מול האסלאם אין אפשרות מלבד ניצחון מלא

משה שרון הוא פרופסור אמריטוס במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית.

***

מִשִּׁירֵי בַר-כּוֹכְבָא

חיים נחמן ביאליק

…וּבְאַכְזְרִיּוּת חֵמָה

אִם-נֵעוֹר כָּל-הַגּוֹי וַיָּקָּם

וַיֹּאמַר: נָקָם!

בִּמְצָרֵי שְׁאוֹל, בִּמְצוּקוֹת שַׁחַת,

זוּ הֲכִינוֹתֶם לְנַפְשֵׁנוּ,

גִּדַּלְתֶּם חַיָּה רָעָה אַחַת,

וַתְּחַיּוּ אוֹתָהּ בְּדָמֵנוּ.

זְמַן רַב בַּסּוּגַר דֹּם נֶאֱנָקָה,

וַחֲרוֹן אֵין אוֹנִים רִתַּח דָּמָהּ,

אַךְ-עַתָּה מֵעָצְמַת כְּאֵב נָהָקָה –

וְאוֹי לָכֶם בְּקוּם הַנְּקָמָה!

תרנ“ט, ל”ג בעמר.

 

הוי המאמינים כאשר אומרים לכם, צאו למלחמה למען אלוהים מדוע תכרעו תחתיכם בכבדות? האם ישביעו חיי העולם הזה את רצונכם במקום העולם הבא? הן תענוגות העולם הזה קצרי מועד הם לעומת העולם הבא. (קוראן סורה 9 פסוק 38)

 

 

צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים. בזאת ייטב לכם לו רק ידעתם (קוראן סורה 9 פסוק 41. תרגום: אורי רובין, אונ' תל-אביב)

אני רוצה לעקור את כבדו של חייל ציוני וללעוס אותו

פדווא טוקאן משוררת פלסטינית ילידת שכם

***

ממזרח תיכון חדש למלחמת לבנון השנייה

מלחמת לבנון השנייה ("מלחמת ימי בין המצרים") של קיץ 2006 היא רק הקדמה למבוא לפתח דבר. במשך כמעט שני עשורים כורסמה נחישות העם ונפגמה במידת מה האמונה בכוחו ובצדקתו על ידי רעיון העוועים של "שלום" ו"מזרח תיכון חדש".

מזרחנים טאטאו מתחת לשטיח את האמיתות שזעקו מכל תעודה שחקרו, מדפי כל עיתון ערבי שקראו, מכל מה שכל אחד יכול היה לקרוא באתר האינטרנט של המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון (ממר"י): ש"הכיבוש" הוא רק אמתלה שמטרתה לדחוק את ישראל מכל נכס אסטרטגי שעדיין יש בידה, ולהפכה לבת ערובה בידי חמסי הטילים ומחזבלי הקטיושות.

הם הדחיקו את העובדה לפיה מאז 1979 החלה לזרום דרך המעברים והמחילות של האדיקות הקנאית האסלאמית הלבה הרותחת של הג'יהאד.

היום ברור לכל אלה שמוכנים לראות את המציאות הבלתי מפורכסת, הרוב המוחץ של החברה הישראלית החפצה חיים, שצריך לנצל את הזמן על מנת להכין את הצבא למלחמה הבאה, כי היא בוא תבוא ומהר יותר משחושבים. כך כתבתי אחרי מלחמת לבנון השנייה שנסתיימה כמעט בביזיון.

חיזבאללה הוא האויב המיידי בצפון. הוא איננו מתכוון להתפרק מנשקו ואין מי שיכפה עליו לעשות זאת. את החלטת האו"ם בעניין זה תייקו מזמן. האו"ם משתף פעולה עם חיזבאללה, אשר לוחמיו פועלים ללא חשש מקרבת מוצבי יוניפי"ל. מזכיר האו"ם בשעתו קופי ענאן התחייך מול המצלמות כשידו לוחצת את זו של נסראללה.

שנים רבות היו השיעים בלבנון העלובים, המפגרים והעניים שבאוכלוסיית ארצם; עתה הם הפכו לאדונים העושים במדינה ככל העולה על רוחם ונתמכים על ידי שתי מדינות המחמשות אותם עד צוואר.

