הדיון בתיקון חוק יסוד הממשלה מופרך מיסודו, ומהווה עוד נקודת שפל בפלישת השיח המשפטי לתחום מדעי המדינה
הצטרפו עכשיו למהפכת התקשורת
תמכו בגדי טאוב ובאתר מידה
***
הדיון שנערך היום בבג"ץ על תיקון לחוק יסוד הממשלה בנושא הנבצרות, הוא לגמרי מופרך. הוא מביך. ואם ילעגו לנו עליו בכל העולם – זה יהיה מוצדק.
אז איך הגענו עד הלום ומה מאפשר אבסורד גמור כזה?
ובכן, המשפטיזציה של הפוליטיקה בישראל מתחילה מפלישת השיח המשפטי לתוך תחום מדעי המדינה. והדבר הזה עובד מפני שחסידי הבג"צוקרטיה יכולים לבנות על מה שהפך לאחד הכוחות המרכזיים ביותר שיש לשמאל היום: הבורות.
בורות היא כוח, כפי שלימד אותנו בצדק ג'ורג' אורוול.
היא כוח מפני שהיא חסינה מפני טיעונים ואין דרך להתווכח איתה. בחסות הבורות אנשים מתוחכמים במכון הישראלי לדמגוגיה, ובבתי הספר למשפטים באקדמיה מספקים לנו טיעונים מדומים להצדקת שלטון המשפטנים, כאילו היה חיזוק ולא ריסוק של הדמוקרטיה. אבל עכשיו מרסקים את הדמוקרטיה בבית המשפט העליון, אל תטעו.
כך הגענו למצב המגוחך בו שתי יועצות משפטיות עם חוות דעת שונות מעזות להתפלפל על "שימוש לרעה בסמכות המכוננת". זה נשמע כמו מונח משפטי טכני, אבל כך, בארבע מילים, בעצם מבטלים את שיטת המשטר הדמוקרטית. כך גודעים אותה בשורשה.
הסמכות המכוננת היא הסמכות של אסיפה נבחרת לקבוע חוקה, בשם האזרחים. זו הסמכות העליונה בדמוקרטיה. הרעיון לפיו משפטנים יגידו לאסיפה המכוננת מה מותר לה ומה אסור לה, היה צריך לצלות את אזני כל מי שלמד שני שיעורים במדעי המדינה. בהבל פה, בשפה רוזנאית מתחכמת, האנשים האלה בעצם קובעים כי מקור הסמכות העליון אינו האזרחים אלא הם עצמם – המשפטנים.
לתלמידי המשפטים מוכרים באריזה יפה צעצועים סמנטיים כאלה, בלי לומר להם שמדובר בעצם בביטול העיקר היסודי עליו עומד המשטר הדמוקרטי, מקורו המוסרי, ולב הגיונו הפנימי: הרעיון לפיו ממשלות שואבות את הצדקתן היחידה מהסכמת הנמשלים (כדבריו המפורסמים של תומס ג'פרסון).
אבל אצלנו, דור של משפטנים שאינם יודעים דבר וחצי דבר במדעי המדינה, מדקלמים לנו מושגים שמשמעותם היא בעצם זו: שהממשלה בישראל תשאב את הצדקתה מהסכמת המשפטנים.
שתי היועצות בעצם אומרות לנו, בשפה כאילו טכנית, כי הסמכות לקבוע חוקה (או במקרה הזה חוקי יסוד בעלי מעמד חוקתי) אינה של הציבור, אלא של המשפטנים. רק בורות עמוקה יכולה להשלים עם ההבל הזה.
אז אל תאמרו לנו שזהו עניין למשפטנים. זה לא שאנחנו, אנשי הפילוסופיה הפוליטית ומדעי המדינה, פלשנו לתחום המשפטים; זה שפרופסורים למשפטים – מי בבורותו ומי בערמומיותו – המציאו לנו מדעי מדינה לכאורה, סמרטוטי מחשבה מסולפים ואנטי-דמוקרטיים מוסווים תחת ערפל מושגים משפטיים "מקצועיים".
