".

קו הטיעון הזה, המאשים את המדינה והיהודים באלימות המופעלת כלפיהם בולט גם בתחקיר שעשו ב'שומרים' על ההפקרות בנגב. כל הציטוטים והתיאורים שנועדו לתאר את הסיבות לפשיעה הגבוהה בחברה הבדואית מהדהדים את טענת הקיפוח והנישול הבדואית: "הם גדלים לתוך ההבנה שליהודים יש בתים יפים וכל מה שרוצים – ולהם אין" מצוטט תושב בדואי, והמפכ"ל לשעבר קראדי מספר כי "הקיפוח גדול מאוד… אתה רואה את הביוב הזורם, את הילדים ההולכים שעות לבית ספר, את היעדר מרכזים רפואיים".

לסיכום קובעת עורכת התחקיר רוני זינגר, כי אירועים כמו זה של אריה שיף או שי דרומי שנאלצו להשתמש בנשק כדי להגן על עצמם מעצימים את "המתח המתקיים ממילא בין תושבי הדרום היהודיים שנהנים מרשויות מתוקצבות ושירותים מלאים לבין תושבי הכפרים המוכרים והלא מוכרים שבשניהם אין תשתיות מינימליות". אם לא די בכך, אחת מתמונות ה"אילוסטרציה" שצורפה לכתבה עם הכיתוב "הפערים בין הישובים הבדואים לישובים היהודים בולטים", צולמה בכלל באזור מדבר יהודה ומראה מאהל בדואי של שבט הג'האלין על רקע בתיה של מעלה אדומים.

במה עוד אשמים היהודים? בפשיעה הבין-ערבית, כמובן. כפי שעולה מממצאיו של תחקיר על סכסוכי הדמים בין משפחות הפשע הערביות בעיר לוד, שגבו את חייהם של 70 קרבנות בשנים האחרונות. התחקיר מכיר בכך שהתופעה נובעת מתרבות נקמת הדם בחברה הערבית-חמולתית, ועדיין מצליח למצוא את האשם האמיתי: מדינת ישראל. "רוב הסכסוכים המדממים מתחילים דווקא בגלל סיבות כלכליות, ובעיקר על רקע הלוואות בשוק האפור. אלו שכיחות מאד בחלקים נכרים של החברה הערבית, שבניה מתקשים לקבל הלוואות מהמערכות הבנקאיות הרגילות. הזנחה, תשתיות לקויות וחוסר אמון עמוק במדינה, ובעיקר במשטרה, עלולים להביא לכך שכל סכסוך שכנים או אפילו ריב בין ילדים, יהפכו למלחמה אלימה ומתמשכת".

מרואיין אומר "אנחנו מסתכלים מסביבנו על גני אביב, גני יער (שכונות יהודיות ברובן), בכל מקום בונים. לגרעין התורני שבא מבחוץ בונים, אבל לא לאנשים שנולדו כאן. הצעירים מסתכלים איפה הם יכולים לגור, להתחתן? אין. אז הם הולכים לכיוון סמים, לכיוון שוק אפור. ואז מתחיל להתגלגל כדור שלג". הכתב דניאל דולב מסכם בנימה הפרוגרסיבית המוכרת שהסיפור של לוד הוא לא רק "סיפור של ג'נטריפיקציה עירונית, בה אוכלוסיה ותיקה נדחקת לטובת אוכלוסיה חזקה יותר", אלא גם תהליך "טעון ברקע לאומי ואידיאולוגי. בעוד אנשי הגרעין התורני רואים בעצמם כמי שמבצעים פעולה ציונית מהמעלה הראשונה שמסייעת רבות לעיר, רבים מהתושבים הערבים מרגישים כמי שנדחקים מביתם בגיבוי הממסד". ולמי שתהה: "התחושות הללו תדלקו גם את ההתפרצות האלימה בעיר בזמן מבצע 'שומר החומות'". בכלל, האשמת הגרעינים התורניים באלימות היא תחביב נפוץ בקרב כתבי 'שומרים'.

