בכל הזדמנות שנקרתה לו, בית המשפט הערים שלל קשיים ומכשולים על ניסיונות הממשלה לטפל בתופעת ההגירה הבלתי-חוקית והשלכותיה
התפרעויות המסתננים בדרום תל-אביב במהלך סוף השבוע העלו שוב על סדר היום את מעורבות בג"ץ באחת מסוגיות האסטרטגיות החשובות ביותר בישראל.
בניגוד למקרים אחרים, בהתמודדות עם אתגר ההגירה הבלתי-חוקית מגבול הדרום, ממשלות ישראל עשו בעשור וחצי האחרון כמעט כל מה שאפשר כדי להתמודד עם התופעה, בן בצעדי מדיניות והן בפעולות בשטח. מי שפעם אחר פעם התערב, ביטל ודחה כלים ומתווים שונים שהוכחו כיעילים היה בית המשפט העליון.
אם יש סוגיה אחת המונחת באופן מובהק לפתחו של בג"ץ, זו סוגיית ההגירה. להתמודדות עמה יש שני שלבים מרכזיים: בלימה והרחקה, ובשניהם מעורבות בתי המשפט פגעה ביכולות ההתמודדות עם אחד האתגרים הדמוגרפיים המשמעותיים שעמדו בפני ישראל.
גל ההגירה הבלתי-חוקית מאפריקה החל במהלך שנת 2005, והתגבר בשנים שלאחר מכן. עד ל-2012 נכנסו לישראל דרך גבול הדרום כ-64 אלף מסתננים לא חוקיים מאריתריאה וסודן. עד לשנה זו מדיניות הממשלה התמקדה בניסיונות לבלום את השיטפון בגבול באמצעים שונים. במהלך שנת 2012 החלה הקמת גדר הגבול שהובילה במהירות לעצירת הכניסה.
מכאן ואילך המדיניות התמקדה בהרחקת המסתננים הנמצאים בישראל. באמצעות שילוב גורמים שונים – מתקן חולות, חוק הפקדון והרחקה למדינה שלישית, הצליחה ישראל להרחיק עד היום כשני שלישים מאוכלוסיית המסתננים הלא חוקיים, וכיום היא מונה כ-24 אלף איש, לא כולל ילדים שנולדו בישראל.
עד לשנת 2012 ניהלה המדינה מאבק נואש למנוע את ההצפה בגבול סיני הפרוץ. היו כשלים רבים בהתמודדות, כאשר בשיא המחדל מסתננים היו מוסעים על ידי צה"ל באוטובוסים לבאר שבע ולמקומות אחרים, משם הם המשיכו לדרום תל-אביב או לאילת ונקלטו בקהילת המסתננים שצמחה במהירות. אך לצד מחדלי הממשלות (אולמרט ואחר כך נתניהו) המערכת המשפטית הערימה גם בשלב זה קשיים רבים.
בראשית גל ההגירה נקטה ישראל בנוהל מעצר בלתי מוגבל בזמן של מסתננים, בעיקר מסודן שנחשבת מדינת אויב. מדיניות זו יושמה עד ליולי 2007, ובמסגרתה הוחזקו מסתננים לתקופות מעצר ממושכות. באפריל 2006 עתרו ארגוני זכויות אדם נגד מדיניות זו, מה שהוביל את המדינה להתקפל. המדיניות השתנתה בטרם ניתן פסק דין והעתירה נמחקה.
נוהל אחר שהופעל בשנים הראשונות היה "החזרה חמה", מדיניות שהחלה במהלך כהונת ממשלת אולמרט על בסיס סיכום עם מצרים, ואפשרה לצה"ל להחזיר בכוח קבוצות מסתננים שנתפסו בסמוך לגבול. נגד הנוהל הזה הוגשה עתירה לבג"ץ בשנת 2007, ובמשך ארבע שנות דיונים הנוהל סורס וצומצם תחת עינו הבוחנת של בג"ץ. בשנת 2011 הודיעה המדינה על הפסקת השימוש בו.
