מגילת העצמאות איננה טקסט חוקתי ואהרן ברק עושה טעות אסטרטגית
במאמרו האחרון טען נשיא העליון בדימוס אהרן ברק כי בית המשפט העליון מוסמך לפסול חוקי יסוד שאינם עולים בקנה אחד עם פרשנותו למגילת העצמאות. זו הצעה מסוכנת הטומנת בחובה מלכודת, שאף החכמים בשופטים לא יחלצו ממנה. אם תתקבל, אינספור עתירות יוגשו לבג"ץ בדרישה לבטל חוקי יסוד ובית המשפט לא יוכל להתחמק מהן לנצח.
כדי להבין את המלכודת של ברק יש להיעזר בצמד מונחים אותו טבע המשפטן האמריקני המשפיע פרופ' רוברט קאבר. הוא הבחין בין 'נומוס', החוק, לבין 'נראטיב', המעמד הנשגב המכונן את החוק. לשיטת קאבר, מחזור החיים של החוק מתחיל בהענקת משמעות, מחויבות והשתייכות, שרק בכוחן ניתן לייצר נורמה משפטית ראויה.
מגילת העצמאות היא הסיפור המכונן של מדינת ישראל. אין היא החוק עצמו (הנומוס) אלא הסיפור הנשגב (הנרטיב) המעניק לו תוקף.
המגילה נפתחת בקביעה לפיה "בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי… וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי"; ונחתמת "מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּצוּר יִשְׂרָאֵל". בהצהרה זו נקבע כי עם ישראל קם בארצו "בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית"; שמר אמונים למולדתו "לְאַחַר שֶׁהֻגְלָה…בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ", וזאת "מִתּוֹךְ קֶשֶׁר הִיסְטוֹרִי וּמָסוֹרָתִי" שהוביל יהודים "לָשׁוּב וּלְהֵאָחֵז בְּמוֹלַדְתָּם הָעַתִּיקָה"; ההתיישבות הציונית היא "הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל"; ו"זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית" היא מקור הסמכות להקמת מדינה ריבונית במולדתנו.
ההכרה הבינלאומית בזכות זו, תחילה בהצהרת בלפור ובחבר הלאומים ובהמשך "עַל יְסוֹד הַחְלָטַת עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת" היא תיקון עוול היסטורי; ברם, אין היא מקור הסמכות להקמת המדינה, שכן זו מוקנית לה "בְתֹקֶף זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית", וכדברי המגילה: "הַכָּרָה זוֹ שֶׁל הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת בִּזְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים אֶת מְדִינָתוֹ אֵינָהּ נִתֶּנֶת לַהַפְקָעָה".
הצירוף "מדינה יהודית" נזכר במגילת העצמאות חמש פעמים ופעמים נוספות בצירופי לשון דומים. לא מדינת היהודים אלא מדינה יהודית, שאין לאיש או מוסד זכות לשנות את ייעודה הנשגב – בית לאומי לעם היהודי. תפיסה זו הושפעה בין היתר מהפילוסוף מרטין בובר, שכתב בתקופת השואה כי שיבת היהודים לארץ ישראל היא מימוש הצדק האוניברסלי: "כך מתרקמת הדרמה העולמית סביב לגורלם ההיסטורי של ישראל וציון… השואה שבאה על העולם מקורה בכך, שעם זה וארץ זו נתפרדו". רק כאשר "העם ישוב מן הגולה ושוב יזדווג עם ארץ זו… תתוקן השואה והעולם ימצא את שלומו".
מגילת העצמאות היא אפוא הסיפור המכונן (נרטיב) של מדינת ישראל. אין היא החוק עצמו (נומוס), אלא ההצהרה הטרנסנדנטית בבסיסו, הכוללת התחייבות לחוקה שתחוקק על ידי הרשות הנבחרת.
