בספרו 'פטריוטים חסרי מולדת', פרופ' אלכס גורדון סוקר את חיי יהודים אירופים בולטים שניסו ונכשלו לברוח מעמם
אחרי ה-7 באוקטובר 2023 הסתמן שינוי מסוים בחשיבה ובלקסיקון של החברה הישראלית: המילה "פטריוט" מתחילה לקבל קונוטציה חיובית בקרב אוכלוסייה שנרתעה מהשימוש במושג או דיברה עליו בנימה לעגנית. הפטריוטיות חוזרת בהדרגה ובאיטיות לאחר הפוגרום ביהודים. במקום שלא היו יכולים להתרחש פוגרומים, במדינת ישראל שהוקמה למניעת פוגרומים, קרתה טרגדיה נוראית: כאלף ישראלים נטבחו באכזריות על-ידי טרוריסטים של חמאס. ייתכן שפרעות אלו תהיינה דרך להחיות ולחזק את הפטריוטיות.
הישראלים יודעים הרבה על תולדות הפטריוטיות היהודית ב-75 שנות קיום המדינה. הם יודעים הרבה פחות על תולדות הפטריוטיות אצל היהודים החילוניים הבולטים באירופה של המאה ה-20, שתרמו רבות למדע, ספרות והתרבות האנושית, אך מעט מאוד לעם היהודי. על האנשים הללו מספר בספרו 'פטריוטים חסרי מולדת' אלכס גורדון, פרופ' אמריטוס לפיזיקה במכללה האקדמית לחינוך אורנים ובאוניברסיטת חיפה, יליד קייב שעלה ארצה לפני 44 שנים.
גיבורי הספר הם יהודים כישרוניים ומבריקים במדע, בפוליטיקה, באמנות ובתרבות מחמישה עמי אירופה (גרמניה, אוסטריה, צרפת, רוסיה ודנמרק) שבקרבם נולדו, חיו, יצרו, פעלו ושאפו להיות חלק אינטגרלי של האומה השלטת, אך סורבו.
הגיבורים הראשיים הם הסופרים והאמנים היהודים: המשורר היינריך היינה, יהודי מומר; הסופר ברתולד אַוּאֶרבַך, מייסד הספרות הגרמנית העממית; המלחין ליאון יֶסֶל, יהודי מומר; הסופר האוסטרי שטפן צווייג, לדבריו "בן אירופה", קוסמופוליט; המשורר ארנסט ליסאואר, שנודע בעת מלחמת העולם הראשונה כלאומן גרמני בולט; הסופר הגרמני ליון פוֹיכְטְוַונְגֶר, הסופר היהודי ביותר בין הסופרים החילוניים ממוצא יהודי; המשורר הרוסי בוריס פסטרנק, חתן פרס נובל לספרות; הסופרת הצרפתייה אירן נמירובסקי, ילידת קייב, יהודייה מומרת אשר נרצחה בשואה.
בספר מתוארים מדינאים ומהפכנים ממוצא יהודי: ולטר רתנאו, שר החוץ של גרמניה, קורט אייזנר, מנהיג המהפכה הסוציאליסטית בבוואריה וראש ממשלת בוואריה, מויסיי אוריצקי, יושב ראש הצֶ'קַה, המשטרה החשאית הסובייטית בסנקט-פטרבורג;
אנשי המדע המתוארים בספר הם אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד; פריץ הבר, יהודי מומר, חתן פרס נובל לכימיה, היוצר והמשתמש הראשון בנשק הכימי; נילס בוהר, חתן פרס נובל לפיזיקה ואחד מגדולי המדענים של המאה ה-20, יהודי למחצה שהיה לאחד המדענים המובילים בפרויקט האמריקני לייצור פצצת הגרעין ומתנגד חריף לייצור פצצת הגרעין הנאצית.
בספר נבחנים סוגים שונים של בריחת דמויותיו מהיהדות: אהבה גדולה לתרבות והאומנות של מדינות הפזורה, התנצרות, הפיכה לסוציאליסטים או רפורמים, למהפכנים ולמקדמי האידיאלים האוניברסליים. גיבורי הספר הם פטריוטים של המדינות שאינן מכירות בשייכותם אליהן בזכות אלא רואות בהם גונבי המולדת הזרה. הם נדחים על-ידי הנציגים האותנטיים של העמים השולטים ובוחרים דרכים להתעלות על כל האומות והדתות, כולל הדת היהודית והלאומיות היהודית, ולשפר את העולם בו הבעיה היהודית נראית להם קטנה ושולית.
אולם גם בתור מהפכנים ורפורמים הם אינם מתקבלים בעולם אותו הם מתכוונים לתקן. הטרגדיות המתרחשות בספר הן תולדת השאיפות להשתלב ולהיות כמו העמים האחרים. לעיתים פעילות זו גורמת נזק לעם היהודי. בספר מוצגים סיפורים המשקפים את הדרמה הגדולה של העם, אשר בניו המוכשרים נלחמים כדי לקבל הכרה כשווי זכויות אצל העמים הזרים שדוחים אותם.
על מנת להראות את הבעיות, בחר המחבר בכתיבת מסות שכל אחת מהן היא חיבור ספרותי. גורדון יוצא מנקודת הנחה שאפשר להדגים היסטוריה באמצעות מחשבות ומעשים של דמות היסטורית בולטת. ניתן לומר כי במידה מסוימת הוא השאיל את שיטתו של ההוגה הגרמני וילהלם דילתיי, אחד ממחברי 'פילוסופיית החיים' מבשרת האקזיסטנציאליזם, שהחשיב את השיטה הביוגרפית לצורה הגבוהה ביותר של מחקר הומניטרי. דילתיי ציין כי הפרט אינו רק אישיות ייחודית, אלא גם מושא לדימוי העולם סביבו, ולכן ביוגרפיות של אנשים פרטיים בולטים מייצגות ומכילות מאפיינים המתארים גם את בעיות החברה, המדינה והתקופה, הלאום והשכבה החברתית של הגיבור.
גורדון מתאר באופן בהיר ומפחיד את תופעת האנטישמיות הממלכתית, העממית, הכלכלית והגזענית ומתאר את כניעת דמויות הספר לאנטישמיות. התופעה לובשת צורות שונות. אחת הצורות של כפיפת גיבוריו של הספר לאנטישמיות (המלחין ייסל, הכימאי הבר, פסטרנק והסופרת אירן נמירובסקי) היא שנאה עצמית יהודית.
תופעת השנאה העצמית היהודית תוארה לראשונה ב-1930 על ידי הפילוסוף והסופר הגרמני ממוצא יהודי תיאודור לסינג בספרו שנאה עצמית יהודית. הפסיכולוג היהודי-גרמני קורט לוין, אשר ברח מהנאצים ב-1933 לארה"ב, כתב ב-1939:
אדם שאינו מזדהה עם היהדות, אך בעיני אחרים הוא יהודי, לא יאהב את כל מה ששייך ליהדות, אפילו עד כדי תיעוב עצמי, מכיוון שהתכונות היהודיות הן אלה שמונעות ממנו להתמזג עם הרוב המאושר. השנאה העצמית נובעת מתחושת הנחיתות, בשל העובדה שהיהודי מסתכל על עצמו דרך עיני הרוב הלא יהודי, עקב החשש להיות שונה מהרוב, להיות אחר"
החוקר האמריקני סנדר גילמן בספרו שנאה עצמית יהודית (1986) כותב על היהודים "השונאים את עצמם", המתביישים ביהדותם ודוחים אותה:
היהודים רואים כיצד האומה הדומיננטית תופשת אותם, ובאמצעות פיצול הם משליכים את דאגותיהם על יהודים אחרים כדי להרגיע את עצמם"
גילמן מתכוון לפיצול (split) שהוא מנגנון הגנה אשר נועד לסייע לאדם להתמודד עם קונפליקט רגשי באמצעות חלוקת האובייקטים בחייו ל"טובים" ו"רעים". ההשלכה מובילה ליצירת דיכוטומיה: יהודים ה"שונאים את עצמם" שואפים להפוך את עצמם ל"טובים", ליהודים יוצאי דופן, השונים מהיהודים ה"רעים" הסטראוטיפיים. גורדון מתאר בבהירות ובאופן אקספרסיבי כיצד השנאה העצמית היהודית הורסת ומאמללת את גיבורי ספרו.
התופעה קיימת גם בישראל: ההשתייכות למדינה היהודית הלא מקובלת בחו"ל ויוצאת הדופן במערב הדמוקרטי, מחוללת בחלק מאזרחיה שנאה עצמית ויוצרת את האפקט המוכר כל כך בתולדות עם ישראל.
האם הפוגרומים ב-7 באוקטובר 2023 ישחררו את השונאים את עצמם מהשוואת ישראל לגרמניה הנאצית, מאשמותיה בגזענות? האם הם יפסיקו את קריאותיהם לחרם על ישראל, וישתכנעו כי הנאצים הם שכנינו שדו-קיום איתם בלתי אפשרי? בספר 'פטריוטים חסרי מולדת' אין תשובה לשאלות האלו. אך גורדון מדגים בבירור כי החיים בגלות לא פתרו את הבעיה היהודית של דמויות הספר אלא הביאו את האישים הגדולים הללו למבוי סתום. אף על פי שהספר נוגע לעברו של עם ישראל, ייתכן כי קריאתו תחזק בקוראים את רצונם להגן על מדינתם ולהיות פטריוטים.
***
לפרטים ורכישת הספר בקרו באתר הוצאת כרמל