עתה ברור כי חיזבאללה לא יצא חלש מסיבוב המלחמה ב-2006. פסק הזמן עד 2023 אפשר לו להפיק את הלקחים מן המערכה, פטרוניו האיראנים והסורים מספקים לו טילים נגד מטוסים ונגד טנקים וטילים לטווח בינוני וארוך בעלי כושר דיוק גדול, ובאיראן כבר מתאמנים כמה מאות שיעים מזה זמן בלוחמה זעירה.

חיזבאללה איננו זקוק לדיביזיות. הוא פועל בחוליות קטנות ומהירות, המסתתרות ללא קושי בבתיהן ובסביבה הטבעית שחבריהן מכירים טוב יותר מכל אחר. הן מצוידות בטילים מעולים נגד טנקים, ומפעילות משגרי טילים זולים נגד אוכלוסייה אזרחית כדי לזרוע הרג ללא כל נקיפת מצפון.

על כן, את המלחמה הבאה צריך היה להתחיל ולהכין מיד בסיום מלחמת לבנון השנייה ולשנות את סדר העדיפויות הלאומי – להעלות את הביטחון מן המקום החמישי למקום הראשון.

אין שלום

אין שלום. אין מזרח תיכון חדש. להפך – עדיין חי וקיים המזרח התיכון הישן של ימי הביניים. מזרח תיכון שטוף אסלאם קנאי, לוחם, משיחי ואפוקליפטי מונהג ברוחם של אנשי דת מלאי משטמה לכל מה שאיננו אסלאמי, ועל ידי משרתיהם ונושאי כליהם אשר חרתו על דגלם לחדש את הח'ליפות ולהשתלט על העולם.

הקנאות האסלאמית מקיפה עתה צבורים גדולים ומדברת אל ההמונים בלשון אותה הם אוהבים לשמוע. אין טעם בניתוח פסיכולוגי בפרוטה את הסיבות לכך. ישנן עובדות המדברות בעד עצמן. זהו האסלאם ששם את שפיכות הדמים כערך עליון.

לפני כמה שנים נערכה בלונדון הפגנת מחאה של מוסלמים נגד פרסום כמה קריקטורות שמתחו ביקורת על הטרור האסלאמי תוך שימוש בדמותו של מוחמד (כשנה לאחר פרסומן).

השלטים אותם המפגינים הניפו הכילו רק את המילים: "להרוג", "לשחוט", "לכרות את הראש", "להתכונן לשואה הבאה" ועוד פניני לשון מן הסוג הזה. "אד'בח אליהוד! – זְבח את היהודים!" היא הוותיקה בסיסמאות.

האסלאם דת אימפריאלית לוחמת

האסלאם נולד כדת לוחמת. מוחמד נביא האסלאם השליט את מרותו קודם כל באמצעות כוחו הצבאי. הוא הבין שגם כאשר מדברים בשמו של אללה צריך שהדבר ילווה בכמה עשרות אלפי לוחמים שולפי חרב. האסלאם הקים אימפריה עוד לפני שהתגבש לדת מסודרת. הוא הקים את מוסדותיו, פיתח את תורתו, בנה את תרבותו ויצר את מערכותיו התיאולוגיות והמשפטיות רק לאחר מכן.

האימפריה ביטאה את העוצמה, הגדולה והגבריות האסלאמית. שהרי האסלאם נולד על מנת לשלוט ולהיות גדול, כיאה לדתו של אללה שאחת היא ואין בלתה. דברי אללה בקוראן הם שהנחו מוסלמים לאורך הדורות. חקקו אותם על מטבעות וחזרו עליהם בכל הזדמנות: "הוא (אללה) אשר שלח את נביאו להביא את דרך הישר ואת דת האמת, כדי שישליטה על הדתות כולן…" (סורה 9 פסוק 33). מוחמד הוא אחרון הנביאים, וגדול נבחרי האלוהים. מעולם לא קם נביא כמותו ולעולם גם לא יקום עוד.