רבים מתחקירי 'שומרים' העוסקים באוכלוסיות מיעוטים אלימות, צועדים באותו דפוס אידיאולוגי מוכר: סדרה של נתונים מבהילים מהולים בתיאורי צבע ורגש מפי מרואיינים מקומיים, שעליהם מרוחה שכבה עבה של אידאולוגיה פרוגרסיבית שמוצאת תמיד את האשמה במדינה המקפחת וביהודים מעוררי הקנאה. ומי שבא בטענות לערבים הוא כמובן גזען חשוך. העבריינים לא אשמים. הציונות, כן.

תחקיר אחר של 'שומרים' עסק בהזנחה ובפשיעה בשכונת נווה שאנן בדרום תל-אביב. התחקיר משמיט את חלקם של מסתננים לא חוקיים בפשיעה, למרות שעל פי נתונים שפרסמה המשטרה בעבר חלקם בעבירות מין ובפשיעה חמורה גבוה פי שלושה וארבעה מחלקן של אוכלוסיות אחרות. מי שרוצה לקרוא מה חושבים ב'שומרים' על ההסתננות הלא חוקית מאפריקה, צריך לחפש תחת המילה "פליטים" או "מבקשי מקלט", ולשמוע את תלונות המסתננים הבלתי חוקיים על כך שהם חיים בישראל ב"כלא פתוח" ואת טענות 'שומרים' על כך שמדיניות ישראל היא לנסות להרחיקם למדינות אחרות במערב ("ישראל ממשיכה להתעלם מקיומם, ומבקשי המקלט מאפריקה מחפשים עתיד במערב).

ניתן להמשיך עוד ועוד. 'שומרים' מתלוננים על הקמת יישובים ליהודים בנגב ("על אף שבחלק מהאזורים מתגוררים בדואים שנים ארוכות"); מתעדים ברגשנות רומנטית את תנאי החיים של שוהים בלתי חוקיים משטחי הרשות הפלסטינית ("מקבצי פחונים עלובים"); מצביעים על כך שרוב כתבי האישום בגין הסתה הוגשו נגד ערבים; וכן הלאה.

גם האגף התיעודי של 'שומרים' רווי בשמאלנות שקופה. כך, שניים מתוך שלושת הזוכים ב"פרס שומרים לשנת 2020", שהעניק הארגון לצלמים תחת הכותרת "עדות מקומית", ניתן להם על סיקור "מחאת בלפור": הצלם עודד בלילטי, על "תמונת השנה" בה מופיעים מפגיני מחאת בלפור; ואיתי רזיאל, בפרס על עבודות הווידאו "יוצרים (ב)מציאות אחרת" – תיעוד הסגר ומגבלות התנועה במשבר הקורונה, ו-"הפגנת יום הבסטיליה בבלפור". האג'נדה זולגת מכל המקומות.

למרות ההטיה הבוטה, 'שומרים' זוכים לשיתוף פעולה פורה עם חלק מגופי התקשורת המרכזיים במדינה. עשרות מתחקירי 'שומרים' פורסמו בכלי התקשורת השונים, רבים מהם באתר מאקו, חלק באתר N-12; מספר פרסומים בקבוצת הארץ דה-מרקר; ועוד כמה בכלכליסט; YNET; גלי צה"ל, גלובס, כאן, וואלה!, ישראל היום, חדשות 13, ועוד.

נסיים חלק זה בדבריה של כתבת 'שומרים' רנן נצר, שסקרה את תכני הלימוד במערכת החינוך ומלינה על כך שבמקום חינוך לדמוקרטיה "המערכת מתעדפת תכנים מחייבים שעוסקים ביהדות, מורשת וציונות".

"המרוקאים ימשיכו לעבוד אלילים"

כשבוחנים את הרקע של צוות האתר, מבינים מדוע אלו התכנים שמופיעים בו. הצוות מגיע ברובו ממחוזות השמאל, ורובם הם דמויות שעבדו בעבר עיתון הארץ, גלובס או המכון הישראלי לדמוקרטיה.