לצד פגיעה ביכולות הבלימה על הגבול, בג"ץ פגע גם בניסיונות הממשלה להשפיע על התמריצים לכניסה. בשנת 2010 החליטה הממשלה על הגברת האכיפה כגד מעסיקי מסתננים לא חוקיים. גם כאן, עתירה לבג"ץ הובילה לעיכוב בביצוע ההחלטה עד להודעת הממשלה שאין בכוונתה לאכוף את האיסורים הקיימים בחוק על העסקת מסתננים. מחדל זה מצטרף לפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ב-2010 וקבע כי למסתננים מבקשי מקלט מותר לעבוד בישראל, על אף שאשרת השהייה שברשותם לא מתירה זאת.
התערבות נוספת של בתי המשפט בצד התמריצים להסתננות נגע לנוהל "גדרה חדרה" שגיבש שר הפנים דאז אלי ישי, וקבע כי מסתננים לא יורשו לעבוד ולשהות בתחומי מרכז הארץ, על מנת למנוע היווצרות ריכוזי מסתננים כמו בשכונות דרום תל-אביב. נגד הנוהל הוגשה עתירה ובעקבות הדיונים בה בבג"ץ, הממשלה הודיעה על ביטולו.
ממשלות ישראל אינן חפות מטעויות, אשמות בנקיטת מדיניות הססנית ולא עקבית בשלבים הראשונים ובהתעוררות מאוחרת לנוכח האתגר. אך לצד זאת, בתי המשפט גם הם פגעו באופן קשה בהתמודדות הממשלה עם הבעיה, במיוחד בכל הנוגע לתמריצי העבודה והשהייה. כפי שהעידה עו"ד יוכי גנסין פרקליטה בכירה במחלקת הבגצ"ים שייצגה את המדינה בעתירות החשובות בנושא, להחלטות בעניין העסקת מסתננים הייתה השפעה ישירה וקריטית על היקפי התופעה: "עד 2007 מדינת ישראל לא נתנה רישיונות עבודה למסתננים. בשנה זו, בניגוד להחלטת ממשלה, הוחלט לתת 2,200 רישיונות עבודה למסתננים, כדי שיעבדו במלונות באילת. אחרי זה גבר הזרם פי 3. אחר כך החליטו לתת עוד כמה מאות רישיונות עבודה, שוב ללא החלטת ממשלה, וגם אז גבר הזרם… התוצאה של הדבר הזה היא ברורה: הנתונים מלמדים על עלייה בגרף כל פעם שמדינת ישראל נותנת או רישיונות עבודה או רישיונות ישיבה ותושבות".
המתפרעים מיידים אבנים לעבר השוטרים שימשיבים בירי באוויר. מוקדם יותר הם ניפצו חנויות של עסקים הסמוכים למקום הפסטיבל שאמור היה להתרחש עוד 45 דק pic.twitter.com/Iz8YOhAGa8
— Bar Peleg (@bar_peleg) September 2, 2023
כאמור, מאז הוקמה הגדר במהלך שנת 2012 ההסתננות מגבול סיני צנחה לממדים אפסיים. בשלב זה הממשלה החלה לעסוק בשני אתגרים משלימים: הרחקה של כמה שיותר מאוכלוסיית המסתננים הנמצאים בתוך המדינה, ויצירת תמריצים שליליים שימנעו ממסתננים חדשים להגיע בדרכים אחרות.
שורת צעדים תחת הכותרת "חוק המסתננים" כללו תיקונים לחוק הישן למניעת הסתננות. העקרון בחוקים הללו היה שמסתננים לא חוקיים לא יוכלו להסתובב באופן חופשי בכל הארץ אלא יהיו תחת משמורת של שירות בתי הסוהר במתקני סהרונים וחולות, עד שיורחקו למדינות אחרות.
התיקון הראשון לחוק נכנס לתוקף בשנת 2012 וקבע שניתן יהיה להחזיק במשמורת מסתנן שהוצא נגדו צו הרחקה במשמורת למשך שלוש שנים. עתירה הוגשה כמובן, ובית המשפט ביטל את החוק בספטמבר 2013.
