האפוס החדש מבית כריסטופר נולאן הוא מוצר בידורי מלוטש המתיימר להיות מסמך היסטורי ולימודי
כשלוש שנים נדרשו לרוברט אופנהיימר לייצר את פצצת האטום הראשונה; שלוש שעות נדרשו לבמאי כריסוטפר נולאן כדי לתאר את חייו של אבי הפצצה ופועלו במסגרת 'פרוייקט מנהטן' במלחמת העולם השנייה, בניסיון ללמד אותנו לקח היסטורי. כרגיל אצל נולאן, לצופה אין שום ספק שהוא עומד לקבל חוויה קולנועית מופקת לעילא, אם כי ארוכה מן הנדרש. גם כרגיל אצל נולאן, לעתים הניצחון הטכני מאפיל על הסיפור עצמו, ולעתים המסר או מוסר ההשכל מוגש באופן שאינו מרומז במיוחד.
'אופנהיימר' עשוי היטב אבל מתפזר. הבעיה העיקרית שלו היא שהוא לא מצליח להחליט באיזה סוג של סרט מדובר. הוא נפתח כפלאשבק ביוגרפי, ממשיך לאפוס מלחמה, מתפתח ברובו כדרמה פסיכולוגית ורומנטית, עובר למותחן ריגול ומסיים בסאטירה פוליטית-היסטורית. התוצאה היא שכל אחד מהחלקים בסיפורו המורכב של אופנהיימר אמנם זוכה לייצוג אבל הנגיעה בו שטחית יחסית.
ימי נערותו של הפיזיקאי מוצגים בקצרה כסטודנט מיוסר שעולה לגדולה. בהמשך הוא מגויס למאמץ המלחמתי, למרות החשדות בדבר קשריו הישנים עם אנשי שמאל וגורמים קומוניסטיים, ועומד בראש הקמת עיר מדענים חשאית בלב המדבר שאמורה להשיג את הנאצים במרוץ לאטום. ניכר כי הסרט, המבוסס על ביוגרפיה מצליחה ומקיפה, מתאמץ לחלוק כבוד לאנשי המדע הרבים והדגולים שלקחו חלק בפרויקט מנהטן או תרמו למאמץ המדעי בדרכים אחרות, אבל קצת הולך לאיבוד בין שלל הדמויות.
רגע השיא מגיע בערך באמצע, עם הצלחת ניסוי טריניטי המפורסם בסצנה מרהיבה ומורטת עצבים, לאחריו החליטה ממשלת ארה"ב להטיל את שתי פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי, ובכך להביא למעשה לכניעת יפן ולסיום מלחמת העולם השנייה. דווקא הנספח הפוליטי-משפטי, אולי החלק הפחות מעניין, זוכה לנתח העיקרי של דקות הסיום ומרחיב יתר על המידה בסיפור נקמה קטנוני של הגיבור הטרגי המתמודד עם קשיים משפחתיים ואישיים.
מי שנושא את הסרט על כתפיו הוא קיליאן מרפי, שאופנהיימר שלו מצליח להרגיז, להפעים ולעורר אהדה בו זמנית. במרבית הזמן מרפי ממגנט ממש, אם כי לקראת הסיום ניכרת עייפות וגם הוא מתחיל להתפזר. גם האפקטים הקוליים והחזותיים המרשימים מתחילים להעיק ומסיטים את תשומת הלב מלב הסיפור. לצידו מככבים מאט דיימון הסולידי כרגיל, אמילי בלאנט הנוירוטית יותר מהרגיל, ורוברט דאוני ג'וניור כפוליטיקאי מתוחכם בהרבה ממה שהוא מראה, שנופל גם הוא לבסוף ברשת התככים שנטווית לאורך כל הסרט. שלל הופעות האורח הנוספות מדויקות ומהנות.
וכאן אנחנו מגיעים שוב ללקח ההיסטוריה. לאחר כל הדרמה והאקשן, נולאן מנסה להעביר מסר אנטי-מלחמתי בדבר הסכנה שבפיתוח כלי נשק הרסניים שכאלה והפקדתם בידי בני אנוש. אבי הפצצה עצמו נקלע לאחר המלחמה ולמרות זרי התהילה שנקשרו לו למאבק פוליטי מריר, מפתח נקיפות מצפון וחששות כבדים לגורל האנושות בשל הצעצוע שפיתח וכעת נלקח ממנו, וחש כי הדם הרב לא מש מידיו. הדילמות החשובות בדבר שימוש בפצצת אטום, השאלה האם זהו מחיר כבד מדי לשלם עבור סיום המלחמה וסוגיות של הכרעות מדיניות והרתעה עולות לדיון חלקי, אך במהרה שוקעות גם הן במערבולת עלילות המשנה.
