מדוע מי שתמך בעבר בצמצום עילת הסבירות ובתיקונים אחרים, כיום מתנגד להם בחריפות?
"עילת הצביעות" הינה עילה שביכולתה לתת מענה משפטי הולם לתומכי עילת הסבירות, ואולי אף למתנגדי פסקת ההתגברות, אילו תתקבל ולא תיפסל בשל חוסר סבירות קיצונית על ידי בית המשפט בעודה באיבה. כאן המקום להבהיר כי קיימת אזהרת ציניות עבור הממשיכים בקריאה.
כיצד תפעל עילת הצביעות ביחס לעילת הסבירות?
עילת הסבירות הינה עילה בתחום המשפט המנהלי המאפשרת לבית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית כדי לפסול החלטה של הרשות המבצעת על כלל שלוחותיה. פסילת החלטה לפי עילה זו מנומקת בכך שההחלטה שהתקבלה לא נשקלה כראוי, שרירותית או אינה הגיונית בעיני האדם הסביר.
מיהו האדם הסביר? כמובן, זה שמונה לתפקיד השפיטה ויושב בדין בהחלטת הוועדה הסבירה למינוי שופטים. נכון להיום יושבים בה תשעה אנשים, מתוכם שלושה שופטים סבירים מאוד מבית המשפט העליון ועוד שני חברים מלשכת עורכי הדין שמקבלים החלטות סבירות למדי, בהתחשב בכך שביום מן הימים יתכן ויהפכו בעצמם לאדם הסביר, או יעמדו מולו באולם בית המשפט במסגרת עבודתם. ביחד הם מהווים רוב סביר, שמקבל החלטות הגיוניות ושפויות יותר מיתר חברי הוועדה, הנמנים בסך הכל על נבחרי העם או פשוטיו, לכאורה.
"עילת הצביעות" תאפשר לפסול "הצבעה צבועה" של גורם שתמך בהיותו בקואליציה בהחלטה, בחיקוק, בביטול חוק או בשינויו, אך שינה את עורו והפך את חברבורותיו לאחר זמן קצר וללא סיבה הגיונית, שפויה או סבירה לכאורה, מרגע שעבר צד והצטרף לשורות האופוזיציה.
דוגמאות שימושיות
יש להסדיר את עילות המשפט המנהלי בחקיקה, בדרך שתצמצם את עילת הסבירות ולהחריג את יישומה על החלטות נבחרי הציבור"
– כך הזכיר השר שלמה קרעי לח"כ גדעון סער, כיום מתנגד חריף לתיקון בחוק ובמערכת המשפט, את דבריו בעבר הלא ממש רחוק אודות עילת הסבירות.
האם יכול ח"כ סער להסביר באופן הגיוני, שפוי וסביר כיצד תמך עד לא מכבר בתיקוני חקיקה מעין אלו, אך כעת בשבתו באופוזיציה הלא-ממלכתית, הוא מתנגד לכל שינוי, עדכון ותיקון? האם קולו צריך להילקח בחשבון או להיפסל בהתחשב בעילת הצביעות, הסבירות או בשילוב של שתיהן?
המוחים נגד הרפורמה המשפטית, בהם משפטנים, אנשי אקדמיה ותקשורת שנוהגים לצטט את אהרן ברק, מתעלמים לפתע מראיון שנתן בשנת 2019, בו התייחס לצורך בתיקון ואף בביטול העילה באומרו:
אתה מזכיר את הנשיא גרוניס. אני עצמי שאלתי אותו, איזה מבחן תכניס במקום הסבירות? גרוניס ענה שהוא ישתמש במבחן המידתיות. אני מסכים איתו. אני מוכן לבטל את עילת הסבירות".