הכנסת הבינה שעומד בפניה אתגר משמעותי ומיהרה להעביר חוק נוסף, שריכך את המתווה הקודם וקבע החזקה במשמורת של מסתננים למשך שנה, ולאחר מכן העברתם למתקן פתוח, בו המדינה תספק לינה, מזון, שתייה וצרכי בריאות בסיסיים. לטובת המתווה הוקם מתקן חולות בפתחת ניצנה שנועד להכיל כ-3,000 מסתננים שיהיו רשאים לצאת במשך היום אך נאסר עליהם לעבוד. גם נגד החוק הזה הוגשה עתירה, והוא בוטל בפסק דין של בג"ץ מספטמבר 2014.
הכנסת לא התייאשה, וחוקקה בדצמבר 2014 תיקון נוסף, השלישי במספר. הפעם תקופת המעצר במשמורת קוצרה לשלושה חודשים במקום שנה, ותקופת השהייה במתקן חולות הוגבלה לשנה ושמונה חודשים והוחלו מגבלות נוספות. גם זה לא הספיק. עתירה הוגשה, ובאוגוסט 2015 ניתן פסק דין שביטל חלקים מהחוק, הגביל את השהייה במתקן חולות עד לשנה וקבע כי מי שכבר שהה פרק זמן כזה ישוחרר באופן מיידי.
בשנת 2017 חוקקה הכנסת את חוק הפיקדון, שקבע כי מסתננים העובדים בישראל יפקידו 36% מהכנסתם בתקופה בקרן מיוחדת שהם יוכלו לפדות רק עם עזיבתם את הארץ. הסכום יכלול חלק מהתחייבויות המעסיק (16%) וחלק משכרו של העובד (20%). גם במקרה הזה הוגשה עתירה, ולמרות נתונים מבוססים שהוכיחו את יעילות החוק בעידוד יציאתם של מסתננים, באפריל 2020 בג"צ הורה לבטל חלקית את החוק, וקבע שרק חלקו של המעסיק יועבר לקרן הפיקדון.
האמצעים שנקטה המדינה הוכחו כיעילים, ולמרות ביטולי חוקים חוזרים ונשנים, קצב יציאת המסתננים נותר עקבי ויציב ועמד על כ-3,000 מסתננים מדי שנה.
המדיניות שהייתה אמורה לשים קץ לתופעה הייתה מדיניות ההחזרה למדינה שלישית, עליה הכריזה רשות האוכלוסין בנוהל שפורסם ביולי 2015. הושגו הסכמות עם אוגנדה ורואנדה לקליטת המסתננים, כאשר עד ליציאתם יוחזקו במשמורת במתקן חולות. גם נגד מדיניות זו הוגשו עתירות. בג"ץ הוציא צו מניעה, שהקפיא את יישום הנוהל ומנע את השארתם של מסרבי היציאה במתקן חולות, ובאוגוסט 2017 ניתן פסק דין שאמנם לא ביטל את נוהל ההרחקה, אך אסר על המדינה להחזיק את סרבני היציאה במשמורת, מה שביטל ברמה המעשית את יישום הנוהל.
המדינה לא אמרה נואש ותיקנה גם את החוק הזה. ובינואר 2018 הוכרז על עדכון ההסכמים עם אוגנדה ורואנדה כך שיקלטו גם מסתננים שיעזבו את הארץ בכפייה. נגד מדיניות זו התנהל קמפיין אגרסיבי בישראל ובעולם, שכלל הפגנות בישראל ומול שגרירויות ישראל והמדינות הקולטות ברחבי העולם, פניות לאו"ם, לחץ תקשורתי מאסיבי וכמובן – עתירות לבג"ץ. בית המשפט הוציא צווים שהקפיאו את מימוש ההרחקה, ובאפריל 2018, לאחר שבועות נוספים של לחצים התוכנית בוטלה עקב נסיגת אוגנדה ורואנדה מהסיכומים.
