ההכרזה מדגישה ריבונות יהודית ועצמאות מדינית, לא ממשל ליברלי או דמוקרטי
אחד מן האמצעים התעמולתיים הנפוצים בקרב מתנגדי הקואליציה הנוכחית, במסגרת כוריאוגרפיה קדחתנית וחסרת היגיון והגינות נגד כל יוזמה המוצעת מצד הממשלה, היא מגילת העצמאות של ישראל.
במשך שנים נותרה המגילה כמסמך שזכה לאזכור נדיר למדי בדיון הפוליטי. אולם לאחרונה היא התגלתה מחדש והועלתה למעמד מקודש כמעט, המגלם בתוכו את כל הערכים הנעלים ביותר של הציונות.
על פי מתנגדי הממשלה הנוכחית, קיים פער בלתי ניתן לגישור בין תוכנה של המגילה לבין מהות יוזמות הממשלה –בייחוד הרפורמה המשפטית הידועה לשמצה בקרב רבים. המגילה אף זכתה לככב כאביזר מרכזי במסגרת המחאות נגד הרפורמה. כך למשל, העתק ענק שלה נתלה מבניין עריית תל-אביב, ובמקום אחר בעיר נפרס כשטיח עותק גדול ממדים.
פנינה שרביט ברוך מהמכון למחקרי ביטחון לאומי התריעה: "יש להיזהר זהירות יתרה מהפרת האיזון העדין בין הרכיב היהודי-לאומי לרכיב הדמוקרטי-ליברלי במהותה של מדינת ישראל, כפי שעוגן במגילת העצמאות".
נשיא 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', יוחנן פלסנר, הצהיר, תוך בחירה מגמתית, מוטית ומטעה של מילות המגילה: "מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל' – מילים אלו הן מהמצוטטות ביותר מתוך מגילת העצמאות".
מספר פוליטיקאים זינקו על גילויה מחדש של המגילה כמוצאי שלל רב, בניסיון לרתום אותה למאמציהם להכשיל את הקואליציה. כך לדוגמא, יאיר לפיד הציע כדרך מוצא מהמבוי הסתום המשפטי לחבר חוקה, דבר שלא עלה בידי מנהיגי המדינה שמונה עשורים כמעט, כאשר המגילה תהווה פרק הפתיחה שלה, במטרה "עלינו לעגן בחוק את העובדה שמדינת ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה".
קשה לדעת אם אותם מתנגדי הממשלה, חסידי המגילה כביכול, טרחו כלל להתעמק בתוכן המסמך אותו הם מאמצים בלהט כה נלהב, או שמא הם מקווים שקהל היעד שלהם לא עשה זאת.
מי שבאמת יטרח לעשות זאת יגלה כי מגילת העצמאות מדגישה באופן מכריע ריבונות יהודית ועצמאות מדינית של היהודים במולדתם, ולא ממשל ליברלי-דמוקרטי.
למעשה, ניתוח מהיר של טקסט המגילה יחשוף כי המילה "יהודי" מופיעה בה עשרים פעמים, לרוב בהקשרים של יסוד ריבונות ויישומה, עצמאות לאומית והגדרה עצמית יהודית. לעמת זאת, המילים "שווה/שוויון" מופיעות פעמיים בלבד בהקשר של זכויות אזרחיות, לא לאומיות. המילים "דמוקרטי/ה" ו"ליברלי/זם" אינן מופיעות כלל.
מראשיתה, המגילה גדושת אזכורים אודות מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, הקשר שלו לארץ, למסורת ולמורשת היהודית ו"ספר הספרים הנצחי", אשר יעוררו, כנראה רתיעה בקרב רבים ממשתפי ההפגנות נגד נתניהו, שכעת זועקים לאמץ את המגילה כלב של התורה החברתית-פוליטית בה הם מתיימרים להאמין.
מוטב אפוא למנהיגי האופוזיציה לעיין במשלי איזופוס שהתריע: היזהרו במשאלותיכם.
ד"ר מרטין שרמן שירת כשבע שנים בתפקידים מבצעיים במערכת הביטחון. הוא מייסד המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים (IISS), חבר בצוות המחקר של תנועת 'הביטחוניסטים', ומשתתף בפרויקט הניצחון הישראלי.
