אין זה תפקידו, סמכותו ועניינו של בית המשפט לדון בחוקי יסוד, ובוודאי לא לבטל אותם
עילת הסבירות לא העסיקה את האזרח הסביר, העיתונאי החוקר, הקצין הדעתן או הטייס במיל' עד לערב החקיקה לתיקונה. האם אלו המסבירים אודות השלכות חמורות, מנבאים את עליית הדיקטטורה וקץ הדמוקרטיה, היו עד כה מנותקים או סתם צבועים לכאורה?
פרופ' סוזי נבות למשל, בכירה ב'מכון הישראלי לדמוקרטיה', הסבירה כי הסיפור מאחורי צמצום עילת הסבירות הוא מתן כוח בלתי מוגבל לשלטון ואור ירוק לשחיתות. לדבריה, רק שלטון שמעוניין בהחלטות שרירותיות, כמו פיטורי שומרי סף והחלפתם בגורמים לא מקצועיים, חושש מסבירות.
האם פרופ' נבות ותומכי קיום עילת הסבירות, על אף יתירותה המוסכמת על אהרן ברק, אינם מודעים לנעשה בישראל בטרם עליית הממשלה הנוכחית? האם אז לא היה קיים חשש מכוחו הבלתי מוגבל של השלטון ומתן אור ירוק לשחיתות, או שמא בחרו הם להעלים עין?
בראיון טלוויזיוני בשבוע שעבר נשאלה נבות האם בג"ץ יכול לדון בעתירות נגד חוק יסוד, וכך השיבה:
בוודאי. זה אותו הליך בדיוק כמו חוק… הכנסת יכולה לקרוא לכל חוק באשר הוא, בכל נושא – חוק יסוד. והתוצאה, אם אנחנו נאמר שלבית המשפט אין סמכות לבטל חוקי יסוד או לעסוק בהם, אז התוצאה היא שהכנסת היא כל יכולה… לכן לבג"ץ יש בהחלט, הוא לקח את זה על עצמו כמובן, משום שאין לנו אצלנו כללי משחק ברורים, יש לו סמכות לדון ואפילו לבטל. הוא מעולם לא עשה את זה"
החלק האחרון בדבריה ראוי להתייחסות מיוחדת. האקטיביזם השיפוטי הקיצוני הזה אינו צריך להיות מובן מאליו לציבור הרחב, שבוחר את נציגיו לכנסת ישראל על בסיס מצע ואידאולוגיה מסוימת, אך אינו בוחר את שופטיו. האם סביר שבית המשפט בו מכהנים שופטים בשר ודם שאינם נבחרי ציבור, לוקח על עצמו סמכות לדון ולבטל חוקי יסוד, תפקיד המצוי באחריות הכנסת?
בצבא מלמדים כל מפקד זוטר כי סמכות ואחריות שלובים זה בזה. חבר כנסת שבסמכותו להצביע בעד או נגד חקיקה מסוימת, הפועל כדין על פי סדרי החקיקה המקובלים, נושא באחריות המלאה, לטוב ולרע. אם עשה טוב, יש סיכוי שימשיך בתפקידו, יבחר שוב ויתקדם. אם לאו – הוא עלול להיות מודח מהכנסת, לבד או יחד עם מפלגתו, ואם פעל שלא כדין עלול לעמוד לדין לאחר הסרת חסינותו.
תהיה נוספת עומדת במשוואה הפוכה לדברי נבות על "כנסת כל יכולה". אם נאמר שלבית המשפט סמכות לבטל חוקי יסוד או לעסוק בהם, האם התוצאה היא שבית המשפט העליון יהיה בעצמו "כל יכול" ובוודאי נעלה על הכנסת?
אולי לכן הצביעה הכנסת כפי שהצביעה, בכדי להגביל את כוחו הגובר של בית המשפט העליון, שמאז "המהפכה החוקתית" בהנהגת ברק נוטה לעיתים רחוקות לפעול באופן לא מידתי או סביר לכאורה. כיצד יכולה להיתפס כסבירה החלטת בג"ץ 4466/16 לאסור החזקת גופות מחבלים לצורך משא ומתן לחילוץ גופות חיילי צה"ל, או החלטת בג"ץ 316/03 לביטול ההחלטה לאסור הקרנת הסרט 'ג'נין ג'נין' שהוציא את דיבת לוחמי צה"ל ומדינת ישראל?