יהודים, נוצרים וסדר העולם האסלאמי

היהודים והנוצרים אפשר שיתקיימו עד יום הדין, שאז ייגזר דינם באופן סופי; עד לאותה שעה יהודים ונוצרים יכולים לחיות בצל האסלאם ורק על פי חוקת האסלאם. הם תמיד יהיו במעמד של דִ'ימים, כלומר אנשי חסות של האסלאם המפעיל לגביהם את כלל הקבע הנמסר מפי הנביא: "האסלאם עליון אין דבר עליון עליו".

חדית' (מסורת מוסלמית) מפורסם אומר כי שעת אחרית הימים לא תגיע עד אשר המוסלמים יהרגו את כל היהודים, גם את אלו שיתחבאו מאחורי העצים והסלעים, שכן העץ והסלע ידברו ברצון אללה ויאמרו "הוי מוסלם הנה יהודי מאחרי בוא והרוג אותו".

זהו סדר העולם האסלאמי. הוא חי וקיים ופועל עד לרגע הזה. הוא מנחה את תפיסת העולם ואת היחס אל העולם הנמצא בחוץ. אם לפני שני דורות מושגים אלו היו נחלת החכמים והלומדים בבתי האולפנה המוסלמים, היום הם מהווים תוכנית מדינית ודרך פעולה, בסיס למחשבה מדינית, מורה דרך ללוחמים ומדריך לממשל.

צריך לקרוא את אמנת החמאס המוביל את המלחמה של הרשות הפלסטינית נגד ישראל, כדי להבין שאין מדובר על תיאוריות דתיות מיושנות. זהו הסדר הטבעי שאללה קבע: אל אחד, דת אחת ונביא אחד, וחוק אחד שהוא חוקו של האל ומנחה את עדת המאמינים המוסלמים, שהיא ורק היא עדתו של אללה. על כן מדינת ישראל, בה היהודים אינם ד'ימים ושולטים על מוסלמים, יצרה מצב הנוגד את חוק הטבע: הקמתה היא עיוות ההיסטוריה, אתגר מתמיד לאסלאם, חוצפה נגד נביאו והעזת פנים כלפי אללה.

געגועים לח'ליפות

בראשית המאה ה-20 בוטלה הח'ליפות על ידי אבי טורקיה המודרנית, כמאל אתאטורק, ונמחק הסמל לסמכות האסלאם.

הח'ליפות היא החלום הגדול של מנהיגי האסלאם בימינו, השואפים לחדש את התנופה האדירה של ימי הנביא ולהגיע לכך שהעולם כולו ישלט על ידי ממשלה מוסלמית אחת בראשה יעמוד הח'ליף, אמיר המאמינים. לא מדובר על התפעמות רומנטית בלבד אלא על תוכנית מדינית וצבאית. הדרך אליה עוברת בדם של שהידים חללי מלחמת המצווה.

טרור

בדור האחרון גילה האסלאם הקנאי כי בשילוב בין החינוך לשהאדה לבין כלי נשק זולים וכמה קילוגרמים של חומר נפץ, ניתן לערער את ביטחון החברות במערב ולפגוע במרקם חייהן. זו תמצית הטרור אך המוסלמים העוסקים בו קוראים לו ג'יהאד – מלחמת קודש שהאסלאם אסר על העולם כולו מאז נוסד.

הטרור הופיע כמכשיר יעיל למדי אצל המוסלמים הראשונים והוא מלווה את תולדותיהם במינונים שונים של עוצמה. לעתים זהו טרור של קבוצה קטנה או יוזמת בודדים ולעתים הוא טרור מאורגן, אך תמיד הוא נשען על חינוך ואינדוקטרינציה.

מאחורי הטרור בהיסטוריה האסלאמית היו תמיד מטרות פוליטיות וצבאיות שעיקרן ערעור סדרי החברה ופגיעה נקודתית ברשויות השלטון. הח'וארג' והחשישיון בימי הביניים היו דוגמאות בולטות לטרור עז פנים ומבעית: כל פעולת טרור שלחה גלי הדף של אימה אשר המשיכו להשפיע על סביבתם זמן רב לאחר בוצעה.

