האירועים האחרונים מלמדים שתפיסת האבטחה של הביטחון השוטף לא הולמת את היקף האיומים. על היישובים להיערך להגנה קרבית
תפיסת האבטחה של היישובים הכפריים בישראל מבוססת על הנחת עבודה מרכזית אחת: האיום אליו אנו נערכים הוא חדירה של מחבל בודד או חוליה אל תוך היישוב במטרה לפגוע בנפש או ברכוש. מערך השמירה וההגנה שלנו מתוכנן בהתאם: מעט עמדות, המשמשות בעיקר לתצפית, סיור רכוב שיכול להגיב לאירוע נקודתי וכיתת כוננות קטנה שקופצת למקום האירוע.
אירועי השבת שעברה מלמדים אותנו כי יש תרחיש ייחוס חמור הרבה יותר, שאליו אנחנו לא ערוכים: מתקפה כוללת על היישוב. במסגרת הזאת יכול להגיע ליישוב כוח של עשרות מחבלים או כנופיות חמושות מקרב ערביי ישראל, לא פעם מכמה כיוונים. אפילו אם רק חלקם חמושים, מערכי ההגנה הקיימים לא ערוכים לקראתם. צריך לחשוב מחדש על היישוב כזירת קרב. וזו חשיבה שונה מאוד.
בשל כך ביצענו בימים האחרונים רביזיה לתכניות ההגנה שלנו בכפר רתמים. הבנו שכדי להיערך לאיום מהסוג הזה, שכבר איננו בלתי אפשרי, יש צורך בשינוי תפיסת ההגנה ביישובים הכפריים, ממודל של אבטחה להגנה. מאיום של חדירה ליישוב, להתקפה על היישוב. לשם כך בחנו מחדש את תכניות השמירה והאבטחה ביישוב, ובנינו תכנית שתתן מענה לאיום החדש.
אני רוצה לשתף אתכם במעט לקחים ומחשבות על ההתאמה הנדרשת, שרלוונטית בעיקר ליישובים אבל גם לחלק מהשכונות בערים מעורבות.
מספר עקרונות צריכים לכוון את קו המחשבה:
א. לייצר קו הגנה היקפי ולהתנתק מהגדר: הגדר היישובית במקרים רבים נועדה למנוע גניבות, ולפיכך מקיפה גם נכסים כלכליים ומסחריים (חקלאות, מחסנים וכו'), ולא רק את אזור המגורים. יש לבחור קו הגנה על בסיס בתי היישוב והטופוגרפיה, ולתכנן את ההגנה על בסיס שטח שניתן להגן עליו באופן ריאלי באמצעות כוח האדם הזמין. יש לשקול ויתור על שטח גדול וריק המתוחם על ידי הגדר, או אזור שחלקים ממנו נשלטים על ידי האויב הפוטנציאלי מבחינה טופוגרפית, לטובת עמדות בנות הגנה בקו פנימי קצר יותר. במעבר משגרה לחירום ניתן לכנוס חלק מהעמדות שנועדו לשמירה על הגדר לקו האחורי המתוכנן.
ב. עמדות לחימה ולא רק תצפית: צריך לנתח את השטח ביישוב ובהיקפו ולאתר מספר עמדות שיכולות להתאים ללחימה. הן צריכות להיות ממוגנות כמה שניתן, וצריך שתהיה בהן יכולת לשלוט באש ובתצפית על שטחים נרחבים. אם אפשר גגות של מבנים וכדומה, ישנה עדיפות. כמו כן חשוב לאתר עמדות ששולטות בצירים מרכזיים בתוך היישוב ובסמוך לו (למשל, בציר שנכנס מהשטח החקלאי לתוך היישוב – גם אם יש שער – רצוי להציב עמדה שולטת). יש לקחת בחשבון טווחים יעילים של כלי הנשק שבנמצא (טווח יעיל של 16M מקוצר בכוונות ברזל, בידי לוחמים מיומנים ברמה בסיסית, לא עובר את ה-200 מטר).