המשטרה משתמשת בכמות רבה של רימוני הלם, גז ושימוש נרחב באלות. באוויר גם ריח של בואש. הם מנסים לדחוק את המפגינים שחלק מהם הגיעו מחוץ לתל אביב, מחוץ לשכונה pic.twitter.com/awknr2Gycs
— Bar Peleg (@bar_peleg) September 2, 2023
נכון, ממשלות ישראל כושלות בתחומים רבים ומחמיצות אתגרים אסטרטגיים. אך דבר זה לא ניתן להיאמר על הטיפול בסוגיית המסתננים. לאחר תקופה קצרה של אדישות, הממשלות פעלו בדרך כלל ביעילות למיגור התופעה, בלימת כניסה ההמונית מגבול סיני ומציאת פתרונות לעידוד יציאת מסתננים. בכל צומת דרכים, בכל נקודת הכרעה אסטרטגית, עמדו שופטי בג"ץ בצד הלא נכון של ההיסטוריה ובלמו את מדיניות הממשלה.
לעיתים לנוכח ההליכים המשפטיים והלחץ הציבורי הממשלה נכנעה והודיעה על שינויי מדיניות במסגרת ההליכים המשפטיים; לעיתים הממשלה עמדה בפרץ וחוקקה שוב ושוב תיקונים לחוק. אך לבית המשפט שום דבר לא מספיק. כפי שהעיר השופט סולברג בדיון בעתירה נגד חוק הפיקדון, יש שלב בו בית המשפט צריך להכיר את גבולותיו: "הנה כי כן, פעם, פעמיים ושלוש, הורה בית משפט זה על ביטולו של הסדר חקיקתי בסוגיה הנדונה, ואנו עתה בפעם הרביעית. עלינו לשמור את נפשנו מן ההרגל, כי הרגל הופך לטבע". אבל בית המשפט לא ידע גבולות, ופסל גם את החוק הזה.
ההצלחות בתחום המאבק בהסתננות היו כולן תוצאה של נחישות הממשלות השונות להמשיך להפעיל לחצים שונים על אוכלוסיית המסתננים כדי לשמר תמריצים ליציאה מהארץ. בזכות המהלכים הללו נשמר גם עד לרגע זה קצב יציאה עקבי ויציב שאם ימשך עשוי לקרב פתרון רצוי. בית המשפט אינו אשם כמובן בתופעת ההסתננות, שנוצרה בשל נסיבות מדיניות ופוליטיות במזרח אפריקה, אך הוא אשם ועוד איך בקושי של המדינה לטפל בה ובהשלכותיה.
פותחים מימון המונים לעמותה שמטרתה היא לסייע ל"מבקשי מקלט" אריתראים וסודנים, מגייסים כמה מליוני ש"ח (אני בטוח שלמטרה זו יתרמו הרבה גופים שמאלנים, ומדינות אירופה ובעיקר גרמניה), רוכשים כמה בתים בסביבתה של חיות ובסביבת ילדיה, ומיישבים בבתים הללו כל מסתנן חלאה (שודדים, אנסים, נרקומנים, מכל הבא ליד). מה הבעיה שחיות וילדיה יאכלו את מה שבישלו?
אגב, כדי לתבל קצת את הארוחה, אפשר להסביר לאותם מסתננים שאם חסר להם כסף, או ניר טואלט, או טלפון סלולרי, הם יכולים לפנות לאנשים מסוימים (חיות וילדיה) ואלו ישמחו לסייע להם בכל מבוקשם.
ולגבי הקיבוצים שכל כך רוצים לאמץ מסתננים, אפשר להעסיק אותם בנסיונות להגן משפטית על האחזותם באדמה שיש ערבים (עלומי שם כמובן) הטוענים לבעלות על 1 מ"מ מתוך כל קיבוץ כזה. אנחנו ניפגע, אבל הצבועים ייפגעו יותר, עד שייכנע לבבם הערל. ברוך מרזל כבר הוכיח לצפון תל אביבים עד כמה הם ישרי לב
לשכן את רודני בגץ בדרום תל אביב
שירגישו קצת על בשרם
מושחתים נמאסתם
לכן חובה לבוא להפגין מול בית המשפט ביום חמישי שבוע זה בשעה שש. זוהי חובה בסיסית!! תירוצים לא יתקבלו!!
