המועמדים קיבלו הזדמנות ראשונה להתנצח על במה אחת, אך היעדרות טראמפ תפסה את מרב הכותרות
לפני הכל וידוי: אני לא משוכנע כי בשלב זה אני (או כל אחד אחר) יכול לקבוע מי "ניצח" בעימות, מכיוון שיש דרכים רבות לנתח את מה שנשמע ונראה שם.
לעצם העניין, הפורמט בו שמונה מועמדים מתכתשים על במה אחת הופך את המשימה "לנצח" בעימות מורכבת עוד יותר, אם כי ראינו בעבר שבהחלט אפשר להפסיד בעימותים. הכל מסתבך עוד יותר במקרה של העימות הרפובליקני הראשון לשנה זו, מכיוון שהמועמד המוביל החליט שלא לקחת בו חלק. אחרי שאמרנו את כל זה, הנה הערכתי הצנועה.
דונלד טראמפ
יש עוד להמתין ולראות האם למצביעים הרפובליקנים אכפת בכלל מכל שטראמפ נעדר מן העימות, ומתכוון להמשיך ולהיעדר מהעימותים הבאים.
עצם היעדרותו מן האירוע שאבה ממנו את מרבית ההתנצחויות הצפויות, אך מבחינת טראמפ הדרך היחידה לצבור עוד קצת נקודות הייתה אם מישהו אחר היה מתנדב לעשות עבורו את המלאכה ולתקוף חזיתית את רון דסנטיס, המועמד היחיד ממנו טראמפ חושש באמת. היחיד שעשה זאת, אם כי בעקיפין, היה ויווק רמאסוואמי.
בהתחשב בפופולריות שלו במפלגה, אין זו הפתעה שכל המועמדים רקדו בזהירות מסביב לטראמפ ובחרו נקודות מסוימות לבקר אותו – דסנטיס בסוגיית הקורונה, מייק פנס בנוגע לאירועי הקפיטול, ניקי היילי בעניין הכלכלה ורמאסוואמי כאשר דיבר על הצורך להצמיח דור חדש של מנהיגים. יוצאי הדופן היו כריס כריסטי ובמקרה אחד אייסה האצ'ינסון. היה מאכזב למדי לגלות שאף אחד לא ניצל את ההזדמנות כדי לצאת בביקורת נחרצת נגד טראמפ.
רון דסנטיס
בטרם נפתח העימות היה ברור כי המועמד עליו מוטלת המלאכה הרבה ביותר הוא מושל פלורידה. הוא גם היחיד, אולי מלבד כריסטי, שהיה יכול להציע קבלות ממשיות כדי לקדם את השקפת עולמו. עוד היה ברור כי בהכרח הוא לא היה מצליח לשטוח את כולה במהלך הערב, כך שהיה עליו להתמקד במסרים עיקריים.
החדשות הטובות עבור דסנטיס הן שהוא לא נאלץ לספוג מתקפות ישירות מאף מועמד על הבמה. כריסטי לא השתלח בו כפי שהיה צפוי (אולי בשיקוף העובדה שכריסטי מתמודד רק כדי לעצור את טראמפ), ודסנטיס עצמו לא אפשר לרמאסוואמי לגרור אותו למלכודות ברמיזות על תורמים ומסמכים שונים, רמיזות שבכל מקרה היו עוברות מעל ראשי רוב הצופים.
החדשות הרעות עבור דסנטיס הן שהוא לא זכה למספיק הזדמנויות להתגוששות מילולית מול שאר המועמדים, שאולי היו יכולות להדגים לצופים כיצד הצליח בעבר להתמודד עם תקשורת עוינת במיוחד.
באופן אישי אני עדיין לא מתלהב מדרך האמצע בה דסנטיס מדשדש בנוגע לאוקראינה, אך ככל הנראה הוא מתאים את עצמו לקו של מרבית המצביעים. בכך הוא גם נמנע מלהיקלע לאש הצולבת שפרצה בין רמאסוואמי לשלושה מהניצים בסוגיית אוקראינה – כריסטי, פנס וניקי היילי.
באופן כללי דסנטיס המשיך להיראות כפוליטיקאי ישיר שבא לעבוד, מה שאומר שהרקורד המקצועי והקשיחות שהוא מקרין יצטרכו לפצות על מחסור בחום ואישיות נוצצת. המסר שלו נותר כזה – אחרים אולי ימכרו לכם סטייקים אבל אני היחיד שיודע להפעיל את הגריל.
בעיניי, שני הרגעים המוצלחים של הערב עבור דסנטיס הגיעו בראשיתו ובסופו. הוא היה ראשון לתקוף את המנחים (הידידותיים לרוב) על כך שביקשו מהמשתתפים להרים ידיים בתשובה לשאלה על התרומה האנושית לשינוי האקלים. כריסטי העלה התנגדות דומה בהמשך לשאלה דומה על התמיכה בטראמפ. אנשי קמפיין ביידן הזדרזו וכבר בשעות הבוקר חתכו את תמונת הידיים המורמות, וצירפו לצידה טענה שקרית כאילו מדובר היה בתשובה לשאלה על קיצוצים בקצבאות ביטוח לאומי ואיסור ארצי על הפלות.