ג. לבצר עמדות מתוכננות מראש: לאחר ניתוח השטח, הגדרת הקו ובחירת עמדות הלחימה, יש לבצר אותן עד כמה שניתן. ברבים מהיישובים ניתן למצוא בטונדות, חומרי בניין כמו בלוקים וחלקי מדרכה וכדומה שניתן להזיז באמצעים פשוטים יחסית שלעיתים נמצאים בהישג יד: מלגזה שיכולה להזיז בטונדות, מחפרון קטן שיכול לארגן סוללות עפר וכדומה. יש להשתמש באמצעים הללו על מנת לשדרג ולבצר את עמדות הלחימה הנבחרות. לעיתים ניתן להסתפק בחומות, גגות בתים וכדומה.
ד. שער הכניסה ליישוב: אחד הלקחים מהאירועים בעוטף עזה הוא שמקרים בהם השער היה סגור הקשה על המחבלים להכנס ליישוב. במקרה של התפתחות אירוע יש לנטרל את השער ולוודא שהוא לא נפתח על ידי חייגן טלפוני וכדומה. מומלץ להגדיר עמדה מבוצרת סמוך לשער הכניסה כדי להגן עליו באש ותצפית.
ה. כוח עתודה נייד: למרות שכוח השמירה הנייח גדל במודל ההגנה, חשוב גם להגדיר כוח עתודה נייד שיקפוץ לנקודת כינוס מוגדרת במקרה של אירוע, וישמש לתגובה להתפתחויות מבצעיות שונות. ניתן להגדיר מספר כוחות מסוג זה, לפעמים על בסיס זמינות – הכוח הזמין ראשון (שירד משמירה וכדומה) קופץ במהירות ואחריו מתגבש כוח נוסף על בסיס תושבים שמגיעים מהבתים.
ו. צירי פינוי: לרוב היישובים יש כניסה מרכזית אחת עם כביש גישה אחד. במסגרת ההיערכות חובה לאתר או לייצר צירים אלטרנטיביים לצורך פינוי רפואי או תגבור היישוב. אם יש צורך לבצע עבודות עפר קטנות, סיקול אבנים, יישור שטח וכדומה, יש לבצע זאת מראש ולוודא עבירות של רכבים לפי סוגים (פרטי, ג'יפ, אמבולנס, וכד').
ז. כלי נשק: בימים האחרונים פיקוד העורף, המשטרה והחטיבות המרחביות, מבינות שיש לחמש במהירות את תושבי היישובים וכיתות הכוננות ונעשים מאמצים רבים בנושא. ודאו שרכזי הביטחון ביישובים פועלים כהלכה ודואגים להצטיידות הנדרשת. התנדבות של מי שיודעים לתפעל נשק ועיבוי כוחות השמירה הם צו השעה.
ח. חמ"ל, פיקוד ושליטה: כדי שמערכת האבטחה וההגנה תתפקד היטב יש צורך בחדר מלחמה שינהל את המערכת כולה. זה המקום אליו מגיעים באופן מסודר כל הדיווחים מהעמדות ומהתושבים, בו נערכות פגישות וישיבות הערכת מצב ומשם יוצאות הנחיות לתושבים ולכיתת הכוננות בשגרה ובחירום. את החמ"ל צריכים לאייש תושבים מסודרים ומאורגנים שיכולים לסייע לרבש"ץ היישוב בארגון המידע וסידורו. יש לפרסם מספר טלפון של החמ"ל – בעדיפות לטלפון קווי ולא טלפון אישי אל אישיות זו או אחרת. רצוי למקם את החמ"ל במקום מרכזי, משרדי המזכירות או מבנה ציבורי אחר ובקרבת מקום לגישה נוחה לכלי רכב ולנקודת הכינוס של הכוחות הניידים.
