הסירוב להגן על עמדת הממשלה לא רק שגוי משפטית אלא מהווה פגיעה נוספת במעמד היועמ"ש
היועצת המשפטית לממשלה הגישה אתמול (ראשון) את עמדתה בעתירות הסבירות, בה היא מציעה לבית המשפט העליון לקבל את העתירות ולבטל את התיקון לחוק יסוד: השפיטה, שביטל את סמכותו של בית המשפט להפעיל את עילת הסבירות על החלטות הממשלה והשרים.
לדעתי, עמדה זו שגויה הן מבחינת ההנמקה המשפטית, והן מבחינת תפיסת התפקיד המשתקפת בה.
עיקרה של עמדת היועצת מפרטת נבואות חורבן ביחס לצפוי לנו כעת ללא הסבירות כעילת ביקורת: פגיעה בשלטון החוק ובטוהר המידות, פריצת גבולות בתחום המינויים הפוליטיים, הדחת שומרי סף מתפקידיהם והחלפתם באנשי אמון, פגיעה ביכולת פקידי ציבור לפעול עצמאית, פגיעה בזכויות האדם, ואף פגיעה בשוויון הבחירות ובטוהר הבחירות, שכן לטענת היועמ"ש ממשלות בתקופת מעבר יוכלו לנהל מדיניות בחירות מופקרת, בהיעדר מגבלות הנגזרות מעילת הסבירות.
כל אלה עולים, לדעת היועצת, לכדי פגיעה בליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה, שרק היא מצדיקה, לשיטת בית המשפט העליון, התערבות בחקיקת יסוד.
אלא שכל אלו הם ספקולציה בלבד. תרחישי אימה שיתכן ויתרחשו, אבל סביר יותר שלא. בין משום שהממשלה ונבחרי הציבור אולי לא יפעלו באופן מופקר ברמה אותה היועמ"ש מייחסת להם, ובין משום שעילות ביקורת שיפוטית אחרות – כגון שיקולים זרים, שרירות, היעדר תשתית עובדתית, ניגוד עניינים ופגיעה בכללי הצדק הטבעי, ובמיוחד פגיעה לא מידתית בזכויות אדם – יוכלו להגן עלינו מפני חלק גדול מהאסונות אותם היא צופה. אחרי הכל, ישראל לא הייתה רפובליקת בננות מושחתת גם לפני שהומצאה עילת הסבירות בגרסתה הנוכחית.
לא היועצת, ולא אף אחד אחר, יכול לצפות מה יהיו בדיוק תוצאותיו של התיקון. את העתירות ראוי אפוא לדחות בנימוק של חוסר בשלות. לא משום שהתיקון אינו מזיק או מסוכן – אלא מפני שהנזקים והסיכונים אינם ידועים, ולא ניתן, בהינף רטורי בלבד לקבוע כי מדובר בנזקים אנושים שפוגעים בליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה.
ספקולציות אינן בסיס יציב לעמדה משפטית בכל סוגיה שהיא; לא כל שכן שאין הן בסיס יציב לעמדה המאיצה בבית המשפט לבטל, לראשונה בתולדות המדינה, סעיף בחוק יסוד.
אך מעבר לכך שמדובר בעמדה משפטית שגויה, משתקפת כאן תפיסה שגויה של תפקיד היועמ"ש. ליועץ המשפטי לממשלה מעמד גבוה מאוד, וחוות דעתו נתפסת במשפט הישראלי כמחייבת את הממשלה ואת משרדיה – אך כל זאת תחת ההנחה לפי היועץ עושה מאמץ סביר להגן על עמדת הממשלה, ומאפשר לה לממש את מדיניותה.
כמובן, במקרים בהם מבקשת המדינה לפעול באופן מובהק בניגוד לחוק, מחויבותו של היועץ היא לשלטון החוק, ולא לממשלה. אך אלה הם המקרים החריגים. בכל מקרה אחר, אמור היועץ המשפטי לעשות מאמץ סביר להציג באופן הגון את עמדת הממשלה בפני בית המשפט.
במקרה שלפנינו, כאשר ניתן להציע טיעון משפטי סביר התומך בדחיית העתירות, הרי שחובתה של היועצת הייתה להגן על הממשלה בפני בית המשפט. אחרת יימצא הייצוג המשפטי של הממשלה לוקה, והעותרים ישחקו, למעשה, מול שער ריק.
אמנם, אני צופה שהיועצת המשפטית לכנסת, שאף היא משיבה בעתירות, תציג בצורה מנומקת ומשכנעת עמדה התומכת בדחיית העתירות, וכך יעשה ודאי גם המייצג הפרטי ששכרה הממשלה לצורך כך. ועדיין, לעמדת היועצת המשפטית לממשלה משקל רב. ויועץ משפטי אשר באופן שיטתי יסרב להגן על עמדת הממשלה, גם במקרים בהם לא מדובר בפעולות בלתי חוקיות באופן מובהק, יפגע, בסופו של דבר, במעמדו שלו ובעצמאותו.