החשישיון השיעים במאות ה-11 עד ה-13 תרמו את שמם לשפות האירופיות המשתמשות במונח "אסאסין" כדי לתאר רוצח מן המארב, רוצח שכיר. בדומה, האססינים המוסלמים בימינו עוברים תהליך אינדוקטרינציה ממושך וששים להיות שהידים כדי להגיע במהירות לגן העדן. בימי הביניים האינדוקטרינציה הייתה של המתאבדים השהידים עצמם; היום האינדוקטרינציה היא של הציבור כולו. היא מתבצעת בכל אמצעי: על ידי מטיפים במסגדים, בכלי תקשורת אלקטרונית וכתובה, על ידי מורים, סופרים ואמנים, מחזאים, שחקנים וזמרים ובספרי הלימוד.

חוד מערכת התעמולה המוסלמית מופנה נגד היהודים. ממקורות האנטישמיות האירופית אוספים המחברים המוסלמים כל מה שמתאר יהודים כזוהמה אנושית, שראויה אך ורק להשמדה. הנושאים דומים וחוזרים על עצמם: היהודים שולטים בעולם, הורסים את כלכלתו, מחרחרים מלחמות, מרעילים בארות, מפיצים מחלות ומעקרים את הגברים.

לא מזמן התפרסם במצרים ספר הנקרא "הפצצה" (אלקֻנבֻּלה). ומהי הפצצה? הוכחה מדעית שהיהודים הם צאצאי קופים וחזירים. המחבר מציג תמונות בהן רואים שלדים בעלי זנב: הוכחה מובהקת לנאמר בקוראן על הפיכת היהודים לקופים וחזירים, חיות טמאות, אפילו לא בני אדם. אין שום דבר המעכב את חיסולם.

רבות נכתב על רבי-המכר האנטישמיים בעולם הערבי והאסלאמי. 'מיין קמפף' של היטלר ו'הפרוטוקולים של זקני ציון', אינם רק רבי מכר אלא גם מקור השראה לאמנים וסופרים. הסופר המצרי עבאס מחמוד אלעקאד כתב הקדמה לפרוטוקולים. הוא קורא להם פעם "ספר מופלא" ופעם אחרת "ספר שטני". גם אם זהו ספר מזויף, הוא אומר, תוכנו נכון מכיוון שהוא מתאר את היהודים כמות שהם.

מצרים היא חלוצת פרסום הפרוטוקולים כמו גם ספרות אנטישמית אחרת. בתערוכת הספר באלכסנדריה הניחו את הפרוטוקולים לצד ספר תורה כמייצגי היהדות. במשך שבועות הציגה הטלוויזיה המצרית סדרה אנטישמית המבוססת על הפרוטוקולים, אשר גרפה אחוזי צפייה מרשימים בכל העולם הערבי.

עלילת הדם

בסרט המוצג דרך קבע בערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה, 'אלמנאר' (המגדלור), נראית חבורת יהודים עבדקנים ומאונקלי חוטם, לבושי שחורים וכובעים רחבים, השוחטים ילד מוסלמי ומשתמשים בדמו להכנת מצות. הסרט הזה ודומיו מופצים באתרים אסלאמיים ונשלחים מתורגמים גם לאתרים במערב ובמזרח הרחוק. בקריקטורות רבות בעיתונות הערבית מתואר היהודי בדמות שד שעיר מקורנן עם זנב, המקפץ על רגלי חולדה או עורך סעודתו על בשר גוויות פלסטיניות.

בסוריה כתב מוסטפא טלאס, בעברו שר המלחמה הסורי (לערבים אין "שרי בטחון"), דוקטורט שהתפרסם כספר על השימוש היהודי בדם לצרכים פולחניים, לו קרא "פטיר צהיון" – מצות ציון. החיבור "חוקר" את עלילת הדם של 1840 הידועה בשם עלילת דמשק, בו טלאס "מוכיח" כי יהודים אכן משתמשים בדם למצות. שער הספר מספר את סיפורו: חבורת יהודים מכוערים שוחטים אדם אל תוך קערה. ספרו של טלאס גם הוא אחד מרבי המכר בעולם הערבי.