ט. תקשורת: מרכיב נוסף בפיקוד ובשליטה נוגע לתקשורת. רצוי לנסות להשיג כמה שיותר מכשירי קשר תקניים ולחלקם בין הכוחות, וניתן להשתמש גם באפליקציות טלפוניות שעובדות במתכונת 'ווקי טוקי'. מומלץ לא להשתמש בקבוצות ווטסאפ או טלגרם לניהול הדיווחים השוטפים.
י. תדרוך התושבים והכוחות: חובה לכנס את כיתת הכוננות וכלל הכוחות הנוטלים חלק בשמירה על היישוב ולתדרך אותם בהתאם לתכנית. לבצע סיור מקדים בעמדות המתוכננות, לחלק גבולות גזרה בין העמדות, לוודא שכולם מעודכנים ולייצר שפה משותפת ברורה ("המכולה האדומה", "עמדת הבטונדה הצפונית", "בית משפחת ישראלי" וכדומה). בתדרוכים עוברים על מקרים ותגובות בסיסיים, נהלי פתיחה באש, אמצעי זיהוי לכוחותינו (אפוד זוהר, כובע משטרתי, מדים), תפקידים במקרה חירום, ולהגדיר שרשרת פיקוד: מי מחליף את הרבש"ץ במידה והוא לא נמצא/נפגע וכדומה.
אלו הדגשים הבסיסיים ליצירת תכנית הגנה אפקטיבית. כמובן שבכל מקום ישנם דגשים נוספים, נקודות תורפה ייחודיות וכדומה ויש להציע עבורם מענה מתאים. הדבר המרכזי והחשוב ביותר הוא לשנות דיסקט וצורת חשיבה: אנחנו צריכים להיערך למתקפה ולא רק לביטחון שוטף. במקרה כזה, לגדרות, לשערים ולכל המרכיבים שמייצרים את "תחושת הביטחון" ביום-יום, אין ערך קרבי ויש לנתח את תכנית ההגנה במנותק מהם על בסיס טופוגרפיה ונכסים חיוניים.
רכזי הביטחון השוטף עסוקים עכשיו בשמירות ועדכונים וייתכן שאינם פנויים לחשוב על הנקודות הללו ולייצר תכניות עבודה מתאימות. תושבים ערניים בעלי מודעות ונסיון יכולים לקחת על עצמם את התכנון והחשיבה הזו ולהציע תכנית מסודרת ומפורטת לרכזי הביטחון. לא להסס לקחת יוזמה ולהציע הצעות מעשיות ומועילות. חובת ההגנה מוטלת עלינו.
בזמן אמת, כשפורץ אירוע כזה, אין מדינה, אין צבא, אין משטרה, אין מי שישמור עלינו ויציל אותנו מלבד עצמנו. התפקיד של התושבים הוא לייצר הגנה חזקה ויעילה, לפחות עד שיוכלו כוחות הביטחון להגיע – ובתלות בכמות האירועים והפריסה במרחב, זה יכול לקחת זמן.
אסור להיות שאננים. אסור להגיד אצלנו "זה לא יקרה" או "סבירות נמוכה". זה צו השעה.
איך הם יכלו להתכונן ללחימה אם לקחו להם את הנשק?
רק בישראל, ישובים במקום ככ מסוכן ולא דואגים לחמש אותם.
גנץ כרמטכל הוריד לישובים את מספר רובי הm16 למינימום.
המדינה מונעת התחמשות האזרחים….היו נשקים בהקף רחב בידי כיתות כוננות והם נלקחו ע"י רשויות שמודאגות מרציחות בודדות, התאבדויות, גנבות אבל לא מהתקפות של ערבים. הייתה קונספציה שיש שלום עם ערבים למרות 100 שנות פרעות ומלחמות….