האם ראוי לדרוש הסברים מכל מתנגדי תיקון החוק המבססים את עמדתם על השופט ברק, האורים ותומים לשיטתם? מדוע מתעלמים עיתונאים מקצועיים לכאורה, משפטנים נאורים וגנרלים מודאגים בדימוס מדבריו השקולים, השפויים והסבירים הללו, אם עדיין נותרה בהם יושרה מקצועית והגינות בסיסית? יתכבדו נא חברי הכנסת המתנגדים להסביר בהגיון מה בדיוק אינו מקובל דווקא בימים אלו בדברי השופטים ברק, סולברג, גרוניס ומכובדים אחרים – ולא, יש לפסול את התנגדותם משום "עילת הצביעות".
האם ראוי לבטל החלטות של מרצים ואנשי מנהלה באוניברסיטאות שאינם מאפשרים שיח נאות והוגן במסגרת השיעורים, או אינם מעניקים הטבות והקלות זהות לסטודנטים היוצאים להפגין בעד הרפורמה, לעומת אלו שיוצאים נגדה מסיבות שאינן "סבירות" לכאורה אך מגלמות צביעות ברורה?
הרי גם באקדמיה שוררת מחלוקת בין פרופסורים מצדדים לאלו המתנגדים, אך משום מה קולם של תומכי התיקונים נאלם. יש חשש כי לסטודנטים הצעירים שתומכים ברפורמה יבולע רע למרות החופש האקדמי המוצהר, לעיתים רק לכאורה, כפי שעלה לא מכבר בדיון בוועדת החינוך בנושא "הטיה פוליטית וסתימת פיות באקדמיה".
"המרצה בני טרכטנברוט חירף וגידף סטודנטים ואיים עליהם, מפורשות, על כך שלא יכנסו לשיעוריו ואף יפעל לשלול מהם מלגה". כך @ArielKallner: "התביישתי כשראיתי את אותו מרצה מתנהג כחוליגן וכבריון, מאיש סגל אני מצפה יותר. אבל הזעזוע המשמעותי הוא כמובן הטלת המורא והילוך האימים על סטודנטים" pic.twitter.com/ImhyFlHVRW
— ערוץ כנסת (@KnessetT) February 1, 2023
כיצד ניתן לקצינים בכירים בדימוס, שחינכו והובילו לוחמים בשדות הקטל, שהתנגדו לתופעות סרבנות או אי-ציות גם בתקופות של חוסר הסכמה רחבה וחמורה, להוביל, להבין ולצדד כיום באמירות כה קשות של סרבנים במילואים? עד היכן יכולה להימתח הצביעות של מי שהוביל את אחד מהמהלכים השנויים ביותר במחלוקת שאיים לקרוע את העם – מהלך ההינתקות מרצועת עזה?
האם סגן הרמטכ"ל לשעבר, מזהה המגמות ביום השואה, אינו מזהה את דבשתו לאחרונה? האם רמטכ"לים לשעבר שפעלו בנחרצות בשלל תפקידיהם כנגד כל גילוי סרבנות ואי-ציות, שכחו באחת מרוח צה"ל ומהערכים המובילים עד כי מוכנים הם לסכן עתה את בטחונה הלאומי של המדינה רק משום חששם מהשלכות מוגזמות ולא "סבירות" של "מהפיכה משפטית" לכאורה?
דוגמאות רבות לצביעות חלק ממובילי ההתנגדות לרפורמה בימים אלו, שעד לא מכבר היו מתומכיה הנלהבים וזכו בגין כך לתמיכת ההמונים וללא מעט מנדטים, קיימות ברחבי המרשתת שזוכרת.
מה שמאתגר עד בלתי אפשרי למצוא היא תשובה לשאלה מה באמת ובתמים עומד בלב השיקולים שהביאו לתמורה החריפה, לשינוי בן 180 מעלות, בדעתם ועמדתם של אותם תומכים שהפכו לראשי המתנגדים. האם מדובר בשיקולים מקצועיים גרידא או סביר להניח כי פרסונליים ופוליטיים מהסוג הגרוע?