לפחות באופן בו הוא מוצג בסרט, המהפך האישי של אופנהיימר מתרחש במהירות שיא יחסית לקונפליקט כה מורכב ולסרט כה ארוך. הסיום כמעט צפוי מראש והמסר של הגיבור המתבייש במעשי העבר (הנכונים והצודקים) כאמור מאפיין היטב את הלך הרוח ההוליוודי הקלישאתי. סיפור חייו של רוברט אופנהיימר היה סיפור של ניצחון מדעי לצד טרגדיה אנושית. במובן הזה אפשר לומר שהסרט אודותיו הוא ניצחון טכנולוגי לצד פספוס קולנועי מסוים. כל עוד ניגשים ל'אופנהיימר' מראש בציפיות המתאימות למוצר בידורי ולא למסמך היסטורי רוויזיוניסטי שאמור לספק לנו שיעור אקטואלי, אפשר ליהנות ממנו הנאה רבה.
ה"מאבק" ה"פוליטי" ה"מריר" שהוא נקלע אליו, היה כרגיל מק'ארת'יזם ימני פרנואידי
חמוד. העובדה היא שהיו מרגלים סובייטים בלוס אלאמוס.
והעובדה היא שאופנהיימר עצמו היה כל כך פרנואיד עד שמסר לפחות אחד מחבריו לשירותי הביטחון
עכשיו לך תנבח במקום אחר.
מתייצב לצד סטלין וחרושצ'וב ועוד קורא לעצמו "יהודי שפוי"
חחח חכה – השלב הבא הוא הגנה על כת רצח ואונס ההמונים של יפן האימפריאליסטית
למה כל דבר לערב פוליטיקה ולנסות לקדם את הבולשיט שאתם תומכים בו?
היה בחירות לא מתאים לכם לכו למדינה אחרת תבחרו לעצמכם איך לחיות ואל תפילו את המרמור שלכם עלינו חבורה של אנשים מסכנים תתעסקו בחיים הפרטיים שלכם וחלאס לדחוף את הדעות המאוסות שלכם שלקחתם מהטיקטוק ומערוץ 13 ולנסות להפוך אותן ללגיטימיות 90 אחוז מכם לא יודע על מה הוא מפגין בכלל אתם תעמולה נגד ביבי שבנויה על סטיגמות אז חלאס להרוס לנו את המדינה תעשו רילוקיישן וקחו אתכם את המרמור לחול אני בטוח שכל מדינה תשמח לקבל אתכם . אפילו ההפגנות שלכם ממומנות ומסריחות מכסף אתם הפרצוף של הישראלי המכוער שיעשה הכל וימכור את המדינה שלו ואת הארץ שלו בשביל קצת מזומן לכיס ובשביל להיות חלק מהטרנד. העיקר תמשיכו לצעוק שהחרדים לוקחים כסף בלי לעבוד אפילו שהם מתנדבים לומדים תורה ועושים פי 100 יותר טוב מכל אחד ואחד שעומד איתך בצומת וחוסם כבישים כמו ברברי
היום העולם חי בדמוקרטיה מפוארת , ואולי המקרטיזים הביא לזה , אולי???
אחד הסרטים היותר משעממים שראיתי. צריך כישרון על לייצר שיעממון כזה.
סרט מתוחכם,היה אפשר לעשות אותו בשעתיים
אבל בהחלט מעניין ומחזיר אותנו חזרה להיסטוריה
השאיר לי חומר למחשבה,על מה יקרה אם תהיה פצצת אטום ואופנהיימר בהחלט ממגנט
חשבתי שיהיה מאוד טוב הסרט חלש ואפילו העובדה שהוא עטור כוכבים לא עזרה נולאן בדרך כלל יותר סרטים איכותיים שלוש שעות של שיעמום ואפקטיים ששוברים את האוזניים.
נקודת האור קיליאן מרפי שחקן מעולה בכל דמות ודמות שהוא עושה.
סרט לא טוב אבל הקדשת לו כתבה ארוכה במיוחד מעל 1000 מלים. אתם פשוט לא מסוגלים להסתכל על סרט באופן הכי פשוט בלי לחפש כל הזמן רק את החסרונות. הסרט משלב היסטוריה עם סיפור אישי עבודה על פרוייקט עם ביקורת על הסכנות הטמונות בו. איפה כתוב שאי אפשר לשלב את הדברים האלה והתוצאה תהיה חזקה ונוקבת ?