יש כאן דברים מעינינים מאוד – תדה על המאמר שלך
לפני זמן מה חשבתי על מקרה דומה למה שקרה ובאמת חשבתי לעצמי כמה זמן עד שהצבא יגיע לחלץ אותנו
היה כאן כל כך הרבה רוע ואני מקווה שערביי יש"ע לא יתחילו לעשות כמותם ……
מקווה שיש מספיק מודיעין לספק מידע אם ויהיה מקרים דומים להבא
עם ישראל חי
אין מקווה. למה אתה חושב?שהם שונים?..תתכונן לכל
בקיצור זה בדיוק מה שהאלוף בריק זועק כבר חודשים ושנים ואף אחד לא מבצע משום מה. חבל שנגע הזחיחות פשה במערכות שלנו. גם הצבאיות וגם המדיניות. מעולם לא הבנתי איך ממשלת ישראל יכלה להתעסק יותר מחצי שנה בעניינים פנימים מטופשים ולא התעסקה עם הדבר הכי חשוב במדינה שלנו שזה הביטחון. וזה כשיש התרעות ואיומים מפורשים. פשוט ביזיון ומחדל שאין כמותו מהקמת המדינה.
ההסבר הוא פשוט.
פקידים רבים הבהירו שאינם מצייתים לדרג המדיני (ראה למשל את ראיון סוף השנה של ידיעות עם המפכ״ל שבתאי ואת הצגלגלות הסכסוך בין הרנטכ״ל כוכבי לרה״מ נתניהו.).
ולמרות שחוקי יסוד מכפיפים את גופי הבטחון לדרג המדיני, הפרקליטות לא טרחה להגיש כתבי אישום כנדרש מה שמנע מהדרג המדיני לחייב אותם לציית.
לכן, פשוט לא היתה אפשרות לממשלת ימין לעסוק במשהו אחר. רק תיקון מערכת המשפט יאםשר לחייב ציות מה שיאפשר לממשלת ימין לדאוג גם לתחומים אחרים.
(וזה עוד בלי להזכיר שכשניסו לדאוג לתחומים אחרים, התקשורת טרחה להציג זאת באופן מעוות ולחבל בעניין-ראה למשל הנסיון להשוות תנאי מאסר של אסירים ביטחוניים יהודים וערבים).
צמרת צה"ל והבטחון מורכבת מאווילים רודפי ממון וכוח ותו לא.
תודה רבה, חשוב.
הנה הודעה שקיבלתי ממקור אמין:
לאור המצב הבטחוני בישראל: גבריאל – מערכת מתקדמת לניהול אירועי טרור – ניתנת כעת בחינם לכל תושבי ישראל.
גבריאל מיועדת לכל מי שגר/ה בבניין משותף, שכונה או ישוב, כמו כן גם לכיתות הכוננות וצוותי החירום המקומיים.
מערכת גבריאל פותחה בישראל ומותקנת בקהילות יהודיות בארה"ב, מיועדת לבניינים משותפים, שכונות וישובים:
לרישום ראשוני: http://tinyurl.com/getgabriel
לפני כארבעים שנה בתקופת הרמטכ"לים רפאל איתן ז"ל, משה לוי ז"ל… שימשתי כרבש"צ וגם כמא"ז של ישוב ואכן זו בדיוק הייתה החשיבה וכך תדרכנו ותרגלנו את התושבים וצוותי הכוננות והלחימה. גם הציוד שהיה לנו בנשקייה היה בהתאם – כלי נשק לכל תושב/תושבת, מקלעי 03 ואפילו 05. מרגמה 52 ו מרגמה 81 ואפילו משוריין ענתיקה לתנועה.
בהמשך השנים, קמו חבורת "חכמים" החל מאהוד ברק וכלה בגדי איזנקוט שדגלו בשיטה שונה – לקחו את מרבית כלי הנשק והציוד וסמכו על כוחות "הרשות הפלסטינית"…
מדבריך אני מבין שמי שהיה אחרי אייזנקוט החזיר את הכל לקדמותו אז אין על מה לקטר. עכשיו יש מקלעים כבדים ומרגמות 81. פלוגה מסייעת, מוקשים, מאגים, ררנ"טים, בזוקות צרפתיות ןטילי לאו. שכחתי משהו?