שתי רשויות בעלות סמכות נזכרות במגילת העצמאות: הרשות המחוקקת, היא "הָאֲסֵפָה הַמְּכוֹנֶנֶת" (מיסודה של מועצת העם/ מועצת המדינה הזמנית), שהפכה באמצעות חוק המעבר (תש"ט-1949) לכנסת הראשונה. והרשות המבצעת, "מוֹסַד הַבִּצּוּעַּ, מִנְהֶלֶת-הָעָם", הרשות השופטת אינה נזכרת במגילת העצמאות, כמוה כיתר המערכים "ְהַסְּדִירִים" – ביטחון, חינוך, בריאות וכו'.
אלו היו אמורים לקום בשלב השני של בניית מוסדות המדינה, ועל פי המגילה פעילותם מתאפשרת רק באמצעות חקיקה. נמצא שהמערכים המשניים הוכפפו לרשויות הראשוניות – הרשות השופטת תהיה כפופה לחקיקת הכנסת; ומערכות ביצועיות כפופות לממשלה.
מגילת העצמאות אינה מפרטת נושאים מרכזיים נוספים: לא נקבעו בה סמלי שלטון כמו דגל והמנון, שפה רשמית ועיר בירה; למעשה, ירושלים אינה נזכרת בה. לא פורטו גבולות המדינה וסדרי המשטר והמילה "דמוקרטיה" אינה מופיעה כלל. חוסר השלמות אינו פוגע במעמדה כנרטיב מכונן. להפך, זהו נרטיב המשאיר את "מרחב הנומוס" ריק כדי להכריז שהכרעות חוקתיות בנושאים הללו מסורות בידי הרשות המחוקקת, נציגת העם האחראית להפוך את ערכי המגילה למערכת של חוקים.
***
רוברט קאבר טען כי מחלוקות משפטיות נוצרות כאשר נוצר ערעור על הנרטיב המכונן שהוליד את החוק. הערעור נובע מנרטיב חדש שאינו סובל את החוק הקיים ודורש לשנותו.
כך אירע בישראל: בעשורים הראשונים לקיומה פעלו מוסדותיה ברוח הנרטיב הציוני של מגילת העצמאות לפיו מדינה יהודית היא מימוש הצדק האוניברסלי. חזון זה של "דמוקרטיה יהודית" נשען, כנאמר במגילה, "עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל".
בעשורים האחרונים התפתח נרטיב מנוגד, של ישראל כ"מדינת כל אזרחיה" בה אין לתכלית הציונית מעמד של נורמה מחייבת. הוא נשען על פרשנות מצומצמת לפסקה במגילת העצמאות המופנית אל הערבים תושבי ישראל:
אָנוּ קוֹרְאִים – גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים – לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים"
עתירות ברוח פרשנות זו הוגשו לבית המשפט העליון, כמה מהן נדחו ואחרות התקבלו. ביניהן, בג"ץ קעדאן (2000) בו הכריע אהרן ברק כי על אף שתכלית הציונות היא "גאולת הקרקע" לשם הגשמת "זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית" על ארץ ישראל, הקצאת קרקעות מדינה לישובים יהודים בלבד מנוגדת להבטחה ל"אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה" לערבים אזרחי ישראל.
דחיקת הנרטיב הציוני של מגילת העצמאות מפסיקות בית המשפט העליון כבר החלה, והיא נמשכת בהצעת ברק להפוך את המגילה מנרטיב לנומוס, כלומר מטקסט הגותי גמיש המכיל ניגודים וריבוי משמעויות לחוק בעל ניסוח חד-משמעי.
הצעת ברק מחלישה את המעמד הקונצנזואלי של המגילה מפני שקריאתה כחוק (נומוס) תחשוף את המתחים הפנימיים בתוכה ותדרוש מבית המשפט העליון להכריע בין הנרטיבים.
זהו מדרון חלקלק בו תהפוך מגילת העצמאות לחרב פיפיות, הננעצת באוחזים בה: מחד גיסא, קבלת הנרטיב של "מדינת כל אזרחיה" עלולה לשנות את ה-DNA הציוני ולהפוך את ישראל מ"דמוקרטיה יהודית" למדינה משוללת לגיטימציה, שהתכלית נקרעת מתוכה בניגוד גמור לכוונת מייסדיה.