סיכומו של דבר, העמדה שהוצגה מטעמם היועמ"ש שגויה משפטית ומוסדית. אם בית המשפט העליון אכן ישעה לה, מה שבוודאי יתרחש הוא החרפה קשה של המשבר החוקתי בתוכו אנו מצויים, וכרסום חמור נוסף בלגיטימציה של בית המשפט העליון.
רבים בציבור, כולל כאלו שאינם מרוצים כלל וכלל מהתיקון, לא רואים בו את קץ העולם הדמוקרטי, ויראו בקבלת העתירה צעד כוחני נוסף מצד בית משפט אקטיביסטי.
ד"ר יעקב בן-שמש הוא מרצה בכיר למשפט ציבורי בקריה האקדמית אונו
המלך לעולם לא שוגה
כל הדברים שהיא מפרטת שיקרו כתוצאה מביטול עילת הסבירות, האם היו בשנים שלפני המחטף של אהרון ברק? בוודאי שלא. הכל פוליטי.
"כמובן, במקרים בהם מבקשת המדינה לפעול באופן מובהק בניגוד לחוק, מחויבותו של היועץ היא לשלטון החוק, ולא לממשלה."-לא נכון!
עו"ד תמיד מחויב ללקוח שלו ולאינטרסים של אותו הלקוח, גם אם הוא סבור שהלקוח למעשה אשם. לכל הפחות עליו לפעול על מנת להקטין את חומרת המעשה במיוחס ללקוח בעיני בית המשפט ועל מנת להרוויח ללקוח מרחב פעולה גדול ככל האפשר.
בנוסף, גם בשלב היעוץ על היועץ לא רק להגיב אלא גם לעזור לחפש את שיטת הפעולה הטובה ביותר על מנת לקדם את מטרותיו של הלקוח. כשאדם הולך ליועץ השקעות פיננסיות הוא לא מחפש את דעתו על מניה ספציפית אלא את עזרתו המקצועית בעיצוב האסטרטגיה.
ומארה-בהרב יודעת את זה-כשהיא רוצה, ראינו לא מזמן איך היא עזרה ללפיד לחפש פתרונות משפטיים להעברת ההסכם שהוא רוצה במסלול עוקף כנסת כשהיה ברור שהוא לא ישיג אישור של 80 מנדטים ואחר כך הגנה על ההסכם מול ערעורים. רק שלממשלת הימין היא לא מוכנה לתת אותו השירות שהיא מחויבת אליו.
העמדה של גב' מיארה בעתירה זו, איך נאמר … לא חכמה במיוחד.
כיצד? נניח ויש יסוד להניח, שנבואות הזעם שלה, יקרו. מדוע? היות וסביר (לוגית, משפטית מודברת אני עוזב לרגע בצד) לטעון שאדם המשוחרר מביקורת, יפעל ככל העולה בראשו.
יכול לפעול כמובן, בצורה טובה, לרווחת כלל הישראלים (כאשר הוא משוחרר מחבלי הסיקור של דיקטטורי המקרופון, המפמפים עדיין שרצח ישראלים זה שלום, רק כזה .. עם קורבנות – אתם מכירים הרבה רוצחים שטענו שמעשיהם שלום? אז זה הסיקור האוהד שיש במדינתינו ולא אזיל דמעה כאשר דיקטטורי המקרופון יאבדו את מקום שקרונותם).
ויכול כמובן, לפעול בצורה גרועה (נעזוב לרגע אפילו את העובדה, שגם אם דעתו של פקיד משפטי *אינה* סבירה יותר מנבחר ציבור (כן כן, אני יודע, הדמוקרטיה זורחת כל בוקר במזרח היישר מ*שבנם של הפקידים בעליון) יש חוקים פרטניים כנגד הרבה מהמצאותיה של מיארה – טוהר הבחירות לדוגמא, אינו בשליטת הרשות הנבחרת ואגדות לפיהם נבחרי ציבור בכנסת מעבר, הופכים בלילה לעטלפים ויוצאים לשתות דם של ילדים נוצרים דמוקרטים, מבוססות אולי על אישורים משוקן אך לא על קודקס החוקים, בו יש חוקים פרטניים) וזהו סיכון, שאנחנו הישראלים וכל משטר דמוקרטי לצורך העניין, לא יכולים לקחת.
רק שגב' מיארה, הטיבה לתאר של בדיוק את מצבם לא של נבחרי ציבור, אלא דווקא של אלילי הדמוקרטיה – השופטים בעליון.
מה בדיוק הבלם כלפיהם, גב' מיארה? אם איננו (כחברה/כמשטר דמוקרטי/____ השלם לבד ביטוי מהמילון לסמולן הפומפוזי והשקרן) יכולים להרשות לעצמנו נבחרי ציבור, שאינם נתונים לביקורת – כיצד בדיוק אנחנו יכולים להשלים עם אוסף אייתולות בלתי נבחרים, חסרי כל ביקורת מאז ומעולם?