מחמוד עבאס אשר בישראל אוהבים להשתמש בכינויו אבו מאזן, כתב גם הוא דוקטורט באוניברסיטת לומומבה הסובייטית אודות שיתוף הפעולה בין התנועה הציונית למשטר הנאצי. לא רק הכחשת שואה מבוססת על חיבורי מכחישי שואה אירופים יש בספר הזה, אלא "הוכחה" כי האשמים במותם של כך וכך יהודים (לא הרבה) במסגרת מות מיליונים במלחמה היו היהודים עצמם. במקומות אחרים היו מעמידים איש כזה לדין; בארץ הוא מוצג כאיש שלום.

חינוך המונים

אינדוקטרינציית המונים זו היא היוצרת את צבא הקבע וחיל המילואים של המתאבדים, הצמאים להגיע במהרה אל גן העדנים אשר הכין אללה ללוחמים בצבאו. יש בגן הזה כל אשר חסר לאדם בעולם הזה, ובשפע: מזון ומשקה, צל עצים ונחלי מים ונשים שחורות עין שרועות על מיטותיהן. שהיד מגיע לשם מיד. נוצר מצב לפיו השהאדה מלווה את המוסלם מיום לידתו.

המוסלם החשוף למטען השנאה הזה מביט במפת המזרח התיכון ורואה כתם קטנטן נעוץ בלב העולם הערבי-אסלאמי. הוא יודע כי בכתם הזה שולטים היהודים בניגוד לכל התורה המוסלמית. בקיום סממני הריבונות שלו, קורא היהודי תיגר על אמיתות האסלאם, וזהו דבר שלא יתכן.

על כן הגיע הזמן שהיהודים החיים בבועה שיצרו להם בכתם הקטנטן הזה יפנימו אמת פשוטה: אין שלום ולא יהיה שלום במזרח התיכון כל זמן שקיימת בו מדינת יהודים עצמאית בה היהודים שווי זכויות למוסלמים. אין ולא יהיה שלום במזרח התיכון אלא לאחר החרבת המדינה היהודית, השמדת רוב תושביה והפיכת פלסטין לחלק אינטגרלי בעולם המוסלמי.

מושג השלום ברוח חזונם של נביאי ישראל, בו משתעשעים מנהיגינו במשך שלושה דורות ויותר, אינו קיים בתפיסה האסלאמית. שלום קיים רק בעולם האסלאם הנשלט על ידי מוסלמים. (מלחמות אחים באסלאם הם עניין פנימי, אי-הבנות המתרחשות בכל משפחה טובה).

כל מה שנמצא מחוץ לעולם האסלאם מוגדר כ"בית המלחמה", כלומר התחום נגדו מחויב האסלאם לאסור מלחמה עד לסיפוחו לעולם האסלאם. וכל שטח שהיה מוסלמי אי-פעם (ספרד למשל) הוא הקדש לאסלאם, ווקף, ואין זכות לאיש לוותר עליו. ואם נכבש על ידי אויבי האסלאם אין הוא מאבד את מעמדו האסלאמי וחובו של האסלאם, חוב שאינו בטל לעולם, להחזירו לשלטון האסלאם.

שלום לא ב"בית המלחמה"

מדינת ישראל נחשבת לעמדה קדמית של "בית המלחמה" והיא שוכנת על טריטוריה אסלאמית שנכבשה מידי האסלאם. היא ווקף מוסלמי שהופקע מידי המוסלמים, באסון של רגע, ועל כן צריכה להיעלם ראשונה.

כל הדרכים לכך כשרות, כולל הפסקת לוחמה לזמן קצוב – דחייה זמנית של הג'יהאד. זו דרושה לצורך התחזקות, התחמשות והתרעננות ולצורך הרדמת האויב; היא חלק מתכסיסי המלחמה.

על כן כאשר היהודים מתבשמים מ"הסכמי שלום", טוב שידעו כי הם חלק מטקטיקת הג'יהאד, מלחמת המצווה. ההסכמים ("שלום") עם מצרים וירדן הם סוג של הפוגה במלחמה. אלו הסכמים בין ממשלות, לא שלום בין עמים (כפי שאמר לי פעם שר הפנים הירדני).