מקורות הכספים שמממנים את העתירות הם אותם מקורות שיממנו אח״כ את הספרים, ההזמנות להרצאות ושאר ירקות. זה הכל כסף.
ככל שקראתי את מאמרך מבין שבית המשפט העליון לא פעל נגד מדיניות הממשלה אחר ביקש לצמצם את שהות ה״מסתתרים ״ בכלא או המעצר ו אי שמר על זכויות הקניין שלהם . ההיפך בית המשפט ניסה לכוון את המחוקק למה יידרש ממנו כדי שיעמוד באמנה עליה חתומה ישראל . רבים מהחוקים נמשכו לפני הדיונים בבג״ץ ועל השאר רק חלקים בוטלו . ב2018 מתווה המלל והאום בוטל על ידי נתניהו בתוך 24 שעות . לזכות נתניהו הוא היה היוזם ומבצע הגדר לאורך גבול מצרים שעתר סופית את ההסתננות . הבטחות הבחירות שלו לתושבי דרום תל אביב לא קוימו .
המסתננים אינם פליטים. לפי אמנת הפליטים חובת ההוכחה לעמידה באמות מידה למעמד פליט מוטלת על הפליט ולא על המדינה הקולטת. במקרה שהפליטים עברו דרך מדינה שלישית הם חייבים לפנות לנציבות האו"ם באותה מדינה שלישית. כלומר מצרים. ובנוסף: מי שעורק משירות צבאי איננו פליט. ויש עוד אמות מידה על פיהן כל המסתננים הם מהגרי עבודה. לא פליטים.
מה המטרה של בג"צ? לעשות דווקא? להחריב את המדינה?
חלק נרחב האשם בכספים מחו"ל שמממנים את העמותות כגון קו לעובד, שכל מטרתן להשאיר את המסתננים כאן.
מטרת בגץ היא אחת:
להחריב כל סממן יהודי מעל פני האדמה.
מדינת כל אזרחיה הכוונה מדינה שאין בה יהדות כלל!!
מסתננים קלקול הגיור הכל פה כדי שתהיה התבוללות כי ילדה פיליפינית למשל שקיבלה אישור להשאר פה תכיר ילד יהודי בביהס או בצבא והנה קיבלתם כרת לכל אותו הדור של יהודי שימחה מהעולם כי אין לו המשכיות.
בגץ בעד ערבים למה?
ככל שתהיה אחיזת גויים על אדמתינו כך היהדות תצתמצם
ככל שיוקר המחיה יעלה כך ירדו עוד ועוד צעירים מהארץ ופה ישארו מעט ושם בחו"ל יתבוללו. הבנת למה
לבוב הבנאי, כל זה ידוע לי.
מה שתמיד מדהים אותי, שהמשפחה שלהם גם גרה כאן. או שהם חושבים, כמו כל השמאל ההזוי שהמדינה תוכל להמשיך להתקיים אם תהיה מדינת כל אזרחיה.
מטרתם של רבים בשמאל (כולל רוב המחזיקים בעמדות כח בכירות) הוא לאכוף מערכת מוסר מסוימת מאוד ולא ריאליסטית.
והם מוכנים למות על קדושת המוסר הזה(שאהידים). מבחינתם, עדיף למות מוסרי מאשר לחיות עם חריגה של פסיק קטנטן מהמוסר ה׳נאור׳ שמבחינתם זה דבר שקול לרשע מוחלט.
חלק גדול מותמכיהם עושים זאת רק מתוך פחד עמוק מהשמאל במדינות המערב ומה שהם יגידו/יעשו(כמו הסיפור המפורסם על ההוא שחיפש מטבע שאבד רק מתחת לפנס הרחוב כי קל יותר לחפש באור). אבל התוצאה היא אותה תוצאה: מוכנות לשרוף את המדינה ובלבד שהיא תתאים למוסר הזה.
אז בג״ץ אמנם מבין את הבעיה של המסתננים אבל חשוב לו יותר שהפתרונות יגיעו מתוך תחום מאוד מוגבל מאשר שהם באמת יעבדו. לדאוג שהפתרונות יעבדו זה כבר תפקיד הממשלה.
