דעה: הסכנות במתווה השבויים

אני יכולה להבין הורה שמוכן להפוך שולחנות והרים כדי להחזיר את ילדו הביתה. אינני מצפה ממי שאחיו או אימו בשבי חמאס להתנהגות רציונלית.

אני כן מצפה לאחריות לאומית מהממשלה, שאחראית לא רק להשבת החטופים אלא גם להשבת ביטחון לכלל אזרחי ישראל. מבנה "עסקת החטופים" מותיר את רובם בידי חמאס, מסכן את חיי חיילנו, מעלה חשש לגורל ההתיישבות בצפון הנגב ומגביר את הסיכון לחטיפות נוספות. זו עסקה חסרת אחריות המבוססת על ניתוח שטחי של מערכת השיקולים הישראלית ועל הנחה בלתי מבוססת בעליל לפיה חמאס יעמוד במילתו.

לפי העסקה שהייתה על השולחן, מוכנה רק לאישור ישראלי, חמאס היה אמור לפרסם רשימה של המיועדים לשחרור; מיד עם אישור הממשלה פורסמה רשימת המחבלים שאנחנו צפויים לשחרר. מפירוט העבירות שלהם ובניגוד להצהרות, אנחנו משחררים לא מעט ידיים מגואלות בדם. תוך שעות ספורות התבשרנו כי העסק נדחה לכאורה לבוקר או צהריי שישי, בשל פינות לא סגורות. זה טכני, אין רשימה או שיש אבל לא ברור ממנה מה מצב החטופים שישוחררו. שזה מסובך.

אף ישראלי לא באמת הופתע. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו בסרט הזה. זו הרי שיטת הפעולה של האויב, הבעיה שאנחנו לא לומדים את הלקח.

מחיר השבת גלעד שליט מהשבי, בעסקה בה שוחרר בין היתר ארכיטקט אסטרטגיית חמאס הנוכחית, היה דור של ילדים שגדל תחת אימת הטילים, מותם המזוויע של 1,200 ישראלים וחטיפת 240 אחרים בהם תינוקות, ילדים וקשישים; הרס לא ישוער ליישובי צפון הנגב וחשש להמשך קיומם; פגיעה עצומה במערך ייצור המזון הלאומי ועשרות, אולי מאות מיליארדים בעלויות הלחימה.

בכאב אני כותבת: זה אינו מחיר הגיוני. וזו דוגמה מצוינת לחוסר יכולת לבחון תמונה רב-מימדית בראייה ארוכת טווח או להבין את רעיון החלופות.

יש מחיר קשה אבל הגיוני יותר שאנחנו מסרבים לדון בו או לראותו. מחיר שמכריחים את האויב לשלם, גם בחיי אדם, בעסקה בה מצפון המנהיגים אולי כבד יותר אבל אזרחים חפים מפשע נותרים בטוחים. זו מחויבות אמיתית להשבת כל החטופים, וגם לביטחון האזרחים שלא נחטפו שכן היא מייתרת חטיפות עתידיות והופכת אותן למסוכנות ולא משתלמות לאויב. היא הופכת את השהות בכלא הישראלי לעונש ולא לקייטנה.

זה לא רעיון שיושב לנו בנוח בנשמה. בצדק מתהפכת הבטן מעצם המחשבה. אבל הבחירה של מנהיג איננה בין טוב ורע. הבחירה היא בין רע, וקצת פחות רע. העסקה כפי שמדווחת נכון להיום מסכנת את כל החטופים, אלו שנכללו בה ואלו שלא. כאשר היינו לא צפויים חמאס כנראה נזהר יותר בכבודם. עכשיו, כאשר צעדינו ידועים מראש ולהחריד, אין לו סיבה.

העסקה מסכנת גם חיילים. לפניה, המערכה הנחרצת בעזה גרמה לחמאס לחשוש מפני תגובה ישראלית והצרה את צעדיו. כעת מרחפת מעלינו חרב עסקת השבויים. הפסקת האש נכנסה לתוקף בשבע הבוקר. אז כמובן שבשבע ורבע חמאס ירה על יישובי הדרום. צה"ל הבהיר כי לא יאפשר חזרת אזרחים לשטחים שפונו, אך הם נוהרים לאזור הלחימה וידי הצבא כבולות. העמדה שנכבשה בדם חיילי צה"ל מאותגרת, ואנו נחשוש להגיב שמא יבולע לחטופים או שהעולם יכעס. חמאס יודע ולכן יתקוף יותר.

