כל סיוע לעזה הוא סיוע לחמאס

ביום ראשון בשבוע שעבר, משאיות נושאות מצרכים רפואיים, מזון ומים נכנסו ממצרים אל תוך עזה דרך מעבר רפיח. הנשיא ביידן התחייב לספק מאה מיליון דולרים עבור מטרות סיוע דומות בשם ארה"ב, והאו"ם וממשלות אירופיות שונות קראו להוסיף על כך.

לכאורה, הגעת שיירת סיוע אל תוך עזה הנצורה והמופגזת הייתה אמורה להיות כותרת משמחת, אלא שבפועל המצב הפוך בדיוק. לחמאס היסטוריה ארוכה של יירוט סיוע הומניטרי לטובת מיזם הטרור שהוא מנהל. מתן האפשרות להכניס סיוע לעזה, במקום לזרז את פינוי התושבים מהרצועה, רק מאפשר לחמאס להשתמש במשאבים האלו לטובתו, מאריך את מלחמתו נגד ישראל ומוביל לעוד קורבנות בכל הצדדים. סיוע לעזה משמעותו סיוע לחמאס. זו טעות חמורה.

קשה להפריז בעוצמת המניפולציה בה חמאס משתמש כדי לזכות באהדת הקהילה הבינלאומית ולנצל אותה לטובתו, תוך שימוש בתושבי עזה כבשר תותחים ומגן אנושי במסגרת מלחמתו הרצחנית נגד ישראל. לאחר מכן הארגון משתמש בסבל התושבים שנוצר ממעשיו שלו כדי לסחוט עוד ועוד משאבים וכספים מארגונים בינלאומיים ומדינות שונות, דלק נוסף לפעילות הטרור.

בכל הקשור לגזלת מצרכי וכספי הסיוע, חמאס אינו בוחל באמצעים. כך למשל, במהלך העימות הנוכחי דווח כי אנשי חמאס גנבו כמות גדולה של דלק ומצרכים רפואיים שהיו בידי סוכנות אונר"א (המסייעת לפלסטינים ביותר ממיליארד דולרים מדי שנה) ויועדו לסיוע לפליטים ברצועה. בציוץ שנמחק בהמשך, סוכנות האו"ם דיווחה כי אנשים שטענו כי הם משתייכים ל"משרד הבריאות של עזה" (כלומר חמאס), העמיסו את המצרכים למשאיות ונעלמו מן השטח.

באופן דומה ואכזרי, תיק גב שנמצא נטוש ברכב אשר שימש את מחבלי החמאס למתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר הכיל בתוכו ערכת עזרה ראשונה שהונפקה בידי יוניסף, קרן החרום של האו"ם לסיוע לילדים, והייתה אמורה לשמש למטרות הומניטריות.

חמאס פיתח גם שיטות יצירתיות לגנוב. ב-2016 הודיע הארגון על עריכת הגרלה המונית, מעין לוטו, אשר הזוכים בה יקבלו בתים חדשים תרומת קטאר. לאחר שהזוכים קיבלו את הבתים, חמאס גבה מכל אחד מהם 40 אלף דולרים בטענה שהסכום נדרש לחיבור הדירות למים וחשמל. על פי הערכות, הארגון גרף לכיסו כ-36 מיליון דולרים מן המזימה.

בדו"ח שהוגש לקונגרס האמריקני ב-2010 צוין כי חמאס נוהג למכור בעזה ובמחיר מופקע מצרכים כמו סוכר, קפה ותה שנתרמו על ידי ארגוני צדקה שונים, כחלק מתרמית מתמשכת של הלבנת כספים.

לעתים חמאס מגלה אורך רוח רב יותר כאשר הוא ממתין לשימוש במשאבים מסוימים, לפני שהוא מנצל והורס אותם. מוקדם יותר החודש דווח ב'טלגרף' כיצד חמאס הוציא מן האדמה קילומטרים ארוכים של צינורות מים אשר הנחתם מומנה בידי האיחוד האירופי, במטרה להשתמש בהם לייצור רקטות. הארגון משתמש בשיטה זו במשך שנים, למרות העובדה שהרצועה כולה סובלת ממחסור באספקת מים. עוד עובדה ממנה אבירי ההומניטריה מתעלמים.

Hamas digs up the water pipes of their own people so they can make rockets.
If the Palestinians in Gaza are so poor, why is Hamas using all of Gaza's resources to develop and make tens of thousands of rockets?pic.twitter.com/pQDiJbvUoW

— Liza Rosen (@LizaRosen0000) October 23, 2023

כאשר חמאס אינו מצליח להפוך את התשתית שנתרמה על ידי אירופים מיוסרים לכלי נשק, הוא פשוט משתמש בה כדי להחביא נשק. בשלל מקרים שונים, אונר"א נאלצה לפנות בתי ספר הפועלים ברצועה במימון האו"ם לאחר שהתברר כי חמאס מסתיר כלי נשק בקרבת מקום. אפילו כעת, ראשי חמאס מסתתרים בתוך בתי חולים ומחנות פליטים הממומנים בידי האו"ם, בתקווה לנצל את הזהירות הישראלית מפגיעה באזרחים, וכמובן את הזעם הבינלאומי נגד ישראל כאשר אזרחים אכן נפגעים כתוצאה של נזק משני בתקיפות חוקיות.

למעשה, שיטת המגן האנושי בה משתמש חמאס כחלק עיקרי בתורת הלחימה הפסיכופתית שלו, מתבססת ברובה על מתקנים הומניטריים הממומנים בידי ארגונים בינלאומיים.

לצד זאת ישנה פעילות מתוחכמת יותר של הסתננות לשורות ארגוני סיוע בעזה, הן על ידי קבלת תפקידים באותם ארגונים, והן על ידי איתור בעלי תפקידים קיימים האוהדים את חמאס ומוכנים למעול בתפקידם לטובת ארגון הטרור.

ב-2016, מהנדס פלסטיני בשם והאיד אל-בורש שעבד עבור תוכנית הפיתוח של האו"ם, נעצר לאחר שהעביר כספי סיוע לידי חמאס, שהשתמש בהם לבניית מזח עבור הכוח הימי. עוד לפני כן התגלה כי מנהל שעבד בעזה עבור ארגון הצדקה World Vision העביר מיליונים לחמאס לטובת רכישת נשק והקמת מתקני צבא. אשתקד הוא נידון ל-12 שנות מאסר בגין עברה זו.

אונר"א במיוחד ידועה בהעסקת מחבלי חמאס. ב-2004, ראש הסוכנות הודיע כי הוא "בטוח שישנם אנשי חמאס המקבלים משכורת מאונר"א", והוסיף כי אינו רואה בכך פשע. בדו"ח שפרסם ב-2009 היועץ המשפטי של אונר"א נטען כי חדירת חמאס לשורות הסוכנות רחבה כל כך עד שהארגון שולט כליל בהתאחדות העובדים.

ולבסוף, כמובן, ישנם ארגוני סיוע שהם לא יותר מארגוני קש של חמאס. על פי דיווחים, בעזה חיים 600 מיליונרים ועוד כמה מיליארדרים, רבים מהם התעשרו בעזרת תרמיות וגניבת סיוע הומניטרי. חמאס משתמש לעתים קרובות בשמות בדויים של עובדים או פעילים, ואלו מקבלים משכורות מתורמים בחו"ל אשר עוברות ישירות לכיסי ראשי הארגון. גם כספים אשר נשמרו בחשבונות זרים לטובת חמאס, נגנבו פעמים רבות על ידי מנהיגים בארגון.

תרמיות צדקה דומות בעלות קשר ישיר לחמאס מכניסות מיליונים מדי שנה, ופועלות בחופשיות באירופה ובמדינות המפרץ הפרסי, כפי שצוין באותו דו"ח לקונגרס. ב-2003, אפילו בטרם חמאס השתלט על עזה, משרד האוצר האמריקני סימן חמישה ארגוני צדקה שונים, ארבעה מתוכם באירופה, כארגונים הקשורים לטרור, משום ש"סיפקו תמיכה לחמאס".

דובר צה"ל הציג לתקשורת הזרה מידע מודיעיני שמראה כי המפקדה המרכזית של חמאס ממוקמת מתחת לבית החולים שיפא בעיר עזה@Doron_Kadosh pic.twitter.com/67EKQiAnMg

— גלצ (@GLZRadio) October 27, 2023

ב-2008, ארגון הצדקה "Union of Good" אשר בסיסו בסעודיה הוגדר על ידי משרד האוצר כארגון הקשור לטרור, לאחר שהעביר מיליוני דולרים לחמאס בראשית האינתיפאדה השנייה. על פי משרד האוצר האמריקני, הארגון פעל כ"מתווך עבור חמאס בכך שביצע העברות כספיות בין ארגונים שונים לבין ארגונים בשליטת חמאס בעזה וביו"ש". עוד צוין כי "חלק מהכספים שהועברו שימשו לפיצוי משפחות של מחבלים מתאבדים".

המציאות המרה מראה כי חמאס מוצא אינספור דרכים לנצל סיוע זר, ואין שום סיכוי שסיוע כלשהו ייכנס לרצועה מבלי שיגיע לידי חמאס בדרך זו אחרת. המחשבה כי אפשר להימנע מכך על ידי שימוש בארגונים האו"ם או ארגונים אחרים היא מגוחכת. כל עוד חמאס שולט ברצועה, ברור לגמרי כי כל סיוע הומניטרי רק מאפשר לו ולאנשיו להתחזק. ראשי חמאס פיתחו מומחיות של ממש בגניבת כספים לכיסם, בין היתר משום שהקהילה הבינלאומית מספקת להם אמון אינסופי ומנותק לחלוטין מהמציאות.

ההחלטה שלא ללחוץ על מצרים לקבל לשטחה את מפוני עזה, ובמקום זאת לשלוח לתוך עזה עצמה סיוע, הייתה טעות חמורה. העזתים הלכודים ימשיכו לסבול אומללות תמידית כל עוד חמאס נהנה מסיוע ומתחזק. היה אפשר לחסוך את השגיאה הזו, אך רבים בעולם אינם מוכנים להודות כי האשליה על חמאס "אחר" הייתה אבסורדית מראשיתה. למרות זאת, עדיין לא מאוחר מדי לשנות כיוון.

פרופ' אבי בל הוא מרצה למשפטים באוניברסיטאות בר אילן וסן דייגו. עו"ד אריאל דוידסון היא עמיתת מחקר במרכז למשפט בינלאומי באוניברסיטת ג'ורג' מייסון. הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.