אם לדברי נבות בית המשפט מעולם לא ביטל חוק יסוד או עסק בו, לפחות עד לעת הזו, אז מה הבעיה? ככל הנראה אין זה תפקידו, סמכותו ועניינו מלכתחילה והדיון לפיכך מתייתר. האין זו מהותו של חוק יסוד – שבג"ץ לא יוכל לדון בו, אלא רק בחוקים הסותרים אותו ולא להיפך? הרי הוא בעל מעמד חוקתי לו שלושה מאפיינים, אליבא דברק:
1.צורה – בכותרת כתוב "חוק יסוד", הניסוח כללי ומבטא עקרונות וערכים, היעדר תאריך החקיקה כדי להדגיש כי הערכים הם מעבר לזמן ומקום.
2.מעמד – עדיף חוק יסוד על פני חוק רגיל. רק חוק רגיל הסותר חוק יסוד עלול להיפסל בידי בג"ץ.
3.תוכן – חוק יסוד אמור לבטא את עקרונות היסוד של המדינה כיהודית ודמוקרטית, לבטא ערכים מרכזיים, להגדיר את הרשויות והיחסים ביניהן ולעגן את זכויות האדם, האזרח והמיעוט.
יש לציין כי מרבית חוקי היסוד במדינת ישראל אינם משוריינים וניתן לשנותם בכל רוב, להבדיל מאותם חוקי יסוד בהם ישנה דרישה לרוב של 61 חברי כנסת לכל הפחות בכדי לשנותם.
ישנם חוקי יסוד משמעותיים שנחקקו בהעדר רוב חברי הכנסת, וברוב שאינו גדול בהכרח. כך למשל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנחקק בשנת 1992 ברוב של 32 תומכים מול 21 מתנגדים ולא שוריין; חוק יסוד חופש העיסוק שקדם לו ונחקק ברוב של 23 תומכים אך שוריין כך שרק 61 חברי כנסת יוכלו לשנותו, ונטמע לבסוף בחוק כבוד האדם וחירותו; חוק הלאום שנחקק ושוריין ביולי 2018 ברוב של 62 תומכים מול 55 מתנגדים. נגד "חוק הלאום" עמדו 15 עתירות שנדחו כולן ברוב דעות משום שמדובר ב"עוד פרק בחוקה המתגבשת" של מדינת ישראל.
בהמשך אותו ריאיון, טענה נבות כי "לבית המשפט יש את כל הכלים, אם הוא רוצה להתערב, משום שבית המשפט הכין את ה"נשק הלא קונבנציונאלי" הזה, את היכולת שלו לבטל חוק יסוד, לא פעם ולא פעמיים". לדבריה, "אחד מהיסודות הגרעיניים של הדמוקרטיה זה העקרון של שלטון החוק, וטוהר המידות והעיקרון של מנהל תקין. אלו עקרונות יסוד בדמוקרטיה…וחוק יסוד הסבירות פוגע בו פגיעה אנושה".
אך היכן היה אותו עקרון גרעיני של הדמוקרטיה כאשר ממשלת בנט-לפיד עלתה לשלטון בדרך לא דרך? היכן היה אותו עקרון גרעיני של מנהל תקין כאשר נחתם הסכם הגז עם לבנון מבלי להביאו לאישור הכנסת כפי הנדרש בחוק יסוד? היכן היה העקרון הגרעיני של טוהר המידות כאשר הוקם ברעננה מבצר בלתי-חוקי ויקר עבור בנט? מדוע אז לא יצאו לרחובות בצעקות "בושה", היכן היו יוצאי סיירת מטכ"ל המוטרדים, מדוע נאלמו המשפטנים המקצועיים, הפרשנים והעיתונאים? כיצד נאלמו אנשי ההיי-טק והפרופסורים?
אם היה עקרון הסבירות נחוץ עד כה, מדוע לא יושם במקרים המתוארים ועוד רבים אחרים? גם אם נניח שהתקבלה החלטה לא ליישמו, ככל הנראה לא היה בו צורך מלכתחילה. אחרת כיצד יוסבר המצב לפיו "אנשים סבירים" ונושאי לפיד "הדמוקרטיה", כאלו שמעולם לא נבחרו לראשות הממשלה ואפילו לא לראשות מפלגתם ואת חבריהם בחרו ומינו בעצמם, חשו נוח למדי עם המצב הזה עד לאחרונה.
החששות מפני קץ הדמוקרטיה ועליית הדיקטטורה הינן בלתי סבירות באופן קיצוני, חלק מפעולות המחאה הכוללות אלימות, סרבנות, הסתה ועוד, אינן מידתיות בעליל ויש לטפל בהן במלוא חומרת הדין וללא דיחוי.