מצרים שהתחייבה להפסיק את תעמולת הזוועה נגד ישראל ולקיים עמה יחסים נורמליים, מובילה את הפעילות האנטישמית בעולם הערבי. היא מאפשרת זרימה חופשית של נשק לארגוני הטרור בעזה ופועלת ללא לאות נגד ישראל במסגרת גופים בינלאומיים. במקביל לחינוך המונים לשנאת יהודים בוטה וגלויה לכל בכל אמצעי תקשורת ההמונים, מכינה מצרים תשתית מלחמתית אדירה. צבא של קרוב למיליון חיילים; נגד מי?

השיעה

האסלאם השיעי הוא אסלאם משיחי-פוליטי שריכז את תקוותיו, אמונותיו ושאיפותיו סביב דמות "האימאם הנעלם", המהדי שלהופעתו ממקום סתרו יש לצפות בכל רגע. כאשר יופיע הוא יצא להילחם נגד כל העולם (כולל באסלאם הסוני) וינצח. אז סוף סוף ישלוט על האסלאם כולו בן משפחתו של מוחמד, אמיר המאמינים היחיד והאמיתי.

השיעים היו ויישארו מיעוט. לאורך תולדותיהם ביקשו להשיג לגיטימציה כלשהי לעצמם בעולם הסוני, בעיניו נחשבו ל"פורשים". עתה, כך הם סבורים, מצאו את הדרך לכך: השמדת ישראל.

במשך למעלה משבעים שנים לא הצליח עולם האסלאם הערבי-סוני להפטר מן המדינה היהודית. השיעים, בהנהגת איראן, המדינה השיעית היחידה בעולם, הם שיעשו זאת, ויותר מכך –ייחלצו לעמוד בראש הגי'האד נגד העולם כולו, ויתחילו אותו מישראל. השאיפה להשיג נשק גרעיני היא חלק מהתוכנית. איראן מתכוננת להשתמש בו; ואם תוך כדי ימותו כמה מיליוני מוסלמים – גן העדן יספיק לכל השהידים.

ודאי שהמהדי מצפה לאפוקליפסה, לדם ואש ותימרות עשן של עולם רדיואקטיבי כדי להתגלות, להביא קץ להשפלת האסלאם וגאולה לעולם – עולם מוסלמי הנשלט על ידי חוקתו של המהדי. המשטר השיעי הנוכחי משוכנע כי הוא נציגו.

שטן גדול ושטן קטן

חיזבאללה הוא ארגון שיעי אשר משמעות שמו היא "מפלגת אללה". מתחת לשם מסתתר רעיון אסלאמי מובהק – חזב אללה הוא בעצם כל עולם האסלאם, שהרי כל המוסלמים הם מפלגתו של אללה וכל המוסלמים הם צבאו.

חיזבאללה של לבנון הוא המחנה הקדמי של צבא אללה וככזה ממלא את תפקידו להילחם נגד המחנה הקדמי של השטן – ישראל. מכאן הדימויים הדמונולוגיים שאנו רואים ושומעים לבקרים בכלי התקשורת הערביים: ישראל היא בן השטנים, השטן הקטן; אמריקה, בריטניה והעולם המערבי בכללו הם השטן הגדול, נגדו לוחם הארגון הכל-מסלמי הגדול: אל-קאעידה. חמאס ודאעש וגם החות'ים בתימן הם רק קצת מביטויו, שיעים וסונים.

קץ השלום שמעולם לא היה

ומכאן המסקנות: הגיע קץ עידן "השלום" המדומה. ישנו רק עידן מלחמה בעבר, בהווה ובעתיד, רק בו יש לעסוק ורק לקראתו להתכונן. הציבור היהודי אינו שש לצאת למלחמות ומעדיף על פניהן אפילו שביב רגיעה. הוא מעדיף ללכת לישון עם 'כוכב נולד' ולהירדם לקול המית יוני השלום. על כן הוא מופתע להתעורר לקול טילים ופצצות.

בהציבנו את המלחמה כאלטרנטיבה היחידה הקיימת בחלק זה של העולם, שואל הציבור בצדק: עד מתי? והתשובה היא עד שהמוסלמים יאבדו כל תקווה לחסל את ישראל, כלומר עד אין קץ.

הערבים והאסלאם בכללו לא יוכלו לעולם להשלים עם כך שמיליארד וחצי מוסלמים השולטים על אוצרות ענק, אינם יכולים לחסל שישה או שבעה מיליון יהודים הלכודים במלכודת מוות שרוחבה כחמישים קילומטר. מציאות זו פוגעת בכבוד המוסלמים, מרגיזה אותם ומרתיחה ללא הרף את רגשי הנקמה בקרבם.