הדיון הזה בבג"ץ היה צריך להיות מקור לבושה עמוקה לכל אדם משכיל, במדעי המדינה ובמשפטים כאחד.
***
הצטרפו עכשיו למהפכת התקשורת
תמכו בגדי טאוב ובאתר מידה
הכל טוב ויפה, אבל מה עושים כשאין לבג"ץ בושה, אלא רק שיכרון כח בלתי נדלה?
לכן המסקנה טאוב גורם נזק יתר מאשר תועלת
הבחירות= פארסה!
ברגע שרוב העם יבינו את זה….
(((((אולי))))) הם התקוממו
ויקחו את החופש שלהם בכוח.
אף אחד לא יתקומם. תפסיק להגחיך
טאוב זה יום הבושה שלך.
אתה גורר אותנו שוב ושוב לחוסר תכליתיות. מה יצא לנו מהבכיינות מול בג"צ? הם השתלטו על כוח בלתי מוגבל ועושים כרצונם ובגלל אנשים כמוך העריצות תמשיך עד שתהפוך את ישראל למקום שבלתי אפשרי יהיה לחיות בו.
לא הבנתי מה אתה רוצה מד״ר טאוב.
הוא בסך הכול מצביע על הבעיה. הוא לא מדבר על מה צריך או לא צריך לעשות בנושא.
לימני זו בדיוק הבעיה
לבית המשפט אין סמכות לשנות חוקים של הכנסת. לא חוק רגיל ולא מה שנקרא חוק יסוד. לישראל אין חוקה כתובה. לבריטניה אין חוקה כתובה. לצרפת יש חןקה כתובה והיא נקראת הרפובליקה החמישית. אחרי המהפכה הצרפתית עשו חוקה, אבל באו הפיכות ומלחמות אזרחים ובוטלה הרפובליקה והיה נפוליון קיסר, ועוד קיסר נפוליון השלישי.
גם בארצות הברית יש חוקה כתובה. הנשיא נבחר לארבע שנים ואיננו תלוי באמון של הקונגרס. לפעמים הקונגרס דמוקרטי והנשיא קפובליקני. באמריקה הנשיא כפוף לבית המשפט לפי החוקה, ואינו תלוי בקונגרס. בבריטניה ובישראל הממשלה כפופה לבית הנבחרים. ראש הממשלה אהוד ברק הפסיד את אמון הכנסת והתפטר אחרי שנה וחצי בתפקיד, הלך לבחירות והפסיד.
מה מביאים לנו דבורים על אספה מכוננת וחוקה ובית משפט מתערב בחקיקה. זאת מהפכה שצריך לעצור.
בג"ץ חיסל את הדמוקרטיה. נבחרי הציבור לא משחקים תפקיד. יש לפרק את הממשלה והכנסת. לא הם האחראים על המדינה.
בגצ שיחרר את עצמו מכבלי הדמוקרטיה ומוכיח את עריצותו הדיקטטורית. שליט עם כוח לא מוגבל וללא פיקוח, שיצא מאיזון.
הדבר היחיד שעוצר דיקטטורה הוא אי ציות.
הממשלה והכנסת והעם חייבים למרוד בדיקטטורה ע"י אי ציות,בנקודות בהן בג"צ שובר את המשטר הדמוקרטי באופן מובהק, כמו ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד.
כתיבה מעולה, כושר ניתוח והתבטאות יוצא דופן.
רק דבר אחד חסר, פתרון מעשי למצב, ואם אין פתרון אז מה עושים ?
מה עושים? התשובה לעיל: אי ציות לפסיקה בלתי חוקית.
פרופ טליה איינהורן הציעה פתרון אחר
הקמת בית דין לעתירות מנהליות, אשר כמובן ישפוט לפי החוק, וידחה את רוב העתירות שכיום מגיעות לבגץ.
מדויק להפליא. ״1984״ פה מזמן.