מצג השווא של מנכ"ל רמ"י לממשלה – מי אשם במשבר בגליל?

ההתיישבות היהודית בגליל נקלעה למשבר שהלך והחריף בחמש השנים האחרונות. עתודות הקרקע ביישובים היהודים קטנות ביותר, מחירי המגרשים מאמירים, והדור הצעיר מהגר החוצה.

הנתונים לא פחות ממבהילים: ירידה תלולה וחסרת תקדים של 60-70 אחוזים במחזורי הילודה; סגירה סיטונאית של גני ילדים; סגירת כיתות א׳ (כולל ביישובים דתיים); עזיבה של בני דור ההמשך; הידרדרות כוללת בביטחון האישי בכל המרחב; לחץ רצוף על היישובים – כולל מסירת שטחי רעייה בהיקפים אדירים הסובבים את היישובים לאוכלוסיית הרוב הערבי-מוסלמי; תעוזה הולכת וגוברת בעבריינות סמוך ליישובים; הצתות חוזרות ונשנות של יערות וחורשות; וקפאון גדול בפיתוח הכלכלי והמשקי של היישובים. התוצאה היא משבר דמוגרפי שמתפתח לאיום קיומי.

אחד הגורמים למשבר הדמוגרפי הוא מדיניות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שמסרבת לשחרר קרקעות לבניה ביישובי הגליל. כך, בזמן שהיישובים הערביים גדלים ללא הרף, ומחירי המגרשים נמוכים ביותר, ביישובים היהודים מורגש מחנק והמאזן הדמוגרפי בגליל מתפתח לרעה.

הממשלה החדשה שמה לה למטרה לבלום את הסחף, ובמסגרת זו התקיים דיון במשרד ראש הממשלה לפני כחודש בנוכחות שרי האוצר, השיכון ומנכ"ל רשות מקרקעי ישראל ינקי קוינט. במצגת שהציג קוינט בפני הנוכחים, הנחשפת כאן לראשונה, עולה הטענה כי אין כל בעיה בהקצאת הקרקעות ליישובים היהודיים וכי הגידול המזערי שלהם נובע מבעיות פנימיות או מרצונם של התושבים, ולא ממדיניות ממשלתית חונקת.

אבל יש כאן בעיה, חמורה אפילו. הנתונים שהציג קוינט מטעים. מנכ"ל רמ"י ניסה ליצור מצג לפיו ביישובים המדוברים ישנן עתודות קרקע רבות, ולכן אין כל בעיה. אלא שלמרבה המבוכה נתוניו של קוינט מבוססים על מידע לא עדכני ולא נכון מאתרי האינטרנט של מועצות אזוריות, במקום על נתוני האמת, המפורטים והמדויקים, המצויים בידי ועדות התכנון האזוריות.

כך יוצא שהנתונים שהציג קוינט לממשלה כוללים שני סוגי טעויות. הראשונה, הם לא מבדילים בין מספר יחידות הדיור המקסימלית המופיע בתכניות המתאר של היישובים, לבין מספר יחידות הדיור שאושרו לפיתוח ושיווק במסגרת התכנון המפורט שלהם. המספר האחרון הוא המספר הקובע ברמה המעשית. זה מה שבאמת אפשר ליישב. ומסתבר שבחלק מהמקרים נמצאו פערים דרמטיים בין האמת למה שהוצג לממשלה.

שנית, נתוני קוינט משמיטים את העובדה כי גם חלק גדול מהמגרשים הזמינים לכאורה לבנייה, בעצם אינם פנויים לקליטה. חלקם כבר מצויים בהליכי שיווק; חלקם הובטחו כהקצאה למשרד הביטחון או גורמים אחרים; וחלקם מנועי שיווק בשל סכסוכים משפטיים. במלים אחרות, גם המספרים האלה לא רלוונטיים להבנת המצב האמיתי.

להלן מספר דוגמאות:

לפי נתוני קוינט, ביישוב עצמון ישנם סה"כ 500 מגרשים מתוכננים, מתוכם 276 בנויים. כלומר: ניצול של 55 אחוזים בלבד מסך המגרשים.

איכשהו נעלמה מקוינט העובדה שבתוכנית המפורטת המאושרת של עצמון מופיעים 398 מגרשים בלבד, כלומר פער של 102 מגרשים! ועוד חסרים בנתוניו: 32 מגרשים נוספים שכבר נבנו ועוד 37 המצויים בתהליכי קליטה ושיווק. מלבד זאת ישנם 11 מגרשים בעלי זיקה למשפחות שהתגוררו במקום בשנות ה-50 ולא ניתן לשחררם מסיבות משפטיות. בשורה התחתונה רק 42 מגרשים בעצמון זמינים לבניה, או במילים אחרות: היישוב ניצל כבר כ-92% מעתודות הקרקע שלו!