מאידך, היעדר המילים "דמוקרטיה" ו"רשות שופטת" ממגילת העצמאות עלול לעודד הגשת עתירות ברוח זו, שיאלצו את בית המשפט העליון לנמק מדוע אינו מבטל את המשטר הדמוקרטי בישראל, שהרי משטר דמוקרטי אינו נזכר במגילת העצמאות. על כאוס מסוג זה אמר רבי יוסי: "רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות" (סנהדרין, פח ע"ב)
במילים אחרות, הצעת ברק להפוך את מגילת העצמאות מנרטיב קונצנזואלי רב-משמעות לנומוס חד-משמעי היא מלכודת. בג"ץ לא יוכל לדחות לנצח את מבול העתירות, ופגיעים במיוחד יהיו חוקי היסוד.
חוק יסוד: ירושלים
בתוכנית החלוקה שהתקבלה בעצרת הכללית של האו"ם בכ"ט בנובמבר נקבע כי ירושלים תהיה Corpus Separatuz שינוהל על ידי האו"ם. בשלהי מלחמת העצמאות הכריז בן-גוריון בכנסת כי ירושלים היא בירת ישראל.
ברבות הימים, הכנסת חוקקה את "חוק יסוד ירושלים בירת ישראל" (תש"ם-1980), הקובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל." החוק זכה לגינוי במועצת הביטחון של האו"ם (החלטה 476, 1980).
מחד גיסא, קביעת ירושלים כבירת ישראל היא התגשמות משאת הנפש הלאומית והולמת את רוח מגילת העצמאות. מאידך גיסא, במגילת העצמאות הצהירה ישראל על כוונתה "לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הַמּוֹסָדוֹת וְהַנְּצִיגִים שֶׁל הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת בְּהַגְשָׁמַת הַחְלָטַת הָעֲצֶרֶת מִיּוֹם 29 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1947. בית המשפט העליון, אם ידקדק במה שנאמר ולא נאמר במגילת העצמאות, עלול למצוא עצמו, חלילה, נאלץ לבטל את "חוק יסוד ירושלים בירת ישראל" מפני שירושלים אינה נזכרת במגילת העצמאות ומעמדה כבירה לא זכה להכרת האו"ם.
חוק השבות
"חוק השבות" (תש"י-1950) מאפשר לכל היהודים בהווה ובעתיד להתאזרח במדינת ישראל. מקורו בחזון מגילת העצמאות לפיו "מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת".
תכלית ישראל אינה רק להעניק מקלט לכל היהודים בעולם אלא להעניק לעם היהודי מעמד של אומה שזכותה לכונן מדינה אינה ניתנת להפקעה: "חִדּוּשׁ הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר תִּפְתַּח לִרְוָחָה אֶת שַׁעֲרֵי הַמּוֹלֶדֶת לְכָל יְהוּדִי וְתַעֲנִיק לָעָם הַיְּהוּדִי מַעֲמָד שֶׁל אֻמָּה שְׁוַת-זְכֻיּוֹת בְּתוֹךְ מִשְׁפַּחַת הָעַמִּים". בד בבד, במגילה כלולה גם אותה קריאה לתושבים הערבים לקחת חלק בבניין המדינה, על יסוד "אזרחות שווה".
מגילת העצמאות כנרטיב מסוגלת להכיל את המתח הפנימי בין שני העקרונות, אך הפיכתה לנומוס תאלץ את בג"ץ להכריע בין הקצוות או לקבל את שניהם: לבטל את חוק כבוד האדם וחירותו, שמכוחו נפסק איחוד משפחות "לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי" בישראל, או השארת מסתננים בלתי חוקיים בישראל, שהרי הענקת מעמד כלשהו ללא-יהודים מנוגדת לכוונת המגילה לעודד יצירת רוב יהודי. בו בזמן, בג"ץ עלול, חלילה, לבטל את חוק השבות בנימוק שהוא סותר כביכול את דברי המגילה על אזרחות שווה.