רגע השיא השני הגיע בדברי הסיום של דסנטיס, אשר נפתחו בהדהוד של רונלד רייגן ("זהו זמן לבחור"), הדגישו את שירותו הצבאי ואת יכולת ההתמקדות במשימות, דיבר על אבהות והבטיח לא לאכזב את תומכיו. אף אחד מהמסרים הללו אינו מקורי במיוחד, אך הם נוגעים במסר המרכזי של אמינות והישגיות המנוגד לכישלונות ולכאוס שמציע טראמפ.
ויווק רמאסוואמי
אם מטרת המשתתף בעימות היא פשוט להשיג את זמן המסף הרב ביותר ולעורר הכי הרבה מחלוקות, הרי שרמאסוואמי בהחלט השיג אותה. ואם היה ספק היכן טמונה האג'נדה האמיתית בקמפיין שלו, הגיע טראמפ ושיבח אותו כ"מנצח" הערב, משום שהשמיע את מירב השבחים לטראמפ עצמו ותמך במתן חנינה. בנוסף, רמאסוואמי היה המועמד היחיד שלא הגיב בחיוב לעמדתו של מייק פנס בסוגיית אירועי הקפיטול, ולכך שסגן הנשיא לשעבר לא ניצל את מעמדו כדי להטות את תוצאות הבחירות.
כל תשומת הלב הזו הפכה רמאסוואמי למסמר הערב, והתגובות זרמו בהתאם. הוא עלה לבמה של הגדולים, אותה חלק עם חמישה מושלים לשעבר, ארבעה מהם כיהנו גם בקונגרס או בעמדות בכירות בממשלה; סגן נשיא ומושל לשעבר; וסנאטור.
רמאסוואמי הצעיר, שמעולם לא ניצח מערכת בחירות ולמעשה חדש לחלוטין בעולם הפוליטיקה והאקטיביזם הפוליטי, ניסה להשתמש בכך לטובתו כאשר כינה את שאר המתמודדים "פוליטיקאים של קריירה" אותם ניתן לכאורה "לקנות בכסף". כמובן שגם גישה זו גררה תגובות נסערות.
כאשר שאר המועמדים התווכחו בינם לבין עצמם, השיח התנהל בנימוס וכבוד. אך כאשר הוויכוח כלל גם את רמאסוואמי, הוא הפך לאישי וארסי מכל הצדדים. פנס, כריסטי והיילי במיוחד הפגינו בוז גלוי כלפיו. פנס כינה אותו "טירון" ו"צעיר מדי". כריסטי טען כי הוא רדוד כמו ברק אובמה (אם כי השוואה לפיט בוטיג'ג' הייתה אולי מתאימה יותר). היילי אמרה כי אין לו כל ניסיון במדיניות חוץ, "ורואים את זה".
גם רמאסוואמי לא חסך בהתקפות. הוא למעשה מחזר את הביטוי\בדיחה של אובמה על כך ש"שנות ה-80 התקשרו" כאשר הטיף לפנס על כך שברה"מ אינה קיימת יותר, האשים את כריסטי בכך שהוא מתמודד להיות פרשן ב-MSNBC, ואת היילי בכך שהיא מנסה להשיג תפקיד בחברות צבאיות – שתי טענות אירוניות מפי אדם שכל הקמפיין שלו נראה כמיועד לפרסום וקידום עצמי.
בסופו של דבר רמאסוואמי הותיר רושם של סטודנט אשר שמע הרצאה אחת על פוליטיקה ואז חזר הביתה כדי להטיף להוריו סביב שולחן ארוחת החג. מצביעים רפובליקנים בדרך כלל לא ממש מתחברים לסגנון הזה, אבל אני מניח שבכל זאת יהיו כמה חסידים שיקנו את ההצגה.
מייק פנס
סגן הנשיא לשעבר חווה עימות מוצלח, לפחות בתנאים שלו. התשובות שסיפק לשאלות בנוגע לאירועי הקפיטול הבהירו מדוע שאר המועמדים מתייחסים אליו בכבוד, מלבד כאמור רמאסוואמי.
הדעה הרווחת בעבר גרסה כי המטרה העיקרית בעימות הראשון היא "להיראות נשיאותי", ואף אחד אחר לא הקרין סמכות וקור רוח כמו פנס. הוא הצליח לדבר על כל הנושאים החשובים לו בדיוק באופן שהוא רצה, והראה גם צד קשוח כאשר קטע אחרים מספר פעמים, עד שהמנחים נאלצו להתערב. יחד עם זאת, הוא הציג חלק ניכר ממדיניות טראמפ כשלו עצמו.
הבעיה היא שהיעדרות טראמפ מן האירוע ניטרלה את כל הדרמה בנוגע לתפקידו של פנס באירועי הקפיטול, ובכך גם את מרבית המסר של הקמפיין. אני עדיין לא רואה כיצד פנס יכול להתגבר על היותו מקורב מדי לנשיא לשעבר עבור המצביעים שהם אנטי-טראמפ, ויחד עם זאת שנוא על נאמני טראמפ.