ניצן,
אחרי איזנקוט לא לקחו כי כבר לא נשאר מה לקחת.
לרוב הישובים יש תוכניות לכל מיני דברים הבעייה היא במדינה שמקשה בישובי ם כפופי מישטרה, שהמישטרה רוצה אותם פעילים במתמי"ד ואז הנשק עובר בין מישמרות, מעט אימונים והתכניותרק על הנייר. ישובים תחת הצבא זה יותר טוב אבל לא מספיק קשיים באישורי נשק גם למילואימניקים פעילים וימימילואים לאימונים.
המלצות אחרות למה שתיארת:
————————-
א) העברת תקנה שמבטלת בנגב, גליל, גולן, עמקים, בקעה, יו"ש, ערבה את מגבלת הכמות על ישובים. כל מי שהחליט שישוב יהודי יוגבל ל- 200 משפחות בעוד עיירה ערבית יכולה להיות של 20,000 איש בוילות על פני 4 ק"מ חייב להיות מפוטר אתמול. ישוב שמתקרב למגבלה הזו מזדקן. אין גני ילדים, אין בתי ספר – פשוט כי אין הגדלה של הישובים. כנסת ישראל חייבת לבטל את פס"ד של אהרון ברק הידוע בשם בג"ץ קאדן. אהרון ברק הוא פקיד יקר מאוד (למשלם המיסים הישראלי) שמימש מדיניות כפי שראה לנכון ללא שיש לו אמון ציבורי. לא יתכן שאם יש מגבלת גודל לישוב יהודי לא יהיה מגבלת גודל לישוב ערבי או שלא תהיה כלל מגבלה. אם יהודי לא יכול לקנות בית (דה פאקטו) בכפר ערבי אסור שערבי יוכל לקנות בית בישוב יהודי.
ב) בגליל מסופר שיש 400,000 רובים ארוכים לערבים. יש לבטל את המגבלה של נשיאת נשק בידי יהודים כולל נשק ארוך. כשבכל בית בגליל או בנגב יהיה רובה או ארבעה רובים ו- 2,000 כדורים יהיה ניתן להלחם על הבית ולא כמליצה.
ג) לבטל ע"י כנסת ישראל את פס"ד שחייב את המדינה להחזיר 415 מגורשי החמא"ס מלבנון. אהרון ברק מיהר להוציא צו זמני שלאחר כל הברברת המשפטית הפך לקבוע. אם מדינת ישראל מעוניינת לשלוח ללבנון או לעזאזל את הנהגת החמא"ס מי זה אהרון ברק שבכלל ידון בזה? מי שמו בכלל להתערב במי נכנס או מי יוצא מגבולות ישראל.
האם אהרון ברק וחבריו נושאים היום באחריות לכל מרחץ הדמים שהתפתח בישראל ב- 30 השנים האחרונות? על מרחץ הדמים של יום שבת האחרון אני בכלל מבקש לא להכביר במילים.
ד) מדינת ישראל כרגע במלחמה כרגע בחזית אחת – עזה, יתכן ובקרוב 3 חזיתות: יו"ש, לבנון, סוריה. יום לאחר סיום הלחימה להעלות לקריאה שניה ושלישית את השנוי בוועדה לבחירת והדחת שופטים ולהדיח 50% לפחות מפרקליטות המדינה. עם כל הכבוד, הקואליציה קיבלה 64 מנדטים. מר"ץ לא עברה את אחוז החסימה. תרצה חבורת קפלן מדיניות של מרץ? יתכבדו ויקבלו את אמון הבוחר. קואליציה מול אופוזיציה צריכים למנות ולהדיח שופטים עם רב לקואליציה.
ה) ב- 30 השנים האחרונות רק קצינים עם תודעת אוסלו עוברים את דרגת הרס"ן. יש להחליף את הפיקוד. זה כולל צבא אבל גם פרקליטות, משטרה, שב"כ,….