כך, במו ידם, יחתמו שופטי העליון על קיצה של ישראל כמדינת חוק, והמהפכה המשפטית של ברק תגיע לשיא קטסטרופלי.
לקריאה נוספת
אלבוים, דב וברום, עזרא, "מדוע הושמטה הדמוקרטיה מנוסח מגילת העצמאות", בינה 2016.
בובר, מרטין, "פיתוח הרז – על ספר הזוהר", בין עם לארצו, שוקן ת"א, 1944, עמ' 78-77.
ברק, אהרן, "הסמכות המכוננת הראשונית וההגבלות המוטלות עליה", משפט ועסקים כח, תשפ"ג.
Robert Cover, "Nomos and Narrative," Harvard Law Review 1983.
קאבר, רוברט, נומוס ונראטיב, תרגם אביעד שטיר, ערך יוסף א. דוד, הוצאת שלם, ירושלים, תשע"ב.
ד"ר מור אלטשולר היא היסטוריונית ופובליציסטית. מחברת הספר חיי מרן יוסף קארו, הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל-אביב 2016
רק שבג"ץ כבר דואג לפתרון לזה-הוא קובע שיש לו הסמכות לשפוט חוקי יסוד ומכאן גם שיש לו הסמכות לשפוט את הצהרת העצמאות ולקבוע מה המעמד של כל סעיף בה ומה 'משתמע' מתוכה(כמו שהכניסו לחוק כבוד האדם וחירותו את השיויון שלא מופיע בו כלל כך אפשר להכניס כאן את ירושלים אם ירצו או את חוק השבות או כל דבר אחר).
הבעיה המרכזית בגישת ברק היא לא בנוגע והצהרת העצמאות אלא בנוגע לדעתו האישית של שופט. לא בכדי ברק כל כך אוהב לכתוב ביטויים כמו 'דעתנו', 'פרשנותנו' ו'הבנתנו'. הוא מחדיר כך בדלת האחרון את הרעיון המעוות שדעתו של שופט היא במעמד של חוק.
לדוגמה, בג"ץ כמה פעמים דחה חוקים משיקולים מוסריים אך לכאורה אם החוק לא מתאים לתפיסה המוסרית של שופט הרי שיוצא שדרך חקיקת החוק המדובר הכנסת גם הכריעה בשאלה ערכית וקיבעה ערך מסוים אז על סמך מה בג"ץ מחליט לחלוק על הערך הזה?
ויותר גרוע, שופטים נוטים להסתמך על פסקים שכאלה במקום להכיר בכך שפרשנות אישית של שופט אינה לשון החוק ולכן אי סיבה שתחייב שופט אחר באותה מידה.
וכך בג"ץ מרשה לעצמו להכריע בהמון שאלות ללא התחשבות בדעת הקהל או הכרה בגבולות לסמכותו ובחופש הדעה. ומכאן הדרך קצרה לכל העיוותים של בג"ץ ולמשבר הנוכחי.
eeee
ee
אהרון ברק אתה האדם הכי לא צודק בעולם כולו.
רק לידיעתך אני מהקולגה אבל ימנית.
אין שפל וגנב דעת ממנו.
להקיא רק מלראות אותו עוד לפני ששומעים את קולו הצרוד והמגעיל מפיק חרוזי רעל נתעבים.
צבוע הצבועים.
נוכל הנוכלים.
גנב שלטון חסר עכבות ופשודד ים משפטי.
איכס.
לא סתם העם ברובו שונא ומתעב אותו כפי שהוא עצמו מעיד.
יש בסיס מוצק ומוצדק לשינאה הזו.
“רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013 לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים”.
http://www.israelhayom.co.il/article/107807
המשמעות והתוצאה היחידה של המשפטיזציה ומדינת החוק והמשפט, גם כשהיא מנוגדת לחוק הכנסת, היא אחת: מדינת משטרה. זה כל ההבדל בין הדמוקרטיה בבריטניה הגדולה, לבין האוליגרכיה הדמו – סוציאליסטית בישראל
המערכת הפוליטית חייבת לקחת את הגה המדינה בידיים ולהתחיל להוביל.
את היועץ ניתן לנטרל ע"י זה שיפסיקו להזמין אותו לישיבות ממשלה וע"י זה שראש הממשלה יורה לשרים להפסיק לשתף פעולה עימו.
היה כאן פוטש משפטי שצלח – וזאת רק כי כולם, במיוחד מי שהיו מסוגלים להגיב – היו תלויים בפסיקות מחוללי הפוטש ונמנעו מלהגיב או למחות פן יבולע להם.
כאן מדובר בהפיכה משפטית מסוכנת ביותר. הפיכה שלמרביתנו קשה לזהות ממבט ראשון ובטח שאין בידנו את הכלים להילחם בה.
לשים קץ לדיקטטורת בג"צ והרועצים המשפטיים. יועץ הוא מישהו שנותן עצה שמקבל העצה מחליט אם לקבל את העצה או לא. למישהו שקובע לי מה לעשות – קוראים דיקטטור! השמאל עושה כרצונו.
הם יכולים לבטל כל חוק שבא להם, לעוות כל חוק שירצו, לפרש כל חוק בניגוד לכוונת המשורר ופשוט לחוקק חוקים חדשים יש מאין (יקראו לזה פסיקה או תקדים או כל דבר אחר).
השופטים הם אנשי מקצוע, כמו רופאים, ואסור להם להכניס פוליטיקה לעבודה שלהם. הם צריכים להתקדם אך ורק בזכות המקצועיות שלהם ולא בזכות הדעות הפוליטיות שלהם. יש בישראל דיקטטורה משפטית שמאלנית וצריך לשים לזה סוף.
השרים בכנסת צריכים כל הזמן להתעמת עם כל מיני משפטנים מהשמאל שמעוותים ומכופפים את החוקים וההוראות של נבחרי הציבור. זה לא חדש וצריך לעשות משהו דרסטי לפני שיהיה פה תוהו ובוהו.
הטובים הלכו להתיישבות ובנין הארץ, אח"כ להגנה ולקליטת עליה, אח"כ
לבטחון.
כיום, רק הציונות הדתית יכולה לתת את המענה הנכון.
לא מספיק להתנדב לצבא ולהתקדם שם.
צריך להיכנס בהמונים ללמוד משפטים ולא לחשוש או להיות מושפעים
מהמורים, נציגי האיחוד האירופי, ששולטים שם בפקולטות.
עם קבלת התואר – כל שר משפטים מהמחנה הלאומי צריך לדאוג להכניס אותם
לעבודה בפרקליטות, ללא הנחות ואפליות, אבל בין שווים לבחור את הציוני
והמומלץ.
היועץ המשפטי לא מדבר מפיו. הוא עושה דברם של פקידיו הבכירים שהושתלו בפרקליטות מזה שנים.
את הפרקליטות, משרד החוץ, האקדמיה, התקשורת – יש לכבוש מלמטה.
הנבחרים לא יעשו דבר עבורנו.
האלטרנטיבה הינה מהפכה לא שקטה – ולזה לא כדאי להגיע.
לשמוע שוב ושוב את אותם טיעוני הסרק של אנשי החונטה הזו שנמאסה על כל העם היהודי בארצו.
טיעוני ההתנשאות על שמירה על דמוקרטיה שכלל אינה קיימת בפועל.
מדובר בדיקטטורה אפלה שצעקות רמות קוראות לביטולה והשבת שלטון העם לעם.
כמו שאמר פרופ' מאוטנר – העם ינצח בסוף את הכנופיה השמאלנית שהשתלטה על בג"צ ומבצעת משם את פעילותה ושלטונה. די לשקרים.
