הכרעה אמיתית דורשת יותר ממבצע

דוקטרינת הלחימה המסורתית של צה"ל דגלה בצורך להעביר את העימות אל השטח האויב במהירות האפשרית, במטרה להשיג הכרעה. כבר בימי הצבא הראשונים הבינו ראשיו כי ישראל היא מדינה קטנה חסרת עומק אסטרטגי ובעלת משאבים מוגבלים. אבל היום אנו מוצאים עצמנו עם במצב הפוך ואבסורדי – העברנו את הלחימה פנימה לתוך ארץ-ישראל, יצרנו מיני צבאות מחבלים שיושבים בינינו, ובלית ברירה אנו עוסקים בלחימה בלתי-פוסקת מולם.

מבצע צה"ל בג'נין נערך ימים ספורים לפני ט"ז בתמוז, התאריך בו נפתחה מלחמת לבנון השנייה. תזמון סמלי שמקפל בתוכו תהליך אינפלציה ארוך במונחים כמו ביטחון לאומי, כושר הרתעה ויכולת הכרעה.

צה"ל אפילו סרב להגדיר את הפעולה נגד קיני הטרור בג'נין כ"מבצע", אלא כ"פעילות מבצעית" חטיבתית שגרתית לכאורה. גם זה חלק מהבעיה. בשני העשורים האחרונים הגענו למצב בו במקום מלחמות מול האויב בחזית רחבה, אנחנו עסוקים בלרדוף אחרי ארגוני טרור, גדולים כקטנים, בשלל מבצעים מצומצמים ומוגבלים, מוגבלים במשאבים, בזמן, ובעיקר ביכולת להשיג את היעד – להכריע את האויב.

חיילינו הנפלאים מבצעים בהצלחה משימות קשות ומסוכנות, אבל התוצר המדיני-ביטחוני של המבצעים תמיד נשאר מוגבל, ועונה להגדרה של "שמירה על הסטטוס-קוו" בכל מחיר, מבלי לנסות ולשנות באמת את המציאות. אנחנו רק משמרים את המצב הקיים עם כמה שיפורים זמניים, עד להתאוששות האויב והיציאה למבצע הבא.

במשך העשורים מאז אוסלו, ובמיוחד אחרי הבריחה מלבנון ומעזה ומלחמת לבנון השנייה שהגיעה אחריהן, אנחנו נמצאים במאמץ להמיר את האיום הקיומי ל"מבצעים" קטנים. זה מעיד על חוסר הרצון להכריע את האויב, ובמקום זאת לפרוט את ההתמודדות מולו לפעולות נקודתיות ומוגבלות, מעין מלחמה בתשלומים.

את כל זה יצרנו במו ידינו. את החמאס שהוקם בעידוד ממשלת ישראל, את הרשות הפלסטינית ברמאללה, ואת חוסר הריבונות שלנו במרחבים עצומים של ארצנו, שגם כך חסרת עומק אסטרטגי. אז מה עושים? מחזירים את השליטה על המצב לידנו.

1. מכינים חלופה חברתית, כלכלית וביטחונית לארגון המושחת והכושל ברמאללה, במיוחד לקראת הסתלקותו של טרוריסט-העל אבו מאזן

2. מכינים אותה חלופה לרצועת עזה.

3. נערכים להקים מערך ביטחון ביו"ש תחילה, שיבטיח את השקט לאזרחי ישראל ולתושבי יהודה ושומרון הלא יהודיים כאחד, ויחסוך את הצורך מבצעים כמו זה בג'נין.

4. מחילים ריבונות ישראלית, תחילה על המרחבים בהם עומדים ישובים ישראליים, נמצאים אתרי מורשת וטבע, ופרושות תשתיות צבאיות שמשרתות את הנאמר בסעיף 3.

5. מתחילים בפיתוח מרחבי של האזורים שבריבונות הישראלית המלאה על מנת ליישב שם בין 1.5 ל-2 מיליון ישראלים, במטרה לפתור את מצוקת הדיור, התחבורה ואיכות החיים במישור החוף ובאזורים צפופים אחרים.

זו המשימה הלאומית של המחנה הלאומי. משימה אסטרטגית שתוציא אותנו מ"סטטוס קוו" אינסופי של מבצעים ללא הכרעה.