ספרתי 525 מילים. טור די ממוצע
וואלה דווקא אהבתי את הסרט, אבל באמת הרגשתי שנותנים יותר מקום לצד הקולנועי הצילום האפקטים מאשר לצד הרגשי, לא נתנו לזה מספיק מקום. (למשל כשהוא בוכה או שאשתו מגלה שהוא בגד בה לא עושים קלוז אפ, לא נותנים לנו להרגיש את הסטואציה, אלא רק לראות אותה)
אבל כן אהבתי את המשחק עם הזמן, זה די מרתק. מה שכן ה'נבל' היה די גרוע (
זה סרט בעצם דוקו אז זה לא באמת אשמת התסריטאים) , לא נתנו מספיק מקום לשנאה שלו אז לא באמת הצלחתי להתחבר למניע שלו
אבל חוץ מזה סרט טוב
8/10
הביוגרפיה של אופנהיימר רצופה באהדה מרובה לקומוניזם
אי אפשר להיות צבוע בסוף ולצטט מהכתבים ההודים
Now I Am Become Death, the Destroyer of Worlds
ולהיות חתום על פצצה כל כך הרסנית שהובילה לפיתוח פצצות עוד יותר הרסניות
אכן הסרט מעט מבולבל בסדר שלו
אבל אופנהיימר היה מאוד יהיר עקב החינוך המפונק שהוא קיבל
מצד שני יפן לעולם לא הייתה נכנעת
מעצמות העולם וגם ישראל צריכות הרתעה
בקיצור למרות הכול אפשר לראות את הסרט אם כי אני ממליץ לסרטים דוקומנטריים ביוטיוב
סרט נדיר אישתי ואני מאוד מאוד אהבנו ונלך לראות אותו פעם נוספת סרט יפהפה יצירת אומנות נדירה ביותר, לא מתאים למי שיש ראש ילדותי.
סרט משעמם !! אם לראות אז בטלויזיה על הספה שאפשר יהיה לנמנם בנוחות . 3 שעות של שממון פטפטני עם פואנטה שיכלה למצות את עצמה בחצי שעה . על הפנים
היה נורא. אל תלכו. שעמום טוטאלי ומבולבל. קופץ מדבר לדבר. 3 שעות לשבת ולמות משעמום
יצאנו באמצע ממש. היה מסטיק . ואנחנו אוהבים סרטים .
סרט מיותר, בזבוז זמן גדול
1. 3 שעות של סרט שגם אם היו מקצרים אותו לשעה וחצי זה היה הרבה מידי
2. דיאלוגים משעממים ומיותרים,
3, כדי שלא תירדם בשעמום הזה, יש בסרט רעשי פיצוצים ואורות
בקיצור,תמנעו מללכת
במהלך מלחמת העולם השנייה היה מירוץ לפצצת האטום, מדענים יהודים רבים בתחום הפיזיקה בגרמניה פוטרו מכל תפקידיהם בשירות הציבורי. השלטונות הגרמניים העדיפו את גרמניה ללא מדע כלל מאשר מדע עם מדענים יהודים. גם נסיון ההתבוללות בתוך העם הגמני לא צלח . אלברט איינשטיין וחיים וייצמן שוחחו עם המתבולל היהודי רתנאו (rathenau) שהגיע לתפקיד של שר החוץ הגרמני והתנגד לציונות ,בכך שהעדיף את ההתבוללות. שיחות שנתקימו בינו לבין איינשטיין וחיים וייצמן לא הועילו בשינוי גישתו ליהדות ולציונות. המפלגה הנאצית לא ראתה ברתנאו על אף התבוללותו-כנאמן לעם הגרמני. ובתאריך 24.06.1924 ריססו אותו ביריות במכוניתו .היטלר כינה את הרוצחים גיבורים גרמניים. צחוק הגורל הוא שכל אותם מדענים יהודיים שברחו מגרמניה הם אלה שפיתחו בארצות הברית את פצצת האטום שבאמצעותה הביאו לכניעתה של יפן ובנות בריתה.
סרט מצויין. מסר חשוב. זהו.
סרט נפלא, מרתק על אף אורכו, ראוי לאוסקר על בימוי, תסריט ומשחק
הממוצע של גיל הצופים בהקרנה בה נכחתי היה לא רחוק מהגיל שלי. האולם בלב היה מלא. הסרט לא מדבר לאנשים צעירים. קיליאן מרפי ורוברט דאוני ג'וניור מדהימים בעיקר האחרון. עוצמת הקול ברמקולים היתה נוראה ובכל זאת 3 שעות עברו כמו שעתיים. אכן אפשר היה לקצר את חלקו האחרון אבל אז רוברט דאוני לא יקבל מועמדות לאוסקר.