יש לבטל חוק כבוד האדם (הערבי) וחרותו (של המסתנן והמחבל) –
חוק מחורר ואמורפי שעורכי הדין בבג"צ הפכו לקרדום לחפור בו את חוסר הישע של מדינתנו, כי השופטים הנוכחיים עושים בו שימוש לרעה נגד העם היהודי ומדינתו.
כולם שם בחרו את עצמם ואינם מייצגים שום דבר מהיהדות או מצורכי העם היהודי.
הם תלושים וחלקם אף מנותקים כליל מהמציאות, מהעם, מהיהדות, מהתנ"ך, מהמשפט העברי, מהמורשת היהודית ומההיסטוריה של עמנו.
איש לא בחר בהם והם לא יקבעו לנו מה לחוקק ואיך לחשוב! תפקידם הוא אחד בלבד – לשפוט בין ניצים!
איך חוק שנחקק ע"י הכנסת יכול להיות לא חוקתי אם אין חוקה?
אסור לבג"צ לשבת כבית משפט לחוקה.
מזמן איבדתם לגיטימציה בעיני הציבור השפוי.
הימים בהם היו שופטים בישראל עברו ואינם עוד, היום הכל אינטרסים!
המדינה אינה יהודית ואינה דמוקרטית. השלטון נוהג כלפי יהודים כשלטון זר ומאפשר למערכת משפט (אנגלי וטורקי) לשלוט באזרחים שלא בחרו בה אלא בו.
אכן, בזיון של השלטון, אבל ל"בוחר" אין מה לעשות.
הרי ממילא השלטון עושה ככל העולה על רוחו: שימון פרס מפר חוק המפגשים ונעשה נשיא ששווה 60 מיליון שקל בשנה;
אריאל שרון מפר כל הבטחותיו לבוחר, ובג"צו מאשר רמיסת זכויות אדם.
בבחירות מתחילה ונגמרת הדמוקרטיה.
שעות מדף מצומצמות ביותר.
על כן, הדברים על עקרון העצמאות של השופט, שהוא מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי, לא רלוונטיים במקרה זה.
חלם זה פה! מצד אחד דיקטטורים 0מולניים, שאמנם הם נמרים של נייר (אך עושים נזק בל יתואר למדינה ולעם ישראל) ושלא מפחדים מהימין האומלל (ובצדק), שלא מסוגל כבר שנים לטפל אחת ולתמיד בדיקטטורים הללו.
אז איך במדינת חלם לגרום לדיקטטורים ה0מולניים הבוגדניים הללו לתת עונשים מרתיעים יותר? עונשי מינימום, זה הפתרון!
פועלים שנים רבות נגד עם ישראל ובעד אויבי ישראל הן בפסיקה והן בפסילת חוקים למען עם ישראל שאינם נראים בעיניהם.
דואגים למנות לשופטים את חבריהם החושבים כמותם כדי להנציח את המדיניות שלהם.
הגיע הזמן שיילחמו בהם ויצרו את צעדיהם ויבחרו שופטים ראויים לעם ישראל.
"הגענו למקום שבו רבים וטובים הפסיקו להאמין במשטרה, בבתי המשפט, בבנק ישראל ובשופטי בג"צ המשדרים הססנות וחולשה גם בנושאים עקרוניים וערכיים.
הגענו למקום שבו אזרחים נורמטיביים הפסיקו להאמין "בשומרי הסף" בשירות הציבורי.
הגענו למצב שבו רבים מרגישים שאין דין ואין דיין וכל דאלים גבר, שהקשרים מנצחים את הכישורים, שהעשירים רומסים את העניים, שאנשי החושך מכים באנשי האור".
האם השופטים לא צריכים לחשוש שמא הם גורמים לזילות החוק בהענשה מקילה במקרים רבים? לשם מה בכלל יש משפט ושופטים? אתם חייבים תשובות לציבור!
רוצים להמשיך לבחור את מי שבא לנו.
רוצים להמשיך לשדוד סמכויות מנבחרי הציבור.
