מדוע ביידן מנסה להגביל את ישראל?

בכך שהוא נכנע לקיצוניים במפלגתו הנשיא שוב מעדיף שקט פוליטי זמני על פני אינטרס לאומי

צילום: הבית הלבן

בסוף השבוע האחרון, דיווח בחדשות 12 סיפק פרטים נוספים לגבי דיווחים קודמים בנוגע לסובלנות הנשחקת של ממשל ביידן עבור מלחמת ישראל נגד חמאס.

בהמשך פורסם תמלול מלא יותר משיחתו של אנתוני בלינקן עם הרמטכ"ל הלוי והשר גלנט בדיון הקבינט, בה מזכיר המדינה הציג בפני ישראל את מה שנראה כאולטימטום, וקובע שאינו סבור כי לישראל יהיה ה"קרדיט" למבצע מתמשך לנטרול חמאס.

"קרדיט". חשבו רגע על המילה הזו. ממשלת ישראל גרפה לכאורה קרדיט מדיני מטאפורי לאחר הטבח הנורא במאות מאזרחיה, אך האשראי הזה מתקרב כעת למיצוי, על פי עמדתו המעוותת של הבית הלבן.

אם ישראל תמשיך במלחמתה בקצב בו ביידן מעוניין, זה יהיה מבצע מהיר אך די מלוכלך. אם ישראל תלחם באופן בו עשתה זו עד עכשיו, כאשר היא חושפת את חייליה לסכנה מיותרת בניסיון לשמור על חיי אזרחים פלסטינים, כמו שבבית הלבן אוהבים לראות, זה יהיה מבצע נקי יותר אך ארוך. כעת מסתבר שעל פי בכירים בממשל לישראל אין את ה"קרדיט" עבור אף אחת מן האפשרויות האלו. בכל מקרה ישראל מפסידה.

העניין הוא שכולם ידעו מה עומד להגיע. אך בכך שהוא נכנע לאלו המתוסכלים מתמיכה במלחמתה הצודקת של ישראל מול ארגון טרור רצחני, ממשל ביידן שוב מתמכר לדחף הנסיגה לאזור המוכר והנוח. השאלה היא – מהו המחיר?

איזה קרדיט פוליטי ביידן קונה לעצמו מבית כאשר הוא מתיישר על פי רצון המטורפים ברחובות והאינטרסים של חמאס על חשבון האינטרס האמריקני, כאשר זוכרים שהתמיכה הציבורית בחמאס בארה"ב עומדת על פי הסקרים בשיעור אפסי?

איזה הון פוליטי ביידן צובר בכך שהוא מציב בפני ישראל דרישות אותן הציבור הישראלי לא יכול לקבל ומהן ממשלת ישראל תיאלץ להתעלם?

והכי חשוב – לאן ממשיכים מכאן? המלחמה נגד חמאס זוכה לתמיכה גדולה בסקרים בארה"ב. האם הנשיא באמת מעוניין להתחייב לקמפיין שנועד לשחוק את התמיכה האמריקנית בישראל, מהלך שללא ספק יכשל בהתחשב בחוסר הפופולריות של הנשיא עצמו?

האם הממשל ימשיך לנזוף בישראל, כמשקיף מהצד ובחומרה מתגברת, למרות שהצהיר שוב ושוב כי יש להיפטר משלטון חמאס? האם ארה"ב תימנע או אפילו תתמוך בהחלטות אנטי-ישראליות שהוגשו לאו"ם בידי אידיוטים שונים המרכיבים את "הקהילה הבינלאומית"?

האם ביידן יצטרף לחברי הקונגרס תומכי חמאס במפלגתו במצעדים ברחובות וושינגטון או בנאומים על מדרגות הקפיטול, חובש כאפיה ודורש את שחרור פלסטין "מהנהר עד הים"? מהו הצעד הבא?

שום דבר מזה לא נשמע סביר, אז מהי התוכנית? בכל מקרה לא נראה שבבית הלבן חשבו על כל זה עד הסוף.


הטור התפרסם באתר נשיונל רוויו

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. השמאל מעולם לא היסס להיות צבוע. לומר דבר אחד ולעשות דבר אחר.
    לענייננו, ביידן מנסה להראות כמו שמאלן טוב אבל אני מאמין שברגע האמת הוא לא יעמוד במילה שלו וימצא תירוץ להמשיך לתת לישראל מרחב. לא כי הוא חבר שלנו (הוא לא) אלא כי אם להסתמך על הנתונים בכתבה, הוא לא יכול להרשות לעצמו להיתפס כזה שהציל את החמאס.