Young men of fighting age making use of the temporary ceasefire, that commenced this morning, to return to north Gaza. pic.twitter.com/0NAC5b9B8b

— Imshin (@imshin) November 24, 2023

חמור מכל, העסקה מסכנת את המערכה החיונית להשמדת החמאס והשבת ביטחון אמיתי לדרום. ככזו, היא איום קיומי על ישראל. חמאס יודע ולכן הוא מרוצה. זו תמונת הניצחון שביקש, זו שאסור להעניק לו. היא מחזקת את הנחישות, בה הודה בגאווה, לחזור על הטבח עד שתושמד ישראל סופית.

יש חלופות לעסקת השבויים, מסוכנות פחות לשבויים, לחיילים ולמדינה, כולל המשך השמדת תשתיות חמאס תוך התעלמות מהצעותיו לדיון, עד שיבין כי אין טעם בהמשך החזקתם.

מי שמסרב לשקול חלופות מורכבות מבחינה מוסרית אך הגיוניות מבחינה ביטחונית ואנושית, איננו מנהיג. זהו בדיוק תפקיד המנהיגים. משא ההנהגה אינו פשוט ומי שלא יכול לשאת את החום, לא יכול לנהל מטבחון מדיני. מי שמקריב חיי חייליו או אזרחיו כי הוא חושש מצו מעצר בינלאומי בסופשבוע בלונדון, איננו מנהיג. מי שבוחר בחיי אויביו על פני חיי חייליו או אזרחיו, איננו מנהיג. הבחירה להיות קורבן איננה בחירה מוסרית. הבחירה להפוך לקורבן את המדינה שעל הגנתה הופקדת אינה מוסרית באופן קיצוני.

להיות צודק זה חשוב. להישאר בחיים חשוב יותר. ההתעקשות שלנו להיות קורבן, כאילו זה מאשש את מוסריותנו היא לקות קשה. תסמונת מינכהאוזן מדינית שאין לנו עוד את המותרות להיכנע לה. היא מסוכנת להמשך קיומנו ולביטחון ילדינו.

בכיר חמאס ראזי חמד…
אנחנו נחזור על פעולת ה7 לאוקטובר עד שישראל תושמד.
להפיץ את הסרטון הזה ברחבי העולם. pic.twitter.com/4NMnoj2zgZ

— יוסי שחבר (@yosi_shahbar) November 1, 2023

אם מקבלי ההחלטות ישנים טוב בלילה כאשר הם מסכנים ישראלים, אבל עומדים במה שהם מאמינים שהן דרישות הדין הבינלאומי, אסור לבחור בהם שוב. אם ראשי הצבא וסוכנויות הביון חושבים שזה מוסרי לסכן ישראלים כדי להבטיח שלא תיפול שערה מראשי אויבינו, חייבים להחליף אותם. שופטים שחושבים ככה צריך להדיח.

כוחנו במוסריותנו. בהחלט. הציווי המוסרי העליון של מנהיג, מפקד או שופט בישראל הוא חייהם ורווחתם של ישראלים. החלטה שמסכנת אותם שלא לצורך אינה מוסרית. מנהיג אמור לדרוש קורבן מעצמו ומהאויב, לא מילדיו.

אנחנו יודעים שהעולם לא מסכים ולא הסכים לכך שיש חשיבות לחיי יהודים. תפקיד מנהיג ישראלי הוא לעמוד על זכותנו לחיים לנוכח העיוות המוסרי הזה, לא להיכנע לו. המוסר דורש שנפעל להשבת החטופים בכל דרך אפשרית כולל גרימת כאב בלתי נסבל לאויב שמחזיק בהם. זו משמעות השבועה לעולם-לא-עוד.

נגה ארבל היא חוקרת אסטרטגיה מדינית ולשעבר מעריכה בכירה במרכז למחקר מדיני של משרד החוץ.