התנהלות היסטרית הפוגעת במדינת ישראל וביטחונה הלאומי היא מעשה פסול מיסודו. גם אם ישנם חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם שאיפתם הפוליטית של גורמים מסוימים ומטרידים את מנוחתם של רבים מהאזרחים הטובים של המדינה, הרי מדובר במצב בר תיקון לרוב. חברי כנסת, ממשלה ואפילו שופטים אפשר להחליף בבוא הזמן. את צה"ל ומדינת ישראל לעולם לא.
אתה צריך להיות מוסמך כמומחה לחוקה דרגה מעל סוזי נבות.
עושה רושם שפרופ׳ נבות לא תסכים עם הנחתך שהיא עדיין לא בדרגת מומחה לחוקה.
יישר כוח!
זה יפה שסוזי נבות מדברת על שלטון החוק.
ומי אמור לקבוע את החוק ? הכנסת.
ומה לדעתה של סוזי נבות, צריך לעשות כאשר בג"צ פוסק שלא על פי החוק ?
להעניש את בג"צ הפוגע ב"שלטון החוק", לא כך ?
פשוט להתעלם.
החוק קובע בפירוש שכל זרועות האכיפה כפופות לרשות המבצעת.
כל מי שיעז לומר שאיננו כפוף לרשות המבצעת, או שהוא "עצמאי" (נהיה מאוד אופניתי מאז ההפיכה של הצפע הצורר, אנרון ברק) – צריך להיות נידון בבית דין שדה, על בגידה, בשיפוט מהיר בכיכר העיר.
התגובה צריכה להיות פשוטה:
ביטול של כל פסקי החונטה הגריאטרית המשובטת מרחביה, המסתמכת על חוקי היסוד, במיוחד כבוד האדם וחירותו.
הכנסת צריכה פשוט להכריז שכל ההפיכה של הצפע הארור, הצורר אהרון ברק, בטלה ומבוטלת, מאחר שאפילו לדידו היא מסתמכת על חוקי היסוד.
הכנסת, נציגת הריבון, צריכה להכריז שהיא חדלה מלהכיר בהפיכה ולא מכירה בבית המשפח העליון עד להודעה חדשה.
שאלה: האם יש פעולה או החלטה או פסק דין שבגצ מנוע מלהחליט? לפי מה שאני קורא ומבין, בגצ הוא כל יכול וכל החלטה שיוציא תחת ידו היא "חוקית". זה די מדהים שכל היום מקצצים בכוח הכנסת והממשלה, אבל על בית המשפט אין שום מגבלה. הוא יכול להחליט כל החלטה, גם כזו שדגל שחור מתנוסס מעליה, והאזרחים והממשלה והכנסת חייבים לציית לה. למה? כי "אסור להפר החלטה של בית המשפט". זו לא הזיה??? אפילו החלטה שברור שניתנה בחוסר סמכות של בית המשפט – חייבים לציית לה, כי "ככה זה". זה לב הבעיה. שיגידו לי איזה החלטה של בית משפט אסור לקיים??? רוצה לדעת.
זהו אכן המצב.
אי קיום של החלטה שיפוטית, כיום הנו בבחינת "שבירת כלים" בידי אחת הרשויות.
עכשיו, הדבר הזה הנו תקין, כל עוד בית המשפט נצמד לביצוע תפקידו המקורי – קרי, הכרעה במחלוקות (לדוגמא, בין חברה לקונה על כיסוי האחריות) – ו*אינו פולש* למגרש הפוליטי או הכרעה בויכוחים ציבוריים.
אני כותב, נצמד – כי כמו שעלית על המצב, באיזו עתירה לדון – נתון לשיקולו של בית המשפט. זהו בעצם שורש כל הרע. אהרון ברק בפשטות אמר, למה שאנחנו השופטים לא נכריע מה צרכי הבטחון של מדינת ישראל, למשל בעתירות על גדר ההפרדה? פשוט נגיד שזהו ויכוח משפטי לא פוליטי והופה – עכשיו אני מוסמך לדון, להחליט ולחייב ואף רשות אחרת לא תגיד לי לא, אלא אם הם רוצים לשבור כלים (הלך מחשבה של סחיטה נרקיסיסטית סטדנרטי לחלוטין).
או במילים פשוטות, אין בלם כלפי הרשות השופטת.
