אבו מאזן היה ונותר מגדולי מכחישי השואה

לפני כעשור נתקלתי לראשונה בספרו של אבו מאזן הנקרא 'הפנים האחרות: הקשרים החשאיים בין הנאציזם לציונות', ומבוסס על עבודת הדוקטורט שכתב. אתר 'מידה' היה בין הבודדים שהסכים לפרסם ביקורת על הספר הזה ובכך נחשף תוכנו המזוויע לציבור הישראלי. למרות שחלקים מן הספר תורגמו לעברית, העיתונות הישראלית סירבה בזמנו "לקלקל" את תהליך השלום, וכבר אז הבנתי שבישראל אין ממש חופש אקדמי.

באותם ימים איש לא העז לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. יתרה מכך, רבים הזהירו אותי לבל אעסוק בתרגום הספר ואף ציינו בפניי כי האיש, כלומר אבו מאזן, השתנה: הוא לא אותו אדם שהיה בשנות ה-80, הוא שינה את דעותיו, תהליך אוסלו שינה אותו, הוא לא מכחיש שואה, הוא לא אנטישמי. כך שמעתי במשך תקופה ארוכה. כמובן שלא קניתי את זה.

בנאומו האחרון בפני כינוס מועצת המהפכה ה-11 של פת"ח שנערך ברמאללה בין ה-24 וה-26 באוגוסט, אמר אבו מאזן דברים קשים ובעיקר שקריים נגד העם היהודי ונגד השואה. בראשית דבריו אמר כי יהודי אירופה, קרי יהודי אשכנז, אינם שמיים, כלומר לא יהודים. על פי תפיסתו, מוצא יהודי אשכנז מגיע מהקבוצה האתנית הטטרית, כוזרים שהתגיירו אחרי נפילת ממלכתם, בניגוד ליהודי ארצות ערב שאותם עבאס מגדיר כשמיים. המטרה בטענה זו אינה רק להשמיץ יהודים אלא גם לפקפק במוצאם.

אבל זו אפילו לא הייתה האמירה הגרועה ביותר. אבו מאזן המשיך וטען כי היטלר לא שנא יהודים בשל היותם יהודים ולא הרג אותם מפני היו יהודים, אלא מפני שהם הרסו את כלכלת גרמניה בשל עיסוקם במתן הלוואות בריבית.

האם מיליוני הילדים, הנשים והזקנים שנספו בשואה הלוו בריבית? האם זה הגיוני? קביעה זו עומדת בסתירה לכל מחקר קיים. צריך להיות מכחיש שואה כדי לומר דברים כאלו ואבו מאזן הוא ללא ספק אחד מגדולי מכחישי השואה החיים כיום.

כידוע, זו אינה הפעם הראשונה בה אבו מאזן מתבטא כך. הצהרות דומות שהשמיע בעבר כללו הכפשת יהודים, הצדקת השואה ומסרים לפיהם היטלר לא היה כזה נורא אלא רק "הגן על גרמניה בפני אותם יהודים שהרסו את החברה". מדובר בהצהרה מזוויעה שאין לה מקום בשום שיח. טוב עשתה ראש עיריית פריז למשל אשר ביטלה עיטור שהוענק לעבאס לפני מספר שנים. בניגוד לחלק ממנהיגי ישראל, העולם המערבי גינה את דבריו האנטישמיים.

נקודה שלישית בנאום עבאס גרסה כי הצהרת בלפור אשר אפשרה את הקמת ישראל נבעה מהסכם בין ארה"ב ובריטניה. בהקשר זה מנסה אבו מאזן לקבוע כי מדינת ישראל אינה לגיטימית כי אם פרי הקולוניאליזם:

הצהרת בלפור יצאה לאוויר העולם רק בשל ההסכמה המלאה בין בלפור לווילסון נשיא ארה"ב. שררה הסכמה מוחלטת על הנוסח הזה. אם כך, ארצות הברית הייתה שותפה להצהרת בלפור. מי המציא את המדינה הזו (היהודית)? בריטניה וארה"ב ולא בריטניה לבדה!"

והוא ממשיך:

ארה"ב שבכלל לא הייתה חברה בחבר הלאומים כפתה עליו לכלול באמנת חבר הלאומים את הצהרת בלפור. אני אומר זאת על מנת שנדע למי לפנות ואת מי להאשים בהיותו האויב שלנו, זה שפגע בנו וזה שלקח מאיתנו את המולדת שלנו ונתן אותה לישראלים או ליהודים"

מדובר בקו אותו ממשיך אבו מאזן בשנים האחרונות – קעקוע הלגיטימציה של ישראל ושל היהודים, וניתוק הקשר בינינו לבין הארץ. פעם הוא מצייר אותנו ככובשים ופעם כנטע זר, פעם כקולוניאליסטים שיצר המערב ופעם ככאלה שמוצאם רחוק מכאן. בכך הוא מנסה להנחיל לדורות הבאים של הפלסטינים את המסר: אין לישראל או לעם היהודי היסטוריה או זיקה למדינה כלשהי על האדמה אשר נקראת "פלסטין". דבריו אלה כמובן עומדים בסתירה מוחלטת לדת שלנו, להיסטוריה ולממצאים ארכיאולוגיים הנחשפים כל העת. כך למשל, רק לאחרונה התגלו בסביבות ים המלח חרבות מתקופת מרד בר כוכבא אשר הוטמנו בידי מורדים יהודים.