זו המציאות האמיתית עמה אנו צריכים לחיות, ומי שאינו מוכן להתמודד אתה מקומו איננו במזרח התיכון – המזרח התיכון הישן והאכזר.

אגב, אכזריות במושגים אסלאמיים אינה קיימת וביטוייה המזוויעים בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, בדומה לזוועות דאעש, שייכים לעולם הגבריות והגבורה. בשפה הערבית למעשה אין אפילו מילה מובהקת עבור אכזריות, בשונה מעברית ושפות אירופיות.

אל הקלאסיקה של המלחמות

על כן יש לחזור אל הקלאסיקה של המלחמות. לא "צבא קטן וחכם", כפי שאמר פעם ראש ממשלה מסוים, אלא צבא גדול וחזק.

אנו זקוקים לכל הכוח: צבא סדיר גדול, מחסני חירום מלאים להתפקע, צבא מילואים מאומן ומיומן עד קצה גבול היכולת. הקץ לפטורים למיניהם, הקץ להשתמטויות מטעמי מצפון ומטעמים אחרים. כל בחור בריא לצבא למערך הלוחם.

שינוי ערכים יסודי ושינוי סדר העדיפויות הלאומי: הכל למען כוח התקפי, לא כוח מגן; כוח צבאי מאומן היטב העומד הכן לתקוף בכל העוצמה. לא עוד צבא ההגנה לישראל אלא צבא ההתקפה לעת הצורך. הצורך הזה כבר עומד מאחרי כתלינו, ולוואי שהאסון הנורא שהכה בנו והכריח אותנו להכות במבקשי נפשנו ללא רחמים, ירפא אותנו ממחלת השלום מסכן החיים.

Ceterum censeo Syrianem esse delendam

על משקל דברי קאטו הזקן שסיים כל נאום בסנאט הרומאי בתזכורת: "סבורני שיש להחריב את קרתגו".

לא רק נגד חיזבאללה בלבנון אנו צריכים לצאת במלחמה הזו, אלא גם נגד סוריה פטרוניתו והחוליה המקשרת בינו ולבין איראן. סוריה צריכה להיהרס עד היסוד (בלשונו של קאטו). שום תשתית כלכלית או אחרת שלה לא צריכה להיות קיימת כעת – שדות התעופה, מסופי הדלק, הסכרים על הפרת, מפקדות הצבא, מערכות הטילים וארמונות הנשיאות. כל אלו היו צריכים להיות עיי חורבות, וצה"ל צריך להיות בפאתי דמשק.

זו תהיה תוצאת המלחמה שכל העולם הנאור אולי מצפה לראות. לא החלטות מגומגמות על "פעולה מוגבלת" ו"קצת פה קצת שם", בשעה שאש החיזבאללה עשויה להתקיף את הארץ עד למרכזה. אש זו ממילא תפסק ויעדי המלחמה בצפון יושגו, ברגע שסוריה תוכרע לעפר.

הדבר הזה יכול להיעשות רק כאשר בראש ישראל עומדת מנהיגות נועזת המבינה את משמעות המערכה הכוללת לחיים מולה אנו ניצבים. גם איראן הייתה בוודאי מתחילה לחשוב אחרת קצת.

עומק אסטרטגי

ועוד לקלאסיקה של המלחמה – עומק אסטרטגי. זהו מצרך לו ישראל, בגבה אל הים, זקוקה יותר מכל.

בטרם 1967 לא היה לישראל עומק אסטרטגי כלל, והיא לחמה מתוך עיר בירתה ממש ועל עצם ליבה. מלחמת ששת הימים העניקה עומק אסטרטגי קטן, ובאו שוטי אוסלו ומסרו אותו לגרועים באויבינו, כנופיות ערפאת אשר חרתו על דגלם את השמדת ישראל. אולם עדיין שומר הצבא על שטח ההריגה של בקעת הירדן ויכול בחסות ההתיישבות היהודית לפעול בגב ההר.