הערה: במדעי המדינה / משפטים, בלם בשיטה הדמוקרטית, נמצא בהגדרה בידי רשות אחרת. החלטתה הפנימית של רשות שופטת במה לטפל ובמה לא, אינן מהוות בלם בהגדרה.
הערה 2: שיטת מינוי שופטים, אינה בלם גם. הבלם הוא כלפי החלטה מסוימת, לא כלפי האדם כולו. לטעון שזהו בלם, זהה לטענה הבאה – נניח, שאדם X הורשע בעבירה מסוימת והעונש עליה הנו מאסר. אז אם שיטת המינוי זהו בלם, אז גם במקרה X לעיל, צריך להכניס את ההורים של האדם לכלא ולא אותו עצמו, בבחינת – הם האשמים שהביאו אותו. קל מאוד לראות בדרך זו, כמה "חכמה" הטענה שמינוי היא סוג של בלם. זאת בנוסף לעובדה הפשוטה, שהמינוי מתרחש שנים רבות מאוד *לפני* ההחלטה שבמחלוקת. אז לטעון ששיטת מינוי הנו בלם, זהו שקר גס ותו לא.
בכל פעם מחדש, מדהים אותי הטמטום בטענה מהסוג
"רק שלטון שמעוניין בהחלטות שרירותיות, כמו פיטורי שומרי סף והחלפתם בגורמים לא מקצועיים, חושש מסבירות."
נניח שקיים רוב ברשות נבחרת להחלטה X. נניח גם, שגב' נבות סבורה שזוהי החלטות שרירותיות. עד כאן, בדיוק המתאר עליו הגב' מדברת (זה חשוב, היות ואחרת אני תוקף "איש קש" ולא את דבריה המדויקים).
עכשיו, האם כלכלה לדוגמא, זהו מדע מדויק? האם אני יכול לתכנת תוכנת מחשב, לתוכה אני מזין Y פרמטרים והתוכנה תחשב באופן מדויק, את נניח שער הדולר/שקל בעוד שבועיים?
התשובה ברורה כשמש, לכל אדם שאיננו זקוק לאישורים מהגב' נבות, שדעתו אינה שרירותית. כל הסיבה שרשות נבחרת קיימת, היא העובדה שלא ניתן לדעת בצורה וודאית את העתיד. כל החלטה העונה של השאלה "מה יש לעשות", לפיכך – תמיד מלווה (בהגדרה!) בשיקול דעת, מה הכי סביר שיקרה בעתיד.
והסיבה, מדוע במשטר דמוקרטי, החלטה כזו נמסרה לרשות הנבחרת, היא אלמנטרית – הרשות הנבחרת, תמיד מייצגת באופן הנאמן ביותר, את *מגוון הדיעות* הקיים בעם. לפיכך, בהסקה לוגית אלמנטרית – ההחלטה שהתקבלה, מייצגת באופן המדויק ביותר (ככל שניתן, מבלי לערב אזרחים בכל שאלה שעל הפרק – יש גם שיטות משטר כאלה, יש להן יתרונות וחסרונות משלהן) את שיקול הדעת של רוב אזרחי המדינה, מה סביר שיקרה בעתיד ומכאן, מה ואיך יש לעשות היום.
אך נשאלת השאלה, מדוע גב' נבות תקרא להחלטה כזו "שרירותית". זהו לב העניין והסיבה לכך אלמנטרית – צריך בסה"כ להסתכל על הדוגמא, שדב' נבות מביאה בעצמה – "… פיטורי שומרי סף והחלפתם בגורמים לא מקצועיים". גב' נבות מציירת אופן קבלת החלטות שונה. לא בידי הרשות הנבחרת אלא בידי "גורמים מקצועיים".
אך כאן בדיוק נכנסת ההבדלה שהדגשנו למעלה, האם המקצועות, בהן נדרשת החלטה – הן מדעים מדויקים? לא ולא ולא !!! הכנסת אינה עוסקת במתמטיקה. אם מישהו רוצה לדעת גבול של פונקציה – פשוט חשב! זו לא שאלה שתעלה לדיון בממשלה ו/או הכנסת / הרשות הנבחרת. מה לעשות עם האוהל של צבאו של הרוצח הלבנוני, זו שאלה שתעלה – וכאן, אין שום נוסחא שניתן להציב בה משתנים ולחשב את ההחלטה ה"נכונה".