בסיום נאומו עבאס סיפק תיאור של שיחה שהתרחשה בין דוד בן-גוריון לבין ווינסטון צ'רצ'יל, בה ביקר בן-גוריון מעמיתו לאפשר ליהודים מאירופה להתיישב בארץ (שוב ניסיון להוכיח את אי-השייכות של יהודים). על פי עבאס צ'רצ'יל הפנה את בן-גוריון ליהודי ארצות ערב, אך זה ענה לו כך:

"יש לי בעיה. תביאו לי את היהודים שבאירופה כי יש לי מחסור. יש לי ארץ רחבת ידיים ואין תושבים"

צ'רצ'יל עונה לו : "אין. יהודי אירופה לאחר מלחמת העולם היגרו למקומות שונים, השתקעו (באירופה) ולא היגרו או נהרגו. היחידים שאני יכול להביא לך הם יהודי ארצות ערב"

בן-גוריון אמר: "חס וחלילה. אני לא רוצה את יהודי ארצות ערב"

צ'רצ'יל עונה: "אין זולתם"

אבו מאזן מוסיף כי אז בן-גוריון אמר לצ'רצ'יל :

"אחי, יהודי ארצות ערב הם ערבים כמו הערבים. הם נראים כמו הערבים, התרבות שלהם היא תרבות הערבים והמאכלים שלהם הם מאכלים ערבים. איני רוצה אותם".

וצ'רצ'יל אומר לבן-גוריון : "תעשה מה שאתה רוצה. אין פתרון אחר".

כאן אבו מאזן מביא דוגמה שאכן התרחשה בעיראק, "אז הוא (בן-גוריון) הסכים ולא זאת בלבד אלא שלח את אנשיו לעיראק על מנת שירצחו, יחריבו ויטמינו חומרי נפץ בבתי כנסת וזולתם כדי שיכריחו את יהודי עיראק להגר". עבאס ממשיך וטוען כי כך התרחש גם במצרים במסגרת "עסק הביש" ב-1954, ולאחר מכן במרוקו ובארצות נוספות. אבו מאזן מסכם את הדיון וקובע:

"היהודים לא רצו להגר אלא אולצו להגר תחת לחצים, כפייה, הרג וכיוצא באלה"

עבאס מתאר מקרה בו ב-14 לינואר 1951 התפוצץ מטען חבלה בבית הכנסת על שם "מסעודה שם-טוב" בבגדאד, מטען שהוטמן לכאורה על ידי שליחי הסוכנות היהודית כדי לשכנע את יהודי עיראק לעלות לישראל. בזמן הפיגוע היו כמה מאות יהודים במקום. ארבעה מהם נהרגו, בהם ילד כבן 12, וכעשרים נפצעו. שלטונות עיראק האשימו שניים מפעילי המחתרת הציונית והוציאו אותם להורג.

אין זה המקום לפרט אודות המקרה המצער והמוכר אך עלינו לשאול מה הם המניעים של אבו מאזן בציון הפרשה? האמת היא שגם בספרו המבוסס על עבודת הדוקטורט בחר אבו מאזן להציג אירועים היסטוריים שאכן התרחשו, רק כדי להשחיר את העם היהודי. בדוקטורט הוא אף הקדיש מספר פרקים לתופעת "הקאפו", יהודים אשר שיתפו פעולה עם הנאצים. מהלך זה נועד כדי שוב להשחיר את היהודים בכל דרך.

התבטאויותיו של אבו מאזן בנושא השואה הפכו לטקס קבוע. מעת לעת הוא מפרסם דברים מקוממים כאשר מטרותיו ומניעיו ברורים – להשחיר את פני העם היהודי ולנתק כל קשר בינו לבין אדמת ארץ ישראל.

אבו מאזן מתיימר ללמד את הפלסטינים "שיעורים בהיסטוריה" עמוסי התבטאויות אנטישמיות, עיוות העובדות והאשמת הקורבן. טוב עשתה הקהילה הבינלאומית שהשמיעה גינויים מקיר לקיר, אבל העצוב הוא שטרם שמענו את קולם של מנהיגי ערב, בפרט אלו שחתמו על הסכמי שלום איתנו.

מרתיחה עוד יותר העובדה לפיה קולם של פוליטיקאים ישראלים נדם, במיוחד כאלו אשר אירחו את עבאס בסלון ביתם. מה עוד עבאס צריך עוד לומר כדי שאלו יגנו את דבריו? חבל ועצוב.

ד"ר אדי כהן הוא מזרחן ופעיל ברשתות החברתיות.