שוטי הנסיגות מסרו בעזה שטחים בעלי חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה וחשפו את הארץ לטרור הטילים, וסכלי נסיגות אחרים מבקשים לוותר על העומק האסטרטגי האחרון שנותר ביהודה ושומרון. אם חלילה יקרה כך, תיהפך ישראל למדינת חוף צרה, כמו המדינה הצלבנית שאחרי 1187, אשר תגרה באופן דרך קבע את אויביה להשמידה.

אוי לה לשעה בה ייהפכו לוחמי הג'יהאד הפלסטינים אפילו לרבע חיזבאללה. אנשי הצפון והדרום ברחו אל המרכז. לאן יברחו שוכני הבועה התל-אביבית כשיפלו מהרי השומרון, לא קטיושות אלא סתם צינורות קסאם פרימיטיביים ופצצות מרגמה? אל הים, כחלומם הגדול של הערבים?

לא נמצא וגם לא יימצא תחליף לעומק האסטרטגי אותו איבדנו בלבנון. התוצאה של אבדן זה היא חורבן בגליל ועמידה חדלת אונים לנוכח מטר הטילים כשברח צה"ל מלבנון בשנת 2000 בהוראת ממשלה ישראלית מוכת העיוורון, אמרו אז חסידי הבריחה שלא יפלו יותר חללים בלבנון. המחיר כך אמרו כבד: 25 חללים בשנה. במלחמת לבנון השניה בכינו את מתינו – על כל שנה ושנה מאותן שש שנים שילמנו בריבית גבוהה בהרוגים, בפצועים, בנכים, בחורבן.

הפלסטינים

ואשר לפלסטינים, כאן צריך לשים קץ בצורה חדה וחותכת לשטות הנקראת מדינה פלסטינית. לא משום חזונות "משיחיים", כפי שאומרים מתנגדי ההתיישבות היהודית על גב ההר, אלא משום שמדינה פלסטינית החברה בליגה הערבית ושולטת מן ההרים על רצועת החוף היא מתכון בטוח לחורבן.

ועל כן, במסגרת שינוי סדרי העדיפויות הלאומיות יש לקבוע את ההתיישבות בגב ההר כמרכיב יסוד בסדר החדש, מיד אחרי שיקום הכוח הצבאי. זו גם דרך מצוינת להילחם בטרור. על כל נפגע בפעולת טרור תודיע ישראל על הקמת ישוב חדש. אין ספק שהאויב יבין מהר את משמעות הדבר. אילו כך נהגנו בעבר היה ישוב יהודי צפוף על גב ההר הנותן משען לצבא (בדיוק כפי שהיה הדבר בגוש קטיף בטרם הוחרב) ומחבלים למיניהם היו צריכים לשקול היטב האם הרג יהודים כדאי.

מדינת ישראל זקוקה לכל סנטימטר במזרח כדי להגן על תושבי הבועה ועל לב המדינה. זהו צורך קיומי, לא שאיפת כיבוש שהרי כיבוש אין כאן כלל. אין עם כובש את ארצו שלו.

על כן צריך היה להפסיק את מעשה ההבל של בנית "גדר ההפרדה" ואת המיליארדים הנחסכים לתת קודם כל לצבא ולהשקיע בצרכים חיוניים אחרים. עם לוחם היודע רק התקפה איננו מסתתר מאחורי בדיחה של גדר בטון ותיל. אפילו החומה הסינית לא עצרה פולשים, ואסון ה-7 באוקטובר הוכיח זאת עם קרוב ל-1400 הרוגים.

האם יש מנהיגות אשר מסוגלת להסתכל אל האמת הזאת בעיניים בלי מורך, מנהיגות מרחיקת ראות אשר תפתח את העוצמה הישראלית במידה כזו שאויביה יאלצו לדחות את הג'יהאד נגדה לזמן בלתי מוגבל? לדחות, לא יותר.

האם ישנה מנהיגות אשר תתחיל להנחיל במדינה ערכי יסוד אחרים, המבוססים על אמת ולא על דמיונות שווא אשר השפילו אותה והעמידו את עצם קיומה בסכנה?

אפשר שמנהיגות כזאת ישנה, ואפשר שתמצא אחרי ניקוי האורוות.