הנימוק ה"גאוני" של מיארה, עובד הרבה יותר טוב על השופטים!
רוצה להוכיח שאני טועה? אלמנטרי ביותר, הוכח שיש בלם כלפי הרשות השופטת, אשר מונע מקבוצת האייתולות "פגיעה בליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה". זה הכל. כל כך פשוט.
רק שים לב לנקודות הבאות. עזרה א) במדעי המדינה/משפטים, בלם נמצא בהגדרה בידי רשות אחרת. החלטתו הפרטית של שופט, במה בא לו לפסוק ובמה לא, איננה בלם!
עזרה ב) שיטת מינוי שופטים איננה בלם. זאת כבר מהסיבה הפשוטה שמינוי שופט X, מתרחש **לפני** כל פסיקה שהיא. הבלם הוא כלפי פסיקה, לא עם האדם כולו! שלא נדבר על העובדה הפשוטה, שטענה לפיה מינוי שופטים היא בלם כלשהו, היא מט*מטמת ברמות על. מדוע? כיוון שהיא זהה לטענה הבאה – נניח שיש אדם שהורשע בעבירה X אך במקום להכניס אותו לריצוי מאסרו, נאסור את ההורים שלו – בבחינת, הם אשמים כי הביאו אותו לפה. מט*פש אפילו לומר זאת.
עזרה פרטית לגב' מיארה – במשטר דמוקרטי, בחירות הן הביקורת (!!!!!!!) על רשות נבחרת. במיוחד, עבור מי שאיננו זקוק לאישור משוקן לחשיבתו. משטר דמוקרטי, איננו זקוק לפיהרר בלתי נבחר, אשר רק בידיו מסורה הזכות למילה אחרונה בכל דיון ציבורי. במיוחד בשאלה מה חוקי/חוקתי ומה לא.
יש חסרונות לשיטת משטר, בה המילה האחרונה כזו, נמצאת בידי הרשות המייצגת באופן המדויק ביותר, את מגוון הדיעות הקיים בחברה – הרשות הנבחרת. אך ברור גם מוסרית וגם היסטורית, שמסירת המילה האחרונה, לידי פיהרר בלתי נבחר – גרועה הרבה הרבה הרבה יותר.
יפה כתבת.
אוסיף שהטענה שיש בלם בשלב הבחירה היא גרועה מעוד סיבה: מה מונע מבן-אדם להשתנות? כח משחית ולכן דווקא סביר שאחרי היבחרות אדם לתפקיד בכיר הוא יהפוך למושחת.
הרבה דיקטטורים נבחרו באופן דמוקרטי ואז ריכזו כח ומעשית ביטלו את הדמוקרטיה (מהיטלר ועד פוטין).
וכבר ראינו גם פה בישראל אנשים שנבחרו לעמדות כח אחרי כל הסינונים המצופים ואז קילקלו.
לכן, תהליך בחירה, טוב ככל שיהיה, איננו בלם מפני שחיתות ושימוש לרעה בכח.
לפטר אותה וגם לתבוע אותה על מעילה באמון ובתפקיד.
הבולשביקים במיטבם.
שקר ורמיה, זה לחם חוקם.
כלום ממעשיהם לא עומד בהוראות החוק.
אנחנו נסיים את ההפיכה המשפטית, ונעמיד את כולם לדין.
מזה הם פוחדים, לכן יעשו כל מעשה נבלה, בכדי לדחות את הקץ.
גלי בהרב-מיארה לא טועה אלא מחבלת בכוונה תחילה בעבודת הממשלה.
בינינו, אין יתרון לעילת השרירותיות, חוסר המידתיות, הפעולה ללא סמכות ועוד מעילת הבבירות כולן תלויות סבירות הן
אפרופו סמכות, גם פעולת היועמשית וכן הדיון בבגץ נעשים ללא סמכות, אז על פניו, גם חוסר סמכות הוא עניין של סבירות..
אשר על כן אסור שיהיה לגוף בלתי נבחר שום יכולת לדון בחקיקה של הכנסת, אם חקיקה איננה ראוייה תשפט הכנסת על ידי הבוחר ביום הבחירות..
בנוגע לחקיקה או תקנות ממשלה בתקופת מעבר פוליטית (שאגב לא נראה שמפריע להם כאשר הדברים נעשים לטובת עמדותיהם והאג'נדה שלהם), יש כמובן לחוקק שכל כנסת וכל ממשלה בתקופת מעבר לא תוכל לחוקק או לתקן תקנות או לחתום על הסכמים ודאי ללא שיאושרו על ידי הכנסת החדשה/ הממשלה הנבחרת החדשה הבאה אחרי אותה כנסת או ממשלת מעבר.
אין זו פשרה שלנו, זו היא דרישה שלנו, לטובת ההגיון הכללי והאמת הראוייה לעמנו