ו) הגדלת הצבא הלוחם. בני גנץ ולאחריו איזנקוט הקטינו את הצבא הלוחם הישראלי. יש לישראל כיום שליש מכמות הטנקים ממה שהיה לה במלחמת לבנון הראשונה. האוכלוסיה גדלה פי 2 ויותר מאז. זה בסדר להחליט כי המדינה מתחילה להצטופף ויש להקטין את כמות השיריון. הבעיה שלא הגדילו את כמות החי"ר הקל על מנת לפצות על כך. אם ביום שבת בבוקר יש 1,000 קני רובה מול עזה ולא 300 יתכן וכמות היהודים המתים היתה קטנה בסדר גודל. השמיכה פשוט קצרה מדי והתיעדוף שהיו חייבים לבצע עלה ביוקר ביום שבת. מה שראינו ביום שבת הוא קודם כל פרי המדיניות של רא"ל גנ"ץ ורא"ל איזנקוט. גם אם מחר מחליטים להגדיל – זה יקח זמן.
ז) אני ממליץ להאזין למה שאמר בהרצאה האלוף בריק ודבריו איך הגיבו רא"ל גנץ ורא"ל איזנקוט אחריו כשתיאר את הסד"כ הצה"לי ואת הסכנה שאלפי לוחמי קומנדו של החיזבאללה ינסו לכבוש את מטולה בגבול הלבנון. לדבריו לכשזה יקרה. רק כח מקומי שמכיר את השטח יכול לעכב את הערבים. לדבריו המשטרה קטנה על ישראל וגם הצבא. במצב שגנץ את איזנקוט יצרו כוחות הבטחון לא מסוגלים לתת מענה בכל מקום ובו זמנית. לצורך זה כל ישוב בגליל, גולן, ערבה, עמקים, יו"ש, ירושלים רבתי, בקעה, נגב, …. חייב שיהיה נשק אפילו בכל בית שירצה בכך ונשק עם קנה ארוך. ורשת קשר מקומית.
ח) להוריד את הטרלול המשפטי מהגב של השוטרים והחיילים. לא ניתן לטפל באזור לחימה תחת כלים של ביהמ"ש. כשופטי עליון מזמנים אלופים לתת דין וחשבון כיצד הם שומרים על זכויות אדם בעוד רקטות בעשרות עפות על מדינת ישראל זה אבסורד. קצין בכיר חייב בדין וחשבון לממשלה שהיא המעסיקה שלו לא לביהמ"ש (ע"פ חוק יסוד הצבא). בכזה תרחיש שר הבטחון חייב להתייצב בבימה"ש במקום האלוף ולאמר לביהמ"ש אין סמכות לזמן קצין בזמן מלחמה להסתובב ולצאת מהאולם – ואם בג"ת יוציא צו? שיוציאו. להתעלם. אין מדינה אחרת בה לובש מדים נסקל באבנים מצד אוכלוסיית האויב ולא מגיב בירי חי. אלו חלק מהזכויות של חייל. לא יתכן שמי שזורק אבנים או בקת"ב או מה שלא יהיה לא יקבל כדור. לא מכות באלות כי חיילים הם לא שוטרים. אין לבזות חייל ואת זה המשפטנים הישראלים לא מבינים. יש להגיב בירי על מנת להרוג. לא יתכן שמבצע מעצרים ביו"ש של 10 גיפים נסקל באבנים, בלוקים ומוטות ברזל. בצבא נורמלי היו יורים בכל מי שמעז לעמוד בדרכו של חייל בפעילות. לא במדינת ישראל לאחר החורבן שהמית עליה אהרון ברק ושיכפוליו האידאולוגיים. על כן, יום לאחר סיום הקרבות הממשלה חייבת לקבל רב בוועדה להדחת ומנוי שופטים ללא שופטים ובטח ללא לשכת עו"ד וכמו כל מדינה דמוקרטית להדיח ולמנות שופטים. אופוזיציה יחד עם קואליציה עם רב לקואליציה.
