התמונה המוצגת לצרכן האקטואליה הישראלי תמיד רעה וקודרת אפילו כאשר המציאות הפוכה
בעבר היה נהוג להגדיר את תקופת יולי-אוגוסט כעונת המלפפונים של העיתונות בישראל. רוב המדינה בחופשה, הכנסת בפגרה ומזג האוויר מעיק עוד יותר על יכולת הקשב והריכוז. גם מערכות החדשות היו נכנסות לתרדמת קיץ ובערוצי הטלוויזיה היו מסירים את האבק משעשועונים ותוכניות ריאליטי למיניהן.
בקיץ הישראלי הנוכחי אנו חוזים בתופעה מעט שונה: המלפפונים שוב כאן אך הפעם הם חמוצים במיוחד. גם כאשר מתרחשות חדשות חיוביות מרבית הצופים פשוט לא שומעים עליהן, משום שרובן מוסתרות מאחורי מסך עשן כבד של תעמולה בלתי-פוסקת. התמונה המוצגת לצרכן האקטואליה הממוצע תמיד רעה, קודרת וחד-צדדית אפילו כאשר המציאות הפוכה.
רק בשבוע האחרון למשל סוכנות הדירוג פיץ' הותירה על כנו את דירוג האשראי של ישראל, נרשמה ירידה במחירי הדיור (בניגוד לתחזיות) ובשיעור האבטלה לצד עליה בצמיחה, נחתמה עסקת הייצוא הביטחוני הגדולה בתולדות המדינה במכירת מערכת החץ לגרמניה, משקיעים בינלאומיים הביעו אמון בהייטק, נחכך הקו הראשון של הרכבת הקלה בגוש דן, סוכם על טיסות ישירות לווייטנאם ושתי מדינות חדשות (פרגוואי ואורוגוואי) הודיעו על פתיחת נציגויות בירושלים.
כל זה קרה כמובן בניגוד מוחלט לפסימיות החמצמצה הזורמת מן האולפנים בחודשים האחרונים. כמה שניסו להזהיר מקריסת הכלכלה או מבידוד מדיני, המציאות שוב מוכיחה את ההפך הגמור. שוב מתברר כי מנהיגי העולם מסרבים להישמע למונולוגים הדמגוגיים של דני קושמרו, המשק הישראלי לא ממהר להיבהל מהנזיפות של קרן מרציאנו והדמוקרטיה לא מתרגשת מן ההכרזות המוקדמות על מותה.
בכל זמן אחר או מדינה אחרת כל אחת מן הידיעות המשמחות על חיזוק הכלכלה או המעמד המדיני הייתה אמורה לפתוח מהדורות ולשלוט בסדר היום התקשורתי במשך ימים. במקום זאת, במדינת ישראל שמענו השבוע בעיקר על חרדים באוטובוסים ובמטוסים, פוסט ששיתף בנו של ראש הממשלה, הודעת ראשי זרועות הביטחון שלא הייתה ותלונות על אי-הפעלת הרכבת בשבת.
אז מה עושים כאשר כל נבואות הזעם התבדו? בתקשורת המקומית מכירים רק אפשרות אחת: להמשיך להתחפר בבור השקרים. זו תגובת הדחקה של מערכת המושקעת כל כך בהונאה עד שהיא חוששת מן האמת חשש כפול – היא גם תנפץ את בועת הצדקנות וגם תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי הקמפיין התורן. זו גם הסיבה שהשמאל משקיע מאמצים אדירים בהשתקת כל דעה אחרת בתקשורת.
במובן הזה, שיטת הפעולה דווקא מזכירה עונת מלפפונים עיתונאית טיפוסית: כותרות סנסציוניות שאין מאחוריהן דבר, מחזור סיפורים עתיקים, פייק ניוז וקליקבייט בשפע ועוד שאר ספינים, הכל כדי לכסות על המציאות העקשנית. גם האווירה השוררת ברשתות החברתיות מעצימה את כל זה, משום שהיא מאפשרת להפיץ שקרים במהירות הבזק הרבה לפני שמישהו מספיק לבדוק אותם.
כפי שכתבנו כאן פעמים רבות, הפתרון למתקפת התודעה הזו פשוט ודורש רק מעט כוח רצון. הצופה השפוי שפשוט רוצה לדעת מה באמת קורה צריך לנטוש את הערוצים הגדולים ושלל האינטרסים הכלכליים והפוליטיים המסתתרים מאחוריהם, ולעבור לתמוך בתקשורת עצמאית. רק דרך הארנק ודרך האצבעות השינוי הזה יכול להתחולל, ובסופו של דבר גם כאן ולמרות כל אלו שמנסים לקבור אותה – האמת בסוף תנצח.