בכל מקרה השיח בציבור הפך למתלהם, היסטרי ולבטח לא שקול, מכבד ומקצועי. במוסדות שונים, בתקשורת וברחוב מנוהלת מערכה המשסעת את העם וזורעת פחד מפני תרחישים אפוקליפטיים של דיקטטורה מהזן שאין נביא בישראל שאי פעם חזה.
אהוד ברק נגד הסרבנות.
אנשים אחרים, אג'נדה אחרת. pic.twitter.com/ATt0fTTaSt— תורת לחימה (@Torat_IDF) July 9, 2023
משה דיין הסביר פעם, עת נישאל מדוע החליף דעה אחת באחרת, כי: "רק חמור לא משנה את דעתו". מותר לאדם ובוודאי למנהיג אחראי לשנות דעתו בהתאם לנסיבות ואירועים מתפתחים. כך עשו בעבר לא מעט מנהיגים מוכרים. בצבא עושה זאת המפקד באופן עצמאי ודיקטטורי לא אחת מתוקף הסמכות, המקום והנסיבות, אולם למנהיג ציבור שנבחר באופן דמוקרטי ודוגל הוא בשימור הדמוקרטיה, אינו יכול לפעול באופן שרירותי כזה.
להבדיל מחמור שרק נוער בקול רם, על המנהיג להסביר בקולו ולנמק בהגיון בפני הציבור את מהות ונסיבות השינויים שהובילו אותו לשינויים מהותיים בעמדתו. מנהיג שאין ביכולתו לעשות כן ראוי שייפסל מפאת "עילת הצביעות".
האם אנחנו, הציבור נמשיך ליפול בקטגוריית "עילת התמימות" בדורשנו הגינות, יושרה ומקצועיות ממנהיגינו הנבחרים, למען עתיד החברה וביטחון המדינה?!
"האם מדובר בשיקולים מקצועיים גרידא או סביר להניח כי פרסונליים ופוליטיים"
לא סביר בכלל שאלו שיקולים אישיים. והנה ארבע ראיות:
א. אם הם באמת היו מעוניינים רפורמה ורק לא מעוניינים שנתניהו יהיה חתום עליה, הם היו יכולים פשוט להעלות הצעת חוק משלהם. בין ליכודניקים המוכנים לויתורים לימים שלא ירצו להיתפס כמתנגדי רפורמה יהיו להם מספיק קולות כדי להעביר כל וריאציה שהם ירצו ולקחת לעצמם את הקרדיט.
במקום זה, הם מתעקשים על התדיינות בבית הנשיא אפילו אחרי שברור שהפערים כל כך גדולים שאין שום דר משמעותי עם הסכמה רחבה. האופוזיציה יכולים להמשיך לטעון שהם בעד רפורמה אבל כשהם מציבים תנאים בלתי אפשריים הם חושפים שהם לא באמת מתכוונים לזה.
ב. הטיעון הפרסונלי מתייחס לנתניהו אבל פועל גם בישראל ביתנו וגם במחנה הממלכתי כבר לא פוסלים אותו כשותף. מי שבאמת נפסל הם השותפים. והם לא מסתירים את זה עם כל ההפחדות על 'מדינת הלכה' למרות שדתיים נוטים להתנגד לכפייה. (רק אזכיר שהח"כית היחידה בקואליציה שקראה לסגור כלי תקשורת שמאלניים היא טלי גוטליב החילונית).
ג. רק לא מזמן הממשלה הייתה שלהם וגם אז הם לא קידמו שום דבר בנידון.
ד.ישנם ח"כים בתוך הליכוד([ (כלומר כאלה שלא פוסלים ישיבה משותפת עם אף אחד בימין) שמתנגדים לרפורמה ונותנים כל רוח גבית אפשרית לשמאל ולתומכיו.
אבל גם קשה להאמין שזה עניין מקצועי. מקצוען לא שובר את כל הנורמות ובטח שלא מוכן לגבות טרוריסטים שמאיימים ליצור נזק של ממש ובלב שדעתם הפוליטית תשלוט. מקצוען יודע שעדיף מדינה גרועה (זמנית) מאשר אין מדינה.