יוצאי 'הארץ' הם בין היתר אייל אברהמי – עורך ראשי ב'שומרים' (שימש גם כעורך בגלובס); דניאל דולב – עיתונאי חוקר (עבד גם בתכנית עובדה); שוקי שדה – עיתונאי חוקר; אורי בלאו – עיתונאי חוקר; רוני זינגר – עיתונאית חוקרת (עבדה גם בתכנית עובדה); פאדי אמון – עיתונאי חוקר וצלם; נעם תמרי – מעצבת האתר. מ'המכון הישראלי לדמוקרטיה' הגיעו אלונה וינוגרד – מנכ"לית שומרים, ודורון סלע – רכזת פרוייקטים.

לצד הזוג לאודר, על מייסדי 'שומרים' נמנים, בין השאר, עודד חרמוני, בוגר קרן וקסנר ובעל התבטאויות פוליטיות מובהקות, שיפורטו בהמשך. יואל אסתרון, יו"ר שומרים, ומו"ל העיתון 'כלכליסט', ותמי ליטני לשעבר סגנית עורך 'הארץ'. בוועדה המייעצת של האתר נמנים בין היתר אילנה דיין ורביב דרוקר.

עודד חרמוני, ממייסדי הארגון, היה פעיל במחאת בלפור וכיום במחאה נגד הרפורמה בקבוצות מחאת ההייטק השונות, והוא גם תורם מכספו למטרות אלו. מסיבות השמורות עימו שינה חרמוני את פרופיל הטוויטר שלו בשנים האחרונות, אך ניתן לשחזר את פעילותו באמצעות ארכיון הרשת והמטמון של גוגל ולאתר את הפרופיל הנוכחי שלו. מאז פנייתנו בנושא למערכת 'שומרים' פרופיל הטוויטר נחסם.

בהתבטאויות של משתמש זה בעבר ברשת הטוויטר ניתן למצוא שלל ביטויים קיצוניים. המתנחלים "מתנחבלים". לצייצן ממוצא מזרחי כתב: "אנחנו לא מאותו עם אתה ערבי יהודי". בהקשר אחר כתב "המרוקאים ימשיכו לעבוד אלילים וחונטה אשכנזית של ביבי, לוין, רוטמן וסמורטיץ". על נטלי דדון הוא כתב "היא לא עשתה הקטנה? אז בי״א לא נטלי דד עכשיו?" (שגיאות כתיב במקור).

לנתניהו כתב היוזר האמור: "השגתם ביטחון! (הכי הרבה טילים על ישראל) הורדת יוקר המחייה (אתה לא משלם בעצם. איך תדע שהכל יותר יקר, וזו רק ההתחלה!) השגתם משילות! סע לבד בנגב. נראה אם שרה תרשה. הרתעה (כן. איראן מה זה משקשקת והחיזבאללה – יריתם בפרדס ועל עץ זיתים). רק אתה יכול לדבר עם טראמפ (פאק יו ביבי!)".

וכך עוד ועוד. הפרופיל החסום השתמש ללא היסוס – אחרי שמחק את שמו של עודד חרמוני והפך לכאורה לאנונימי – להשתמש בביטויים שקשה לחזור עליהם בכתובים נגד נבחרי הציבור בימין. הוא כינה את ניר ברקת "ז**ן שכל חסר עמוד שדרה"; לגפני כתב שה' ישמור על "הת*ת שלך ויקח אותך כל הדרך לגיהנם".

מדובר, אם כן, מעבר לפוליטיקה הקיצונית, בשלל התבטאויות גזעניות, שוביניסטיות, מיזוגיניות, אלימות, מלאות שנאה וגסות רוח, מפרופיל הטוויטר השייך למי שעומד באופן ישיר מאוד מאחורי הקמת 'שומרים'.

באחת מקבוצות המחאה תיאר חרמוני כיצד יש לכוון לדעתו את המחאה לנושאים חברתיים ולא פוליטיים: "צריכים להחיות את מחאת החמורים והפראיירים. רוב ישראל יתאחדו סביב שוד הקופה הציבורית על ידי המפלגות החרדיות והציבור הדתי לאומי. אם יש משהו אחד שישראלים שונאים להיות זה פראיירים… ביבי עשה טעות וטעות לא למנף אותה עד הסוף".