מרטין שרמן מלין על שימוש של האופוזיציה במגילת העצמאות ככלי ניגוח "תוך בחירה מגמתית, מוטית ומטעה של מילות המגילה". ואז יוצא מר שרמן בשימוש שלו במגילת העצמאות תוך מתן פירוש שלו לתוכן המגילה וכוונותיה. הוא כותב כי מי שיעיין במגילה: "יגלה כי מגילת העצמאות מדגישה באופן מכריע ריבונות יהודית ועצמאות מדינית של היהודים במולדתם, ולא ממשל ליברלי-דמוקרטי". להבנתו המגילה כללה בתוכה קריאה לממשל שאינו דמוקרטי.
מר שרמן בעצם כותב: לאופוזיציה שי פירוש למגילת העצמאות, גם לקואליציה יש פירוש שאני תומך בו ולכן זהו הפירוש הנכון!!!! אכן נימוק משכנע.
זה לא עניין של הבנה או פירוש. זה עניין של ידע היסטורי בסיסי. קודם כל, המגילה לא מזכירה אפילו את המילה דמוקרטיה (המילה היתה בטיוטה מוקדמת ובן גוריון מחק אותה!) שלא לדבר על ליברליזם. היא כן מזכירה יהודית שוב ושוב. רשימת הזכויות המאוד מוגבלת שלה נענית במדויק למשל גם ע"י סינגפור שאינה בדיוק דמוקרטיה.
שנית, בן גוריון ומפא"י התנגדו עקרונית לכל ביקורת משפטית על חוקים. בן גוריון אמר זאת וחזר על כך פעמים רבות שוב ושוב באותם ימים. קצת קשה להתעלם מהפירוש של מי שכתב את המגילה (אם ביקורת משפטית היא התנאי לדמוקרטיה, אז אי אפשר להגיד שבן גוריון תמך בה).
לבסוף, בן גוריון היה צריך תמיכה של המפלגה הקומוניסטית ותמיכה של החרדים. נראה לך שהמפלגה הקומוניסטית היתה מסכימה לקבע שיטת ממשל שהיא התנגדה לה עקרונית?
ראשית רצוי לפני שמגיבים לבדוק את ההיסטוריה האמיתית של הכרזת העצמאות. כלומר, לעובדות ולנסיבות שהובילו לניסוחה:
1. להכרזה היו מספר טיוטות, שחלקן כללו הצהרות "דמוקרטיות" יותר וחלקן "יהודיות" יותר. כך למשל בטיוטה של מרדכי בעהם הופיע: "אלוהי ישראל" ש"הבטיח את הארץ הקדושה הזאת לאבותינו". וכך גם הדמוקרטיה, שבניסוח של צבי ברנזון הופיע במפורש ובמפורט: "מדינה יהודית חפשית, עצמאית ודמוקרטית", או הנוסחה של הרש לאוטפרכט: "עקרונות הצדק החברתי, השלום הבין לאומי, והכבוד והשוויון לכל היושבים בארץ".
2. בנוסח הסופי, אלוהי ישראל הפך ל"צור ישראל" שיש לו גם פירוש חילוני; הדמוקרטיה יצאה מההצהרה ! ונותרה בהכרזה רק רשימת חירויות בסיסית והתחייבות לשוויון חברתי ופוליטי. בן גוריון אפילו הוציא מהטיוטה של משה שרת, שהייתה הבסיס לנוסח הסופי, את המילה "מדינת ישראל תעניק שוויון", והחליף אותו ב"תקיים". עד כדי כך הנוסח היה רזה מבחינה דמוקרטית. ולא במקרה.
בן גוריון, יחד עם כל שאר החותמים, ראה בהכרזת העצמאות טקסט הצהרתי, שנועד בעיקר למלא יעוד פוליטי-מדיני: שחרור מעול זר. "ערכו של הדוקומנט הזה, שהוא הקים את המדינה… זכותה של המגילה הזאת שהיא ביטאה את המעבר משלטון זר לעצמאות". משום כך הוא חתר להימנע מהכרעות ערכיות, אלא להיפך, לייצר את התשתית הרחבה, הכללית והעמומה ביותר, שתאפשר גיוס של מירב הכוחות בעם.