רוצים לקבוע כאן כל דבר.
לא מוכנים לקחת אחריות על תוצאות החלטותינו – לא מההיבט הפיננסי, לא מההיבט של איבוד חיי אדם ולא מההיבט של גרימת מחדלים קשים. מי שינסה לטעון טענה קלה למען אלה שהציבור בחר בהם או לטובת דעתו של רוב הציבור יהפוך מיד ל"אויב הדמוקרטיה" – לא פחות!
לא היינו רוצים להדמות למדינה בה השופטים בוחרים את עצמם, ומסננים את רוב ה"לא מתאימים", עוד בדרך.
לא היינו רוצים להיות מדינה בה בית המשפטנים נטל לעצמו סמכויות שלא כחוק, כולל סמכויות של מחוקק.
מדינה בה גוף של משפטנים לא נבחרים מחליט במקום נציגי ציבור נבחרים.
אבל אתם כבר יצרתם מדינה כזאת – את והחברים שלך – ואין עוד מדינה כזאת בעולם.
ישנה ועדה למינוי שופטים שדיוניה חסויים ואין שום פרוטוקול כי שופטי בית המשפט העליון מתנגדים לפרוטוקול.
הועדה מורכבת מחלק פוליטי וחלק מקצועי שלכאורה אינו פוליטי – 3 שופטים עליונים ושני נציגי לישכת עורכי הדין.
בפועל הכל פוליטי, כאשר השקפות המועמדים קובעות מי יתמוך בהם…
שופטים הם לא קדושים נוצרים שירדו עם כנפיים הישר מהשמים. הם בסך הכל עורכי דין שלמדו כמה שנים באוניברסיטה את החוק הטורקי – מוסלמי ואת החוק האנגלי – נוצרי – למרבה החרפה והבושה והבורות שלהם.
השופטים הם בורים ועמי ארצות כפי שטוען פרופ' דיסקין. אנשים צרי אופק וחד ממדיים. פסיקותיהם מעוררות בציבור הרחב בוז וסלידה עמוקה כלפיהם! הם בסך הכל פוליטיקאים קטני ממדים מהשמאל ותו לא!
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
היהדות אוסרת למנות אדם שהוא נכה בגופו או בנפשו לתפקיד ציבורי כלשהו מאחר ומצבו הגופני או הנפשי עלול לגרום לו להחליט החלטות שיפגעו בציבור בגלל ראיית עולם מעוותת.
מתוך הבנה עמוקה שנכות עלולה לפגוע בציבור.
מי שעבר את השואה נושא נכות נפשית כלשהי.
נעשתה טעות חמורה בעניינו.
על כך כולנו משלמים ואולי נאבד את מדיתנו היחידה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו תובהרנה עמדות המועמדים ומי שההמנון או הדגל מפריעים לו ישמשו שופטים בעזה לא בישראל.
ההפיכה שביצעו אהרון ברק וכל שותפיו במערכת המשפט הנוכחית ללא סמכות או רשות מבית המחוקקים מייצרת מצב בו הציבור מפנה עורף למערכת המשפט בישראל ורואה בה את האוייב הלאומי.
מצב זה מסוכן מאד להמשך קיום המדינה ויש להאשים את חברי הכנסת מהמחנה הלאומי ובעיקר מהליכוד בכך שאינם מעיזים לחוקק את החוקים שיבטלו את שלטון השמאל שהתמקם בבג"צ לאחר שאיבד את כוחו בכנסת והפך אותו למרכז לפעילותו הפוליטית כדברי פרופ' מאוטנר.
לא ייתכן שעולם כמנהגו ינהג עוד!
נדרש שינוי מהיר ומרחיק לכת.
תגובות הציבור נגד בג"צ ופסיקותיו המקוממות מעידות טוב מכל דבר אחר על הלך הרוחות בישראל כלפי מערכת המשפט שאינה זוכה לאמון הציבור היהודי בארץ.