אם נתעלם מהשפה הנמוכה, בלב הדברים חרמוני מתאר את המנוע האידיאולוגי והפוליטי של 'שומרים'. הם מצהירים על עצמם כ"לא מפלגתיים" וכעוסקים ב"בנושאים חברתיים, לא פוליטיים, לא צבאיים, לא בנוגע לקונפליקט" – כדבריה של המממנת והמייסדת לאורה לאודר – אך בפועל הם מנצלים את הנושאים הללו להזרקה מאסיבית של אג'נדת שמאל פרוגרסיבית שקופה וברורה אל תוך מערכות החדשות הגדולות בישראל.

תגובות

מאתר 'שומרים' נמסר: "שומרים הינו גוף תקשורת עצמאי ללא מטרות רווח וללא שיוך פוליטי. מרבית תחקירי הארגון עוסקים בסוגיות חברתיות ובקשר שבין האזרח למדינה. בין כ-300 סיפורים עיתונאיים שפורסמו על ידי הארגון ניתן למנות תחקירים העוסקים במצבם של בעלי מוגבלויות; נפגעי פוסט טראומה; אי צדק בחלוקת הקרקעות (בקיבוצים למשל) ועוד ועוד. תחקירים אלה אינם בעלי הקשר פוליטי ובוודאי שאינם בעלי נטייה "ברורה עם תפיסות השמאל" כנטען. ממצאי תחקירים של שומרים צוטטו ו/או פורסמו על ידי כלי תקשורת מכל הקשת הפוליטית, כולל כמובן כלי תקשורת ימניים.

ממצאי התחקירים של שומרים התפרסמו בשנים האחרונות בכל כלי התקשורת בישראל מימין ומשמאל. שומרים אינו גובה תשלום על פרסום תחקיריו ואינו משלם על פרסומם. שומרים הוא כלי התקשורת השקוף ביותר בישראל. בניגוד לאתר מידה, כלל המידע על פעילותו של שומרים, אנשיו, מקורות המימון ושיתופי הפעולה מופיעים בהרחבה באתר האינטרנט וחשופים לכלל הציבור".

בנוגע להתבטאויות בטוויטר של המייסד חרמוני נמסר: "שומרים אינו מודע ואינו מכיר כל התבטאות מעין זו שלטענתכם נעשתה בשם בדוי. גזענות מנוגדת לערכי היסוד של שומרים והוא מתנער מכל ביטוי שלה. הארגון ימשיך לפעול בעקביות ובנחישות נגד גזענות, מיזוגניה, הומופוביה ושנאת האחר".

מחדשות 12N נמסר: "'שומרים' אינה משלמת או מקבלת תשלום עבור פרסום כתבות מגזין באתר N12. בניגוד לטענתך כי מדובר ב"שיתופי פעולה רבים" – עד כה פורסמו שלוש כתבות פרי עטם במגזין סוף השבוע של N12. יודגש כי 3 הכתבות שפורסמו נעשו בפיקוח עיתונאי וליווי עריכתי צמוד ועצמאי של מערכת N12. אשר ל'שומרים' – מדובר בגוף עיתונאי רציני שעובד עם כל כלי התקשורת בישראל לרבות: ynet, themarker, כלכליסט, "הארץ" וכלי תקשורת מובילים בעולם.

מארגון לביא נמסר: "הגיעה העת להרמת מסך מעל אתר "שומרים", המתיימר להיות גוף תקשורת עצמאי נטול פניות ואשר גופי תקשורת שונים מפרסמים את תחקיריו פעם אחר פעם ללא הטלת ספק ושמץ ביקורת. כעת לאחר שמתברר מי הם גורמי השמאל הקיצוני שעומדים מאחורי אתר שומרים, מובן מדוע בוחר ארגון שומרים להיטפל שוב ושוב לגופי הימין באיצטלה של "תחקירים עצמאיים".

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: