בית ספר לפייק ניוז: שיטת ההונאה הפלסטינית

טור שהתפרסם בשבוע שעבר באתר ynet תחת כותרת על "עשרות בתי ספר תחת איום" ו"מאות ילדים ללא מסגרת", נראה יותר כמו טקסט שנכתב במחלקת הדוברות של הרש"פ ופחות כמו עבודה עיתונאית. אנו מזמינים את הקורא הנבון שאינו קונה את האגדות להציץ מאחורי הכותרות המפוצצות ובתוך כך להבין כיצד הרש"פ מנצלת ילדים להשתלטות על שטחים, ועושה זאת במימון זר.

בתי ספר הספר המדוברים לא סתם מכונים על יד הרש"פ עצמה "אל- תהדי" – בתי הספר של ההתנגדות: הם נמצאים בחזית מאבק השליטה על השטחים ביהודה ושומרון. כל אחד ואחד מהם נבנה במיקום אסטרטגי, בשטח C הנמצא בשליטה ישראלית מלאה, ובנייתו והפעלתו נערכות בניגוד לחוק. אתם ישראלים? נסו לבנות פרגולה ללא אישור בשטח C, שלא לדבר על בית ספר ואפילו כיתה. תוך דקות ספרות תפגשו את יד שלטון החוק וטוב שכך. המקרה הפלסטיני שונה.

בפתח הכתבה ב-ynet מופנית אצבע מאשימה אל "צווי הריסה" המאיימים מעל עשרות בתי ספר. אך במציאות, ברגע שהרש״פ מאכלסת "בית ספר" – לפני או אחרי הוצאת צו הריסה – המנהל האזרחי נמנע מלממש את הצווים שהוא עצמו הוציא.

במקרים רבים מדי, בית הספר ממשיך לפעול במשך שנים למרות צו הריסה, ו"כפרים" שלמים, או מאחזים פלסטיניים בשמם הלא-מכובס, נבנים סביבו. חלק מבתי הספר הבלתי-חוקיים, כולל אחד שהוזכר במפורש בכתבה, אף משמשים כתפאורה לאירועי תעמולה, למרות (או דווקא בגלל) צווי ההריסה.

צווי ההריסה אינם קשורים ל"התעניינות של מתנחלים באזור" כפי שנטען בכתבה, אלא לקפיצה פראית בשימוש בטקטיקה להשתלטות על נקודות אסטרטגיות ביהודה ושומרון באמצעות בניה, ומידת המעורבות של מדינות זרות במהלך. בין היתר הם נבנים על אתרים ארכיאולוגיים או שמורות טבע, בניגוד ישיר להסכמים וההתחייבויות הרש"פ לשמירה על נכסים אלו. עוד על התופעה והשיטה בדו"ח ״איך לעשות בית ספר״ של תנועת רגבים.

נתמקד רק באחד מאותם בתי ספר, בראס א-תין, שם בתקופת מגפת הקורונה בחר האו"ם להשיק את תכנית הסיוע ההומניטרי העולמית שלו בשידור חי. גם אז, כמו היום, בית הספר נמצא תחת צו הריסה, ואף על פי כן הוא עומד על תילו בדיוק במקום בו נבנה.

הרש"פ הודתה בסופו של דבר (אחרי שצוותי הצילום של האו״ם התקפלו כמובן) כי מעולם לא התקיימו לימודים בפועל ב"בית ספר" זה, אך עובדה זו אינה קשורה לצו הריסה או לפעולה כלשהי מצד ישראל. בזמן השידור החי של האו״ם נכחו ילדים שהובלו לשם באוטובוסים מיריחו למטרות תעמולה, אבל מאז שום דבר לא קורה שם ואף פעם לא קרה, משום שאין שם ילדים, אין באמת כפר ואין אוכלוסייה, ובשטח B הסמוך פועל בית ספר שאינו סובל ממחסור בכיתות לימוד.

כתבת ynet מצטטת את עומר כעאבנה, "פעיל חברתי מהקהילה הבדואית ראס א-תין"  אשר טוען כי בית הספר שנבנה ב-2020 שימש את הקהילה ש"גורשה כאשר מתנחלים החלו לגור לידנו". אבל האמת היא שבית הספר נבנה במחצבה של היישוב כוכב השחר, יישוב שהוקם בשנת 1979, וה"קהילה" הערבית לא היתה ולא נבראה, לא אז ולא היום: ראו צילום האזור בשלבי בניית בית הספר הבלתי חוקי בסרטון המצורף. בשנת 2020 השטח היה בתולי ובלתי מיושב לחלוטין.

אם עד עכשיו לא הטלנו ספק באמינות הכתבה, אולי הפערים בין גרסתה בעברית לבין הגרסה באנגלית יעשו בשבילנו את העבודה.

להלן דוגמה אחת: הכתבה בעברית מציינת כי אנשי ראס א-תין גרים בשטח B; הגרסה באנגלית ממקמת גם את בית הספר שלהם בשטח B. כמובן, אם המבנה היה ממוקם בשטח B, אזור בשליטת הרש״פ, כל הכתבה הייתה מתייתרת, שהרי אין למנהל האזרחי דריסת רגל בשטח B וממילא לא היה מוציא צו הריסה למבנה.

העובדות, בכל זאת, חשובות: בית הספר של ראס א-תין נבנה באופן לא חוקי בשטח C ולא בשטח B, והנה לנו הטעיה מכוונת שנועדה לפגוע במדינת ישראל מול העולם. אגב, הנוסח העברי של הכתבה מבהיר את המקור למידע: ארגון 'במקום' – לא גוף ניטרלי, בלשון המעטה. הגרסה הלועזית לא טורחת לצטט אף מקור מלבד "פעיל הקהילה".

הכתבת לא מאתגרת את אותו "פעיל חברתי" בשאלות המתבקשות: מדוע נדרש בית ספר חדש? למה "משרד החינוך הפלסטיני" טרם מצא פתרון עבור הילדים הבדואים? למה הפתרון אמור להימצא דווקא בשטח C, הרי בשטחי A ו-B ישנם בתי ספר רבים מאד; הכיתות בבתי הספר של הרש״פ אינן סובלות מצפיפות, ואין סיבה בעולם שבתי ספר נוספים ייבנו דווקא באזורים פתוחים בשטח C, ללא אישור כמתחייב על פי החוק הבינלאומי.

מה הן "קהילות רועים"? פשוט וקל: הרש"פ עושה שימוש ציני בבני אדם, ובמיוחד בילדים, למטרות בלתי חוקיות. מקרה ראס א-תין, כמו מקרה חאן אל אחמר ועוד רבים אחרים, הוא פשע נגד חסרי ישע – לא פחות ולא יותר.

בשטחי A  ו-B תחת שליטה פלסטינית קיימם בתי ספר רבים, די והותר כדי לשרת את הילדים המוסעים באוטובוסים לבתי הספר הרעועים בשטח C. גם אם היה מחסור בכיתות, הפתרון ההגיוני, היעיל, הכלכלי והאנושי נמצא בהישג ידה של הרש"פ: כ-60% מהשטח שבשליטתה ב-A ו B עדיין פנויי, ובכספי התרומות ממדינות זרות שמתבזבז היום על מבנים לא חוקיים באזור C ניתן היה לבנות בתי ספר חוקיים ותקניים ללא חשש הריסה.

מדוע לא לנצל את השטחים הפתוחים העצומים של A ו-B ואת המימון הבינלאומי העצום שהרש״פ מקבלת למטרותיהם המקוריות – רווחת התושבים הערבים, יצירת פתרונות דיור וחינוך ברי קיימא, בניית חיי קהילה ומנגנוני משילות ושלטון עצמי? היינו מצפים מעיתונות רצינית ואחראית לשאול את השאלות המתבקשות האלו, ולא לשמש שופר לארגוני תעמולה נגד מדינת ישראל.

נעמי לינדר קהאן היא מנהלת מחלקת חו"ל בתנועת 'רגבים'