הבגץ מתפקד ממש כמו וירוס ,שמנסה בכל מחיר להרוס את הגוף ,במקרה שלפנינו את המדינה.
בשביל מה עם ישראל משלם משכורת לשר הפנים?
—————————————
לאורך השנים הולכים לבחירות. הכנסת הנבחרת ממנה ממשלה. הממשלה מכהנת כל עוד הכנסת נותנת בה את אמונה.
הממשלה על הסיעות השונות המרכיבות אותה היא רצון הצבור.
שר הפנים לדורותיו הוא רצון הצבור.
הכניסה לישראל והשהות בישראל מצד אזרחי העולם היא סמכות של שר הפנים. כך זה בכל העולם. שר הפנים קובע מדיניות של כניסה ושהייה במדינה.
לא ברור למה מדינת ישראל משלמת משכורת לשר הפנים? הרי הוא לא מחליט שום דבר.
פקידים לא ממונים בשם "שופטים" שמינו את עצמם בוועדה לשיבוט שופטים מזה 40 שנים ויותר מנהלים כל דבר במדינת ישראל. מר"צ לא עברה את אחוז החסימה אבל המדיניות שלה ממומשת בישראל דרך הבג"צ.
ממשלת ישראל היא על תקן הקוף בעולם העבריינים. הממשלה חסרת סמכות אבל נושאת באחריות.
כנסת ישראל צריכה לחוקק חוק יסוד שהסמכות להיכנס ולשהות בישראל היא בסמכות שר הפנים בלבד. למען הסר ספק, לא של שר הפנים ששופטת מחוזית אוחזת בידו וחותמת במקומו. ואם בג"צ יבטל? שיבטל יש להתעלם מפס"ד שסותר חוק יסוד – כנסת ישראל תחוקק באותו היום בחוק יסוד השפיטה שביהמ"ש לא מוסמך לדון בחוק יסוד.
לא חשוב מה הפלפול שימצא. בין אם מסמך חשוב אבל אינו חוקה כמו מגילת העצמאות. מגילת העצמאות היא אפילו לא חוק רגיל.
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
ערכי הדמוקרטיה המערבים מבוססים על הנצרות.
כמעט כל הוגי הדעות החשובים של הליברליות במאות הקודמות היו נוצרים מאמינים, שאימצו חלקים נרחבים מדת זו ועל בסיסה הקימו את המדינה הדמוקרטית ליברלית.
מה לעשות שאנחנו לא נוצרים אלא יהודים ולא כל מה שמתאים להם, מתאים לנו.
הדמוקרטיה בישראל שנוסדה על ידי יהודים למען יהודים ראוי לה שתתבסס על היהדות.
הרעיון הנואל שברגע שנעשה זאת תקום כאן מדינת הלכה, הוא רעיון מטופש, שנועד לקבע את הדיכוטומיה של נאור דמוקרטי ליברל מערבי (נוצרי) מול חשוך יהודי איש ההלכה.
אילו אהרון ברק היה מצליח לאשר בבג"צ את מה שמכונה באופן כוזב "איחוד משפחות" (שני ערבים שמתחתנים, צריכים לגור דווקא במדינה היהודית שהם והנהגתם רוצים בחיסולה), בעוד 50 שנה מספר הערבים בתוך הקו הירוק היה משתווה למספר היהודים, ואין יותר מדינה יהודית.
למזלנו, התכנית הזדונית סוכלה.
וגם אסתר חיות הצביעה בעד התוכנית לחיסול המדינה היהודית באמצעות איחוד משפחות של ערבים פה.
אהרון ברק ואסתר חיות היו מגשימים את חזונו של עראפת: "ננצח אותם באמצעות הרחם של האשה הפלסטינית".
תסלחו לזקן על איבוד הזיכרון. שכח שפסל את פרופ' רות גביזון כי
"יש לה אג'נדה" ולא כזו כשלו.
שכח כי התעקש מול השופט שמגר למנות לעליון את האשה ה"מבריקה" (המענטש…), אשתו של העבריין, עו"ד יחזקאל בייניש. כמו כן את עדנה ארבל הרמאית, גוזלת כספי הציבור שלא כדין.
כל משובטיו שחייבים לו את מקומם בבית "העליון" שהפכו אותו למבצרם הפרטי – אידיאולוגי (חשין ה"מענטש").
גורלנו נחרץ בידי ילד גולה ושואה מתוסבך, שבמקום ללמוד מלחמה, למד 4 שנים משפטים, בעת שבני גילו נלחמו נגד הפדאיונים ובמלחמת סיני, וגם אח"כ שירת רק 3 שנים, ורק בעינייני כספים ומשפט, כאילו לא היו טובים ומבוגרים ממנו בצה"ל שהתאימו לשרת בפרקליטות הצבאית בעת ההיא.
אם לא לרחם עליו, אז לפחות לבוז לו.
בתוך המשחק הדמוקרטי חייב שיתקיים איזון והאיזון הזה הופר.
בג"צ פסל מעט מעל 20 חוקים של הכנסת והיו חוקים שכמעט בוטלו ואנחנו לא יודעים עד היום מה היה קורה אילו בג"צ היה מבטל אותם וכיצד זה היה משפיע על אופיה של מדינת ישראל.
למשל חוק איחוד משפחות.
בג"צ כמעט ביטל אותו ורק על קולו של שופט אחד החוק הזה אושר. מה היה קורה לנו אילו החוק היה מבוטל ועשרות אלפי ערבים היו נישאים לערביי ישראל? ניקח למשל את חוק ועדות הקבלה שגם הוא אושר בבג"צ שוב על חודו של קול של שופט אחד. זה הרי קשור ישירות להתיישבות יהודית בתוך הקו הירוק.
בג"צ נכנס לסוגיות קונטרוברסליות (שנויות במחלוקת) וברגע שהוא מבטל בצורה חד צדדית חקיקה של הכנסת, הוא רומס את סמכותה.
אתמול נפל דבר חמור יותר מכל המקרים שעלו כאן. בג"צ ביטל את חוק ההסתננות הראשון ב- 2011 . הכנסת והממשלה התחשבו בו וקבעו מנגנון מרוכך. בא בג"צ ואמר לכנסת: אני מתעלם מרצון הרשות המחוקקת ומרצון העם ואני מבטל לחלוטין את החוק בשנית.
מה אמרו גרוניס והנדל בתוך פסק הדין?
הם קבעו שהפגיעה של החוק במסתננים היא מידתית ואילו התערבות בית המשפט בחקיקה של הכנסת איננה מידתית. גרוניס אומר פה מילים קשות. הוא מדבר על כך שבית המשפט משתמש בנשק לא קונבנציונלי. נשיא בית המשפט העליון בישראל אומר שזוהי הטלת פצצת אטום על סמכויותיהן של הכנסת והממשלה.
לכן אין מה לדבר על ביטול חוקים אלא להסתכל לאמת בעיניים ולקבוע שבית המשפט העליון דורס את סמכות החקיקה וניהול המדינה של הכנסת והממשלה וצריך להתחיל להגביל את זה.
שאלת צמצום כוחו של בית המשפט העליון בישראל זה עניין שתומכים בו טובי המשפטנים בישראל שחושבים שאין לשמאל מונופול על הנכונות המשפטית ושצריך להתחיל לדבר בצורה מאוזנת היום, על הדמוקרטיה בישראל. לא מדובר בקבוצה קטנה, אלא בקבוצה גדולה מאד של משפטנים בכירים ביותר.
האופציות לעשות זאת הן:
א.לשנות את שיטת מינוי השופטים. בכל מדינות המערב, כאשר יש בית משפט לחוקה, נהוגה שיטה למינוי שופטים שבה באה לידי ביטוי עמדת המחוקק ועמדת הרשות המבצעת – הממשלה והכנסת של אותן מדינות. יש לנבחרי הציבור אפשרות להשפיע על מינוי השופטים וזה מהותי.
ב.אנחנו יכולים לתקן את חוק כבוד האדם וחרותו ולהוסיף בו פיסקה שנקראת "פסקת התגברות" שאומרת שיהיו חוקים מסויימים שאפילו אם הם פוגעים בזכויות יסוד, עדיין יעמדו בתוקפם, כמו שעשו את זה בחוק יסוד חופש העיסוק, כשרצו למנוע יבוא של בשר לא כשר לישראל.
