אבודות בעבודה

התגובות של חברות מפלגת העבודה לאמירתה של שקמה ברסלר על האיסור לדבר עם ה"נאצים" בימין מעידות לא רק על טשטוש עמדות, אלא גם על הריחוק של המפלגה משורשיה שלה ושל מדינת ישראל. התפיסות הנוכחיות, שלא מסוגלות לגנות אפילו את האמירות הקשות ביותר, מצריכות הסתכלות אחורה על המפלגה לדורותיה והניתוק המוחלט שלה מהנורמות הישראליות והיהודיות.

בעניין זה מעניין לקרוא על תפיסת העולם של יוסי ביילין, דווקא ממקום של מחלוקות אידאולוגיות. תחת הנהגת שמעון פרס, ביילין לקח מדינה שלמה להימור, לא סיכון מחושב, כאשר קידם את הסכם אוסלו. הוא ניסה לשנות פרדיגמה סטטית של סכסוך מתמשך באמצעות הסכם בכל מחיר. הוא באמת ובתמים חשב שהוא פועל למען עתידה וחסינותה של מדינת ישראל. היום ברור שטעה.

גם תפיסתו את מוקדי הכוח הפוליטיים מורכבת ומעניינת. בשנות ה-80 ביילין זיהה את הכוח הליברלי, היא המפלגה הליברלית, וכאב את הריחוק שיצרו בינה לבין מפלגת העבודה. לבסוף המפלגה חברה למפלגת חירות שהפכו יחד לגח"ל ובהמשך לתנועת הליכוד.

הריחוק בין העבודה לליברלית נוצר בעיקר על רקע דתי ולא ערכי, שכן היה ניסיון אמיתי של מפלגת העבודה להשתחרר מכבלי ההסתדרות בימי מפא"י והאידאולוגיה של שוק חופשי התאימה לתפיסה זו כמו כפפה.

אם תסתכלו על מפלגת העבודה של היום מול זו של פרס ויצחק רבין לא תזהו קווים משיקים כמעט. השניים לא היו דתיים אך גם לא סלדו מסממנים יהודיים כפי שמרב מיכאלי ונעמה לזימי מנווטות את המפלגה. יצחק הרצוג היה ככל הנראה המנהיג האחרון של המפלגה בעל זיקה למסורת היהודית, וזיקה זו היא ככל הנראה יותר ירושה מבחירה. היא לא בלטה במהלך מילוי תפקידו כיו"ר המפלגה. היום מדובר במפלגה אחרת לחלוטין.

שקמה ברסלר: לא מדברת עם נאצים, בין אם הם יהודים או לא יהודים.

מחיאות כפיים באולם בנהלל. pic.twitter.com/fnlhtMgkSP

— גיא לוי Guy levy (@levyguy77) September 9, 2023

במקום להתנער מאמירות מזעזעות, ואכן יש אמירות מזעזעות מפעילים ונבחרי ציבור משני צדי המתרס, מפלגת העבודה הפכה להיות מפלגה חסרת אחריות ציבורית. האמירה של שקמה ברסלר, שהיא וחבריה הם חוד החנית של המחאות, נוראית. היא מצביעה על אובדן דרך של מחאה. זו לא חייבת להיות גם כן אובדן דרך של מפלגה היסטורית וחשובה.

במקום לגנות, הטקטיקה שנבחרה הייתה של התקפה נגד הצד השני. מיכאלי בחרה לגנות את הקואליציה במקום את האמירה. לזימי הגנה על ברסלר עם טענה על התנצלות, טענה שלא עומדת מבחינתה לאף אדם בצד השני של המתרס.

אנחנו חייבים להיות מסוגלים לגנות אמירות שבגרמניה עצמה היו מעמידים בעקבותיהן לדין. מכל צד, בכל רמה ציבורית. עלינו להיות מסוגלים לזהות את גבולות השיח. להיות מסוגלים להתווכח בלהט בצורה עניינית במיוחד עם אלו שלא מסכימים איתנו. חברות וחברי מפלגת העבודה אמורים להיות מסוגלים לכך גם כן.

יש להוקיע מאיתנו את כל אלו שעושים זילות לזכר השואה, את אלו שקללתם אמונתם. בלי מורא ובלי פחד. אחרת אנחנו באמת אבודים.

עקיבא שפיגלמן הוא יועץ תקשורת