ניקי היילי
גם היילי הבליטה את נקודות החוזק שלה וסיפקה הופעה כמעט מושלמת מבחינתה, אך גם די צפויה. באופן מוזר למדי עבור מי שכיהנה כמושלת במשך שתי קדנציות, היא נשמעת כמי שאינה מתמודדת על הנשיאות אלא על תפקיד מזכירת המדינה.
על חסרונותיה בתחום האישיות התוססת היא מנסה לפצות בדיבור סמכותי בנושאי מדיניות חוץ וביטחון לאומי. היא הצליחה למסגר את גישתה הפרקטית לסוגיית ההפלות במונחים הגיוניים וקרובים לקונצנזוס, ופירקה לחלוטין את הצעות מדיניות החוץ הרעועות של רמאסוואמי.
כריס כריסטי
אין ספק שכריסטי הוא הווכחן הטוב ביותר מבין המועמדים הרפובליקנים, וככל הנראה במפלגה כולה. הוא מקרין אישיות גדולה בדיוק במקומות שדסנטיס והיילי לוקים בה, הוא מגוון יותר מטים סקוט ומעונב פחות ממייק פנס. הוא קולני, אמוציונלי ומרגיש בנוח להתנצח עם המנחים, לצחוק על אחרים וגם על עצמו.
באופן מפתיע, כריסטי היה המתמודד היחיד על הבמה שהביע ביקורת חריפה על פרשת האנטר ביידן, אותו הבטיח לשלוח לכלא באשמת עברות נשק. בהמשך סיפק את אחת השורות המוצלחות של הערב, כאשר בתגובה לקריאות בוז מן הקהל לאחר שביקר את טראמפ, אמר באדישות: "זה הדבר היפה במדינה שלנו: מותר לשרוק בוז אך זה לא משנה את האמת".
למרות כל זאת, אם הייתה סיבה כלשהי לקמפיין נשיאותי נוסף של כריסטי שבע שנים לאחר שהראשון נכשל ועשור לפחות לאחר שרגעי הזוהר שלו חלפו, הרי שזו הייתה ההתנגדות לטראמפ, שכאמור לא היה שם.
טים סקוט
מכל הסיבות שהבמה הגדולה מחמיאה לכריסטי, כך היא פוגעת בסקוט. הקסם והאופטימיות שלו הולכים לאיבוד, והוא נעלם למשך דקות ארוכות בשולי העימות.
המנחים לא אפשרו לו להשיב לשאלות בנושא חינוך, הנושא בו היה נראה שהוא יכול לאתגר את דסנטיס, ולאחר מכן פשוט לא חזרו אליו. סקוט לא זכה להזדמנות לדון גם בסוגיית מדיניות החוץ ולא ממש יצר רושם כיצד יתנהל בתור נשיא – בעיה כאשר מדובר במועמד שמעולם לא ניהל מדינה או עסק.
הבעיה העיקרית של סקוט היא שהוא נשמע ונראה כמו סנאטור ולא כמו נשיא, חסרון שהפיל בעבר עשרות מתמודדים דומים. הוא אדם חביב, בעל גב פיננסי איתן וזהיר מספיק כדי לא לבצע טעויות גדולות, אך פספס את ההזדמנות להסביר מדוע הוא בכלל מתמודד.
דאג בורגום
בורגום גרף קרדיט כאשר צלע לבמה לאחר פציעה במשחק כדורסל, ועל כך שהיה המועמד הקבוע אשר שלף מן הכיס עותק של החוקה.
הוא פנה אל קהל הצווארון הכחול כאשר סיפר כיצד בתור אדם צעיר כל העבודות שהשיג היו כאלו בהן אתה חייב להתקלח בסוף היום, לא בתחילתו. אך למרות הכל ברוגום פשוט נראה כמו שהוא: אדם שמעולם לא התמודד בבמה גדולה יותר מאשר צפון דקוטה ואינו שולט בסוגיות לאומיות.
דוגמה אחת לחוסר המוכנות: טייקון משויף יותר היה תוקף מיד את רמאסוואמי על כך שכלל אותו בחבורת הפוליטיקאים שעומדים לקנייה על ידי תורמים. מצד שני, בהתחשב בכך שבורגום עצמו קנה תורמים כדי להגיע בכלל לעימות, אולי מדובר בנקודה רגישה אצלו.
אייסה האצ'ינסון
מציג רזומה רציני אבל הרגיש כאילו שוגר לבמה הישר ממרוץ לסנאט בשנת 2004. הוא נראה ונשמע זקן, כולם מלבד כריסטי התעלמו ממנו, והרצון והיכולת של כריסטי להציג טיעונים נגד טראמפ הפכו את הנוכחות של האצ'ינסון לחסרת טעם.
גרסה מלאה של הכתבה התפרסמה באתר 'נשיונל רוויו'
טראמפ יקרקס את כולם בפריימריז, בגלל הבוחרים הכסילים והמופרעים. ואז ישתולל כל הדרך אל יום הבחירות, תוך הפחת כזבים והפצת פייק.