בית משפט ישראלי אמור לתפקד כמגן על עם ישראל ולא לשמש כמסלול עוקף ממשלה וכנסת, שמנסה לכפות על הציבור את האידיאולוגיה של השמאל הקיצוני שחבר לגופים עוינים למדינה.
בית משפט ישראלי אמור לדאוג לתושבי דרום תל אביב ולא לפולשים לא חוקיים מוסלמים ממדינות אויב.
לא ייתכן שבית המשפט יתפקד כבועה אוטיסטית המנותקת מהמדינה בה הוא שוכן ובניגוד לאינטרסים של אזרחיה.
בית משפט שבראש מעייניו נמצאים רווחתו של המרגל, הבוגד, המחבל, האויב והפולש מאפריקה הוא בית משפט שצריך לפזר ולהחליף. צריך להעיף מכאן לכל הרוחות את הפולשים הלא חוקיים מאפריקה ותומכיהם.
אין שופטים בירושלים.
יש בירושלים מקבלי משכורות, אנשים שמחויבים לאליטה שהם חלק ממנה. אנשים שחושבים איך יקבלו אותם באירופה בכנס הבא.
לא מעניין אותם – לא המדינה ולא תושביה.
הגיע הזמן לנקות את בתי המשפט מאופורטוניסטים ולמנות שופטים שטובת המדינה בראשם.
פרופ' רות גביזון: "שופטי הבג"צ מייצגים תת חברה בישראל: גברים, אשכנזים, חילונים. למה החברה בישראל צריכה לחיות לפי תכתיביה"? (ידיעות אחרונות. 21.11.95).
חייבים להקים ועדה לבדיקת הסילבוסים וחומרי הלימוד בפקולטות למשפטים בישראל ועכשיו!!!
רק אצלנו 9 אייתוללות הצביעו פה אחד נגד רצונו של כל הציבור.
למה שרצונם של תשעה שלא בחרנ, בגלימות שחורות, שכולה למדו משפטים (יש כמוהם עשרות אלפים), יגבר על רצונם של מיליוני אזרחי ישראל? על שום מה ולמה? למה מי הם בכלל?
הדבר הזה עבר כל גבול וברור לי שזה יפורק.
השאלה היחידה היא כמה זמן זה יקח וכמה נזקים האייתוללות עוד יצליחו לגרום, לפני שנבחרי הציבור יתעשתו, יתגברו על הפחד מהחונטה וישימו לזה סוף, או לפני שהציבור יתעורר ויפנה לשיטת תחריר?
איך המנגנון הזה עובד. שיטת הפעולה. הסבר קצר לדרך שבה הקבוצה של האייטולות פועלת.
קודם כל, כל מי שמסכן אותם ואת המעמד שלהם או מישהו שלא מוצא חן בעיניהם או מישהו שהוא ימני לאומי וכדומה אוספים עליו חומר במחלקה מסויימת במשטרה.
הפרקליטות שיש שם עורכי דין שלהם ממציאה הצדקות למה יש להגיש כתב אישום ואחר כך בבית המשפט יש אנשים שמבצעים את ההוראות שלהם.
לא אכתוב הרבה.
אני מקווה שהבנתם את השיטה.
ממציאים כתבי אישום כמו שהיה במשטרים הכי אפלים והכל נעשה בשם הצדק…כאילו.
צריך לקבל שקיפות ציבורית מלאה על:
כל תמורה ששופט מקבל בזמן כהונתו ובשנים שמיד לאחר סיומה.
כולל: נסיעות, מלונות, תשלום מראש לכתיבת ספרים, תמורה כספית להרצאות וכמה מזה מגיע באופן ישיר או עקיף מהאיחוד האירופי.
שורה תחתונה: כולם אומרים את מה שהעם מבין: ישראל היא לא מדינה דמוקרטית. כמו באירן יש בחירות, יש נשיא אבל את ההחלטות החשובות באמת קובעת מועצת חכמי ההלכה השיעית עם עוטי הגלימה השחורה.
בחירות? ישחקו הנערים לפנינו.
בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית.
בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים.
של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.