כך הסביר בן גוריון בדיון בכנסת בפברואר 1950:
"בלי ספק אפשר לחַבּר הכרזה יותר נמלצת, אבל אין לחַדש כה מהר המעמד הגדול – במקרה זה אפשר להגיד בלי חשש של גוּזמה: המעמד ההיסטורי – שבו נתקבלה הכרזה זו, ועל הכרזה זו חתמו כל המפלגות היושבות בבית זה, מהקומוניסטים ועד אגודת־ישראל. אחדוּת מלוכּדת ומלכּדת זו לא מתרחשת בכל יום, ואין לזלזל בה".
ובמקום אחר הסביר: "אם ניכנס להתווכח על דקלרציות, זה יעסיק את רוב אנשי הכנסת ואת העיתונות בוודאי, ואת 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות' – אין ספק. הדברים אולי חשובים, אבל יתחיל ריב וויכוח… אנחנו אוהבים מאוד ויכוחים תיאורטיים". אבל במועד הקמת המדינה יש דברים חשובים יותר: "אין לנו זמן לעניין זה עכשיו. אנחנו צריכים לבנות בתים לעולים. חוקה נעשה כאשר ירווח לנו קצת".
מהנ"ל ברור לחלוטין, שבן גוריון, מנסחה של מגילת העצמאות, ראה בה מסמך הצהרתי כללי, לא מחייב, מעורפל בכוונה בנושאים הערכיים, שמטרתו היא פוליטית מובהקת ולא משפטית. יתרה מכך: בן גוריון התנגד נחרצות גם לחוקה, וסבר שמדינה כמו ישראל לא צריכה "תעודה משפטית עליונה, מיוחסת, קשיחה".
בן גוריון הכריז כי הקושאן שלנו על הארץ הזאת הוא התנ"ך. שום מגילה ושום שמום
שלום מרטין,
זה מה שכתבתי היום בתגובה לדף אחד מ-148 הדפים של עתירת מיארה לעליון. אני לא יכול להצמיד אותו כי הוא הגיע לי בווטסאפ בpdf,ואם תעביר לי מייל או טלפון אשלח לך אותו. בתמצית, היא בונה לברק, לפי הזמנתו מלפני כשבוע, את הקונסטרוקציה הבאה:
1. מגילת העצמאות מבטאת את "רצון העם", ולכן היא גוברת על כל חוק.
2. בית המשפט רשאי לבטל כל חוק הסותר את "רצון העם".
3. ביטול עילת הסבירות סותר את "רצון העם".
4. זכותו וחובתו של בית המשפט לפרש את מגילת העצמאות.
5. לצורך פירוש חוקים כאוות נפשו טווה ברק מזמן את המושג "פרשנות תכליתית אוביקטיבית", שמאפשר לו להגיד לכנסת את הדבר הבא: תודה רבה על טיוטת החוק, וגם על דברי ההסבר שלכם לקראת הקריאה הראשונה. לצורך המקרה שלפניי אני אגיד לכם עכשיו לאיזה צורך הייתם צריכים לכתוב אותו,איך צריך מעכשיו והלאה לפרש את מה שכתבתם כדי שיתאים למה שהצטרכתם לכתוב אז ומהמקרה שלפניי ואילך-זה החוק, אין בלתו ולכן הפרשנות היא "אוביקטיבית".
ראו מה שפר חלקנו! בעוד ביטול עילת הסבירות בגסיסה, וכבר נולד לנו פיצוי גדול ממנה – "רצון העם", כשהוא עטוף מראש בזוועה גדולה ממנה מבית היוצר של הצורר: "הפרשנות התכליתית האובייקטיבית". מהטקסט הזה מתברר שאין מה לחכות להחזרת עילת הסבירות כדי לדעת אם בג"צ יכריז על איון 64 מנדטים: הטקסט הזה הוא ההכרזה. המומחים הרוסים עזבו היום את קהיר, ואנחנו ממשיכים להקשיב לזעירא במקום לגייס מילואים.
במגילה יש פירוט מדוייק של משמעות המושג דמוקרטיה, אם כי מוגבלת מאחר ומדינה מוגדרת במגילה כמדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה (חו"ח). משכך, בן גוריון ויתר העוזרים בניסוח, לא הכניסו את המושג "דמוקרטיה" למגילה אלא העדיפו לכתוב מה דמוקרטי בעיניהם. זו גדולתה של המגילה ולא חסרונה.