אז מה כן? העניין פה הוא פנאטיות אידיאולוגית. השמאל מעוניין ברפורמה אבל בתנאי שהיא לא תפריע לו לכפות את ערכיו. הפרוגרסיבים, גם משמאל וגם מימין, עובדים על עולם ערכים מתנשא ויהיר שבטוח שיש לו מונופול על מה שטוב, נכון ומוסרי. לכן מבחינתם ברור שכל סטייה מזה היא רשע ואסור לאפשר אותה בשום מחיר. עדיף לדכא מיליונים, לרמוס את הדמוקרטיה ואפילו להרוס את כל המדינה ובלבד שהמדינה לא תוותר קצת על מוסריותה לפי אמות המידה שלהם. זו המשמעות האמיתית של פחד מ'מדינת הלכה'-ממדינה המבוססת על המוסר של היהדות ולא על המוסר הפרוגרסיבי. וזו הסיבה שכל האמצעים כשרים. וזו הסיבה שמבחינתם אסור שהימין ינצח, גם אם הימין מקדם מטרות טובות.
ראיה חמישית:
רבים באופוזיציה הציעו להתפשר על העברת הרפורמה תמורת העברת חוקה.
איך זה יכול לעזור לשיקולים הפרסונליים? או לשיקולים מקצועיים?
הדבר היחיד שזה ישיג הוא הבטחה שגם אחרי הרפורמה ידי הקואליציה והממשלה יהיו כבולות לערכים מסוימים.
ימני נהניתי לקרוא את התגובה שלך. כתבת מושלם. אשריך על הכשרון ועל החכמה המתבטאת בין השאר בהבנה מדויקת של המצב ובניתוח אנליטי מרשים וגם בהסברת דבריך העמוקים בצורה ברורה ועניינית.
שמחתי לגלות שאני חולק עמך את ההשקפה ואת הלוגיקה. זה חיזק בי עוד יותר את ההבנה שאני רואה את הדברים נכון, למרות כל הסחות הדעת.
תודה לך.
ימני כתבת מדהים. התגובה יותר יפה מהמאמר עצמו. אני מסכים עם כל דבריך וכיף לי לדעת שאני חולק את אותה השקפה ולוגיקה אם אדם חכם כמוך.
* עם
אני מחכה ליום שבו תוכרז הצביעות כענף ספורט אולימפי, ישנן כמה דמויות שלוקחות מדליית זהב בקלות
מאמר כ"כ יפה ומחכים. מבדח ודוקר כאחד. כל הכבוד לכותב/ת( טל בראון)
אהרון ברק אשם כי הוא עשה הפיכה משפטית
אהרון ברק פג תוקף נא לא לצרוך מוצר זה
על צביעות צביעות, עוד צביעות ורק צביעות !!!
כתבה לפנתאון.
שורה תחתונה המלך של השמאל והאופוזיציה נשקף ערום בפרהסיה.
סיימו כבר את כל התחמושת כששחטו את כל הפרות הקדושות מהצבא ועד הרפואה
לקחו הימור ו"הניחו" שתעצר החקיקה עם "נשק יום הדין" שידוע להם שלא יצלח ויאבדו את כל עולמם אם יאלצו להשתמש בו.
בדיוק כמו "שהניחו" שנתניהו יתפטר לאחר כתב אישום על "שוחד" לפני משפט ללא ראיות וטעו.
הפרוטקשן להפוך שלטון דרך סרבנות בצה"ל וברפואה על חשבון בטחון הציבור, היא עוד מנוע לחץ בזוי ומתועב להכניע את נתניהו לאבד את כוחו מול הגוש והעם ולגרום לנפילת הימין והממשלה.
כל המרעין בישין שאנו סופגים היום מהשמאל, אם הימין לא יכנע ורק ויחזיר מלחמה שערה,
השמאל והמחאה יתפנצ'רו ולא יוכלו לאיים יותר עם פרוטקשן שלא הצליח.