——————
נקודה אחרונה, בפעילות בעזה דהיום, יש לשלוח את עובדי חברת החשמל לפרק את עמודי המתח העליון, את עובדי מקורות לפרק את קוי המים והביוב, את עובדי בזק\סלקום\הוט לנתק את הסיבים האופטיים לרצועת עזה. כאשר יתחיל לחץ בינלאומי לספק מים או חשמל לעזה בעוד חודש או בעוד חודשיים רוה"מ הישראלי יוכל להשיב אין לי איך לספק להם מים ולא חשמל ולא תקשורת. לא קיימים עמודי מתח עליון. לא קיימים צינורות מים או ביוב. לא קיימים סיבים אופטיים. אבל לעזה יש גבול עם מצרים שהמצרים יחברו אותם. לנו פשוט אין איך להתחבר. לא מחר ולא בעוד שנה לא להכניס אף ערבי מעזה לא למטרת עבודה. לא למתן שירותי בריאות. לא לספק לעזה אף משאית של מזון. יש להם חיבור למצרים ואם בעוד שנה מצרים תרצה לספק להם שק אחד של קמח או חבית אחת של מים זו לא הבעיה שלנו.
כל מילה
מעולה
ל- (1) ו- (2)
תודה.
מסכים עם כל מילה
מצביע נכון על הקשר ההדוק בין מערכת המשפט המסוכנת שלנו: בג״ץ, פרקליטות והיועמ״שים לבין המצב שבו אין לנו כלים להגן על חיינו.
וכמובן תודה מיוחדת לנתניהו, גנץ ואייזנקוט ששמחו לשתף איתם פעולה.
יפה.
רק לא ׳המלצות אחרות׳ אלא המלצות נוספות. אין סיבה לא לנקוט גם וגם.
לשטח את עזה. דרזדן. ולא יהיה צורך בכל ההיקף האדיר של הוצאות סרק . לאיין את האויב. כמובן שלשם כך צריך להחליף את כל הצמרת הבטחונית ולפטר את היוע"מ שדם על ידיה אחרי שמנעה מבן גביר את הקמת המשמר הלאומי.
האלוף בריק אומר זה הפתרון גם היום מאה אלף אנשי משמר לאומי מחומשים ומאומנים
כל רגע מתגלה לנו עד כמה אנחנו מופקרים וחסרי אונים עם כל סיפורי הפוגי על צבא חזק ומטכ"ל מעולה.
חבורת טמבלים שלא ברא השטן ייצרה לנו גבולות מלאי נשק ורוצחים מאומנים.
ישראל יכולה רק להתפלל כרגע.
כל הכבוד לישוב היקר שלכם. כל ישוב קהילתי צריך להעתיק את המודל הזה להגנה על הישוב. שבת שלום.
חשוב לתת את הדעת גם על:
1) זיהוי כוחותינו ונוהל חבירת כוחות
2) פיקוד ושליטה – הרשת הסלולרית עלולה לקרוס
3) מתישהו נצטרך גם להגן על הצירים
כל הכבוד יישר כוח.
אני גר בבית לחם הגלילית בעמק יזרעאל.
מזה כשנה וחצי אנחנו שומעים בלילות נסיעות של אופנועים וטרקטורונים שנשמע לי כמו אימונים לקראת יום הדין.
אני בטוח שאלו לא סתם נסיעות תמימות.
כמו כן התפרצויות של אופנועים במשך היום למושב בנסיעה מטורפת עם הרמת גלגל.
אלו לא אופנוענים תמימים אלא כאלו שרוצים להגיד לנו אנחנו כאן.
צריך להיות עירניים לעניין ולא לאפשר זאת.
לי אישית הין שתי היתקלויות עם פורעים כאלה אחת בבית לחם עצמה ואחת על כביש צמת מזרע למגדל העמק בו חסמו כששה כאלה רעולי פנים את הכביש והאטו את התנועה. אני התעמתתי איתם והורדתי אותם מהכביש תוך כדי מרדף שלהם אחרי.
זה מה שמחכה לנו.