זו הסיבה, מדוע גב' נבות משחקת במילה "מקצועיים". היא רוצה שלא תשימו לב שמדובר בהגדרה בנושאים, אשר לא מדויקים בהגדרה, לא ניתן לצפות את תוצאות פעולתם ולפיכך, מלאים ב-110% של שיקול דעת. היא רוצה שתאמינו, שיש גורמים "מקצועיים", אשר אם רק תפקידו את ניהול המדינה בידיהם, הפקידים האלה יחשבו עם אינטגרל, איך לנצח את נסראללה.
בקיצור, מדובר בהטעיה לשמה. כאילו ה"מקצוע" שבו עוסקים הוא מתמטיקה.
ולקינוח, נביא את ההוכחה המעשית האולטימטיבית, מדוע פקידים "מקצועיים" מתווים מדיניות, במקום רשות נבחרת, זו טענה מטומטמת ביותר –
ההחלטה על בחירת מערכת "כיפת ברזל" של "רפאל" כפתרון להגנה מפני רקטות, שהתקבלה בתחילת 2007 על ידי ועדת מומחים של משרד הביטחון, נתקלה בהתנגדות נמרצת מבכירים בצה"ל, כולל הרמטכ"ל דני חלוץ שטען שהיא לא מעשית, ומפקד חיל האוויר עידו נחושתן שסבר כי היא תסכן את מטוסי החיל. כמו כן התנגדה למערכת עמותת "מגן לעורף", שהחל משנת 2000 עמלה על פיתוח מערכת ההגנה באמצעות לייזר כימי "נאוטילוס". על אף ההתנגדות, פעל שר הביטחון, עמיר פרץ, לקידומה של מערכת "כיפת ברזל" והביא אותה לאישור ראש הממשלה, אהוד אולמרט. האחרון אישר את הבחירה אך הצהיר כי אינו מתכוון למצוא מימון לפרויקט.
עם מבקרי המערכת מעת פיתוחה נמנה הפרשן הצבאי ד"ר ראובן פדהצור (פרשן לענייני ביטחון בעיתון "הארץ" ובגלי צה"ל), שטען בתחילת הפיתוח ש"כיפת ברזל" אינה יעילה בהתמודדות עם איום ה"קסאם" על יישובי עוטף עזה.
אלה כמובן, לא המתנגדים היחידים. מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס, בדוח ביקורת קטלני ממרץ 2009 קבע : "הליקויים שנמצאו (ב'כיפת ברזל') עלולים להביא לפיתוח והצטיידות במערכות מיותרות שאינן עונות על הצורך המבצעי". בפברואר 2011 הושלם ניסוי אחרון לפני הפיכת המערכת למבצעית.
אפשר לומר דברים רבים על מע' "כיפת ברזל". אך את החיים הרבים, שהמערכת חסכה – לא חישבו האינטגרלים הגריאטריים של הפקידונים ה"מקצועיים".
רק בעולם בו מקצועם של פקידיה של הגב' נבות, היא נבואה – מקצועיותם אכן עדיפה על שיקול הדעת של נבחרי ציבור. אך בעולם, בו הנבואה ניתנה אתם כבר יודעים למי, שיקול הדעת העדיף הוא של נבחרי ציבור.
"פרופ' סוזי נבות למשל, בכירה ב'מכון הישראלי לדמוקרטיה', הסבירה כי הסיפור מאחורי צמצום עילת הסבירות הוא מתן כוח בלתי מוגבל לשלטון ואור ירוק לשחיתות. לדבריה, רק שלטון שמעוניין בהחלטות שרירותיות, כמו פיטורי שומרי סף והחלפתם בגורמים לא מקצועיים, חושש מסבירות"-
צודקת. לא הייתי מנסח את זה יותר טוב.
רשות שלטונית הפוחדת מהאפשרות שתהיה עליה ביקורת ויוכלו להגיד לה מה סביר ומה לא(למשל מתי סביר להפעיל את 'עילת הסבירות') בהחלט מעלה סרחון של שחיתות ורצון לקדם החלטות שרירותיות. וזה בהחלט הסיפור של הסערה סביב צמצום עילת הסבירות.
השופט אדמונד לוי הקיבל את העתירות וקבע שיש לבטל את תוכנית ההתנתקות, ביקש לפסול את התוכנית כלא חוקתית, לא היתה ביקורת מימין על הפסיקה שלו. היה במיעוט. תמיד יש מיעוט שזקוק לבית משפט
יפה. הבאת דוגמה נהדרת לעוד מקרה בו בית המשפט דפק את המיעוט ולא עזר לו בכלל