אבל טיפול השורש האמיתי צריך יהיה לאמץ את הצעת החוק של פרופ' דניאל פרידמן שקודמה על ידי חברת הכנסת איילת שקד ויריב לוין ומשום מה נבלמה.
הצעת החוק אומרת את המנגנון הבא: בג"צ יכול לבטל חוק, החוק עובר בחזרה אל הכנסת כאשר הוא עומד בתוקפו חצי שנה, בה הכנסת תדון בחוק ותחליט שאו שהיא מתקנת אותו, או שהיא מבטלת אותו, או שהיא משאירה אותו על כנו ברוב די גדול של חברי כנסת, למשך 5 שנים נוספות ואז הוא יבוא שוב לביקורת הערכאה השיפוטית. זה איזון נכון. זה דיאלוג שצריך לקיים אותו במדינה שבה הסוגיות השנויות במחלוקת הן חמורות וקשות.
חוק ההסתננות שבוטל על ידי בג"צ אתמול עשוי להשפיע על מדינת ישראל. אתם רוצים שכל תקציבי הרווחה והבטחון של מדינת ישראל יופנו לאותם אנשים שאנסו את הגבול, נכנסו לכאן בכוח ועושים כאן מה שהם רוצים ובית המשפט קבע שאי אפשר לגרש אותם חזרה?
העיוות הוא שגם כמסתננים לא חוקיים, קובע בית המשפט העליון שאי אפשר להחזיר אותם. משפטני משרד המשפטים לקחו על עצמם את ההכרזה הזאת, שאני לא מבין את המקור לה, שאי אפשר להחזיר אותם, אלא אם כן הם חוזרים מרצונם.
אל תטעו פה במה שקורה. יש פה בלבול כי בהכרזה של משפטני משרד המשפטים הכריזה בעצם מדינת ישראל, בניגוד לארצות הברית, בניגוד לצרפת, בניגוד לאוסטרליה, שהיא עם ידיים קשורות, ושהיא לא מחזירה אותם.
באוסטרליה בית המשפט העליון קבע ששני סעיפי חוק שנוגעים להרחקה של מסתנן והחזקה שלו במתקן שהיה ללא הגבלת זמן עומדים בתנאי החוקה.
בארצות הברית, הנשיא הליברלי ביותר, אובמה, גירש בתקופת הממשל הראשונה שלו 1.900.000 מהגרים וכל יום נעצרים 30.000 מהגרים לא חוקיים. צרפת מגרשת את הצוענים שחדרו לשיטחה ומתנהגים באלימות ובפשיעה כלפי התושבים.
מכעיס אותי לשמוע שאנחנו כביכול לא מוסריים. מה זה אנחנו לא מוסריים? חיילי צה"ל נהרגים בגלל עקרון טוהר הנשק. ישראל מטפלת באלפי ילדים עזתיים. התפישה הזאת שכאילו אנחנו לא מוסריים היא תפישה שאין לה על מה להישען. בפועל אנחנו אחת המדינות ואחת החברות המוסריות ביותר שקיימות בעולם המערבי ובעולם בכלל.
עו"ד עידן אבוהב בתכנית הכל דיבורים – צמצום כוחו של בג"צ
https://www.youtube.com/watch?v=Div1zobhZVI
עו"ד עידן אבוהב בתכנית הכל דיבורים
חבורה של 15 זקנים שמאלנים שבחרו את עצמם בעצמם מנהלת את המדינה ומחסלת אותה כל יום עוד על ידי פתיחת גבולותיה למסתננים, לפושעים, לפולשים, לנוצרים וללא יהודים על מנת שהיהודים יהפכו פה למיעוט נשלט שיברח מפה.
כל זה בשביל לקבל טפיחות על הגב בקוקטיילים בבריסל.
בעעע איזה גועל.
חוזקתו של הימין בדיבורים בלבד.
מעשים אפס
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.
בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה – בג”ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית.
בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?