דעה: הציווי המוסרי למחות את חמאס

בשמחת תורה תשפ"ד נפתח פרק חדש בתולדות ישראל: האמת אודות הסכסוך יצאה לאור. זה אינו סכסוך על אדמה ולא על זכויות. זה אינו סכסוך כלל. זהו מאבק של המוסלמים נוסח עמלק, דעאש והאחים המוסלמים נגד היהדות, לא נגד היהודים ולא נגד הישראלים, אלא נגד האמת והרוח של היהודים.

זהו מאבק להשמדת היהדות והשלטת האסלאם בעולם כולו. מצב חדש שאינו המשך לינארי ל-75 השנים הקודמות ולכן מחייב חשיבה שונה ופעולה מסוג שלא הכרנו עד כה.

בשעה 6:29 בבוקר שמחת תורה פשטו שליחי הרוע העולמי המוחלט, במטרה אחת בלבד: להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, טף ונשים ביום אחד. הם לא באו לכבוש שטח ולא לבזוז רכוש, הם באו להשמיד יהודים כדי להשמיד את היהדות. הם המשך של מלחמת עמלק שעליה קראנו "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" וכתוצאה מכך את הציווי "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים, לא תשכח".

מעשי הזוועה אליהם אנחנו נחשפים כיום הם המשך לפעולת הרומאים בדיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא, מסעות הצלב, חמלניצקי ודומיו ומעשי הגרמנים ועוזריהם. המשותף לכל הזוועות הקודמות וזו החדשה הוא רצון לחסל את הרוח היהודית על ידי הרג היהודים.
לכן חשוב שנתפכח ונבין כי מלחמת שמחת תורה שונה מאוד ממלחמת הקוממיות וממלחמת יום הכיפורים. שם נלחמנו על הארץ והיום אנחנו נלחמים על הרוח והזהות. במלחמה חדשה זו, בשונה מן המלחמות הקודמות, אין מקום להפסקת אש ואין מקום להסכמים ואפילו לא הסכמי שלום.

יש רק שני מצבי סיום למלחמה זו: "אנחנו או הם". במקרה בו הם ממשיכים להתקיים מצבנו אנו יהיה מסוכן מאי-פעם משום שמלחמת ההשמדה תגבר עשרות מונים. עלינו להבין כי בארי וכפר עזה הם הקדימון שחייבים ללמוד ממנו. הלקח הראשון הוא שאין שום סיכוי להתקיים בשכנות לציבור של הולכי על שתיים מסוג הומוספיינס שהם חסרי מגבלות אנושיות כלשהן. אם לא נבין כל זאת אזי נקבל בעתיד הלא רחוק מסעות הרג גדולים בסדרי גודל בכל הארץ.

יש לנו היום שליחות מרכזית אחת והיא מיגור נציגי הרוע המוחלט הזה בעולם. זו שליחות למען כל העולם המערבי אבל היא נפלה עלינו. אין שום דרך למלא שליחות זו ללא השמדה מוחלטת של ארגון החמאס והמסגרת המדינית שלו בעזה וביהודה ושומרון. אין שום דרך ביניים. אם לא נשכיל להרוס את רצועת עזה ולגרש את תושביה תומכי החמאס המאפשרים לו את שליחות הרוע שלו, לא נמנע את ההמשך הקטלני.

פג תוקפו של היתרון של הפרדת החמאס מיו"ש, שבגינו נמנענו עד כה מכיבוש הרצועה. עלינו להחליף את השלטון הערבי בעזה בשלטון צבאי ישראלי שבתקופת קיומו נוכל לבנות מחדש את הרצועה בצורה שלא תאפשר חידוש שלטון הרשע.

עלינו להודיע לכל תושבי ערי הרצועה וכפריה שמעתה הם נמצאים שטח השמדה. כל אזרח וילד שיישאר בביתו ייחשב כלוחם בגדודי הרשע ודמו בראשו. ומכאן להתחיל לכתוש את הרצועה באש תותחים, טנקים ומטוסים בשיטה בה נוקטים הרוסים במלחמותיהם. רק לאחר מכן להכניס כוחות קרקעיים לטיהור פרטני של השטח. לא בחיפזון, אך כן בעוצמה בלתי מוגבלת.

במכתב שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק לפני כמאה שנים הוא ענה לשאלת הרב ד"ר משה זיידל בדבר מוסר הלחימה היהודי. הרב כתב:

ובענייני המלחמות, אי אפשר היה כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערבות ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים את שאריתם, ואדרבא היה מוכרח מאוד להפיל פחד על הפראים גם על ידי הנהגות אכזריות. רק עם צפיה להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה"

כלומר, עלינו להתאים את האכזריות שלנו לזו של האויב. אין מוסר מוחלט של "טוהר נשק", יש מוסר לחימה שמתאים לתנאי הלחימה. כיוון שהאויב שלנו הראה שהוא בעל שיא עולמי באכזריות, אסור שבנינו הלוחמים יוגבלו על ידי המוסר הפרוגרסיבי של מערכת המשפט הישראלית. חייבים להרוג כל מי שנשאר בשכונתו לאחר קבלת האזהרה ולחפש ולהרוג את כל מי שהיה שותף לחמאס או שתמך בחמאס ועתה מסתתר בכל מקום שהוא, כולל המנהרות.

בנינו יפעלו ללא "הקש בגג" ובלי התלבטויות של מוסר נוצרי\פרוגרסיבי, חופשיים ממגבלות הקוד האתי המוזר אותו אימץ צה"ל. צריך לשנות את צורת החשיבה, למנוע ממערכת המשפט להכתיב מגבלות על העושים במלאכה ולנסח כללי פעולה המתאימים למזרח התיכון ברוח מכתבו של הרב קוק ע"ה. עלינו להרוס בעזה עד לטיהור מלא של השטח תוך סיוע לתושבים להתפנות לדרום הרצועה, ומשם הגירה של בעלי תעודת פליט בינלאומית לאירופה או כל מקום אחר. מי שאינו תומך חמאס ויישאר, יזכה לחיות ולעבוד בשלום תחת עינה הפקוחה והנוכחות החופשית של מדינת ישראל.

על הצבא להתעשת, לפעול בתכנון ובתבונה, ללא מעצורים ובכל העוצמה עד להשלמת ההשמדה. כן, השמדה. עלינו ללמוד ממרדכי היהודי שלפי המדרש הקים צבא כדי להתגונן בפני מי שביקשו "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים ביום אחד", והרג מהם מאות אלפים בטרם התחילו לממש את זממם. עלינו ללמוד ממשה רבנו עליו השלום שיצא ללחום את נקמת ה' במדיינים וחיסל אותם ואת מלכיהם על ששלחו את בנותיהם למשוך את בני ישראל מן היהודיות.

נקמה אינה פעולה רגשית. היא מלחמת מצווה כדי למנוע מלחמות נוספות. זה השיעור שלמדנו ממשה רבנו וממרדכי היהודי. אם לא נעשה כך, רע ומר יהיה גורלנו ויום אחד ניזכר בחרטה ובצער בפרומו "המצומצם" שאת המסר שלו כשלנו מלהבין. אתם שם בממשלה הבנתם את זה?

הקוראים המבינים את הדבר, אנא הרימו קולכם וצאו לרחוב בדרישה למלחמה עד הסוף, בלי הנחות ובלי להשאיר ניצנים שיכולים לחדש את מלכות הרוע בעזה וביו"ש. זו שליחות למען מדינת ישראל ולמען כל העולם המערבי. עכשיו הזמן, אם לא עכשיו אימתי?

פרופ' אלישע האס הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ועמד בראשו עד לאחרונה