מצב דומה מתקיים גם בנתוני אבטליון:

היישוב מתוכנן לסך כולל של 350 יחידות דיור, כאשר על פי נתוני קוינט, נבנו רק 112 מהם, ומסקנתו כי היישוב ניצל רק 32 אחוז מעתודות הקרקע שלו.

האמת שונה: קוינט לא ספר 7 מגרשים שכבר נבנו; 26 המצויים כבר בשלבי קליטה ובנייה; 90 מגרשים המוקצים למשרד הביטחון לקליטת קציני קבע משוחררים; 88 מגרשים המצויים בסכסוך משפטי בין קק"ל לרמ"י. התוצאה היא שרק 27 מגרשים פנויים לשיווק בפועל, כלומר, היישוב כבר ניצל כ-77% מעתודותיו הזמינות לקליטה.

כך גם בכמון, המתוכננת ל350 יחידות דיור. על פי קוינט נבנו 192 יחידות בלבד, והיישוב ניצל רק 54 אחוזים מעתודותיו. אבל גם כאן מושמטים נתונים: 6 מגרשים נוספים כבר בנויים; 55 בשלבי שיווק וקליטה; 12 במריבה משפטית עם משפחה בדואית הטוענת לבעלות על השטח. סך הכל 85 מגרשים נוספים פנויים לקליטה, והיישוב ניצל כבר 76% מעתודותיו הזמינות.

בתגובה לפנייתנו, ברשות מקרקעי ישראל צירפו דוגמא נוספת: היישוב אשבל. שוב, מצורף צילום מתוך אתר המועצה האזורית משגב, בו נכתב כי היישוב מתוכנן ל-350 יחידות דיור, מתוכן 23 בנויות. כלומר – לכאורה רק 6.5 אחוזים נוצלו. אלא שגם כאן, הנתונים שגויים: על פי התכנון המפורט, היישוב מתוכנן ל-120 יחידות דיור מקסימום. בנוסף, גם נתוני הבינוי אינם מדויקים: יש במקום כ-62 יחידות דיור בנויות ועוד כ-12 בתכנון. כך ש-84 מתוך 120 יחידות דיור, כלל אינן זמינות לקליטה.

נסכם את האמת המרה: בניגוד לרושם שניסה ליצור מנהל רשות מקרקעי ישראל ינקי קוינט בפני הממשלה, קצב הקליטה האיטי ביישובי הגליל איננו נובע רק מ"רצון" היישובים והמועצות, אלא גם ממצוקת קרקעות והקצאות אמיתית.

כשמתבוננים בנתוני האמת מתברר כי צפירת הארגעה של קוינט הופכת לאזעקת חירום נואשת. לא רק שיישובי הגליל מגיעים כבר כעת למיצוי כמעט מלא של פוטנציאל הגידול שלהם, אלא שלמרבה המבוכה, הפקיד הבכיר הממונה על פתרון הבעיה מציג בפני מקבלי ההחלטת נתונים לא בדוקים ולא אחראיים.

מרשות מקרקעי ישראל נמסר: "אין בכוונתנו להתייחס לדברים שנאמרו או הוצגו בישיבות אצל ראש הממשלה. ככלל, הדאגה לחיזוק הגליל והנגב מתחלקת באופן שווה בין רמ"י ועובדיה לבין כל גורם אינטרסנט המנסה להטיל אשמה כלשהיא על הרשות ועובדיה. ניסיון זה דינו להיכשל.

ולעצם העניין: המאמץ הלאומי לחיזוק הנגב והגליל טמון במספר אפיקים: עיבוי הערים בגליל בשכונות נוספות, פתיחת השערים וגמישות בועדות הקבלה בישובים הקהילתיים במרחב הכפרי בגליל והקמת מתחמי דיור נוספים למשרתי קבע ועוד. כל אלה מחייבים הקמת מסגרת גג לפרויקט לאומי שיביא עימו תשתיות, תחבורה, תקציבים, תעסוקה, חינוך ואת צהל ומשרד הביטחון.

הנתונים שבידי רמי מצביעים על כך שקצב הקליטה במועצה עומד על עשרות בודדות בממוצע לשנה בכל יישובי המועצה וכך גם היתרי הבניה שניתנו. מנתוני התכנון ברמ"י עולה כי ישנם מגרשים רבים אשר ניתן לשווקם אם רק ירצו בכך המועצה והישובים. אלה הנתונים המופיעים גם באתר המועצה. לצערנו ניסיונות רמי להגדלת ולהרחבת היישובים נתקלו בהתנגדות המועצה והיישובים.

לצד ביסוס הערים כדוגמת (נוף הגליל, כרמיאל, עכו, וצפת) וקליטה בהן של אלפי משפחות המהלך של העמקת והרחבת ההתיישבות בגליל יגיע אך ורק על-ידי שיווק בכמויות גדולות ובאופן מידי. על-מנת לעשות כן רמ"י הציעה לפעול להגדלת השווקים ביישובי המרחב הכפרי באמצעות העמקת ההנחות על הקרקע כתלות בהגדלת כמות וקצב השיווקיים".

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: